בלבבי משכן אבנה - ב· הרב איתמר שוורץ
פרק ג - הקב"ה וכנס"י - חתן וכלה · בין ה'חתן' וה'כלה' קיים קשר מציאותי
נתבונן בדברים ונראה כמה פשוטים וברורים הם, ואעפי"כ עד כמה שהם פשוטים וברורים - ההעלם בהם מצוי עוד יותר.
נצייר לעצמנו בחור במיטב שנותיו. הוא כבר הגיע לגיל שמונה-עשרה, והרי אמרו חז"ל "בן שמונה-עשרה לחופה" [ואם הוא עסוק בתורה, יכול הוא להמתין עוד כמה שנים]. הגיעה, אפוא, העת לחפש לו את בת זוגו. והנה ניגש אליו שדכן ומציע לו הצעת שידוך.
"נו", הוא שואל. "מי המדוברת? בת כמה היא? מה מעלותיה? מה טיבה?"
עונה לו השדכן: "לא, לא! יש לי הצעה ייחודית מאוד עבורך!"
"מהי ההצעה?"
"יש לי איזה רעיון שכלי, ועם רעיון זה מציע אני לך להזדווג כל החיים ולהקים עמו את ביתך..."
כשיבוא שדכן ויציע כזו הצעה, יבין הבחור כי שדכן זה הוא רח"ל חולה נפש, המדבר דברים חסרי טעם... הוא יתייחס אליו אמנם בכבוד, כפי שצריך להתייחס לצלם האלקים הטמון בכל אדם, אבל אל תוכן הדברים הוא לא יתן שום שימת לב, כי הלוא אלו דברים חסרי טעם וחסרי כל הגיון. [ואמנם בעומק ודאי שייך זיווג עם ענין שכלי, ואכמ"ל].
כלומר, במשל הגשמי מבינים אנו היטב, שידיעות אפשר לדעת, אבל בן זוג אינו איזו ידיעה בעלמא. זוהי מציאות! ודאי שכשיש בת זוג חשוב מאוד שהשכל יכיר במעלותיה, ואף ישנה מצות עשה מן התורה לשבח את הכלה לפני החתן וכו', אבל כשישנם רק שבחים בלי שמקבל החתן את בת זוגתו בפועל - שום דבר לא ייצא מזיווג זה! אין חופה ואין קידושין, והבחור לא ימצא עם מי להתחתן.
כי אדם בחייו הגשמיים, בנקודה הבסיסית של "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו", מבין שהוא מחפש בת זוג ממש, בת זוג מציאותית, יצור אנושי שניתן למשש אותו ולהרגיש אותו, אישיות שניתן לחלוק עימה את חוויות החיים, ושניתן להרגיש כלפיה רגשות של נעימות, קרבה וידידות.
והנה כבר ידוע שכל "שיר השירים" הוא משל, והנמשל הם קוב"ה וכנסת ישראל. כשם שבמשל מבינים אנו שעם ידיעות אי אפשר להזדווג ועם שבחים ומעלות אי אפשר לחיות בצוותא - כך גם לענין יחסנו עם הבורא ית'.
אמנם, ברור כי בנמשל - שהחתן הוא הקב"ה והכלה היא כנסת ישראל - אין הדברים ממש כפשוטם. אדם אמנם יודע במוחו ובמחשבתו שיש בורא לעולם. זוהי ידיעה נפלאה, נקודת היסוד הבסיסית של החיים, והוא אף משבח ומהלל את הקב"ה בכל יום ויום: "מלך מהולל בתשבחות", "למען יזמרך כבוד" - אבל כל זה אינו אלא מתוך ידיעה שכלית שיש בורא עולם, אך אי אפשר למצוא אותו ית' כבן-זוג גשמי! הקב"ה מופלא ומכוסה מבני-האדם, אלא שהאדם יודע שישנה מציאות נעלמת אותה הוא משבח ומכיר בגדלותה. הוא יודע שאין לו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף וכו'.
ואעפי"כ, אחרי שהגיע לידיעת מציאותו ית' בלב, עליו להתייחס אליו כאל בן זוג, כביכול.