אור ברסלב
במדבר רבה פרק ט › אות ל

במדבר רבה

פרק ט · אות ל

אות כט

ל וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ (במדבר ה, יד), שֶׁלֹא יְקַנֵּא לָהּ לֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ אֶלָּא מִתּוֹךְ דָּבָר שֶׁל אֵימָה. תַּנְיָא (גמרא סוטה ב-ב): הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם וּמַשְׁקֶה עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מְקַנֵּא עַל פִּי שְׁנַיִם וּמַשְׁקֶה עַל פִּי שְׁנַיִם, מַה טַּעְמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ (דברים כד, א): כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, עֶרְוָה, זוֹ הַסְּתִירָה. דָּבָר, זֶה הַקִּנּוּי. כִּי מָצָא, אֵין מְצִיאָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא בְּעֵדִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר עֶרְוָה שֶׁהִיא בָּאָה מִכֹּחַ דְּבָרוֹ. כֵּיצַד הוּא מְקַנֵּא לָהּ, אוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי, וְדִבְּרָה עִמּוֹ, עֲדַיִן הִיא מֻתֶּרֶת לְבֵיתָה וּמֻתֶּרֶת לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. נִכְנְסָה עִמּוֹ לְבֵית הַסֵּתֶר וְשָׁהֲתָה כְּדֵי טֻמְאָה, אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ וַאֲסוּרָה לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה, וְאִם מֵת, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. אַל תְּדַבְּרִי לָשׁוֹן נָקִי הוּא מַתְנִיתָא, שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא עַל הַטֻּמְאָה. וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר חוֹבָה, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר רְשׁוּת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי יוֹסֵי קוֹמֵי רַבִּי יוֹסֵי אַתְיָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּבֵית שַׁמַּאי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּבֵית הִלֵּל, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּבֵית שַׁמַּאי, דְּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, מָצָא בָהּ דְּבָרִים כְּעוּרִים, לְגָרְשָׁהּ אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁלֹא מָצָא בָהּ עֶרְוָה, לְקַיְּמָהּ אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁמָּצָא בָהּ דְּבָרִים כְּעוּרִים, לְפוּם כֵּן הוּא אוֹמֵר חוֹבָה. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּבֵית הִלֵּל, דְּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף אִם הִקְדִּיחָה תַּבְשִׁילוֹ, לְפוּם כֵּן אוֹמֵר רְשׁוּת, רָצָה לְקַנאוֹת יְקַנֵּא לְגָרֵשׁ יְגָרֵשׁ. (במדבר ה, יד): וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו וגו', הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהִוא נִטְמָאָה, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה, אִם הִיא טְמֵאָה לָמָה שׁוֹתָה, וְאִם טְהוֹרָה הִיא לָמָּה הוּא מַשְׁקֶה, אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁלְּעוֹלָם אֵין מַשְׁקִין אֶלָּא עַל הַסָּפֵק. וּמִכָּאן אַתָּה דָן לַשֶּׁרֶץ, מַה סּוֹטָה שֶׁלֹא עָשָׂה בָהּ אֹנֶס כַּרָצוֹן וְשׁוֹגֵג כַּמֵּזִיד דִּין הוּא שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ סָפֵק כַּוַּדַּאי, אַף שֶׁרֶץ כֵּן. וּמַה סּוֹטָה רְשׁוּת הַיָחִיד, אַף שֶׁרֶץ רְשׁוּת הַיָּחִיד. וּמַה סּוֹטָה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל, אַף שֶׁרֶץ יֵשׁ בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל. מִכָּאן אָמְרוּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל, סָפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד, טָמֵא. סָפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים, טָהוֹר. אֶת שֶׁאֵין לוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל, בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, סְפֵקוֹ טָהוֹר.

תוכן העניינים

במדבר רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה