פרק ט · אות כא
כא וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה וגו' (במדבר ה, כד), תָּנֵי (גמרא סוטה יט-א): הָיָה מַשְׁקֶה וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה וגו', וְאַחַר כָּךְ (במדבר ה, כה): וְלָקַח הַכֹּהֵן וגו', (במדבר ה, כד): וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים, תָּנֵי כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָאוּ, וּבָאוּ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וְכֵן הָיָה דוֹרֵשׁ רַבִּי עֲקִיבָא שִׁשָּׁה קְרָאֵי כְּתִיב, בָּאוּ וּבָאוּ, בָּאוּ וּבָאוּ, חַד לַצַּוָאָה דִידֵיהּ וְחַד לַצַּוָּאָה דִידָהּ, חַד לַעֲשִׂיָה דִידֵיהּ וְחַד לַעֲשִׂיָה דִידָהּ, חַד לַבְּדִיקָה דִידֵיהּ וְחַד לַבְּדִיקָה דִידָה. הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לְמָרִים, אֶלָּא שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים בָּהּ מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת מְשֻׁנִּים, הָיְתָה מְלֻבֶּנֶת עוֹשִׂין אוֹתָהּ שְׁחוֹרָה, מְאָדֶּמֶת, עוֹשִׂין אוֹתָהּ יְרֻקָּה, וְסָרַח פִּיהָ וְתָפַח צַוָּארָהּ, יְהֵא בְּשָׂרָהּ נִשָּׁל, תְּהֵא זָבָה, תְּהֵא מִתְעַטֶּשֶׁת, תְּהֵא מִתְפָּרֶקֶת אֵבָרִים.