בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה
שלמה יורה דעה סימן כט
בעזהי"ת אור ליום ב' לסדר וירא שנת היום תאמצנו לפ"ק שאוול: שפעת שלום עד בלי ירח לכבוד הרב כו' כמו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י ולכא"ש. אחדשה"ט כמשפט:
א) ע"ד שאלתו מהס"ת שנדבקו אותיות השם מצד התפשטות הדיו לאחר הכתיבה ורק באות ה' האחרונה לא היה בו פסול דלהגו"ו דבעינן בכתיבת אותיות השם כסדרן לא מהני התיקון. הנה פשוט שגם לדעתו בגרירת הדבק אין בו משום שלא כסדרן דהא גבי תפילין מבואר בא"ח (סי' ל"ב סעיף י"ח) דמותר לגרור הדבק אף אם כתב לפניהם וכמ"ש בשו"ת פ"י (חא"ח סי' א') דסגי בגרירת הדבק לחוד וכשמתקן אינו נוגע בגוף האות וכמרדכי פ' הקומץ בשם ר"י דאם נדבק אות של שם יכול למחוק הדבק ול"ד למוחק את השם ע"מ לכתוב שם אחר יעש"ב ויעי' בשו"ת רלב"ח (סי' ל"ז) משש"ב. ויעי' ב"ח טאה"ע (סי' קכ"ה ססק"ו) ומ"ש בסה"ת בנמשכה ידו ונסתמה דל"ד לנגיעת ב' אותיות זו בזו דכשר ואינו גורר כדי לתקן האות שכבר הוא מתוקן כו' ועי' בשו"ת ברכת יוסף (חיו"ד סי' נ"ט) ועי' בשערי תשובה לא"ח (סימן ל"ב ס"ק י"ד) מתשובת דבר שמואל (סי' רס"ה) ועי' ב"ש אה"ע (סי' קכ"ה ס"ק כ"ז) ובספרי זכר יהוסף (יבמות פ"ז). ובמש"כ בעובדא דידיה שניכר שנעשה אח"כ שה"א נוגע בוי"ו ולשו"ת רמ"ע (סי' ל"ו) כל שנכתב בכשרות אסור למחוק. למעיין שם שכתב להדיא שאח"כ נפסלו בדבוק הדיו מן הרגל לגג שהוא דבוק האות בעצמה אחר שנקרא שם ה"א עליו כו' ואין זה דומה לדבוק אות באות כלל וכמש"ש על המרדכי שחלילה לו להתיר אלא דבוק אות לאות ולא דבוק אות אחת בעצמה במקום שאינו ראוי. ואולם מ"ש הנוב"י (מ"ת חיו"ד ססי' קס"ט) דהא דאותיות דבוקין יכול לגררן היינו שהם דבוקים מתחלת כתיבתן שזה פסול לכל הדעות לכך הגרירה הוי תיקון בוודאי. ואולם שמסתימת לשון המחבר בא"ח (סי' ל"ב סעיף י"ח) דאם נדבקה אות לאות בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה פסול. ואם גרר והפרידה כשר כו' ואף שבב"י מביא את הרשב"א שמפרש את הירוש' דמכשיר בנדבקה אחר שנגמרה וא"צ שום תיקון יע"ש בט"ז (ס"ק י"ח) ומ"א (קמ"א סק"ד). מ"מ כיון שבש"ע לא הזכיר דעתו לא מצרפינן לספק כנודע מכללי הוראה. ואף היכי שהאות נשתנה צורתו דצריך לגרור כל האית מ"מ ליכא למיחש לחומרא שיופסל קודם התיקון כיון דלהסמ"ק אם נדבק אחר שנגמר צורת האות אם בא לגרור הדבק אין זה חק תוכות. דפשיטא דליכא למיחש בהכי להחמיר לחוש ליחידאה כיון דהוא רק איסור דרבנן למחקו ע"מ לתקן היכי שלא נפסלה צורת האות לגמרי וכמ"ש האחרונים [יעי' במלאכת שמים (כלל ו' אות ז') משש"ב] ועי' בשו"ת מים חיים חיו"ד (סי' מ') ובשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' ס"א) ובשו"ת מהר"י כהן תנינא (חיו"ד ס"ס ל"ז). ועי' בשו"ת רמ"ץ (חיו"ד סי' ע"א אות ה') דבשעה"ד יש לסמוך למחוק מקצת הקו שא"צ לצורת הה"א וכמשמעות הר"י אכסנדרי שהובא בב"י יו"ד (סי' רע"ו) דאם מחק מקצת מאות השם ועדיין צורת האות עליו אין בו משום ל"ת דמוחק ואף דאותו מקצת לא גרע מנטפל לשם לאחריו כנוב"י (מ"ת חיו"ד סי' ק"ס) מ"מ באיסור דרבנן שרי למוחק ע"מ לתקן עי' שו"ת מוהרמ"ל (סי' קי"ב) ושו"ת משאת בנימין (סי' נ"ז) ונוב"י (מ"ק חיו"ד סי' ע"ו) ומה דפשיטא להנוב"י (מ"ת חיו"ד סי' קס"ט) דמקצת האות שאין לו צורך כ"כ לצורת האות לא גרע מקדושת הנטפלין. וצ"ע די"ל דוקא בנטפלין הנצרכין להשם השם מקדשן כסנהדרין (דף מ"ז) דחזיא תפיס דלא חזינא ליה לא תפיס. ועי' בשו"ת מוצל מאש (ר"ס נ"א) בהעברת ה' אי דוקא שימחוק לגמרי או אפילו בהעברת קולמוס אחד. וע"ש בתקונים והערות (אות ה') שהאריך מכמה הוכחות יעש"ב ובשו"ת שו"מ (קמ"א ח"ג סי' ר"ה) שבאר דהר"י אכסנדרי שבב"י יו"ד (סי' רע"ו) מקושית הרדב"ז (ח"ב סי' תקצ"ו) דמה נ"מ בין כשהדיבוק בעב או בדק עפ"ד רדב"ז (ח"א סי' ע"ז) וכאן שע"י הדיבוק ניכר הפסול נפסל השם בעצמו פשיטא דמותר לתקן וע"ש על קושית השואל מדיו שנפל על השם מותר למחקו שלא הי' כוונתו אלא לתקן. ועי' במרדכי אם הדבוק אות של שם יכול למחוק וע"כ באופן שלא נפסל מקדוש' השם ומ"מ מותר לצורך תיקן יע"ש לדחות ולחלק:
ב) ועכ"פ בנ"ד שניכר האות ע"י תינוק דל"ח ול"ט ולא נפסד כלל [וע' במ"א סי' ל"ב סק"ג מתשו' רד"ך וע' פר"ח באה"ע סי' קכ"ה יע"ש בג"פ ס"ק ל"ב] שא"צ לגרר רק הדיבוק כיון שכל האות כתיקונה וסגי רק להפריד שיהיה הפרש ביניהם וכמ"ש המרדכי ול"ד למוחק השם בעצמו ע"מ לכתוב שם אחר דלא שרי למחוק ע"מ לתקן בניכר האות דלא עדיף מזרק זהב על אות האזכרה דהוי כמוחק אותו ושאני בדיו שנפל על הכתב דמותר כיון שנפסד צורת האות ול"ד לעובדא דהנוב"י שאין היו"ד מוק"ג במקום הנקב לענין לגרר היו"ד בעצמו מהשם בכדי שישאר מוק"ג שאפילו בודאי נעשה קודם הכתיבה קשה להתיר כו' כמבואר שם. משא"כ בדבוקות ובלא נשתנה האות שצריך רק להפרידו מעט שיהיה ההפרש ביניהם ואף אי היה אפ"ל דהוא ספק דא"א לצמצם שמא יגרר גם מהשם הרי לצורך תיקון גם להנוב"י הוי מדרבנן וא"כ הוי בכה"ג רק ספיקא דרבנן ועי' בשו"ת מאיר נתיבים (דף כ"ב ע"ג) שבדין גרירת הדבק הרא"ש מקיל יותר להתיר אפילו בדבק מתחלתו דאלו הסמ"ק לא התיר אלא בנדבקו האותיות לאח"כ וכן פי' הב"י ובש"ע (סי' ל"ב סי"ח) וכ"ז מענין איסור חק תוכות. ובנ"ד בשם הקדוש דאיכא ג"כ חשש מחיקת השם אף שהיה לחלק אולי טפי חמור בשם שנכתב מתחלה בקדושה כדין ונתקלקל אח"כ האותיות משא"כ בנכתב בתחלה בדביקות לא נגמר קדושתו עדיין או להיפך כדמחלק המרדכי בסוף ההלכות דאם נכתב ונגמר קדושתו ונתקלקלו האותיות אח"כ יש בו משום מצוה וחיוב לתקן משא"כ בלא נגמר קדושתו עדיין. ואולם מסתימת לשון הש"ע לגרר הדביקות אין במשמע לחלק ובכל ענין מותר עכ"ל יע"ש באורך:
ג) שוב ראיתי בשו"ת בית שלמה (חיו"ד ח"ב סי' קל"ט) דהנוב"י (מ"ת) מסתמא כוונתו ע"ד הרשב"א המתיר בנדבק אח"כ מטעם ראוי לבילה ואי באותיות השם אסור לגרור א"כ לא שייך כל הראוי לבילה כמ"ש הפמ"ג (סי' ל"ב במ"ז ס"ק י"ח) [וע' בישועות יעקב א"ח סי' ל"ב סק"כ משש"ב וע"ש בסוף ס"ק י"ב] וע"ש שהשיג על הפמ"ג מתוס' ב"מ (דף ל'.) דאם היתה כשרה היה ניחא לי' והכ"נ אם היה מותר לגרור שוב א"צ גרירה. וע"ש להעמיס בדהנוב"י שלא נתכוין בזה להרשב"א רק מטעם דלתי' זה לא קפדינן אמוק"ג רק אשעת כתיבה. ומ"מ העלה להקל לגרוד ולתקן דגוף איסור מחיקה אם מוחק רק מקצת עובי האותיות שבשם אין בזה רק איסור דרבנן וכמ"ש בש"א (סי' פ"א) לענין בל יראה דלא אמרינן בזה ח"ש אסור מה"ת, וגם י"ל לתירץ בתרא דדוקא בנקב דמקיל בנעשה אחר הכתיבה ולא בדיבוק. וגם כיון שעכ"פ צריך תיקון מספיקא מותר לתקן. וגם דמה"ת אין איסור במכוין לתקן. וגם דלהש"ג בפ"ד דשבועות אם נדבקו האותיות שבשם מותר לגרור ביניהם להפרידן כל שאינו נוגע באותיות השם. וגם דבשם הנכתב ע"י חק תוכות התשב"ץ מתיר וכ"נ מנוב"י (קמ"א סי' ע"ח) ורק שיניחו קצת מהדבק בסמוך להאותיות. ובתשו' מוהר"ם מפאדווה (סי' פ') שאפילו להתוס' שרגלי ההי"ן אינן פוסלין בדיעבד. מ"מ לא היה נראה לאסור גרירת הסכין בשם דמ"מ תיקון מיקרי שיהיה יותר נראה לכתוב מיושר. ומ"מ כיון שהנוב"י מחמיר מהראוי לחוש היכי דאפשר לעשות הגרירה והפירוד שבין האותיות ע"י קטן שיודע לאמן ידיו והבית אפרים (חיו"ד סי' ס"א) הורה לעשות ע"י שילחלח נייר וישים שמה וקרי ליה גרם מחיקה וזה לא ישר בעיניו ובפרט שקרוב לקלקול ח"ו. ואם לא נמצא שם קטן היודע לאמן ידיו בבירור שלא יקלקלו מצטרף להתיר לגדול שיגרר באמצע להפריד בכדי לתקן וע"ש בסי' קמ"ט שפלפל עם השואל שידמה גרירת קטן לגרירת אשה דמיירי ביה מהרמ"ל (סי' ס"ח) שמחמיר בזה ומ"מ מסכים לעשות ע"י גדול רק שיזהר שלא לנגוע כל דהוא באותיות. וע"ש עוד (בסי' קמ"א וקמ"ב ובסי' ק"נ וק"ס). ועי' בשו"ת מהר"י כהן (מהד"ת חיו"ד סי' ל"ח) שהאריך דבקטן שהוא בר דעת וקרוב לימי החינוך עדיף מלעשות ע"י קטן שאינו בר דעת ועושה על דעת מצוהו ועש"ב:
ד) ובנידון מה שהעיר בהא דכתיבת השם שלא כסדר להגינת ורדים והשואל בנוב"י (מ"ק חאה"ע סי' ע"ה) ובשמש צדקה וכן נמשכו אחריהם קצת אחרונים המים חיים (חיו"ד ח"א סי' נ"ט) וכ"מ בתפארת למשה ובשו"ת תפארת יוסף (חא"ח רסי' ה') מ"מ רובם ככלם דחו דבריו והאריכו בזה. ועי' בשו"ת זכרון יוסף (חיו"ד סימן ט"ז) שכ' בפשיטות והיכן מצינו שצריך לכתוב אותיות השם דוקא כסדר בס"ת יע"ש. ואולם בא"ח (סי' ל"ב סעיף נ"ב בהגה) לעשות שם שדי כסדר משמע דראוי לעשות כן לכתחלה ועי' בעקרי דינים (חא"ח סי' ז' אות ד') בשם הזרע אמת מהא"ז (סי' ל"ב ס"ק ל"ג) דמכשיר לתקן האל"ף בשם אלקים בס"ת שנגע היו"ד העליון באל"ף וממילא מוכח דשלא כסדרן כשר באזכרות. וע' בשו"ת שו"מ (קמא ח"ג ססי' ד') שהשיג ג"כ על הג"ו וכן בשו"מ (תליתאה ח"א סי' תנ"ד) דלית מאן דחש להג"ו והביא ג"כ מהך דבן קמצר. וכן בשו"ת ברכת יוסף (חיו"ד סי' נ"ט) שהאריך מכמה שחלקו עליו ובשו"ת ספר יהושע (חיו"ד ססי' נ"ו) שלא ידע מאיזה מקום הוציא דין זה דאדרבה ברמב"ם בה' ס"ת פ"י לא מנה זה בדברים הפוסלין בס"ת ועכ"פ לא מצאנו זה בשום פוסק ראשון ואחרון בשום מקום והמ"ב לא נסתפק (בסי' נ"ז) רק אם לתלות וא"ו בשם אלוקי. והא אף אם יש לדחוק הוי"ו בתוך הוי שלכ"ס. והביא ג"כ מהא דבן קמצר דהא קיי"ל דבידי אדם ג"כ א"א לצמצם ועש"ב. וכן בשו"ת רמ"ץ (חיו"ד סי' ע"ב) וגם בעצי לבונה יו"ד (סי' רע"ו סק"ה) שהביא ג"כ מהא דבן קמצר דלהמ"א (סי' ל"ב ס"ק נ"ז) להחמיר בדפוס משום דא"א לצמצם וע' בשו"ת באר יצחק (חיו"ד סי' כ"א) שהאריך דאין לו שום מקום לפסול בדיעבד וה"ר ג"כ מהמג"א דתפילין ומזוזות פסלו בדפוס והא גם בס"ת יש חשש שמא השם שלכ"ס וגם להמג"א דוקא כשיכתבו ה"א יו"ד אחר ה"א האחרונה אבל לא כשנמחקו דקדושת הגוף לא פקעה בכדי ואין לפסול שלא כסדרן אלא בתפילין ומזוזות דבהוייתן יהיה. וע"ע בשו"ת בית שלמה (חלק יורה דעה ח"ב סי' קמ"ד וקמ"ה וקנ"א וקנ"ב וקנ"ג) שהאריך ג"כ לדחות זה. וע' בשו"ת בגדי ישע (חיו"ד סי' כ"ט) שהביא ג"כ מהג"ו שה"ר מהזוהר ויקרא (דף י"א רע"ב) ושם אין כוונתו כלל לזה ובפרט כיון שלא הוזכר בש"ע ופוסקים רו"א. וע' בשו"ת שם אריה (חיו"ד סי' מ"ה) שכ"כ הגרע"א בשם הכנפי יונה שמכשיר שלכ"ס מהמ"א (סי' ל"ב ס"ק נ"ז) וע"ש שה"ר ג"כ מהא דבן קמצר. וע"ש בתי"ט וביפ"מ. וקשה הא האות יו"ד ודאי נכתב מקודם לה"א ורק אות וא"ו קודם לה"א ועיי"ש בתו' ישנים ודחה דזה היה עיקר האומנות שנגמרו כאחת ומ"ש מהכנפי יונה איננו שם רק בספרו בני יונה על ה' ס"ת. והאמת כמ"ש בשו"ת הגרצ"ה חיית ובהגהותיו ליומא וזה הוא כעין מלאכה הדפוס שהעלים האומנות מזה ושלכן גינוהו שאז היה נתפרסם בעולם לעיני כל העמים המצאת הדפוס ע"י ישראל ועש"ב. וע"ע בשו"ת נפש חיה (חיו"ד סי' פ"א) ועוד באיזה אחרונים שהאריכו בזה והביא ג"כ מהא דבן קמצר:
ה) ובעיקר הדין מש"כ שרוב האחרונים דעתם לקדור הדברים מבוארים אצלי במק"א באריכות בתשובה אשר העיקר כדברי המחמירים. ורבו כמו רבו המחמירים. וע' בשו"ת בגדי ישע (חיו"ד סוף סי' ל') דאף שהם פרים נהגו לקדור כמ"ש מ"ב וט"ז. ומ"מ מאחר שרוב הפוסקים ראשונים ואחרונים החמירו ופסקו דלא כמ"ס. וראוי להחמיר כרוה"פ שלא לעבור על לאו דלא תעשון כן ועש"ב. וכן בשו"ת השיב ר"א (סי' ו') דהרלנ"ח מפרש לחטב היינו לקלוף אבל לקדור ודאי אסור. וע"ש (בדף ט') [שחסר לפני סיום התשובה הקודמת והתחלת תשובה זו ולא ידעתי אם החסרון היא בדפוס מחמת שלפי רשימת הדפין הוא כסדרן] ובבית הלל על יו"ד דעכשיו נהגו הסופרים לסלק היריעה כולה ואין קודרין השם וזה פשוט וכן העלה בס' פני יצחק זוטא בחידושיו לעירובין (דף י"ג) בתשובתי בדה"ס כ' ע"ב ד"ה הן כו' ועש"ב. וע' בשו"ת כנסת יחזקאל (סי' ל"ו). וכן העיד בשו"ת שו"מ (קמא ח"ג ססי' ר"ו) דאנן לא נהגינן כן וע' בשו"ת יהושע (חיו"ד ססי' נ"ו) כיון דלש"ך (סי' רע"ו) אוסר בנכתב כהוגן אין להקל כנגדו. וע' שו"ת הריב"ש (סי' קמ"ו) בשם הר"ר יונה וע' בשו"ת מאיר נתיבים (דף כ"א.) מש"ש באורך דאם הפסול מחמת מוק"ג מהני התיקון לגרור סביב כו' להפריד אותו מקצת וכשר למעבד הכי לצאת י"ש שלא לקדור כו' עש"ב. ועי' בתשובה מאהבה (ח"ג תשובה שצ"ז) שמיום בואו לפראג אינו מורה היתר לקדור כו'. וע"ש (ח"ב תשובה רט"ו) משש"ב מתשובת תשב"ץ (ח"א סי' קמ"ט). וע' בשו"ת שובת ציון (סי' מ"ד) במ"ש מהנוב"י שלא היה מורה לא איסור ולא היתר רק אם קשה להשיג סופר לכתוב יריעה אחרת והציבור צריכין להס"ת ולא אפשר בענין אחר ושאם הסופר אומן ויכול לקלוף השם שלם וכהמ"א טוב יותר ועש"ב ובנוב"י (קמא חיו"ד סי' ע"ה ותנינא סי' קע"ג) ועיין בשובת ציון (סי' מ"ג) דאפילו להמקילין היינו כשכתב ב' שמות דמקום שלא היה לו לכתוב רק שם אחד דהוי כהקדש בטעות. וכן העלה בשו"ת תפארת יוסף (חא"ח ססי' ד') גם השב יעקב (חיו"ד סי' נ"ד) מיישב הא דמ"ט היכי דא"א למצוא קלף לסופר עש"ב (ובסי' נ"ה), וע' בשו"ת זכרון יוסף (חיו"ד סי' י"ז) וע' שו"ת משיבת נפש (סוסי' מ"ב) ובחת"ס (חיו"ד רס"ד ורע"ב) ובשו"ת חסד לאברהם (חיו"ד סי' פ"ט) וע' בשו"ת ברכת יוסף (חיו"ד סוסי' נ"ט) שהשיג על היד אליהו שהבין בהט"ז בקדירה מה"ת להרא"ש ובנו רק כוונתו מ"ש מה"ת היינו מה' ס"ת ועיין בשו"ת הע"ש ממ"ס פ"ה שלא ראו דהש"ג בשבועות פ"ד דמ"ס מיירי בשאר ספרים. ובמה שתמה על המים חיים (חיו"ד סוסי' ל"ט) דהיכי שצריך גניזה דשרי לחתוך עמוד אחד ממ"ש הט"ז (בסי' רע"ג סק"ב) דאם לא נכתב רק שני דפין ביריעה כשר בדיעבד ובתפארת למשה הכשיר בדיעבד אף בדף אחד וכיון שאירעו הטעות בדף האחרון הוי כדיעבד ותמה מהא דסי' ר"פ שצריך שיטות שלשה יע"ש בט"ז שכ' שם ג"כ דבדיעבד אינו פוסל בזה ודעת השארית יוסף (סימן מ"ט) הא דכתב לא יטול שתים ויחזור שתים קאי רק על ס"ת שבלה אבל בנפסלה א"צ שיהא רק שיעור שלשה דפין ולהח"צ (סי' נ"ט) אף דבלה א"צ לסלק כ"א יריעה אחת. ובשו"ת חינוך ב"י (סי' ע"ו) הביא ג"כ מנהג סופרים שלנו אם מסלקין איזה יריעה מחמת פסול אין מסלקין עמם ב' יריעות שאינו דומה לקלף של ראשונים שלא היה לבן כ"כ יע"ש. וראיתי בשו"ת השיב ר"א ושיח השדה (ריש דף ט') שכ' ג"כ בזה"ל אם צ"ל מאחר דיריעה זו מנ"ד היא מז' דפים והטעותי' הנ"ל נמצאים והיו בב' דפים הראשונים דא"צ לסלק מהם רק ב' דפים הראשונים מהא דכתב הט"ז (בסי' ער"ב סק"ד) דאם לא נכתב רק שני דפין ביריעה אחת וכשר בדיעבד ונ"ד הוי כדיעבד עכ"ל. וחסר לפני התחלת הענין בהשאלה והארכתי מכבר בתשובה ע"ד הגבעת שאול (סי' ק"ו ובקנ"ו) שאין דבריו מבוררים למעיין. וע' בשו"ת גבעת שאול (סי' נ"ה ובקנ"א בעובדא דהתם דהו"ל שלשה יריעות וביריעה אחת נשאר שני דפין שלמים דודאי אין להחליף בשביל זה. ועש"ב. ובתשב"ץ (ח"ב סי' צ"ג) אם א"א לעשות יריעות אלא בנות ב' דפין או אחד היינו מתירין בשעה"ד שלא נאמר אלא למצוה היכי דאפשר וע' בשבות יעקב (ח"א סו"ס פ"א) דבדיעבד כשר אפילו יריעה בת דף אחת. והט"ז נקיט לרבותא דאיסורא דאפילו בשנים איכא איסור לכתחלה וכ"מ בתשו' מהר"ם מינץ (סי' י"ב). וכן העלה בתשובת שב יעקב (חיו"ד סימן נ"ג) שהסכים ג"כ להכשיר בדיעבד יעש"ב. וכן בתשובה מאהב' (ח"ג שאלה שצ"א לסי' ער"ב) שהעיר ג"כ משו"ת פמ"א (ח"ב סי' קע"ט) וכ"נ מפרש"י מנחות (דף ל"א). בד"ה פחות מכאן כו' שאינו אלא משום נוי ולא לפסול יע"ש: ו) וע' בשו"ת בנין עולם (חיו"ד סי' נ"ד) ובסוף הספר בס"ת שנמצא בתוכה רגל אחרונה שבה"א ובשם הקדוש נדבק לגגו ונראית כעין תי"ו וניכר שנדבק לאחר הכתיבה וגררו בסכין מלמעלה למטה עד שחזר לצורת ה"א והוי חק תוכות ולחזור ולמחוק א"א משום מוחק את השם מה דינו ולדעת הסמ"ק ועמיה אין זה ח"ת כיון שנכתב בכשרות ולדעת הרא"ש גם זה ת"ת כמבואר בטאו"ח ובש"ע פסק כהרא"ש. ודעת הג"ר יעקב מאיר מיאלאניקע למשוך הרגל למעל' בדיו וכשר בזה והרמ"ע בתשובה כ' חציו ע"י סכין אין להכשיר. ותמה עליו הלא משנה מפורשת (בידים פ"ד) עליך לה"ר שאתה המחמיר שכל המחמיר עליו לה"ר אפילו בד"ס. ואולי הרב לא אמר אלא לענין שתהא ס"ת כשרה לצאת מצות כתיבת ס"ת דהיא דאורייתא. ואפשר כיון דתחלת דינו בדאורייתא תו מחמירין אפילו בד"ס יעש"ב והארכתי בתשובה והנה יש אתי הרבה אריכות דברים בתשובות בכל הערותיו בראוי לבילה. אבל לא רציתי להאריך בדברים ביותר ולהעתיקן:
ויהיה רענן בהיכלו וישגא שלומם. ממני או"נ הדו"ש ומחכה למכתבו: יוסף זכרי' בלאאמ"ו הרב מו"ה נתן שטערן זצלה"ה, אבד"ק שאוול. המחבר ס' זכר יהוסף וכו':