אור ברסלב
בלבבי משכן אבנה - ט פרק ט' - סוד העשרה וסוד השלוש - עשרה › יב - "לא ידע איש את קבורתו" - בחינת הדעת נעלמת

בלבבי משכן אבנה - ט· הרב איתמר שוורץ [מהקלטות]

פרק ט' - סוד העשרה וסוד השלוש - עשרה · יב - "לא ידע איש את קבורתו" - בחינת הדעת נעלמת

יא - תכלית הידיעה - שנדע שלא נדע

זוהי נקודת המעבר בין משה למשיח שדיברנו. משה לעצמו נתפס כביכול מצד הדעת העצמית שישנה. משיח בא לגלות את תכלית הידיעה שנדע שלא נדע, שנאמין שגם את הדעת, את המשה, איננו משיגים. "כי קרן עור פניו" - אי אפשר לתפוס את בחינת משה, עצם הדעת נעלמת. "לא ידע איש את קבורתו", כלומר: משה, הדעת עצמה, הוא "לא ידע". לא שמשה הגיע להשגה שלא ידע. ואף שודאי גם זה נכון, אבל כתוב כאן הרבה יותר עמוק מזה: משה עצמו הוא "לא ידע". ואף שמשה הוא דעת - הדעת עצמה היא לא ידע! כאן שלמות המציאות של ההתדבקות, שאדם מאמין שמלבד מה שיש מצוי, גם הגבול לא מושג, וזה הסוד שהגבול הוא אמונה. בפשיטות אנחנו תופסים שהגבול הוא חוש, שהגבול הוא השגה, וזהו שביררנו לעיל בכמה מקומות, שהגבול הוא אמונה, הגבול אינו חוש. צריך להאמין בגבול, ולא השגה בגבול, כי כאשר מגיעים להשגה שהדעת עצמה לא מושגת, מתעוררת השאלה: א"כ איך אני פועל לפי הדעת? אלא שכאן נדרשת אמונה! להאמין שמה שהקב"ה נותן לי לראות הוא על מנת לקיים את רצונו, ומה שאני שומע, ממשש וכו' - הכל למען אותה מטרה. אבל כל זמן שחסרה נקודת שלמות האמונה, הרי שישנה דעת, ודעת היא מחיצה, כביכול "ואנכי עומד בין ה' וביניכם" - ישנה נקודה המונעת את ההתכללות. שלמות הדבקות היא באותה נקודה שהיא לא ידע גמור, ועצם הדעת היא לא ידע, ועם הלא ידע הוא פועל עם הדעת מתוך לא ידע. "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". מתי מתקיימת המצוה? כשמגיעים ללא ידע. יש כאן עומק עצום. כל המצוות תמיד מתקיימות ע"י אדם רק כשהוא בדעת צלולה, ואילו שיכור, שהוא חסר דעת, אנוס ופטור מקיומן. בפורים לעומת זאת נצטוינו לקיים מצוה ללא דעת. מה מונח בדברים? כאן מתבאר עומקן של כל המצוות כולן, שבעצם הקיום של המצוות, אף שהן מתקיימות בדעת, בעצם, קיומן נעשה בלי דעת, ב"לא ידע"! !

תוכן העניינים

בלבבי משכן אבנה - ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה