בלבבי משכן אבנה - ד· הרב איתמר שוורץ
פרק טז - בנין כח הרצון בנפש · התכלית ברצונות שאינם באים לידי קיום
להבנת הדברים נראה לצטט כאן מדברי הרמח"ל באיגרותיו. הוא מדבר שם על נקודה כללית שהיתה קיימת בתוך הכלל ישראל במשך כל הדורות, אבל לענייננו נעתיק אותה לעבודת הנפש של כל יחיד ויחיד.
הרמח"ל הקשה על ענין הגזירות שכנס"י נפגשה עימן במשך הדורות, כגון גזירה שלא ללמוד תורה וכו', מה התיקון בזה, מהי התכלית במה שהקב"ה נותן לאדם גזירה שלא יוכל ללמוד תורה? בשלמא אם הגזירה היא רק שקשה ללמוד ונדרש לשם כך עמל ומסירות נפש - תינח, זהו נסיון לאדם עד כמה הוא יתגבר באמת, וילמד על אף הקשיים. אבל אם הגזירה מביאה את האדם למצב שאפילו במסירות נפש הוא לא יוכל ללמוד, מה התכלית בזה? הרי עולם בלי תורה אין לו קיום, וכיצד יתכן שתהיה גזירה שתבטל את האדם מלימוד התורה?
וליישב קושיה זו כתב יסוד גדול מאוד. ישנם זמנים שתיקון העולם הוא במושג של הרצון בלבד. עצם המציאות שרוצים ללמוד ואי אפשר, חוסר האפשרות מעורר תשוקה של רצון יותר עמוק בנפש, יותר זך, יותר טהור - וזוהי תכלית לעצמה!
כשאדם יכול ללמוד, הוא אמנם רוצה ללמוד, אבל הרצון בדר"כ הוא ברמה מסויימת ותו לא. אך כשלא נותנים לאדם ללמוד, מתעורר בו כח הטוב בתשוקה יותר עליונה, ויש רצון הרבה הרבה יותר עמוק בגילוי. דוקא במצבים אלו מונח הבנין הפנימי של רצון האדם, וזוהי התכלית של הגזירות - כך מלמדנו הרמח"ל - לעורר את הרצון הפנימי בנפש האדם!
ישאל השואל: נו, יש רצון, אבל למעשה הרי לא לומדים? - היא גופא התשובה - אומר הרמח"ל - יש בנין של קומת הרצון, וזהו בנין לעצמו! זהו שלב בצורת בנין העולם, שאדם מגלה את הרצון האמיתי של עצמו.
והן הן הדברים בנפש האדם אצל כל יחיד ויחיד. לאדם יש הרבה רצונות [נעסוק כרגע ברצונות הרוחניים]. כמובן שחלקם אינם יוצאים לפועל. כשהרצונות הללו לא יוצאים לפועל, ובפרט אם מדובר ברצון חזק, לאדם מטבעו יש עגמת נפש, והוא מרגיש: אוי, כמה חבל שרצון זה לא יצא לפועל, כמה מאכזב ששאיפה זו לא התממשה.
אבל עליו להבין, שמראש הקב"ה נתן לאדם רצונות שלא יוכל ליישם אותם. ישנם רצונות שמגיעים לנפש האדם - כל אחד ואחד לפי נפשו - שלאדם עצמו אין שום כלים ליישמם. אם כן, רצון שא"א ליישמו מדוע נטעו הקב"ה בלב האדם? מדוע הוא מקונן ומתפרץ בנפש האדם? - כי כשם שאנו מבינים שהמעשה הוא התכלית, הוא העיקר - כך בדיוק ישנו עיקר גדול גם ברצון! עצם מה שאדם מעורר את עצמו לרצות את הדבר ולהשתוקק אליו, וכל כולו שקוע ברצון - זו גופא תכלית עבודת האדם באותה עת.