בלבבי משכן אבנה - ט· הרב איתמר שוורץ [מהקלטות]
פרק י' - אין ויש - השגתם בזה אחר זה ובבת אחת · יד - ההשגה עצמה - ב"אתה הוא עד שלא נברא העולם"
והנה ברור הדבר, שאף שנקודה זו ניתן לעורר אותה בנפש, אבל כיום הרי נמצאים אנו בסוף האלף השישי, ואין לנו אפשרות לחבר את עצמנו לגמרי לנקודה של "אתה הוא עד שלא נברא העולם", כי הרי זהו סוד הזמן שמביא את הכליון. בינתיים הננו בעלי גוף, ולאחר מכן תהיה תחיית המתים, ואז יהיו לנו את הכלים הזכים, כמו שדברנו. אמם, עבודתנו היא שהאור [בלשון מושאל, כמו שדברנו], יהיה בבחינת "אתה הוא עד שלא נברא העולם", בבחינת "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי", מלשון נגיעה כמ"ש בספה"ק, ועבודתנו לגעת באור זה. זוהי הנקודה היותר גבוהה מכל מה שדיברנו עד כה. כל האמור לעיל, הוא כשעדיין ישנו יחס למציאות כלשהי של נברא, אבל בעצם, הנקודה הפנימית היא גילוי של אלוקות, ובאלוקות נאמר: "אתה הוא עד שלא נברא העולם". כל זמן שלא מאירה באדם נקודת האלוקות כפשוטה, יש לו דבקות בכל מיני עולמות - דבקות בשית אלפי שנין, דבקות באלף השביעי וכו', כל אחד לפי עניינו - ומ"מ הוא מדבק את עצמו בנקודה של "משנברא העולם". העבודה המוטלת עלינו היא להגיע לנקודה הפשוטה ביותר, שהיא התכלית האמיתית - "אין עוד מלבדו" כפשוטו, "אתה הוא עד שלא נברא העולם". כל הדברים שדברנו עד כה אינם אלא בבחינת כלים כיצד לשלול את ההפרעות להשגה זו, אבל ההשגה כמות שהיא בעצמה, אין לה שום שייכות לדיבורים! זהו "אתה הוא עד שלא נברא העולם", ואם כן לא צריך לשלול כלום.