בלבבי משכן אבנה - ב· הרב איתמר שוורץ
פרק כו - רצוננו לעשות רצונך · התבוננות בגישה ללימוד התורה
כעין זה, באותה שעת התבוננות ביום, יכול אדם להתבונן על ענין הרצון או העדר הרצון אצלו ללמוד תורה.
הוא יושב ושואל את עצמו: האם אני רוצה ללמד תורה, או לא? התשובה שוב אינה מוחלטת - כן ולא. לפעמים כן ולפעמים לא. בזמן שלא, למה אני לא רוצה? - גם זה יכול להיות מכמה סיבות: או מצד מידת העצלות, שאינני רוצה לאמץ את מוחי או גופי, או משום תאוה, שבמקום ללמוד ברצוני למלאת תאוותי במקומות אחרים וכו'. כך הוא מברר לו ראשית כל למה הוא לא רוצה ללמוד.
לאחר מכן הוא מברר לעצמו למה הוא כן רוצה ללמוד. יתכנו לכך כמה וכמה סיבות: א. כי הוא מפחד מעונש גיהנום אם יעבור על ההלכות מחמת אי ידיעתן. ב. כי הוא מפחד שמא יבטל מצות עשה של "והגית בו יומם ולילה" וייענש על כך. ג. כי אם ח"ו לא ילמד, הוא ייקרא "עם הארץ" ויתבייש בזה, וגם ייענש על כך. ד. לא רק למען העדר הבושה, אלא הוא לומד כי רוצה הוא שיכבדו אותו. ועוד כהנה וכהנה סיבות נוספות.
כל אחד ואחד צריך לבדוק בנפשו מהי הסיבה המונעת אותו מללמוד, עד שיגיע לנקודה הפנימית: "אני רוצה ללמוד כי הקב"ה אמר לי ללמוד!" ואז כשייגש ללימוד יפנה כביכול לקב"ה ויאמר לו: "רבש"ע, ברור לי שבנשמתי פנימה קיים הרצון ללמוד תורה, אבל אינני מרגיש זאת!"