אור ברסלב
בלבבי משכן אבנה - ט פרק ה' - כח הסתירה שבנפש ככלי להשראת האין - סוף › ב - תוהו ובוהו - ויהי אור - ויכולו

בלבבי משכן אבנה - ט· הרב איתמר שוורץ [מהקלטות]

פרק ה' - כח הסתירה שבנפש ככלי להשראת האין - סוף · ב - תוהו ובוהו - ויהי אור - ויכולו

א - הקב"ה שוכן דוקא בנקודת הסתירה

לעיל ביארנו שהסדר הפנימי בבריאה הוא: אין - יש - אין. ולפי דברינו כאן ניתן לומר זאת בנוסחה אחרת: תוהו - ויהי אור - תוהו. סתירה - אור - סתירה. בכל דבר ישנה סתירה. והרי הסתירה קודמת לבנין כידוע, וכפי שאכן סדר הפסוקים: קודם "תוהו ובוהו", ולאחר מכן "ויהי אור". אבל לאחר הכל יש את ה"ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", "ויכולו" מלשון כליון, מלשון כליה, ביטול. תחילת מעשה בראשית היתה בבחינת "תוהו ובוהו". זהו האין הראשון. לאחר מכן "ויהי אור", ובכל יום [חוץ מן היום השני] נאמר: "וירא אלוקים כי טוב", ובסה"כ כל הבריאה היא יש. לאחר מכן נאמר: "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם"! זהו הכח שמחזיר את הבריאה לכליון, למקום אחדותו ית'. "באה שבת באה מנוחה לעולם". למה באה מנוחה? כי הבריאה נכללת בשורשה, במקור הכל שזהו הקב"ה. הכח הזה הוא כח הסתירה שקודם לנבראים, וכח הסתירה שלאחר הנבראים. זוהי הבריאה בעצם: "יושב בסתר עליון"."אתה הוא עד שלא נברא העולם", כלומר לפני בנין העולם היה חורבן. "אתה הוא משנברא העולם" - גם לאחר הבריאה. ובאמת המציאות של היה, הווה ויהיה אינה אלא מבט מצד הנבראים, זהו מושג של מבטים - איך הדבר נתפס. מה שאנחנו קוראים את ה"הווה" שהוא עולם הבנין, זה מחמת שכך אנו רואים וחשים את הדבר. אולם כאשר האדם מתחבר לנקודת ה"יושב בסתר עליון", הריהו מתחבר לנקודת "אתה הוא עד שלא נברא העולם", ל"ויכל אלוקים ביום השביעי", באה שבת באה מנוחה לעולם, שזוהי נקודת ההתכללות של הבריאה בשורשה. נמצא, שבכח האדם הן להתחבר להוה, הן להתחבר להיה ויהיה. ונמצא שאף שמצד הזמן נמצאים אנו בזמן של "אתה הוא משנברא העולם", מ"מ בכח האדם להתחבר ל" אתה הוא עד שלא נברא העולם". הרי שאף ב"משנברא העולם" מאיר ה"עד שלא נברא העולם".

תוכן העניינים

בלבבי משכן אבנה - ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה