בלבבי משכן אבנה - ד· הרב איתמר שוורץ
פרק יא - עצמיות הנפש - תמימות · זהירות משימוש לא נכון בכח הפלפול
בכח הפלפול שטבע הקב"ה באדם, יש להזהר להשתמש בו אך ורק לעסק לימוד התורה הק', ולא לעסקי העוה"ז.
ישנו מעשה שהיה עם האדמו"ר מקוצק זיע"א. פעם הוא הלך ברחובה של עיר, וראה יהודי אחד עומד בדוכן ורוצה לקנות דבר מה. עמדה שם המוכרת והוא התמקח עימה על פרוטות אחדות. נעמד הקוצקר ואמר לאותו יהודי: "שכחת משנה מפורשת: אל תרבה שיחה עם האשה!.."
זה פן אחד לדברים, אבל ישנו פן נוסף, עמוק יותר: עצם ההתמקחות על מחיר מולידה באדם כח של ערמומיות, ועבור עבודת הנפש של ביטול וחוסר חשבון, שוה גם לשלם! ודאי שאין בזה כללים, וכל דבר יש לו גבול, אבל ישנם אנשים שנוצר בהם טבע שתמיד הם מבקשים הנחה, ולא משנה מה המחיר. זהו כח המיקוח הטמון בנפש כל אדם.
אבל כשאדם חי עם הרבש"ע בתמימות, כשאומרים לו שמחירו של חפץ פלוני הוא כך וכך, הוא שומע מכך שזהו הסכום שהקב"ה רוצה שישלם, ואילו רצה הקב"ה שישלם פחות, מראש היו אומרים לו פחות.
נקטנו דוגמא, אבל עלינו לדעת שיסוד זה מתפשט על פני כל אורך החיים של כל אחד. ככל שאדם תמים יותר, כח האמונה שלו חזק יותר. הוא מאמין שכל דבר שמגיע אליו אינו במיקרה אלא בדקדוק רב, והוא מבין שהתמקחותו בעצם אינה עם אנשים אלא כביכול עם הבורא ית'!
דוגמא נוספת: פעמים שאדם רוצה להשכין שלום בין אדם לחבירו וכו', ולשם כך הוא משתמש בעצת חז"ל שמותר לשקר מפני השלום (עי' יבמות סה ע"ב).
צריך לדעת שעצה זו של חז"ל מסוכנת היא מאד לאדם שאינו זך! וכבר השמיענו הבעש"ט שעצה זו נאמרה דוקא לאדם שלא שיקר מימיו, אבל מי ששיקר, ואפילו פעם אחת, הוא כבר נכלל בשקר שלא לשמה, ושוב אינו יכול לשקר לשמה, וכיון שבשעה שישקר תהיה מעורבת בזה תכונת הנפש של שקר שלא לשמה, אסור לו לשקר אפילו לצורך!
כלומר, יתכן מצב שאדם מצדו ירגיש שהוא עושה לשמה, אבל בעומק הנפש, הוא מורגל בערמומיות, בשינוי סדר מהלך הדברים. הוא מרגיל את עצמו שלא לצייר את הדברים כהווייתם, וכל מיני סיבות, שהוא סבור שהן לצורך, גורמות לו לעוות את התפיסה המציאותית!
ככל שאדם מאמין יותר בקב"ה, הוא מבין שאין לו לבורא עולם צורך בעזרתו, והוא צריך רק לעשות דברים לשם פועלם. וכשילך עם האמת ועם מדת הישרות, ודאי יצליח יותר מאשר אם ילך בדרכים אחרות.