בלבבי משכן אבנה - ג· הרב איתמר שוורץ
פרק ג - תפילה · ענף ד'
ב' מבטים כיצד להסתכל על כל טירדה
בענף זה הועדנו לברר כיצד יפטר האדם ממחשבות של דאגה לפרנסה, החזרת חובות, וכדו'. בכל מצב מסוג זה ישנם שני מבטים איך להסתכל על כך.
א. יש לאדם בעיה שמטרידה אותו מאוד והוא דן כיצד לפוטרה ב. האדם מתבונן מדוע הקב"ה עשה מצב זה. כלומר כיון שמבורר אצל האדם שכל מצב בחיים אינו אלא נסיון, האם יעבוד במצב זה את הקב"ה כראוי, א"כ מוטל על האדם להתבונן מהי נקודת הנסיון.
נפרש, נסיון מלשון נס, הנסיון בא לרומם את האדם. א"כ בכל מצב ומצב, יש על האדם להתבונן מהו נקודת הנסיון, כי עליו להבין שהקב"ה הכניסו למצב זה ע"מ לרוממו דוקא בתחום זה.
סיבת נסיון הפרנסה - בכדי לחזק את האדם באמונה
עתה נתבונן מהי הנקודה שצריך להתרומם בנסיון "בזעת אפיך"? התשובה היא אמונה! נבאר ונרחיב את הדברים.
כתב המס"י "אמנם מה שיוכל לשמור את האדם ולהצילו מן המפסידים האלה, הוא הבטחון, והוא שישליך יהבו על ה' לגמרי. באשר ידע כי ודאי אי אפשר שיחסר לאדם מה שנקצב לו, וכו'. אך לא שההשתדלות הוא המועיל, אלא שההשתדלות מוכרח, וכיון שהשתדל הרי יצא ידי חובתו, וכבר יש מקום לברכת שמים שתשרה עליו, ואינו צריך לבלות ימיו בחריצות והשתדלות".
העולה מתוך דבריו, שריבוי ההשתדלות לא יועיל להשיג פרנסה, ומיעוט ההשתדלות אינו ממעט הפרנסה. ואם יטעה האדם וישתדל פחות מן הראוי לו, בעבור זה לא יפסיד שום פרנסה. והרי זה דומה לטעה ולא קדש הלבנה שבעבור זה לא מתמעטת הפרנסה.
אלא מאי, שהאדם מרגיש שאם לא ישתדל לא יהיה לו כסף, ואם יוסיף להשתדל ירבה ממון. אולם זו כפירה גמורה, שהרי אינו מאמין שהקב"ה לבדו
מנהיג את הבירה, והקב"ה כבר הודיע לאדם ע"י חז"ל, שלא יעזור לו כל ריבוי של השתדלות בכדי להוסיף לו על מה שנגזר עליו, ואיך ינסה האדם להרויח כנגד דבריו של הבורא.
חסרון באמונה - מהיכן שורש הבעיה
יתכן והבעיה קיימת באדם בשני רובדים א. שמעולם לא התבונן על כך באמת בישוב דעת אמיתי, ואם זו בעיתו עליו להקדיש לכך שעות רבות של התבוננות, ויברר לו את הדברים באר היטב. ב. הדבר כבר ידוע לאדם בשכלו, וקיים בעצמו "וידעת היום". אולם חסר לו הרבה ב"והשבת אל לבבך". הוא יודע את האמת, אולם אינו מרגיש כן. במצב זה, התפקיד של האדם, ראשית להתבונן בכך שעות רבות מאוד, שהאמת היא זו כנ"ל, וכן לשפוך שיח רב לפניו יתברך, שיזכה וירגיש את האמת.
ובנוסף לכך, עליו לעבוד באופן כללי על טהרת הלב. כמו שהתבאר בסולם של עליה ענף ה'. וככל שלבבו יטהר יותר, כן ירגיש יותר את האמת.
נוסיף לכך עצה בדוקה ומנוסה, והיא לנסוע למקום רחוק, מקום שאין בנ"א מצויים שם (אפשר קברי צדיקים), ושם לשפוך שיח מכל לב לקב"ה, ולדבר אליו כדבר איש אל רעהו, שיעזרהו שיזכה להבין את האמת.
מהו הפתרון האמיתי להשגת פרנסה
רוב בנ"א, במצב קשה של פרנסה, מחפשים סגולות לפרנסה. אומרים "ויתן לך", נותנים חומש וכו' וכו'. כל אלו דברים נכונים הם, אולם לא זו הדרך האמיתית. הדרך האמיתית כפי שביררנו לעיל, היא לברר ולהפנים את יסודות האמונה, שרק הקב"ה קובע מה יהיה לי. ובנוסף לכך להתפלל על פרנסתו. אולם התפילה אינה עיקר כאן, אלא ביסוס האמונה באמת. נפרש, פעמים רבות, אנשים משתדלים בהרבה מקומות לפרנסה, ומשתדלים גם בתפילה, וזו חלק מן ההשתדלות. כאן נעוצה הטעות, התפילה איננה השתדלות. פנימיות התפילה ענינה, ההכרה האמיתית שרק הקב"ה קובע מה
יהיה לי, וכמה יהיה לי, ומכיון שכך, אין לי אלא לבקש רק ממנו, מפני שרק הוא הקובע בדבר. ומפני כך לא ישים תקותו אלא אצל הבורא יתברך, וירגיש באמת שכל שאר ההשתדלויות אינם מועילים כלום.
עצבות מפריעה לתפלה - פתרון לכך
נקודה נוספת, המעיקה על רוחם של אלו הדואגים את דאגת הפרנסה, (חוץ מן הדאגה כיצד ישיגו כסף) הוא ענין העצבות. הם עצובים שכך עלה במר גורלם, וכידוע, שכשאדם עצוב, קשה לו מאוד לחשוב מחשבות ברורות וזכות. מה תקנתם למכה זו? התשובה ברורה מאוד, העצבות נובעת מחוסר ההרגשה, ואולי אף ההכרה, "שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד". אם יתבונן אדם היטב, שהקב"ה כולו מלא אהבה והטבה, וכל סיבת הבריאה אינה אלא להיטיב. נמצא שכל מה שקורא בבריאה, הן דבר גדול והן דבר קטן, הכל אינו אלא הטבה. נכון, האדם לא מבין כיצד זו הטבה, אולם הקב"ה כן יודע איך טמון בכל דבר הטבה.
על האדם מוטל שיבין, וירגיש, שהקב"ה רוצה תמיד להיטיב לו, ובכל רגע ורגע הוא מטיב לו, ולכך עליו להיות מאושר בכל מצב בחיים, כי בודאי מצב זה טוב מאוד עבורו.
בכדי להפנים נקודה זו, על האדם להתבונן בכך זמן רב, עד שיזכהו ה' יתברך, ולבבו יהיה שליו ורגוע ואז ב"ה יוכל להתפלל כראוי.