בלבבי משכן אבנה - ד· הרב איתמר שוורץ
פרק יג - וכל מעשיך יהיו לשם שמים · "וכל מעשיך יהיו לשם שמים"
נדבר עתה על עוד נקודה שכבר הזכרנו אותה בקצרה, ונשתדל להרחיב ולהבין את הדברים, אבל גם בה המטרה שהיא תקיף את האדם לאורך כל היום - בשכבך ובקומך ובלכתך בדרך - עד שאדם יחיה בתוך הדברים, ולא שהדברים יחיו אותו בלבד.
אמרו חז"ל (אבות ב, יב): "וכל מעשיך יהיו לשם שמים". צורת החיים האמיתית של יהודי - הצורה שבה מונחת השלמות - היא שכל מעשיו ייעשו אך ורק לשם שמים. והנה, אין לך אדם שנשמה יהודית בקרבו שאינו עושה שום מעשה לשם שמים, אבל גם להפך: אין בנמצא אדם שכל כולו לשם שמים, כי סוף כל סוף האדם עשוי מחומר, ויש בו יצרים - כל אחד ואחד לפי מדרגתו.
עבודת האדם היא, לקחת את הנקודה שבנפשו הרוצָה לפעול לשם שמים, ולהרחיב אותה הן בכמות הן באיכות, עד אשר כל כולו יהיה לשם שמים בלבד!
ודאי שבמעמקי הנפש, ולפעמים גם בהכרה עצמה, יצוצו מחשבות שהן לא לשם שמים, אבל שאיפת האדם צריכה להיות להתקרב יותר לשם שמים, כך שכשיגיע זמנו לעבור לעולם שכולו טוב, תהיינה מחשבות אלו בבחינת מיעוט שאינו ניכר ובטל ברובו, ועיקר חייו יהיו המעשים והמחשבות לשם שמים.
המעשים שאדם עושה במשך היום, כל אחד לפי סדר יומו, מורכבים מפרטים רבים, ולכל אחד מהם תכלית חיצונית לעצמו. אבל בפנימיות, לכולם ישנה תכלית אחת בלבד. בעומק הנקודה, למעשה עצמו אין שייכות לאדם; "לאדם מערכי לב" - עריכת הלב, הסידור של הלב, הקביעות וההחלטה, היא היא עבודת האדם, ומכאן ואילך, ההוצאה לפועל בעיקרה היא ביד ה' - "ומה' מענה לשון".
מהו אותו "מערכי לב" המשותף שמחבר את כל היום כולו?
על זה באו חז"ל והורו לנו: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים"! כשאדם חיי חיים אמיתיים, הוא מכיר את האמת ש"שליח, ממקום שמשתלח - לשם מחזיר שליחותו", וכולנו כאן, בלא יוצא מהכלל, שליחים גמורים של הרבש"ע. לכל אחד הוקצבו הזמן והצורה המתאימים לשליחותו, אבל כולנו שלוחים, ושליח עניינו עשיית רצון המשלח, והוא פועל אך ורק על דעת המשלח.
נמצא, שהחיבור האמיתי שיש לו לאדם בחייו בעוה"ז, זו ההכרה הפשוטה שכל ימיו יש לו דבר אחד: לעשות רצון קונו.
וכל זאת למה? משום שהקב"ה ביקש לעשות! אפילו שאדם לא משיג מה הצורך בכך, מה ההבנה בכך, מה הטעם, אבל כיון שזהו רצונו יתברך - הוא עושה זאת בלי לשאול שאלות!