אור ברסלב
בלבבי משכן אבנה - ד פרק יא - עצמיות הנפש - תמימות › תמימות - מדרגה בבטחון

בלבבי משכן אבנה - ד· הרב איתמר שוורץ

פרק יא - עצמיות הנפש - תמימות · תמימות - מדרגה בבטחון

נקודת התמימות - מלוא הנפש הפנימית

לעיל הובא הפסוק מספר קהלת: "אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים".

והנה ל"חשבונות רבים" ישנם שני הפכים: ההיפך של "רבים" הוא יחיד, וההיפך של "חשבון" זו הפשיטות. ראשית כל צריך אדם לצאת ממהלך של "רבים", ואח"כ ממהלך של חשבון בכלל.

אדם, מטבע יצירתו, כל הזמן - או לכה"פ כמעט כל הזמן - חושב מחשבות! פעם המחשבות רופפות, פעם יותר מיוסדות, כל אחד לפי מדרגתו.

מכח מרוצת החיים, אדם טרוד בהרבה דאגות, בפרט בדאגת הפרנסה וכו'. כל מחשבה מחברת את הנפש לדאגה.

מה הפתרון הידוע לכך שכולנו יודעים? - מדת הבטחון שאדם צריך לבטוח בקונו.

"בטחון" עניינו, שאדם מתבונן ורואה שמצד דרכי הטבע אינו יודע מהיכן תגיע הפרנסה, ומחזק את עצמו ומעורר את לבו להאמין באמונה שלמה שהכל מן השמים, והסיבות לא אלו הקובעות, אלא מה שהקב"ה רוצה יגיע, בלי לדעת מהיכן בדיוק. ועכ"פ הסיבה שאדם נצרך לבטחון, היא כיון שאינו רואה מוצא, הוא לא יודע מהיכן תבוא ישועתו - וכאן הוא מגיע למידת הבטחון.

אך ישנה נקודה עמוקה יותר, שלפעמים היא חילופית לעבודת הבטחון, והיא: שאדם לא יתבונן ולא יהרהר כלל במצבו! לא מכח אטימות, אלא שכח הנפש כל כך דבוק בתמימות, שלא עולה למח שום הרהור מהיכן תגיע הפרנסה. ודאי שלחיות כך באופן תמידי זוהי מדרגה גבוהה, אבל צריך לנסות להתקרב לשם.

היה פעם מעשה עם החזו"א שעלה לעיה"ק ירושלים ונכנס אל הרב מבריסק זצ"ל. באותה תקופה היה הרב זצ"ל עסוק בענין סבוך מסוים, והחזו"א שאל אותו מה יהיה בענין הזה. התבטא הרב זצ"ל ואמר [אינני זוכר בדיוק את הלשון, אבל כמדומה שבערך זו היתה לשונו]: "יש לי בטחון".

כשיצא משם החזו"א פנה לנלווים אליו ואמר: "תבינו, אם הרב אמר שיש לו בטחון, פירוש הדבר שהוא אפילו לא מהרהר בבעיה, ולא שהוא מהרהר אלא בוטח שיהיה טוב!"

מהיכן מגיעים לכזו מדרגה?

כשאדם חי בתמימות עם הבורא, הנפש עסוקה ב"תמים תהיה עם ה' אלוקיך", וקשה לה לצאת לחשבונות הרבים.

מי שחי בתוך החשבונות הרבים, נראה לו מה שמדברים כאן דברים 'בשָמַיִם'. הטעם שכך נראה לו הוא משום שהכניס את עצמו לתוך עוד חשבון ועוד חשבון, ואם הרחיק לכת יותר - גם כיוון את מעשיו לפי החשבונות. אבל הצורה הנכונה היא, שיותר משראוי להשתדל עבור הפרנסה וכדומה ובשאר תחומי החיים, יותר ראוי להתבודד בזמן העיסוק בזה, ולעבוד לחזק את עצמו ב"תמים תהיה עם ה' אלקיך".

ודאי שצורת העבודה משתנה מאדם לאדם - כמה זמן להשתדל, וכמה זמן להתעסק בנושא הבטחון והתמימות - אבל אין צל של ספק, שמשקל הנפש חייב להיות בנקודת התמימות, ולא בהשתדלות. גוף האדם אולי עוד יכול לעסוק בהשתדלות, אבל הנפש, הכמיהה והרצון, צריך להיות מקושר אל הרבש"ע!

תוכן העניינים

בלבבי משכן אבנה - ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה