אור ברסלב
בלבבי משכן אבנה - ד פרק יא - עצמיות הנפש - תמימות › "בפיך ובלבבך לעשותו"

בלבבי משכן אבנה - ד· הרב איתמר שוורץ

פרק יא - עצמיות הנפש - תמימות · "בפיך ובלבבך לעשותו"

תמימות - מדרגה בבטחון

הקב"ה יצר באדם את מידת הבושה.

מהו שורש ענין הבושה, היכן אנו מוצאים בתורה פעם ראשונה את המושג בושה?

לפני חטא אדם הראשון, נאמר על אדם וחוה ש"ולא יתבוששו", ורק אחרי שחטאו התעוררה בהם מידת הבושה וכיסו עצמם בעלי תאנה.

מדוע לפני החטא אין בושה? - כי הבושה נולדת מכח זה שאדם חושב: מה חושבים עלי? מה אומרים עלי? וכו'. אבל כשאדם חי בתמימות עם הבורא, לא עולות בראשו כאלו מחשבות. ואין הכוונה שיש לו 'עור של פיל' שהוא לא חש מה שמדברים עליו, אלא פשוט משום שהנפש אינה קולטת כאלו מושגים.

"ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו, ואין אנחנו יכולים לעלות ולהראות לפניך" - הריחוק שלנו מהבורא ית' נוצר ע"י החטא. נראה לאדם שאור פניו של הבורא רחוק ממנו, וח"ו לפעמים נולדת אפילו תחושת יאוש מהשגת הדברים.

אבל צריך לדעת "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". אם אדם מקנה לעצמו את ההרגל של "בפיך", וכל ימיו, בכל יום ויום, ובמשך היום עצמו, עיקר היום שלו, הדיבורים שלו, הם מסביב לאמונה, מסביב לתמימות, מסביב לפשיטות - ניתן לטפס למדרגה הבאה: "בלבבך", עד שבסופו של דבר מגיעים לעשיה. אבל ככל שמחשבותיו של האדם ודיבורו נעוצים כל היום בבחינה של מחשבות - הן מחשבות של חיצוניות גמורה והן מחשבות של פיקחות - קשה לו מאוד להגיע לתמימות ואמונה פשוטה.

יעזרנו הקב"ה להיות מאלו הפורקים מעצמם את עול החשבונות הרבים, וחיים חיי תמימות עם בוראם באמת ובתמים.

תוכן העניינים

בלבבי משכן אבנה - ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה