אור ברסלב
בלבבי משכן אבנה - ד פרק יא - עצמיות הנפש - תמימות › "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"

בלבבי משכן אבנה - ד· הרב איתמר שוורץ

פרק יא - עצמיות הנפש - תמימות · "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"

דברים הנוגעים לעצם החיים

העורמה הראשונה שאנחנו מוצאים בתורה, היא אצל הנחש: "והנחש היה ערום מכל חית השדה" (בראשית ג, א), ומשם שורש העורמה. ודאי ש"זה לעומת זה עשה האלקים", וישנה גם עורמה של קדושה, אבל צריך לדעת את זמני השימוש במידת הערמומיות ובמידת הפיקחות, ולהציב את הגבולות הנכונים בענין.

אולם גם אם יש צורך לפעמים להשתמש במידת הפקחות, היסוד חייב להיות ברור: עצמיות הנשמה, מצד מהותה, כפי שבראה הקב"ה, היא התמימות, וזוהי הנקודה הפנימית באמת של הנשמה, של הוויית האדם. כל שאר הדברים, כשהשימוש בהם נעשה בזמן הנכון ובצורך הנכון, אלו רק לבושים שאדם משתמש בהם. אבל עצם נשמת החיים חייבת להיות במהלך של "תמים תהיה עם ה' אלוקיך".

כפי שהזכרנו לעיל, ככל שאדם "תמים", הוא יותר "עם ה' אלוקיך", וככל שהוא רחוק מהתמימות, כך ח"ו להיפך. על מנת שאדם יוכל להשיג באמת קירבת ה' ושיהיה דבוק בקונו, הוא חייב להיות במהלך של "כמה דפשיט איניש דעתיה טפי מעלי" (ר"ה כו ע"ב), נפש ישרה בלי חספוסים.

הפסוק אומר: "אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים" (קהלת ז, כט), מצד טבע היצירה, הקב"ה עשה את האדם "ישר " - יש בו ישרות, לא עורמה ופיקחות.

"קורח שפיקח היה מה ראה לשטות זו, עינו הטעתו". הפקחות הולידה את החטא. אילו היתה בו תמימות וקבלת עול נביא ה' - משה רבינו, שהוא גדול מכל הדורות - לא היה מגיע לחטוא בכזה חטא.

ככל שאדם לא זוכה, הוא נכלל ב"המה בקשו חשבונות רבים", והוא מתרחק מהישרות והתמימות. הבעש"ט התבטא, שלאחר כל ההשגות שהוא השיג, וכמובן שהן לא היו מועטות כלל וכלל, עיקר עבודתו היתה בבחינת "צדיק באמונתו יחיה"!

"למה תוקעין בראש השנה? - למה תוקעין? רחמנא אמר תקעו !" (ר"ה טז ע"א). החשבון הכי פשוט שצריך לעשות בכל דבר ודבר, הוא חשבון אחד בלבד: מה הקב"ה רוצה! לא חשבונות של טעמים, לא חשבונות של הבנה, רק חשבון של "מה ה' אלקיך שואל מעמך", זהו החשבון היחיד שראוי לו לאדם לעשות.

תוכן העניינים

בלבבי משכן אבנה - ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה