אור ברסלב
בלבבי משכן אבנה - ד פרק יז - רצון - כח בלתי גבולי › "קול גדול ולא יסף"

בלבבי משכן אבנה - ד· הרב איתמר שוורץ

פרק יז - רצון - כח בלתי גבולי · "קול גדול ולא יסף"

בכל דיבור תיתכן בחינת "אחת דיבר אלוקים"

השלב הראשון בעבודת האדם הוא, אם כן, להגיע להכרה ברורה מכח מה הוא מדבר. כשאדם זוכה והוא מבין בהכרת הנפש ברורה שגם בו עצמו ישנה בחינה של "אחת דיבר אלוקים", מעתה שייכת בו גם הנקודה הבאה שנאמרה במעמד הר סיני: ה"קול גדול ולא יסף"! הוא מגיע למצב שהקול של עצמו נעשה בלתי מוגבל!

כשהאדם מכיר שהדיבור שלו הוא דיבור של הבורא, והוא מתהווה בכל רגע ורגע מהקב"ה ממש, יכול הוא להידבק בכח של "ולא יסף" - לא פסק לעולם.

אלא מאי? שאדם חושב שאמנם הדיבור מגיע מהקב"ה, אך כיום הוא הבעלים עליו, ועי"ז הוא מוריד את כח הדיבור מאחדות הבורא לנפרדות של הנברא, ואז ה"ולא יסף" במקום להיות בבחינת "לא פסק", הופך להיות "לא המשיך, לא התווסף", אלא פסק.

"משה ידבר והאלוקים יעננו בקול" (שמות יט, יט), ולימדונו חז"ל, שבאמת המציאות היתה הפוכה: הקב"ה דיבר, והקול היה מתראה בצורה שכביכול משה רבינו מדבר.

מי שקיבל במעמד הר סיני את ההכרה של "משה ידבר והאלוקים יעננו בקול", אצלו המהלך היה "ולא יסף" - לא המשיך אלא פסק. אבל מי שקיבל את המהלך הפנימי של "האלוקים ידבר" - אצלו ה"ולא יסף" היה: לא פסק לעולם!

וכפי שאמרנו, ענין זה נאמר לא רק במעמד הר סיני, אלא על כל יחיד ויחיד. כל יחיד שמכיר שכח הדיבור שלו הוא כח של אלוקות, בכוחו לחולל פלאות בדיבורו. לא מכח שהוא בעל מדרגה, אלא מכח ההכרה שמי שמדבר כאן זה הקב"ה!

"צדיק גוזר והקב"ה מקיים", לעניינו הכוונה היא שהצדיק גוזר והוא מבין שבעצם הקב"ה הוא הגוזר, ממילא יש קיום לנקודת הגזירה. צריך רק להיות בעל אמונה חושית בלב, להרגיש שזהו דיבור של אלוקות.

תוכן העניינים

בלבבי משכן אבנה - ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה