בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה
שלמה יורה דעה סימן ל
ב"ה יום ג' פ' תולדות. תרמ"ח לפ"ק אזארקאוו. החיים והשלום וכט"ס לכבוד יד"נ ה"ה הרב הגאון המפורסם בקצוי תבל. סיני ועוקר הרי'. שר התורה. מאור הגולה רכב ישראל ופרשיו. נזר הגאונים. בנש"ק. צדיק ונשגב. נ"י פ"ה עה"י כו'. כקש"ת מו"ה יוסף זכרי' שטערן שליט"א אבד"ק שאוול המחבר ס' זכר יהוסף כו':
אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו. מכתבו היקר קבלתי בשבוע העבר. אולם לאשר הייתי מוכרח לנסוע בדרך על שמונת ימים לא יכלתי להשיב מפני הכבוד על אתר. ואתו הסליחה. והנני נותן לו תשואות חן חלף מכתבו אשר שם עין בקורת על דברי. מה מתקו לי רגבי אמרותיו היקרים ומה שנראה לפענ"ד להצדיק דברי אציג לפניו:
א) הנה מהשגותיו על תשובתי נראה שבני נ"י לא צייר התמונה של הדביקות יפה. והיה נראה לכ"ג שהשאלה היתה שלא נשתנה צורת האותיות כלל של דיבוק הה"א להוא"ו אולם באמת בנ"ד נשתנה צורת הה"א והוא"ו ע"י הדביקות ונראין קצת כחי"ת. ונפלאת בעיני איך היה סבר כ"ג שכוונתי היה דלא נשתנה צורת האותיות כלל הלא באות א' בנגיעת הלמ"ד להיו"ד ובאות ב' בנגיעת היו"ד לה"א כתבתי בפשיטות דמהני גרירה כיון דלא נשתנה צורת האות כלל. אולם באות י"ב כתבתי דמה שצ"ע בנ"ד מה שהה"א מהשם נוגע בהוא"ו בנגיעה עבה. ודמיתי אותו למ"ש הרמ"א ביו"ד (סי' רע"ו) בשם הר"י אכסנדרי. בה"א של שם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע רק מעט יש לספק בדבר אם מותר וצריך גניזה. וכ' הש"ך הטעם דעדיין ניכר שהוא שם. ונראה כמוחק השם. וא"כ בנ"ד ג"כ נהי דנוגע ממש בקו עבה [פי' גג של ה"א לגגו של וא"ו] מ"מ עדיין ניכר שהוא שם. א"כ שוב אסור למחוק וצריך גניזה. רק שהעלתי דלמהר"ל מפראג ולרדב"ז גם בזה מותר למחוק. וא"כ ה"ה בנ"ד מותר וכ"ש הוא. וע"ז כתבתי דלשיטת הגינת וורדים לא מהני תיקן דיהיה שלא כסדרן השם:
ב) ומה שהשיג כ"ג דשאני התם דהר"י אכסנדרי מיירי בדיבוק האות לעצמו כמו שהביא הרמ"ע בשם המרדכי דאין זה דומה לדבוק אות באות כלל וכמש"ש על המרדכי שחלילה לו להתיר אלא דבוק אות לאות ולא דבוק אות אחת בעצמה במקום שאינו ראוי. וא"כ בנ"ד דמיירי בדיבוק אות לאות קיל ומותר להפרידו עכ"ד היקרים. ולפענ"ד אינו השגה. דזיל בתר טעמא למה קיל דיבוק אות לאות הוא משום דלא נשתנה צורת האות. אבל כשנשתנה צורת האותיות מבואר בדרכי משה ביו"ד (סי' רע"ד) דכשנשתנה צורת אות אחד מהן או נדמה לאות אחר כגון שני זייני"ן שנגעו בראשיהן יחד ונדמו לחי"ת לא מהני הפרדת הדבוק דהוי חק תוכות לכן צריך לגרור עד שיפסול כל אות ויעי' בשו"ת דבר שמואל (סי' פ"ט) דה"ה כ"ף כפופה שנגעה לוי"ו שאחרי' ונדמית מ"ם וכן שני ביתי"ן הסמוכין שנדבקו בתחתיתן ונפסדה צורת האות למראית העין שאינה ניכרת כראוי אם הוא בי"ת או כ"ף דג"כ לא מהני הפרדה. יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דג"כ אינה ניכרת כראוי אם הוא ה"א וא"ו. או חי"ת. דג"כ לא מהני הפרדה משום חק תוכות. ויעי' במג"א (סי' ל"ב ס"ק כ"ז) שכ' אם נדבקה אות לאות והפרידה כו' ואם נשתנה צורת האות ע"י הדביקות הוי כמ"ם שנסתמה (שו"ת רד"ך ב"א ת"ט כ"ה) ויעי' בגט פשוט (סי' קכ"ה ס"ק כ"ד בשם הרלב"ח דיותר עדיף דבוק האות לעצמו מדבוק לחבירו וכ"כ בשו"ת זכרון יוסף (חא"ח סי' ס"ב) ואף דיש הרבה פוסקים שחולקים עליהם. מ"מ בדיבוק אות לאות אם נשתנה צורתו לכ"ע הוי חק תוכות. ויעי' בשו"ת הריב"ש (סי' ק"ן) ובשו"ת תשב"ץ (ח"א סי' נ') ופר"ח באה"ע (סי' קכ"ה ס"ח) וברמ"א א"ח (סי' ל"ב סעיף ט"ז) ובשיורי כנה"ג.יע"ש. וכ"כ בשו"ת בית יהודא (חיו"ד סי' נ"א) וא"כ ה"ה בנ"ד דנשתנה צורת האותיות דנראין כחי"ת. לא מהני הפרדה כנ"ל: ג) ואף דבנ"ד הי' מראין לתינוק דלחו"ט והי' מכיר שהוא שם. מ"מ לא מהני משום דלעינינו ניכר דנשתנה צורת האות. ולא עדיף מנדבק כרעא דה"א לגגה כחוט השערה בלבד. אף דתינוק דלחו"ט מכיר שהוא ה"א צריך גניזה. וא"כ ה"ה בנ"ד. ויעי' בשו"ת חינך בית יהודא (סי' ע"ה) בשם מהר"ל מפראג וז"ל וראיתי יש מי שאומר לחלק בין היכר שכ"ע קורין הה"א חי"ת כגון שדבוקה היטב לגג שלה שזה ודאי לא נתקדש אבל אם דבוקה כחוט השערה בלבד ומ"מ הכל קורין אותו ה"א אפילו תינוק דלחו"ט זה שם נקרא ואסור למוחקו. וחילוק זה אינו נראה כלל דכיון שבעינן כרעא דה"א תלוי אין חילוק בין נוגע הרבה לנוגע מעט סוף סוף אינו תלוי דהיכי דאיסור דידי' משום שאין כאן צורת אות אין חילוק בין אם ניכר האות אם לא שכן כ' מהרי"ק (בסי' ס"ט) דהיכא שאין האות נוגע כגון נקודה של א' שאין לה הכשר בתינוק דלחו"ט ומעתה אפילו אין נוגע אלא בכל שהוא נפסד צורת האות עכ"ל. וכ"ה בשו"ת בית יהודא (חיו"ד סי' נ"א) וא"כ כ"ש בנ"ד דנדבק הה"א לוא"ו בראשו עד שיש לו צורת חי"ת ואף שניכר לתינוק דלחו"ט מ"מ כיון דראינו דהיא סתומה בשלשה רוחותיה פסולה. וצריך למחקה. א"כ לשיטת מהר"ל מפראג מותר בנ"ד למחוק הה"א והוא"ו. וא"כ כיון דה"א האחרונה מהשם כשרה. אם יתקן הה"א והוא"ו הקודמת יהי' שלא כסדרן לשיטת הגינת וורדים ומיושב השגת כ"ג:
ד) ומה שהשיג כ"ג על הנוב"י (מ"ת חיו"ד ססי' קס"ט) שכ' דהא דאותיות דבוקין יכול לגררן היינו שהם דבוקות מתחלת כתיבתן שזה פוסל לכל הדעות לכך הגרירה הוי תיקון בוודאי. וע"ז השיג כ"ג כיון דבש"ע א"ח (סי' ל"ב סעיף י"ח) סותם דלא כהרשב"א שהובא בב"י שמפרש את הירושלמי דמכשיר בנדבקה אחר שנגמרה וא"צ שום תיקון ולא הביא דעתו בש"ע לא מצרפינן לספק כנודע מכללי הוראה עכ"ד. אמת הוא דאין כוונת הנוב"י לחוש לדעת הרשב"א. רק כוונת הנוב"י לחוש לדעת הסמ"ק דס"ל דאף היכי שהאות נשתנה צורתו דצריך לגרור כל האות. אם נדבק אחר שנגמר צורת האות אם בא לגרור הדבק אין זה חק תוכות יע"ש. ומה שהשיג ע"ז כ"ג דפשיטא דליכא למיחש בהכי להחמיר לחוש ליחידאה כיון דהוי רק איסור דרבנן למחקו ע"מ לתקן היכי שלא נפסלה צורת האות לגמרי וכמ"ש האחרונים. עכ"ד. לפענ"ד אינו השגה. יעי' בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תקצ"ו) שהעלה דאם נתברר שהאות נכתבה כתיקונה ואח"כ נפסלה בזה סמך על האומרים שמפריד רגל הגג כל שהוא ואין זה חק תוכות יע"ש. וזהו דעת הסמ"ק. ונהי דלא קיי"ל כהרדב"ז מ"מ יש לנו לחוש לחומרא לדעת הסמ"ק והרדב"ז הנ"ל דלדעתם די לגרור הדבק וא"צ תיקון. וא"כ אסור למחוק כל האות. וא"כ א"ש דברי הנוב"י:
ה) ומה שהשיג כ"ג דהוי ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא וכן מצא אח"כ בשו"ת בית שלמה (מ"ת חיו"ד סי' קל"ט). לפענ"ד אינו השגה. דיש לדחות ע"פ מ"ש בשו"ת הרשב"א (סי' ת"א) דאיסור דרבנן דאית לי' עיקר בדאורייתא הוי כספיקא דאורייתא לחומרא יע"ש שכ"כ על הא דאיתא בפ' בכל מערבין (דף ל"ה ע"ב) בטבל ספק בארבעים סאה כו' דמשני הש"ס משום דאית לי' עיקר בתורה דחייב במעשר בדגן הוא מה"ת יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד ג"כ כבר העלה הרמב"ם בה' יסודי התורה (פרק ו') דהמוחק אות מהשם עובר בל"ת וגם במוחק מקצת אות כבר העלתי בתשובתי הקודמת בשם שו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' ל"ו) דאסור מה"ת כחצי שיעור. יע"ש. רק דע"מ לתקן חידשו הפוסקים דהוי רק מדרבנן. א"כ יש לו עיקר מה"ת. ומ"ה מחמרינן בנ"ד: ו) אולם יש לדחות זה לכאורה ע"פ דברי הנוב"י (מהד"ק חיו"ד סי' ס"ה) שפלפל בהך סוגיא דמס' עירובין ופי' דברי הרשב"א בתשו' הנ"ל והעלה דדוקא במקום דאתחזק איסורא אז אם יש לו עיקר מה"ת אזלינן להחמיר. אך דזה אינו דיחוי. דבנ"ד ג"כ כ"ז שלא תיקן הס"ת הוא בחזקת שאינו מתוקן ופסול. וא"כ כיון דבנ"ד איסורו יש לו עיקר מה"ת כנ"ל שוב אף ספיקא דרבנן להחמיר משום דאתחזק איסור כנ"ל:
ז) אמנם לכאורה יש להשיג על זה. דנהי דהוי בחזקת שאינו מתוקן אפ"ה יש להקל בנ"ד. דדוקא במקום שהוא ספק אם יצא מחזקתו שייך לומר להחמיר בספק דרבנן שיש לו עיקר מה"ת. אולם בנ"ד כשימחוק האות בוודאי יתקן הספר רק שהספק אם הוא יעשה איסור דרבנן בהמחיקה או לא. שוב לא נוכל לאוקמי הס"ת על חזקתו שאינו מתוקן כיון דאם ימחוק בוודאי יהי' הס"ת מתוקן:
ח) ונלפע"ד לתרץ דלהצד דנימא דאסור עכ"פ מדרב לתקן הס"ת אף אם יתקן יהא הס"ת פסו מטעם כ"מ דא"ר ל"ת א"ע לא מהני. דלדעת הסמ"ע (סי' ר"ח) אף בדרבנן אמרינן כן. יע"ש שהוכיח כן מכתובות (דף פ"א.) ויעי' בנ"י בכתובות שם שמסתפק בזה. [ואף דבתשובתי לעיל חא"ח סי' ל"ה אות ל"ב. הבאתי כמה פוסקים שחולקים עליו. בנ"ד יש לחוש לדעת הסמ"ע להחמיר א"כ להצד שא"צ לתקן שוב אסור לתקן. וא"כ אף אם יתקן הס"ת יהי' פסול ולא מהני התיקון משום א"ע לא מהני. ויהי' נשאר הס"ת בחזקת שאינו מתוקן. א"כ כיון שיש לו עיקר מה"ת כנ"ל אסור למחוק אף דהוי רק ספיקא דרבנן. כסברת תשובת הרשב"א הנ"ל וסברת נוב"י הנ"ל:
ט) אולם לכאורה יש להקשות על זה ע"פ דברי התוס' בתמורה (דף ד'.) שהעלו על קושיתם מצורם אוזן בכור דנימא אעל"מ. דכל דנעשה ממילא מותר כגון בבעל מום כשנפל לו מום מעצמו מותר ה"ה כשנעשה ע"י אדם דאי מסלקינן מעשה האדם שנחשוב מעשה שלו שעשה באיסור כמו שלא נעשה עכ"פ לא גרע מנעשה ממילא דמהני יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד איך שייך לומר אעל"מ הא לא גרע משנמחק ממילא:
י) אולם אינו השגה דהא מבואר ברמב"ם ובטור הובא בשו"ת מהר"ם מלובלין (סי' ס"ח) שהובא במג"א (סי' ל"ט) שכל הפסול לכתוב פסול לכל תיקון עשייתן יע"ש שיש מחכמי דורו שדעתם הי' להחמיר יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד אף התיקון צריך שיהי' נעשה דוקא ע"י מי שכשר לכתוב וא"כ אם נעשה התיקון ממילא פסול. וא"כ שוב שייך לומר בנ"ד דפסול כיון דאסור למחוק ע"מ לתקן עכ"פ מדרבנן ולהצד דאסור לתקן אף בדיעבד לא מהני מטעם כמדא"ר ל"ת אעל"מ. וא"כ שוב משום דהס"ת בחזקת שאינו מתוקן לא מהני ספיקא דרבנן שיש לו עיקר מה"ת:
יא) ואפי' לפי מה שהעל' השו"ת מהר"ם מלובלין שם דדוקא לכתחלה אסור ולא בדיעבד. מ"מ כ' שם להדיא דהיכי דנשתנ' צורת האות אז פסול אף בדיעבד. וא"כ ה"ה בנ"ד דנשתנה צורת האות ונראה קצת כחי"ת אף בדיעבד פסול:
יב) ובלא"ה י"ל בנ"ד דאסור למחוק אף דהוי רק ספיקא דרבנן משום דכלל בידן דאסור לעשות ספק דרבנן לכתחלה בידים כמו שהעלה הפמ"ג (בכללי ס"ס) וכ"ה בס' בית יצחק שער הספיקות (סי' ל"ז) דכיון דבכ"מ דימו הפוסקים ספיקא דרבנן לס"ס בדאורייתא וס"ס בדאורייתא ג"כ אסור לעשות לכתחלה בידים וכ"ה כ"ג בספרו זכר יהוסף בברכות (דף כ"ז.) וא"כ ה"ה בנ"ד איך נוכל לצוות שימחק אף דהוי ספיקא דרבנן כיון דהוי ע"מ לתקן מ"מ אסור לעשות לכתחלה ספיקא דרבנן בידים. ואין לדחות דזה הוי כמו דיעבד להכשיר הס"ת ע"י המחיקה וכעין שכ' הט"ז ביו"ד (סי' צ"א). ז"א דהא מבואר בשו"ת מהר"י מינץ (סי' ט"ו) דכל מקום שיש כאן ס"ת אחרת הכשרה לא מקרי דיעבד אלא לכתחלה יע"ש. ואף דבשו"ת מהר"ם מלובלין (בסי' ס"ח) כ' דלא לכל מילי אמר מהר"י מינץ כן יע"ש מ"מ בנ"ד מודה דלמה לו להכניס עצמו בספק איסור דרבנן בידים לעשות המחיקה. ואם יגנוז או יקדור בודאי לא יעבור על איסור דרבנן. לכן פשוט בנ"ד דאסור למחוק אף דהוי רק ספיקא דרבנן:
יג) ויעי' בש"ך בכללי ס"ס סי' ל"ו בשם תשובת ר"ב דבכ"מ מצינו ספיקא דרבנן לחומרא ויעי' ביו"ד סי' ס"ט בט"ז (ס"ק כ"ד) בדין אשה ששכחה אם מלחה הבשר ובישלה דמתיר מטעם ספיקא דרבנן להקל. ובנקה"כ השיג עליו דאין לנו לבדות שום ספיקא דרבנן להקל כיון שמצינו בכמה מקומות להחמיר ויעי' בפר"ח שם. וא"כ ה"ה בנ"ד יש להחמיר:
יד) כל זה כתבתי לרווחא דמילתא לפי שיטת כ"ג והרב בית שלמה דבנ"ד הוי ספיקא דרבנן. אולם לפענ"ד דבנ"ד הוי ספיקא דאורייתא כיון דלשיטת הסמ"ק והרדב"ז א"צ תיקון א"כ הוי המחיקה איסור דאורייתא דהא במקום שא"צ תיקון מוחק השם עובר על ל"ת וגם בח"ש הוי איסור דאורייתא כמו שהבאתי בשם הרמ"ע. א"כ הספק נוגע בדאורייתא. ואף דמצד ספק צריך תיקן. זה הי' א"ש אם הי' ספיקא דמעשה אולם בנ"ד כיון דהוי ספיקא דפלוגתא ולדעת הפוסקים דס"ל בפשיטות דא"צ תיקן עובר על איסור דאורייתא בהמחיקה שוב צריכים להחמיר בי' מספק וא"ש דברי הנוב"י. וכעין חילוק זה מבואר בשב שמעתתא (ש"א ספ"ג) יע"ש:
טו) ומה שהביא כ"ג בשם שו"ת בית שלמה (מ"ת חיו"ד סי' קל"ט) שהעלה להקל בנדונו כמו בנ"ד לגרוד ולתקן דגוף איסור מחיקה אם מוחק רק מקצת עובי האותיות שבשם אין בזה רק איסור דרבנן וכמ"ש בשאגת ארי' (סי' פ"א) לענין בל יראה דלא אמרינן בזה ח"ש אסור מה"ת וה"ה בנ"ד עכ"ד. אולם לפענ"ד אשתמיטתי' במחכת"ר דברי הרב המגיד בה' גניבה (פ"א ה"ב) דכ' הרמב"ם דאסור לגנוב כל שהוא דין תורה וכ' ה"ה וז"ל ודין פחות מש"פ כדין ח"ש באיסורין יע"ש והא שם ג"כ הוי דומיא דבל יראה דלא דמי למאכלות אסורות כמובן. וכן מבואר ברמ"ה הובא בטור יו"ד (סי' קס"א) שכ' דהרמ"ה ס"ל גבי פחות מש"פ דשייך בי' רבית אבל אין מוציאין אותו בדיינין וגם הרשב"א חולק על תוס' וס"ל כהרמ"ה ויעי' בפרישה שתירץ דס"ל להרמ"ה דפחות מש"פ אסור מה"ת כדין ח"ש דאיסורא (בסי' צ"ח). ביו"ד. ויעי' בח"ד (סי' קס"א) בבאורי' (סק"ג) שחידש זאת מלבו ויעי' במל"מ בה' מלוה ולוה (פ"ו ה"א) ויעי' ברש"י שבת (דף ע"ד.) דבמלאכת שבת נמי חצי שיעור אסור מה"ת וכ"כ הגהות אשר"י בר"פ המוציא יין יע"ש. א"כ מצינו דדינו של ח"ש לאו דוקא במאכלות אסורות רק גם בשאר איסורים. וא"כ ה"ה לענין מחיקת השם א"ש סברת הרמ"ע דהוי ח"ש ואסור מה"ת. וא"כ אזדא לי' סניף הזה של הרב בית שלמה. ובלא"ה נידון הרב בית שלמה לא מיירי שנשתנה צורת האותיות ע"י הדביקות מ"ה מהני גרירה. אבל בנ"ד דהוי נשתנה קצת צורת האות מודה דלא מהני הפרדת האותיות. שוב מצאתי שבשו"ת חות יאיר (סי' ט"ו) האריך בענין ח"ש באינו דבר מאכל יע"ש:
טז) גם מה שהביא הרב בית שלמה בסניף החמישי ע"פ דברי הש"ג בפ"ד דשבועות. ואף דמדברי המרדכי ה' ס"ת (ססי' תקנ"ג) לא משמע הכי סניף מיהו הוי עכ"ד. אולם בנ"ד גם סניף אינו. דהא בנ"ד מיירי שנשתנה צורת האותיות שנראין קצת כחי"ת א"כ יצרוך לגרור כל האות ושוב הוי איסור מחיקה. [ובלא"ה בשו"ת משאת בנימין (סי' נ"ז) חולק על הש"ג. ועי' בתשב"ץ ח"א סי' קכ"ז דף ס"ד ע"ג ובח"ג סי' קצ"ג.] ומה שהביא הרב בית שלמה סניף ששי להיתר דבשם הנכתב ע"י חק תוכות דבשו"ת הרמ"ע (סי' ל"ו) אוסר. אבל בתשובות שבו"י מתיר יע"ש. אולם יעי' בס' מלאכת שמים (כלל ט' בינה אות י"א) שהאריך לסתור דברי השבו"י והעלה כהרמ"ע בשם רוב פוסקים יע"ש. וא"כ אינו סניף להיתר:
יז) ומה שהביא כ"ג דבשו"ת בית שלמה הביא דבשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' ס"א) הורה לעשות ע"י קטן שילחלח נייר וישים שמה וקרי לי' גרם מחיקה ודרך זה ישר בעיניו כאשר האריך בתשובה במק"א [כוונתו לסי' קמ"ב] עכ"ד. אולם יעי' בשו"ת והשיב משה (חיו"ד סי' נ"ב) שהאריך נכד המחבר בפלפול עצום ונחמד דגם גרם מחיקה אסור בשם וכמ"ש בשו"ת תשב"ץ (ח סי' ב') דהא דגרמא שרי במחיקה היינו דוקא במקום שהוא עומד להמחק כגון דהי' שם כתוב על בשרו. ואף שהבית אפרים השיג עליו תירץ בהשיב משה בטוב טעם יע"ש אולם לכולם אשתמיטתייהו במחכת"ר דברי השלטי גבורים בסנהדרין (פ"ז אות א') וז"ל וגרם מחיקה בלא מתכוין למוחקו כגון שצריך לו לעשות טבילה ויש שם כתוב על בשר אע"פ שבוודאי כשירד לטבול יהי' השם נמחק כיון שאינו מתכוין לכך והוי ע"י גרם שרי לי' לירד ולטבול כו' ומיהו נ"ל דלא שריא גרם מחיקה בפסיק רישא אא"כ הוא לשום צורך כגון טבילה וכיוצא בזה כו' עכ"ל. נראה מדבריו דאם אינו לצורך גם ע"י גרם אסור למחוק. וא"כ א"ש דברי הנוב"י דלדעה דא"צ תיקן אסור למחוק אף ע"י גרם. ויעי' לעיל אות י"ד ודוק:
יח) והרב בית שלמה שם לא הסכים עם הבית אפרים לעשות ע"י קטן גרם מחיקה מפני שקרוב לקלקול ע"כ העלה דיעשה הגרירה והפירוד בסכין ע"י קטן שיודע לאמן ידיו. ואם לא נמצא שם קטן כזה מסכים להתיר ע"י גדול שיגרר באמצע להפריד בכדי לתקן. עכ"ד:
יט וקשיא לי עליו דמתיר לתת לקטן למחוק. הלא יסוד ההיתר הוא משום דהוי רק דרבנן מפני דהוי מוחק ע"מ לתקן. והלא בקטן מבואר בחולין (דף י"ב דקטן אין לו מחשבה. א"כ לא מהני מחשבתו שהוא ע"מ לתקן. ושוב הוי איסור דאורייתא דמחשבתו ע"מ לתקן לא מהני. ואיך ספינן לי' איסור דאורייתא בידים. דזה אסור לכ"ע. ואין לדחות דאם נימא כן גם האיסור מחיקה אינו איסור דאורייתא כיון שאין להם מחשבה. ז"א. דהא מעשה יש להם כמו דאמרינן שם באלון ורמון כו' שחקקים התינוקת למוד בהן כו' ופי' תוס' דהיכא דהמעשה בבירור על הדבר שאין לתלות בדבר אחר נקרא מעשה וחשיב מעשה שיש בה מחשבה. ויעי' בפמ"ג בא"ח (סי' י"ד במ"ז). א"כ ה"ה בנ"ד כשהקטן עושה המחיקה דהמעשה בבירור על הדבר נקרא מעשה ומחשבה. אבל ע"מ לתקן דזה לא ניכר בבירור לא נקרא מעשה. וא"כ הוי כמחיקה שלא ע"מ לתקן דהוי איסור דאורייתא. ועדיף לעשות ע"י גדול דהוי מוחק ע"מ לתקן. ואף שהרב בית שלמה העלה דגוף איסור מחיקה כל שאינו מוחק כל האות הוי רק איסור דרבנן. כבר השגתי עליו לעיל באות ט"ו דהעיקר כהרמ"ע דגם בזה ח"ש אסור מה"ת:
כ) ואף דמבואר שם בחולין דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אית ליה מדרבנן ומעשה אית ליה מה"ת. [ויעי' בירוש' דמעשרות (פ"ד מ"ב) שכ' להדיא כן בפי' דמתני' שם. וצ"ע דבש"ס דחולין שם לא הביא מתני' דמעשרות] וא"כ ה"ה בנ"ד ג"כ עכ"פ הוי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שמוחק ע"מ לתקן. תינח בנידן של הרב בית שלמה דמיירי שלא נשתנה צורת האות ומפריד רק הדביקות שיהי' נשארים האותיות מתוקנים שייך לומר דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו. דכוונתו ע"מ לתקן האותיות אבל בנ"ד דנשתנה צורת האותיות וא"כ צריך למחוק כל האותיות. שוב ל"ש לומר דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כיון דהקטן מוחק כל האות מהשם. ואף שנגיד לו שכוונתו לתקן אח"כ לכתוב אות אחרת. מ"מ לא ניכר מהמחיקה שכוונת הקטן כדי לתקן אח"כ:
כא) ואף אם נימא דהוי רק איסור דרבנן המחיקה בקטן. בשלמא לשיטת הרשב"א ביבמות (דף קכ"ד) שהעלה דבאיסור דבריהם מותר לומר לו לאכול בפירוד יע"ש א"ש דמותר לתת לקטן למחוק. אבל לשיטת הריטב"א בעירובין (דף ל') שכ' דכיון שאין מערבין בטבל דרבנן שמעינן מהכא שאסור להאכילו בידים לקטנים. דאי לא חזי ולקטנים דומיא דעירוב ביוה"כ. ואין לומר שאני טבל שהוא איסור חפצו דהא בכולא סוגיין לא מחשבינן מפלגי בהא מילתא יע"ש. ויעי' במל"מ (סוף ה' מ"א) ובאבני מלואי' בתשובותיו (סי' ט') מה שמקשים על הרשב"א ויעי' בהגהות במח"א (סוף ה' מ"א) וז"ל עמדתי בקטן שלא הגיע לחינוך אי ספינן ליה בידים איסורא דרבנן או לא גרסינן פ' אע"פ ת"ר תינוק יונק והולך עד כ"ד חודש מכאן ואילך כיונק שרץ וכו' אלמא דאפילו באיסורא דרבנן לא. ספינן ליה בידים אע"ג דעדיין לא הגיע לחינוך יע"ש. וכ"ד התוס' בר"ה (דף ל"ג) דלא כרשב"א וכ"ה הרמב"ם (סוף ה' מאכלות אסורות) להאכיל בידים אסור ואפילו דברים שאיסורין מדברי סופרים יע"ש. ויעי' ברמ"א בא"ח (סי' שמ"ג) א"כ ה"ה בנ"ד איך מותר לתת לקטן למחוק לספות לו איסור בידים ובפרט לפי מה שהעלתי דבנ"ד לגבי קטן לא הוי כמוחק ע"מ לתקן מדקטן אין, לו מחשבה פשוט דאסור לעשות ע"י קטן:
כב) אולם לפי מה שהעלה בס' מנחת עני (אות י') שחצי שיעור מותר ליתן לקטן בידים. לפי מה שהעלה בתה"ד הובא במג"א (סי' רס"ט) שמותר בעשה לתת לקטן. וח"ש קיל מעש' כתו' שבועו' (ד' כ"ג) וא"כ ה"ה בנ"ד דהוי רק ח"ש מותר לתת לקטן. אולם התה"ד מחלק בין מ"ע לאיסור עשה. ועי' מג"א (סי' תע"א סק"ז) מותר להאכילו מצה בע"פ אע"פ שאסור להאכיל לקטן בידים דבר איסור מ"מ דבר שאינו אלא ביטול מצות עשה מותר להאכילו בידים. א"כ אין ראי' ממ"ע על חצי שיעור שיש איסור בחפץ ועי' תשובת מהרי"א (סי' פ"ה):
כג) ומ"ש כ"ג להוכיח דרובם ככלם דחו דברי הגינת וורדים מהלכה. והביא בשם העקרי דינים ב' הזרע אמת מהא"ז (סי' ל"ב ס"ק ל"ג) דמכשיר לתקן האל"ף בשם אלקים בס"ת שנגע היו"ד העליון באל"ף וממילא מוכח דשלא כסדרן כשר באזכרות עכ"ל. לפענ"ד אינו ראי' מכאן. ע"פ מ"ש הא"ר (בסי' ל"ב ס"ק ל"ב) הובא בגליון הרע"א ביו"ד (סי' רע"ו) שהעלה דדברי הגינת וורדים דוקא בשם הויה אבל לא בשאר שמות. וכ"ה בשם הנוב"י (מהד"ת סי' קע"א) יע"ש. וא"כ ליכא סייעתא משם אלקים לשם הויה ב"ה. ובזה נדחה ג"כ מה שהביא כ"ג דהמ"ב (סי' נ"ז) לא נסתפק רק אם לתלות וא"ו בשם אלקי והא אף אם יש לדחוק הוי"ו בתוך ה"א הוי שלכ"ס. אולם לפי מה שהעלתי ב' א"ר גם מכאן אין ראיה מפני דשם לא מיירי בשם הויה. אולם מודינא דלא קיי"ל כהגו"ו:
כד) ומה שהביא כ"ג דבהרבה תשובות הרגישו ג"כ מבן קמצר דמוכח דלא כהגו"ו והראה מקום לעיין בס' יהושע ובשו"ת הרמ"ץ ושו"ת באר יצחק ושו"ת בית שלמה ושו"ת שם אריה. יאמין לי כ"ג כי אין לי ספרים הנ"ל. רק שו"ת בית שלמה שאלתי לי כעת לאשר כ"ג הביא הרבה מדבריו. ואף דשו"ת שו"מ ונפש חיה נמצא אצלי. גם כן אין הזמן גרמא לעיין בהם לאשר אני עוסק גם במו"מ:
כה) ומה שכ' כ"ג באות ה' שהעיקר כדברי המחמירים דרבו כמו רבו דאסור לקדור ס"ת והביא כמה שו"ת שהעלו כן. גם שו"ת אלו לא נמצאו אצלי. אמת שאין לומר בזה דבר ברור אם הרוב כמחמירים שצריך גניזה או לקדור. כי שערי בעלי תשובה לא ננעלו. ויכול להיות שנמצא תשובות עוד כמו שכתבתי. ויעי' בשו"ת עבודת הגרשוני (סימן צ"ה) שכ' וז"ל ואף שנלפע"ד לתקן העוות. כי וודאי אין נכון כלל לקדור את השם או לגנוז את היריעה עכ"ל. נראה דבחדא מחתא מחתינהו. וכ"נ מתשובת הרמב"ם הובא ביתה יוסף ביו"ד (ססי' רע"ו) וז"ל יריעה שנתקלקלה בה השם גונזים אותה או חוטב את השם ע"כ יע"ש. נראה דשניהם בחדא מחתא מחתינהו וכ"נ מת' חינוך ב"י (סי' ע"ו):
כו) ומה שכ' הט"ז (בסי' ער"ב) דאם יש טעות בעמוד השלישי שיחתוך אותו עמוד. ומה שתשאר היריעה משני עמודים אין בכך כלום. כי אין לך דיעבד גדול מזה. ועי' מוהר"ם מינץ (סי' י"ב) והרלנ"ח (סי' ב' וכ"ח) ומהר"ם פאדווה (סי' פ') היוצא לנו מכל זה דלפענ"ד בנ"ד אין להתיר ע"י גרירה להפריד בין האותיות רק דלא מהני תיקון אך לקדור השם או מוטב לגנוז יריעה הזאת היינו עמוד השלישי שיש בה השאלה: אלה דברי יד"נ מוקירו ומכבדו כערכו הרם משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו מצפה לתשובתו דו"ש באהבה:
שלמה אברהם בלא"א המופלג אי"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י: