בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה
שלמה יורה דעה סימן כח
ב"ה יום ג' לך תרח"ם לפ"ק אזארקאוו:
ב"ה החיים והשלום ונהרי ברכה ינהרו לכבוד יד"נ ה"ה הרב הגאון המפורסם בקצוי ארץ. ריש גלותא. פאר הדור. סיני ועוקר הרים. שר התורה. נזר הקודש:
חסידא ופרישא. נ"י פ"ה עה"י כקש"ת, מו"ה יוסף זכרי' שטערן שליט"א אבד"ק שאוול. המחבר ס' זכר יהוסף וכו':
אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו. הנני להציע לפני כסא כבודו מה שנשאלתי מסופר הלכה למעשה ומה שעלה ברעיוני לפלפל בזה ואבקש חות דעתו הגדולה:
שאלה בס"ת ישן בפרשת בא בתיבת לה'. הלמ"ד נוגע מעט ליו"ד מהשם והיו"ד לה"א ג"כ נוגע מעט והה"א נדבק היטב בגגה לוא"ו של השם. רק שראש גגו של הה"א עם העקוץ השמאלי הוא גבוה קצת מהוא"ו ועי"ז ניכר לתינוק דלחול"ט עדיין צורת הה"א וצורת הוא"ו רק שנראו שנדבקו. ולעינינו נראה יותר כחי"ת. ונראה שנעשה אחר הכתיבה דהדיו נתכה ונתפשטה ונדבקה אות לחברתה. מה דינו. אם מותר לגרוד בין הדבקים. או דמותר למחוק הה"א והוא"ו כדי לתקן השם מחדש. או דמותר לקדור את האזכרה או דהיריעה צריך גניזה. והתמונה כזה $ציור בספר$. ע"כ דברי השואל וזה החלי בעזר צורי וגואלי:
א) תשובה לפענ"ד דבר נגיעת הלמ"ד להיו"ד מהשם פשוט דמותר לגרור הנגיעה דהוא קו דק ולא נשתנה צורת האות ואין לחוש בגרידה שמא יגרור גם קצת מהשם והוי מוחק את השם דעובר בל"ת כמ"ש הרמב"ם בה' יסו"ה (פרק ו'). וגם בקצת אות אסור עכ"פ מה"ת מצד חצי שיעור כמ"ש בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' ל"ו) ויעי' בנוב"י (מהד"ק חיו"ד סי' פ' ומהד"ת חיו"ד סי' קס"ט). ז"א. דהא מבואר בשו"ת הרא"ש (כלל ג') הובא להלכה בא"ח (סי' ל"ב סכ"ו) אם אותיות של שם דבוקות יכול להפרידם יע"ש. וא"כ כ"ש בנ"ד דמותר למחוק הנגיעה מהלמ"ד דאינו מהשם. ואף דנטפל להשם מ"מ הא מבואר ברמב"ם ה' יסוה"ת (פרק ו') וטוש"ע יו"ד (סי' רע"ו) דהנטפל להשם מלפניו כגון למ"ד של לה' וכיוצא בזה נמחק יע"ש. וא"כ בנ"ד בוודאי מותר למחוק הנגיעה הקו דק מהלמ"ד. רק שיזהר מאד שלא יגרור סמוך ממש באות השם וכמ"ש בשו"ת הרמ"ע שם דבנדבק הנו"ן או כ"ף פשוטה לאות מאותיות השם העומד מכוון תחתי' כשגורד הדבוק באופן המותר יניח מעט מרגל הכ"ף או הנו"ן דבוק באות השם ומאותה הנקודה ולמעלה יתחיל לגרוד ויפריד הדבוק יע"ש. וה"ה בזה לא יגרוד מהיו"ד. ואחר שגרדו א"צ להעביר הקולמוס על האותיות לשמה כמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל ג' וטוש"ע:
ב) וה"ה מה שנגע היו"ד מהשם להה"א מהשם בקו דק. ג"כ פשוט בעיני דמהני גרירה. כיון דלא נשתנה צורת האות. וכמו שהבאתי באות א' בשם הש"ע דגם באותיות השם יכול להפרידם. והסברא דמותר להפרידם אף דיש לחוש שמא יגרור קצת מהשם דג"כ אסור משום ח"ש כנ"ל. אולם ביו"ד (סי' רע"ו סי"א) מבואר הטעם משום דהוי מוחק ע"מ לתקן מ"ה מותר יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד:
ג) אמנם לכאורה יש להקשות על זה כיון דהרשב"א בתשובה (ח"ב סי' תרי"א) כ' וז"ל אבל כשנבדקו מלמטה כגון של תפארתנו וארצנו אחר שנגמרה צורת האות הוא שנדבקה ומתחלתה כשרה היתה ואם בא עכשיו לגוררה אין זה כחק תוכות והלכך אפילו אינו גורר כל שהוא יכול לגרור כשר כר' זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת כו' עכ"ל. וא"כ ה"ה בנ"ד. וא"כ נהי דלא קיי"ל כהרשב"א להקל. מ"מ להחמיר ניחוש לשיטתי' דיהי' אסור לגרור דלא הוי מתקן כלל כיון דמותר אף בלא גרירה וניחוש שמא יגרור גם מגוף האות ומצאתי שהרגיש בזה הרב פמ"ג בא"ח (סי' ל"ב ס"ק י"ח) ומתרץ וז"ל זה שבוש דאם אסור לגרור אין ראוי לבילה ופסול הוא ושפיר מפריד. ול"ד לאיסור שבת שבעבור הזמן ראוי לבילה עכ"ל. כוונתו למה שהביא הט"ז שם (ס"ק י"ח) בשם הב"ח דבס"ת שנטף עליו שעוה וקראו בו בשבת א"צ להוציא אחרת. אף דשבת אסור לגרור מ"מ מקרי ראוי לבילה מצד דאיסור שבת רביע עלי' אבל בעצם ראוי לגרור יע"ש. ובאמת שהב"ח נסתפק בזה ורק הט"ז העלה ב' הב"ח פשוט להיתר:
ד) ויש להביא ראי' לחילוק זה שכ' הט"ז והב"ח לחלק ממה שכ' הט"ז בח"מ (סי' ר"ח) לחלק בין אם העבירה בקנין עצמו אז אמרינן אעל"מ. אבל כשהעבירה מצד אחר כגון מכירת שבת שהיום גורם אז אע"מ. ויעי' בירושלמי שבת (פרק ב') הקורע בשבת יע"ש. ואף שהפמ"ג כתב כן מסברא דאם אסור מחמת ספק ג"כ מקרי אינו ראוי לבילה. אולם הגר"ע איגר בהגהותיו לא"ח (סי' ל"ב סט"ז) מקשה ג"כ כן. ומתרץ כן והביא ראי' לסברא זו מסוגיא דב"ב (דף פ"א.) דכיון דעכ"פ אנחנו מספיקא א"א לעשות מעשה מקרי אינו ראוי לבילה ולא הוי ממנ"פ. וכ' אמנם נראה דאף דעושין כן מספיקא מקרי ע"מ לתקן לצאת בזה מספיקא יע"ש. וכ"ה בשו"ת נודע בשערים (ח"ב חיו"ד סי' כ"ד) ראי' זו מב"ב שם. וגם בשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' רס"א) מביא ראי' זו יע"ש. ויעי' בשו"ת רמ"א (סי' ק' אות י') שכ' בהדיא דכל שבא להוציא מידי ספק ומידי דאיסורא אין זה בכלל איסור מחיקת השם והעמיס זה בדברי רב האי גאון יע"ש:
ה) ויש להביא ראי' לחילוק זה דדוקא איסור שבת רביע עלי' אז מקרי ראוי לבילה. אבל באיסור בגוף הדין דס"ת מקרי אינו ראוי לבילה ממנחות (דף י"ח:
(דף ק"ג ע"ב) ששים עשרונים נבללים בלוג. וס"א אין נבללים בלוג אחד רק שאסורים כדאמר ראב"י במנחות (דף פ"ח.) וע"כ דכיון דאיסור רביע עלי' ג"כ מקרי אינו ראוי. ויעי' בחולין (דף פ"ג) לענין כסוי הדם במוקדשי' שאסו' לכסו' למטה שאם לא יבטלו הוי חציצ' ואם יבטל הוי מוסיף על הבנין מקרי אינו ראוי יע"ש. א"כ מוכח דבשביל איסור מקרי אינו ראוי. וא"כ ה"ה בנ"ד בשביל הספק איסור מקרי אינו ראוי ושוב מקרי מתקן לצאת מידי ספק:
ו) אולם לכאורה יש להקשות על חילוק זה דתלוי באשלי רברבא. דהנה השבולי לקט (בכלל א' סי' ט') במתפלל ושמע קדיש או קדושה דאיכא מרבוותא דס"ל ששותק וישמע דקיי"ל שומע כעונה שר' אברהם בר' שלמה כ' היכא אמר שמע ולא ענה יצא במקום שיוכל לענות כהנך דסוכה. אבל העומד בתפלה שאין יכול לענות לא יצא בשמיעה ודמי לדר"ז דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. וכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו יע"ש. מ"מ רש"י ותוס' בשם בה"ג חולקין בדבר יעי' בסוכה (דף ל"ח.) וכ"כ בשם ר"ת ור"י. אלא דמטעם אחר אמרו שלא לשתוק ולשמוע דכיון דשומע כעונה הו"ל הפסק. וכ"כ הריטב"א והר"ן שם. א"כ נראה דעת השבולי לקט ור' אברהם בר' שלמה דכל היכא דאינו ראוי מצד איסור ג"כ אינו ראוי לבילה מיקרי. אולם לפי דעת רש"י ותוס' בשם בה"ג ור"ת ור"י ור"ן וריטב"א דסברא זו דאין ראוי לבילה דוקא באלם. אבל כאן שבעצם ראוי לבילה רק מצד איסור דרביע עלי' לא מקרי אינו ראוי לבילה. א"כ גם בנ"ד נימא דרק מצד איסור אינו ראוי נימא דלא מקרי אינו ראוי. מדברי פוסקים אלו יש לפשוט ספיקו של הרב בני יעקב (דף קנ"ג ע"ד.) שעלה ונסתפק אם בעי ראוי לבילה במידי דרבנן יע"ש. ומדברי השבולי לקט הנ"ל דמיירי מתפלה וברכות דהוי רק דרבנן ואפ"ה כתב דצריך ראוי לבילה אולם לשיטת בה"ג וסייעתי' נראה דבדרבנן אין צריך ראוי לבילה ועי' לקמן (אות י"א): ז) אמנם באמת אין משם ראי' דפליגי בסברא זו ע"פ מ"ש בשאגת ארי' (ח"א סי' ו') שהעלה דאין זה ענין לאינו ראוי לבילה. דהכא לכתחלה שומע כעונה דמי. וא"צ לקרות בפיו דייקא ואפילו לכתחלה בשמיעה סגי לי' ופיו של חבירו כפיו דמי א"כ אפילו אם אינו ראוי לקרות בעצמו מחמת שהוא אלם. מ"מ לא גרע בזה יע"ש שהאריך בזה. אבל לעולם לכ"ע באם שייך לכל הראוי לבילה אז אף אם אינו ראוי מחמת איסור ג"כ מקרי אינו ראוי לבילה:
ח) לכאורה קשיא לי על דברי הט"ז בא"ח (סי' נ"ה סק"ד) שהעלה דהא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בה לא שייך לאמרו רק בענין עיכוב שאם לא עשאו בדיעבד לא עיכב אבל לא שנסמוך ע"ז לכתחלה במילתא דאית בי' ריעותא וסמיה בידן לתקוני יע"ש. וקשה לפי דברי הרשב"א בתשובה הנ"ל שס"ל דכיון דראוי לגרור א"צ לגרור כדר' זירא אף דסמי' בידן לגרור ולתקן. אולם אדרבה הא לא קיי"ל כהרשב"א וקיי"ל בא"ח (סי' ל"ב) דצריך לגרור וכל זמן שלא גרר פסול. א"כ אדרבה יש מכאן ראי' לסברת הט"ז. דאל"ה למה לא נימא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בה. אע"כ כסברת הט"ז מדסמי' בידן לתקן:
ט) אולם יש לדחות ראי' זו שהבאתי להט"ז. ע"פ מ"ש בשו"ת הרד"ך (בית א' חדר כ"ב) שאין לומר כל המועיל בו תיקון אפילו בלא תיקון נמי כשר כדר' זירא. שאין לומר זה אלא בדברים המפורשים בתלמוד. אבל בשאר דברים צריך גם התיקון אפילו שהוא ראוי לכך יע"ש. וכ"כ במגיה במל"מ ה' בכורים פ"ג בשם בני יעקב וכנה"ג ע"ש מהרד"ך. א"כ ה"ה בנ"ד כיון דלא מוזכר בש"ס סברא זו דר' זירא לענין גירור בס"ת דכגרור דמי. מ"ה ל"ש בזה סברא זו. ואף דהרשב"א ס"ל גם בנ"ד כסברת ר"ז. אנן לא קיי"ל כהרשב"א. מהא טעמא דהרד"ך ולא מוכח דינו של הט"ז מכאן. אבל עכ"פ קושיא ג"כ ליכא על הט"ז כיון דלא קיי"ל כהרשב"א ז"ל:
י) אולם לפ"ז יקשה על הב"ח והט"ז שהעלו בא"ח (סי' ל"ב) בנפל שעוה על ס"ת ונדבקו איזה אותיות דאם קראו בשבת א"צ להוציא אחרת משום דבשבת ג"כ מקרי ראוי לבילה מצד עצמו רק דאיסור שבת רביע עלי' יע"ש. ולפי מה שהעלתי ב' הרד"ך יקשה הלא לא מצינו בש"ס סברא זו דר"ז לענין גרירת ס"ת. מוכח דהב"ח והט"ז לא ס"ל סברת הרד"ך. וא"כ הט"ז לשיטתי' דס"ל דלא כהרד"ך יש לו ראי' לסברתו (בסי' נ"ה) הנ"ל מדלא קיי"ל כהרשב"א. אולם יקשה לדידן דלא קיי"ל כהרשב"א הנ"ל מוכח דקיי"ל כהרד"ך. ואיך נוכל לפסוק כהב"ח וט"ז הנ"ל לענין נטף שעוה בקריאה בשבת דהוי תרתי דסתרי. אולם באמת לא הוי תרתי דסתרי דנוכל לומר דמ"ה לא קיי"ל כהרשב"א משום סברת הט"ז בא"ח (סי' נ"ה) הנ"ל. מדסמי בידן לתקן ולגרוד. אבל לעולם דלא כהרד"ך. ומ"ה א"ש סברת הב"ח והט"ז דסברת ר"ז שייך אף במקומות שלא נמצא להדיא בש"ס. אולם נפלאתי על המגי' במל"מ ובני יעקב וכנה"ג שהעלו כהרד"ך ונעלם מהם דברי הב"י בא"ח סי' נ"ה בשם האגור ע"ש תשו' מהר"י מולין אם ישן א' מ"מ מצטרף משום כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו יע"ש. אף דלא נמצא מפורש בתלמוד. וצ"ע:
יא) הנה באות ו' הבאתי בשם הרב בני יעקב שמסתפק אם במילתא דרבנן שייך סברת ר' זירא. ואמרתי דתלוי בפלוגתא דשבולי הלקט ובה"ג. שבתי וראיתי בשו"ת משאת בנימין (סי' ס"ב) שכ' וז"ל ואין לומר דלמא הא דאמרינן שומע כעונה היינו בראוי לקרות אין הקריאה מעכבת בו אבל מי שאינו יכול לקרות הקריאה מעכבת בו ולא הוי שומע כעונה. וכדאמרינן כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כו' דבר זה לא אמרינן אלא בדבר שהוא מדאורייתא. כגון מנחות וחליצה. אבל קריאה שאינה אלא מדרבנן לא אמרינן שאין ראוי מעכב. עכ"ל. ופשוט לי' דבדרבנן ל"ש סברת ר"ז. מפני דלהלכה קיי"ל כרוב פוסקים שהבאתי לעיל (באות ו') דלא כשבולי הלקט וא"ש. אולם נראה דאשתמיטתי' להרב שאגת ארי' במחכת"ר דברי המשאת בנימין אלו. לפי מה שהבאתי לעיל באות ז' בשם השאגת ארי':
:
יב) אולם מה שצ"ע בנ"ד מה שה"א מהשם נוגע בהוא"ו מהשם בנגיעה עבה. הנה לכאורה הדין מבואר ביו"ד (סי' רע"ו סי"א) וז"ל. ה"א של שם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע ממש עד שנראית כחי"ת מותר למחוק או לגרד הרגל ולתקנה עכ"ל. א"כ ה"ה בנ"ד ג"כ לכאורה מותר למחוק הוא"ו ולתקן. ואע"פ שמבואר שם ברמ"א וז"ל. אבל אם נוגע רק מעט יש לספק בדבר אם מותר. וכ"כ בשם מהר"י אכסנדרי. ובב"י שם מביא בשמו כיון דספק הוא צריך גניזה יע"ש וכ' הש"ך בס"ק ט"ו שם הטעם דעדיין ניכר שהוא שם ונראה כמוחק השם יע"ש. וא"כ בנ"ד ג"כ נהי דנוגע ממש בקו עבה. מ"מ עדיין ניכר שהוא שם. א"כ שוב אסור למחוק וצריך גניזה כמ"ש בב"י. אולם ז"א דמהר"ל מפראג חולק על הר"י אכסנדרי והעלה דגם בניכר מעט כיון שנפסל האות מותר למחוק וכ"כ בשו"ת חינך בית יהודא (סי' ע"ד) בשמו. והפתחי תשובה הביא כן בשם כתבי הרב הגדול מו"ה דניאל ז"ל. וכ"כ בשו"ת זכרון יוסף (חא"ח סי' ג') וכן מצאתי בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תקצ"ו) דלא כרמ"א. וא"כ כ"ש בנ"ד דהוי נגיעה עבה בוודאי מותר למחוק:
יג) אמנם לכאורה יש להקשות על זה דכיון דבנ"ד השאלה הוא על ה"א ראשונה מהשם עם הוא"ו. אבל ה"א האחרונה מהשם הוא כראוי בלי שום שאלה. א"כ נהי דמותר למחוק ולתקן את השם שנפסל. אבל ה"א האחרונה בוודאי אסור למחוק דאין בה פסול. א"כ שוב פסול הס"ת מטעם שכ' בגינת וורדים (חא"ח כלל ב' סי' י"ב וי"ג) שהעלה דאף דבס"ת א"צ שיהי' כסדרן כמו בתפילין ומזוזות. אבל השמות צריך גם בס"ת שיהי' כסדרן וא"כ לא מהני תיקון רק בה"א אחרונה מהשם. וכ"ה בשו"ת שמש צדקה (סי' נ"ב) וכן מבואר בפשיטות דעת הרב מו"ה טיאה בשאלתו להגאון נוב"י (מהד"ק סי' ע"ה) יע"ש א"כ לדבריהם שוב לא מהני בנ"ד שום תיקון מדיהי' השם שלא כסדרן:
יד) אולם ז"א דאנן לא קיי"ל כהרב גינת וורדים. יעי' בהגהות הרע"א ביו"ד (סי' רע"ו סי"א) שהעלה בשם המג"א (סי' ל"ב ס"ק נ"ז) שס"ל בפשיטות דאף בשם הוי' כשר מדהכשיר דפוס בס"ת ולא חיישינן שנדפס תחלה אות הב' כמו דחושש כן בתפילין. וכן העלה בשם הכנפי יונה ביו"ד (סי' רע"א) יע"ש. א"כ מהני בנ"ד מחיקה. וכ"נ מסתימת הש"ע וכל הפוסקים שלא הביאו דבשם צריך גם בס"ת שיהי' כסדרן אע"כ דלא כהגו"ו. שוב מצאתי להדיא בשו"ת הרדב"ז (ח"ו ב' אלפים קכ"א) דא"צ כסדרן בשם הוי' ע"ש: טו) ונלפע"ד להביא ראי' לשיטת המג"א והכנפי יונה דלא בעי גם בשם כסדרן מיומא (דף ל"ח.) במתני' בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב כו' וכ' רש"י והברטנורה קושר ארבע קולמוסין בארבעה אצבעותיו וכתב שם בן ארבע אותיות כאחד. עכ"ל בשלמא לשיטת המג"א והכנפי יונה א"ש דמעשה הכתב של בן קמצר הי' יפה בס"ת דא"צ כסדרן ואף דיש לחוש כמו בדפוס שמא יכתוב אות השני קודם לית לן בה. דהא א"צ כסדרן בס"ת. אבל לשיטת הגינת וורדים והשמש צדקה הנ"ל גם בס"ת פסול שלא כסדרן א"כ מאי מעליותא דבן קמצר דלא עדיף מדפוס. דאיכא למיחש משום שלא כסדרן דהא אף בידי אדם קיי"ל דא"א לצמצם כרמב"ם בה' בכורות (פרק ה') ובה' רוצח (פ"ט ה"י) שוב מצאתי בשו"ת משאת בנימין (סי' צ"ט) שהביא מסוגיא זו דיומא ראי' דדפוס ג"כ יש לו קדושה כמו בכתיבה יע"ש אבל לא מיירי מדין אם בשמות בעי גם בס"ת כסדרן יע"ש:
טז) ונלפע"ד להביא עוד ראי' דלא כהגינת וורדים מגיטין (דף נ"ד ע"ב) א"ל ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתים לשמן כו' א"ל נאמן אתה להפסיד שכרך וא"א נאמן להפסיד ס"ת עכ"ל. ואם נימא כהרב גינת וורדים הי' לו להש"ס לומר באופן זה בא"ל ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתי כסדרן והוא ג"כ פסול. והי' אז משמיענו חידוש דין של הגו"ו ג"כ. אע"כ דגם בשמות לא בעי כסדרן:
יז) ואין לדחות ראי' זו דנוכל לומר דבמה דאמרינן שם לא כתבתי לשמן נכלל גם בפסול זה דשלא כסדרן. ז"א. מלבד דזה דחוק. בלא"ה לא נוכל לומר כן. דא"כ מאי קאמר בש"ס נימא דלא כר' יהודא דתנן הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלי"ת מעביר עליו קולמוס ומקדש עכ"ל. בשלמא אם הפסול משום דלא נכתב לשמה ואז לא הוי על השם קדושת השם. שפיר מקשה להיות מעביר עליו בקולמוס. אבל אם השם נכתב לשמה רק שנכתב שלא כסדרן. נהי דמדין ס"ת פסול לשיטת הגו"ו. מ"מ לא גרע מחומשין דג"כ אין לו עליו קדושת ס"ת ואפ"ה אסור למחוק את השם. ואפילו בחקוקים על כלי מן הכלים נמי אסור להתיך הכלי ההוא או למחוק השם בשום אופן כרמב"ם בה' יסוה"ת (פרק ו') יע"ש. וא"כ שוב אסור לעבור עליו בקולמוס ג"כ. דאז יהי' מוחק את השם כיון דכתב השני מבטל כתב הראשון. כמ"ש בשו"ת תשב"ץ (ח"ג סי' קצ"ג) ויעי' בברכי יוסף הובא בשערי תשובה בא"ח סי' ל"ב ס"ק מ"ב ופ"ת ביו"ד סי' רע"ו. היוצא לנו מזה דעיקר להלכה מש"ס דילן דא"צ כסדרן גם בשם בס"ת. ואף דהרב גינת וורדים הוכיח מזוהר הקדוש דצריך כסדרן כלל בידן דקיי"ל כש"ס נגד הזוהר. א"כ יכולים לתקן בנ"ד ע"י מחיקת השם מה שצריך תיקן: יח) אולם יש לדחות דבנ"ד מה שהה"א מהשם נוגע בוא"ו ניכר דנעשה אח"כ דנתפשטה הדיו מחמת הלחלוחות והא מבואר בשו"ת נוב"י (מהד"ת חיו"ד סי' קס"ט) שכ' דדוקא כשהם דבוקים מתחלת כתיבתן שזה פסול לכל הדעות ולכך הגרידה הוא תיקון בוודאי אבל בנעשה אח"כ לא כי שמא הלכה דאינו פסול ואסור למחוק אפילו מקצת אות יע"ש. ובאמת אשתמיטתי' במחכת"ר שכבר קדמו בזה בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' ל"ו) שהעלה כן. דכל שנעשה אח"כ ונכתב בכשרות אסור למחוק יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד דניכר דנעשה אח"כ שוב אסור למחוק דשמא הלכה כהמתירין. ולחומרא אנו חוששין לדבריהם. וא"כ כיון דאסור למחוק נראה לכאורה בנ"ד דצריך היריעה גניזה. דהא מבואר בשו"ת הרא"ש (כלל ג') ובשו"ת בנו זכרון יהודא (סי' ג') וכ"ה ביו"ד (סי' רע"ו) בב"י שם וז"ל תשו' הרא"ש ולקדור אזכרות מוטב שיסלק היריעה לכתוב אחרת במקומה וכ"ה בשו"ת שבו"י (ח"ג סי' פ"א) ובשו"ת כנסת יחזקאל (חיו"ד סי' ל"ו) יע"ש. וא"כ בנ"ד אין עצה אחרת רק לגנוז היריעה:
יט) לכאורה י"ל בנ"ד דהשאלה על השם הוא ביריעה שיש לה שלשה דפין והשאלה הוא בדף השלישי א"כ סגי לחתוך את דף האחרון אף דלכתחלה צריך שיהי' שלשה דפין אבל לענין גניזה הוי כדיעבד וכמ"ש בשו"ת מים חיים (חיו"ד סי' ל"ט) ע"פ דברי הט"ז ביו"ד (סי' ער"ב סק"ד) יע"ש אולם אשתמיטתי' להרב מים חיים במחכת"ר דברי הש"ע ביו"ד (סי' ר"פ ס"ב) לענין בלה יריעה בס"ת צריך להחליף שלש שיהי' לפחות שלש דומות. ואף שבשו"ת ח"צ (סי' י"ט) הורה לענין שאר פסול שאין מחליפין רק היריעה א'. אולם בשו"ת גבעת שאול (סי' ק"ו) השיג עליו וכ"כ בשו"ת פמ"א (ח"ג סי' כ') וכ"ה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' רנ"ז) ואף שסיים ועוד דלא אמרו אלא ביריעה שבלה דכבר קש לה ונזדקן הס"ת א"כ אם יכתוב כתב חדש הו"ל מנומר משא"כ פסול אחר שאינה מחמת זקנה אפשר דאין קפידא להחליף ג' יריעות מ"ה לא נהגו כן עכ"ל. אולם בנ"ד דמיירי בס"ת ישן נושן דג"כ יהי' מנומר א"כ ג"כ צריך לגנוז ג' יריעות והוי גנאי והפסד גדול: כ) מ"מ לכאורה נלפע"ד להתיר בנ"ד הס"ת רק לגרור את הדבק בין הה"א להוא"ו. כיון דניכר עדיין צורת השם. אף דנראה קצת כחי"ת. וגם שאלנו תינוק דלא חכים ולא טפש והכיר צורת הה"א וצורת הוא"ו. ומנא אמינא לה משו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' ל"ו) וז"ל. ולקושטא דמילתא כל שמעיקרא לא נכתבה האות כהלכתה אע"פ שאינו דומה לאות אחרת אין לך הפסד הצורה וקלקול התמונה גדול מזה אבל אם נכתבה כהוגן ואח"כ אירע בה טושטוש דבינוקא דלחו"ט שידע לקרא את התיבה שאותו האות בקרבה ואין הטושטוש פוסל בחי"ת אא"כ נדמית לגמרי לה"א או לשני זייני"ן וכיוצא. אך אם ידוע לנו שמתחלה לא נכתבה היטב כראוי לא נכשר אותה בשביל ינוקא שידע לקרותה עכ"ל. וא"כ ה"ה בנ"ד דנכתבה כהוגן רק דאח"כ אירע בה טושטוש מחמת הדיו שנתפשט ונראה קצת כחי"ת. ושאלנו לתינוק דלחו"ט והכיר צורת הה"א וצורת הוא"ו. מ"מ כיון דלא נדמית לגמרי כחי"ת אינו פוסל כנ"ל ומותר לגרוד בין הדבקים. ויעי' בה' קטנות (ח"א סי' ק') שכ' בשם מהרי"ט דאף דא"צ לכסות האותיות דלאחריו מ"מ צריך לכסות מה שמקודם לו שאם יתחיל מתחלת המקרא סרכי' נקיט ואזיל יע"ש ובנ"ד עשינו כן והראינו לתינוק רק אות הה"א והוא"ו. וא"כ בוודאי א"ש:
כא) לכאורה נוכל להקשות על זה דמבואר בא"ח (סי' ל"ב) ברמ"א בשם מרדכי ומהרי"ק (שורש ס"ט) דאם אנו רואין שלא נשאר צורת האות כתיקונו פסול אע"פ שתינוק קורא אותו כהלכתו יע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד אי מהני קריאת התינוק. אולם ז"א דשאני התם כיון שלא נשא צורת האות כתיקונו בוודאי פסול אבל בנ"ד נהי דנדמית קצת כחי"ת לעינינו. מ"מ כיון דתינוק מכיר דהוא צורת ה"א וגם צורת וא"ו בוודאי מהני כמו שהעלתי בשם הרמ"ע דאם נעשה אח"כ מהני ויעי' בב"י באה"ע (סי' קכ"ו סמ"ח) דאם נדבקו רגלי ההי"ן לגגין דאם תינוק קורא אותם יש להכשיר במקום עגון אפילו הוא בתורף יע"ש. ויעי' בשו"ת עבודת הגרשוני (סי' פ"ב) ובשו"ת מהר"ם מלובלין (סי' קי"ב) וא"כ ה"ה בנ"ד יש להכשיר ע"י תינוק בגרירת הדבק. ולא מקרי חק תוכות וגם לא מקרי מוחק את השם:
כב) ונלפע"ד להביא עוד ראי' להיתר דבנ"ד מהני גרירת הדבק משו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תקצ"ו). וז"ל. כללא דמילתא איני רואה טעם מספיק לחלק בין נדבק בעוקץ דק ובין נדבק בעוקץ עב הלכך אם נתברר שהאות נכתבה כתיקונה. ואח"כ נפסלה כגון שנתפשט הדיו ונדבק א"נ כגון כשבא לעשות התג שעל הגג הה"א נמשך למטה וחבר רגל הה"א עם גגה בזה רואה אני לסמוך על האומרים שמפריד הרגל מהגג כל שהוא ואין זה חק תוכות כיון שהאות נכתבה כתקנה בהכשר כאשר כתבו בעלי סברא זו [פי' הסמ"ק וסייעתי'] וזה יותר טוב ממה שיגרור כל רגל הה"א שנכתב בהכשר כו' עכ"ל. א"כ מבואר בדבר דבין שנדבק בעוקץ דק בין בעוקץ עב אם נתברר שנכתבה כתקנה כמו בנ"ד מפריד הרגל מהגג ואין זה חק תוכות. ואף דאם נשתנה צורת האות לגמרי קיי"ל להחמיר גם בזה מ"מ בנ"ד דניכר לתינוק עכ"פ נוכל לסמוך על הרמ"א והרדב"ז. דכיון שנעשה אח"כ לא מקרי חק תוכות:
כג) עוד נלפע"ד להביא ראי' להתיר בנ"ד לגרור הדבק לפי מ"ש הלבוש בא"ח (סי' ל"ב סי"ו) וז"ל אם נפלה טפת דיו מן הקולמוס בשעת כתיבת האות קודם שנגמר האות על מקום שהי' רוצה לכתוב האות ולא הי' האות ניכר לא יגרור הדיו באופן שישאר האות שזה הוי חק תוכות ופסול [וכ' באלי' זוטא וז"ל. אבל אם האות ניכר במקצת כשר אם ניכר לינוקא עכ"ל.] ואם גמר כל האות ואח"כ נפל עליו טיפה דיו כו' י"א שמותר לגררו ולתקנו שהרי קיים מתחלה בזה האות מצוה וכתב אלא שנתקלקל אח"כ כו' ויש פוסלין גם בזה והכי נהוג עכ"ל הלבוש. א"כ חזינן אף דהפסול הי' תיכף בשעת כתיבה ואפ"ה כ' האלי' זוטא בדעת הלבוש דדוקא אם לא הי' האות ניכר הוי חק תוכות. אבל אם האות ניכר במקצת כשר אם ניכר לינוקא. א"כ כ"ש כשנפלה טיפת דיו אחר שנגמר כל האות וניכר לינוקא בוודאי לא הוי חק תוכות א"כ ה"ה בנ"ד בס"ת שנעשה אח"כ וגם ניכר לינוקא דמהני גרירת הדבק ומותר הס"ת:
כד) עוד יש להביא ראי' לנ"ד להתיר ע"י גרירת הטיפה שסותם משו"ת המיוחסות לרמב"ן (סי' רל"ו) וז"ל ודרך קצרה אני כותב לך אם נדבקה האות לאחר שנגמרה צורתה כגון שנדבקו ברגליהן אין דבק זה פוסל וא"צ לא לגרוד ולא להפריד. אבל אם נדבקה בראשה קודם שנגמר אותו הראש צריך לגרוד את הכל. שהרי לא נעשה בה שום דבר בהכשר ואם נדבקה באמצעה כגון רגל הכ"ף או רגל הקו"ף אותו צד שנדבק צריך גרידה כו' עכ"ל. א"כ מבואר דכל שנגמרה לאחר שנגמרה צורתה כגון שנדבקו ברגליהן אין דבוק זה פוסל. אף שגמר האות הי' בפסול וא"כ כ"ש בנ"ד שהי' נגמר כל האות בהכשר. ורק אח"כ נדבקה ק"ו דכשר. דא"צ לא לגרוד ולא להפריד. ועכ"פ בנ"ד שלא נשתנה צורתה לגמרי דניכר לתינוק בוודאי מהני גרירת הסתימה. גם יש להוכיח להיתר ממה שהביא בשו"ת נודע בשערים (ח"ב חיו"ד סי' כ"ד) מה שהביא בשם הרב זקן אהרן הובא בשו"ת שמש צדקה יע"ש. רק הוא מיירי בנגיעה דקה. וכ' הטעם כיון דניכר קריאת לתינוק מהני. יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דניכר קריאתו לתינוק הוי כמו נגיעה דקה: כה) עוד יש להביא ראי' להיתר בנ"ד מדברי היש"ש בגיטין (פ"ב סי' כ"ג) וז"ל ומהא דחק תוכות פסול שמעינן שאם נפלה טפת דיו לתוך האות וקלקלה צורתה שוב אין לה תקנה. ומשמע מדברי ספר התרומה דוקא בלא נשתנה צורת האות יכול למחוק הדיו דלא מקרי חק תוכות. וכן משמע לישנא דהרא"ש והסמ"ג. אבל מהרי"ק (בשורש צ"א) כתב דמשמע מלשון ר"פ שאע"פ שהאות ניכרת אין לתקן ע"י מחיקה עכ"ל. א"כ נראה דדעת היש"ש מסכמת לדעת רוב פוסקים דהיינו ס' התרומה והרא"ש והסמ"ג דיכול למחוק הדיו כל שלא נשתנה צורת האות דלא כמהרי"ק. וא"כ ה"ה בנ"ד דהוי כנפילת דיו אח"כ כיון דניכר לתינוק דלחו"ט דעדיין צורת ה"א וצורת וא"ו קיימת. מ"ה מהני גרירת הדיו וכשר. היוצא לנו מכל זה לכאורה. דיש להתיר בנ"ד לגרור הדבק בין הה"א להוא"ו והס"ת כשרה:
כו) אולם מסתפינא להקל מטעם הנ"ל דראיתי בשו"ת מהרלב"ח (סי' א') בדף א' סוף ע"א שרצה מתחלה להקל בנדונו לגרור הסתימה מן המ"ם בשביל שנעשה אח"כ דנתפשטה הדיו. מ"מ לא רצה לסמוך על זה להיתר והעלה דצריך לגרור כל החרטום מהמ"ם דהיינו הוא"ו. ולדעת הגאון מו"ה אברהם צרפתי צריך לגרור כל המ"ם יע"ש באריכות גדול. א"כ ה"ה בנ"ד לא נוכל לסמוך על זה להיתר. ואף דלפי הראי' שהביא מהרלב"ח משבת (דף ק"ד.) מ"ם וסמ"ך בנם היו עומדים. א"כ נראה כי כל אות שהחלל שלה סתום מכל צדדיו שראוי לתקנה כיון שנשתנית צורתה ממה שהיא בלוחות כו' עכ"ל. וטעם הזה לא שייך בנ"ד דבנ"ד עדיין פתוחה מתחת בכל זאת נראה שם מדבריו דבלא טעם זה מחמיר ג"כ בנ"ד דהוי חק תוכות וא"כ בנ"ד דהוי בשם שוב אסור למחוק שום אות דיש לחוש לדעת המתירין להחמיר דיהי' אסור למחוק כנ"ל: כז) ומה שהבאתי ראי' משו"ת הרמ"ע (סי' ל"ו) שהעלה דאם אירע אחר הכתיבה טשטוש מהני קריאת תינוק יש לשדות נרגא. דדוקא בטשטוש כגון שנמחק קצת מהאות ונשטשטש אז מהני קריאת התינוק. אבל בנ"ד דלא נמחק רק דהדיו נתפשט ברוחב אפשר דלא מקרי טשטוש ולא מהני בזה קריאת התינוק. אך יש לומר לפי מה שכ' הערוך ערך טשטוש יהמו יחמרו מימיו תרגום משתבשיו ומטשטשין. ולשון יחמרו הכוונה דיגרשו מימיו רפש וטיט. א"כ נתפשט לאורך ורוחב. וג"כ נקרא נשטשטש. וכן ממה דאמרינן בתענית (דף כ"ב ע"ב) ברוב גשמים מטשטשין את הארץ. וא"כ כיון דנתלחלח הרבה ממים באיזה מקומות נתפשט ברוחב קצת א"כ אפשר דגם נתרבה דיו ונתפשטה ג"כ בכלל טשטוש. אולם דוחק הוא דמלשון הש"ע בא"ח (סי' ל"ב) נראה דדוקא בנמחק מהני קריאת התינוק. יע"ש:
כח) ומה שהבאתי ראי' משו"ת הרדב"ז אינו ראי' כיון דביו"ד (סי' רע"ו סעיף) מבואר להדיא דקי"ל כהר"י אכסנדרי וכשיטת הרא"ש דלא כהסמ"ק וסייעתי' כא"ח (סי' ל"ב) בש"ע דלא מביא דעת הסמ"ק כלל. וקבלה בידינו שלא לזוז מפסקי הרב בש"ע. וכן מבואר בס' או"ת בקיצור תקפו כהן. (אות קכ"ד) בשם החו"י אולם הב"י בא"ח (סי' ל"ב) מסיק בשם רוב פוסקים דלא מהני הפרדה בסכין ומחלק שם בין נגיעה אות לאות דמהני הפרדה ובין רגלי הה"א שנדבק דלא מהני הפרדה מפני שהוא בגוף האות יע"ש. אך דבשו"ת מים חיים (חא"ח סי' מ') העלה בזה דמותר לגרור רגל הה"א שנדבק לגגו וכמ"ש הנוב"י יע"ש. ואף שהנגיעה נעשה אחר הכתיבה. אפ"ה לא חשש לדעת הסמ"ק מפני טעמים הנ"ל דבש"ע השמיט דעת הסמ"ק. אולם אשתמיטתי' דברי שו"ח הרמ"ע מפאנו (סי' ל"ו) ושו"ת נוב"י (מהד"ת חיו"ד סי' קס"ט) שהבאתי לעיל (אות י"ח) דאם נעשה אח"כ יש לחוש לדעת המתירין דמותר בגרירת הדבק וא"כ יש לו עליו קדושת השם ואסור למחוק ממנו אף מקצתו:
כט) ומה שהבאתי ראי' מהלבוש אינו ראי' דהב"ח חולק על הלבוש הביאו הרב הח"מ והב"ש באה"ע (סי' קכ"ה) וגם הט"ז שם חולק על הלבוש וגם בס' גט פשוט בס"ק ל"ב שם כ' שרוב פוסקים חולקים על הלבוש יע"ש. ומה שהבאתי ראי' משו"ת המיוחסות להרמב"ן (סי' רל"ו) ידוע שהוא מדברי הרשב"א והוא מכוון למה שכתבתי לעיל (באות ג') ב' שו"ת הרשב"א (סי' תרי"א). ולא קיי"ל כוותי'. ומה שהבאתי ראי' מיש"ש גיטין (פ"ב סי' כ"ג) ג"כ אינו ראי' די"ל דשאני בגט. דיש להקל טפי מבס"ת. ויעי' בשו"ת מים חיים (חא"ח סי' מ'). וגם מדברי שו"ת פנים מאירות (ח"ג סי' כ') צירף דעת הרשב"א לספק. ולכן בנידן דידי' דשמא לא הי' הדבק בדיו רק מדבר אחר והתיר מכח ס"ס. ספק שמא כהרשב"א בשבת פ' הבונה. וכ"ה המרדכי בפ' הקומץ דאם נטל גגה דחי"ת ועשאו שני זייני"ן או שנדבק רגל הה"א לגגו דמהני גרירת הטיפה לבדו. ואף שמדבריו בתשובה לא נראה כן מ"מ מה שכ' בפסקיו כן העיקר. ואף דהר"ן השיג עליו תירץ קושייתו. וא"כ עכ"פ מידי ספק לא נפקא ועוד ספק שמא אינו דיו מ"ה העלה להקל יע"ש. וא"כ לדבריו הי' מקום בנ"ד להקל ג"כ מטעם ס"ס. ספק שמא כדעת הרשב"א בפסקיו דמהני גרירת הדבק לבד. ואף אם לא קיי"ל כהרשב"א היכי דנעשה מתחלה בפסול שמא הלכה כהסמ"ק וסייעתי' דאם נעשה אח"כ יש להקל בפרט בנ"ד דהנגיעה הוי מאות לאות. ובפרט דניכר לתינוק כנ"ל. אולם סברת רוב האחרונים נראה דלא כהפמ"א. דלא נוכל לעשות ספק מדעת הרשב"א בפסקיו וא"כ ליכא ס"ס. היוצא לנו מזה דמסתפינא להקל לגרוד בנ"ד את הטיפה וכ"ש לגרוד השם עצמו:
ל) ולענין לקלוף את השם בנ"ד רוב פוסקים העלו לאיסור אם מצד בזיון או מצד שהוא קרוב למחיקה כמ"ש בב"ה ססי' רע"ו ובש"ך (סי' ער"ה סק"ג) בשם הרלנ"ח. ופרח שושן (חא"ח כלל ב') ובשו"ת הרשב"ש (סי' קס"ה) דלא כאביו הרשב"ץ שהתיר לקלוף וכ"כ בס' בני יונה (סי' רע"ו) לאסור לקלוף ע"פ תוס' דערכין (דף ו'.) וכ"כ בשו"ת נוב"י (מהד"ק חיו"ד סי' ע"ה) דלא כמג"א (בסי' ל"ב ס"ק כ"ו) בשם הרמ"ע (סי' ל"ו) ותשובת מהר"י הלוי (סי' פ"א) יע"ש:
לא) אולם נלפע"ד דבנ"ד א"צ גניזה ואפשר בקדירה. אף דהרא"ש ובנו מהר"י בתשובת זכרון יהודא (סי ג') החמירו שלא לקדור. אולם הט"ז העלה ביו"ד (סי' רע"ו סק"ז) שכבר נהגו הסופרים לקדור וכ"כ בשו"ת מעיל צדקה (סי' כ"ט) בשם הגאון מהר"א ברודא ז"ל שהנהיג כן. וכ' שאף המחמירים הוי רק לזהירות בעלמא. וכ"כ בשו"ת תשב"ץ הובא בב"י בב"ה. וכ"כ בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סי' רס"ד) ב' שאילת יעב"ץ והוסיף דכשהשם עצמו נכתב בטעות או אפילו נפסל אח"כ בזה הקדירה שפיר דמי. וכ"כ בשו"ת פרי תבואה (ח"ב סי' ע"ג) ובשו"ת נחלת שבעה (סי' ל"ז) ושו"ת מעיל שמואל (סי' א') וכ"כ הגרע"א בהגהותיו לא"ח (סי' ל"ב) וכ"כ בשו"ת הרשב"ש (סי' קס"ה) ובשו"ת חינוך ב"י (סי' ע"ו) ושו"ת יד אליהו (סי' מ"ו ומ"ז) וכ"כ בשו"ת שבות יעקב (חיו"ד סי' קנ"ד) דלא כשו"ת מהר"ם מלובלין (סי' קי"ב) ודלא כשו"ת משאת בנימין (סי' נ"ז) שכ' שמצא בספר ישן משנת קל"ו שנהגו הצרפתים לקדור את השם וקרא תגר על המנהג יע"ש. אולם דעת רוב מהאחרונים דמותר לקדור. וכ"כ בס' בית לחם יהודא (סי' רע"ו] וכ' שם דמשמע מלשון הרא"ש דגם הוא לא אוסר אלא לקדור הרבה אזכרות משא"כ אזכרה א' מודה גם הרא"ש דמותר. אולם הגרע"א שם השיג עליו דתשובת הר"י בן הרא"ש דמייתי ב"י [ססי' רע"ו] באזכרה א' מיותרת הי' מעשה. וכ' בשם אביו הרא"ש שאסור הקדירה יע"ש. ועי' בב"ח ביו"ד (סי' ער"ה] מה שכ' בכוונת הרא"ש בתשובה. היוצא לנו מכל זה דבנ"ד יש מקום להקל לגרוד הדביקות בין הה"א והוא"ו מהשם. אולם מסתפינא להקל דקשה לסמוך על הרדב"ז נגד הש"ע ומהרמ"ע אין כ"כ ראי' אבל נלפע"ד להתיר בנ"ד בקדירת השם עם עוד איזה תיבות ביחד: עתה אבקש מכ"ג אולי ימצא מזור להס"ת דנוכל להתירה בגרירת הדבק דלא נצרוך לקדור או לגנוז דהוי בזיון וישמח לבי גם אני. אלה דברי מוקירו ומכבדו כערכו הרב המשתחוה מרחוק מול הדרת קדשו. מצפה לתשובתו הרמתה חיש מהר למען אדע הלכה למעשה:
שלמה אברהם בלא"א מו"ה דניאל זאב רזעכטע נ"י: