בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה
שלמה יורה דעה סימן יא
בלאשקי. בעזה"י ט' כסלו רכ"ח לפ"ק:
שלום וברכה וחיי נעימים נצח על ראש ידידי ה"ה הרב כו' מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י:
יקרתך הגיעני וראיתי אותך כוסף למלקוש אמרותי ומה מני יהלוך. אך לאשר מאז חזיתיך בנועם יקרת בעיני ומצאה אהבתך קן בתוך לבבי. לכן הנני להשיבך. חידושי תורתך מצאו חן בעיני. ולאשר הנני מוטרד לא נפניתי כעת לפלפל בהם. ועוד חזון למועד אי"ה. ואמרתי לעשות רצונך במקצת לפלפל מעט בדברי מורך הגאון הצדיק המנוח זצ"ל. אף כי כעת בקצרה אדבר. יהי מה ולעת אחר בל"נ נתהלך בהרחבה אי"ה:
א) הנה הבאת במכתבך בשם רבך ליישב דברי הרמב"ם בפ"ד מה' מא"ס דנפקא מדרשא דלא יֵאָכל לאיסור הנאה של שור הנסקל וקשה אחרי שפוסק כר' אבוהו למה לן מלא יאכל. והעלה דלהכי איצטרך מלא יאכל דהי' הוי אמינא כיון דנעשית מצותו אין מועלין בו. והאריך לכוין הדברים בדברי הרמב"ם ותירץ דברי הגמ' דקושית הגמ' בפסחים (דף כ"ד.) דמקשה למה לן בעל השור נקי לאסור לאחר שנסקל ועי' ברש"י שם ובב"ק (דף מ"א כיון שנאסר בשחטו לאחר שנגמר דינו מכ"ש לאחר, כך. ולדבריו אדרבה. ותירץ דקושית הגמ' מלישנא דפלוני יצא נקי מנכסיו דלא משמע מדרשא זה דאף אי מותר אח"כ עכ"ז אין שם בעלים עלה כדברי הריטב"א שהביא עכת"ד בקיצור: ב) הנה מה שהביא מדברי הריטב"א אין דמיון דאם נימא דמותר אח"כ ל"ה כשאר איסורים דיהי' לו היתר והריטב"א לא כתב רק על אפרן ובחמץ בפסח אף דחמץ לאח"פ מותר. כבר כתבו המחברים. דהתם כיון דמוזהר על בל יראה ומחויב לבערו. משא"כ הכי אם היינו אומרים דמותר לאחר שנסקל הי' ממון דידי' כיון דעומד למצותו ודוק:
ג) אך בעיקר הדבר לכאו' יפה הערה הערה נכונה דיקשה דיהי' שור הנסקל מותר לאחר שנסקל ובאמת לא הועיל במה שכתב דא"כ יהי' כעין גזה"כ בשוה"נ דאף לאחר שנעשית מצותו מועלין בו א"כ קשה ביומא (דף ס') וזבחים (דף מ"ו) ומעילה (דף י"א) דמפלפל שם הגמרא דכל דבר שנעשית מצותו אין מועלין בו ולא ילפינן מתה"ד ובגדי כהונה דהוי ב' כתובים הבכ"א. ומקשה שם הגמ' למ"ד ב"כ הבכ"א מלמדים והוכרח הגמרא לתרץ דהוי מיעוטי יע"ש. ולמה לא קאמר הגמ' דהוי שלשה כתובים הבכ"א דלכ"ע א"מ דגם בשור הנסקל חידשה התורה דאסור:
ד) לזה נראה דהכי ל"ה נעשית מצותו. ואקדים אשר מדי עיוני בזה נתיישב לי בעזה"י קושית המל"מ ה' מעילה (פ"ה הי"ד) שהקשה שם דלמה יהי' מועלין בבגדי הדיוט לאחר שבלו הא אין לך דבר שנעשית מצותו כו' ואין ללמוד מבגדי כהן כמבואר שם בדבריו והניח בצ"ע יע"ש:
ה) ולענ"ד נ' בפשוט עפ"ד ריטב"א יומא (דף ס'.) ד"ה תרומת הדשן וז"ל ומיהו סוגיין הכא כמאן דאמר שאסורה מחיים דאי לא לא שייך למימר בי' שנעשית מצותה ומועלין בה שאין אנו אומרים הלשון הזה אלא במה שנאסר קודם מצותה ועמד באיסורו לאחר שנעשית מצותה ולא בדבר שאין עיקר איסורו אלא לאחר עשיית מצותו כן פי' הר' אלחנן ז"ל עכ"ל הריטב"א (ועי' בתוס' ישנים (יומא דף ס') ד"ה ועגלה ערופה שהביא שם משם הר' אלחנן באופן אחר קצת וע"כ הכל לדבר אחד הולך]:
ו) והנה עפ"י יסוד האמיתי של רבינו הריטב"א לכאורה ק"ל איך קרי בגמ' לכתנות כהונה דבר שנעשית מצותו ומועלין בו כדאיתא ביומא (דף ס') ובחולין מ"ו ובעוד מקומות. הלא אין שום חידוש בזה כיון דאי' בקידושין (דף נ"ד.) דבגדי כהונה קודם שבלו לית בהו דין מעילה לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת. א"כ עיקר המעילה הוא רק אח"כ א"כ לא מקרי נעשית מצותו. וזה לכאורה צ"ע:
ז) ועכצ"ל דעיקר הא דאין מועלין בבג"כ הוא רק מדרבנן והוי כמו דמצינו כ"פ לב ב"ד מתנה עליהן וכ"נ מדברי תוס' קידושין (נ"ד.) ד"ה בכתנות כהונה יע"ש. וי"ל דמדאו' יש בהן דין מעילה אף קודם שבלו וגם לאחר שבלו. א"כ שוב שפיר חידשה התורה בזה דגם לאחר שנעשית מצותו מועלין בה:
ח) אך כל זה מדין תורה שמועלין גם קודם שבלו. א"כ ממילא לאחר שבלו מקרי לאחר שנעשית מצותו. אבל מדרבנן דהפקיעו דין מעילה קודם שבלו אפילו בבגדי כהן הדיוט. א"כ ממילא שפיר יש מעילה אפילו לאחר שבלו ולא מקרי נעשית מצותו ושפיר כ' הרמב"ם דבגדי כהונה שבלו מועלין בו אפילו בבגדי כהן הדיוט ומיושב היטב קושיית המל"מ דשפיר כ' הרמב"ם אפילו בבג"כ דכהן הדיוט דמועלין אחר שבלו ותיכף סמוך לזה כתוב דמקודם אין מועלין:
ט) [ועי' בתוס' יומא שם ד"ה אין לך דבר כו' אבל מדשן אין לה"ר דאדרבה במעילה משמע הנהנה מאפר התפוח כו' ובחולין דף קי"ו ד"ה אין לך דבר כתבו דבדשן אין מועלין עד שעת הרמה. ולכאורה צ"ע דבריהם שם בחולין כיון דסוגיא שם קרי לתרומת הדשן דבר שנעשית מצותו ומועלין מה שמועלין אחר הרמה א"כ ע"כ דמועלין מקודם דאל"כ ל"ה דבר שנעשית מצותו כסברת ריטב"א הנ"ל וצריך לחלק מ"מ משעת הרמה עד שעת גניזה הרי נעשית מצותו ומשעת הרמה בוודאי מועלין ועי' בזבחים (דף מ"ו.) בתוס' ד"ה עגלה ערופה ובס' טהרת הקודש מה שמבאר שם דברי התוס' ויתכן מאד ע"פ דברינו הנ"ל והרבה הי' לי להאריך בזה בעזה"י ואכמ"ל]:
י) נחזור לסברת ריטב"א הנ"ל. מעתה ידוע דעת הר"ת ר"פ כל הזבחים דשור הנסקל לא נאסר מחיים. א"כ כל זמן שלא נשחט או נסקל לא הי' שום איסור א"כ איך שייך למיקרי' נעשית מצותו. וזה נכון בעזה"י:
יא) עוד מהרהר אנכי ברהיטא ואקצר. הנה מדברי תוס' ישנים ביומא דף הנ"ל ד"ה משום דהוי כו' נראה שם להמעיין דל"ש לומר דבר שנעשית מצותו רק בקדשים יע"ש. מה שכתבו דלהכי לא חשיב הגמ' צפורי מצורע שאסורה אף לאחר שנע"מ משום דלאו קדשים נינהו יע"ש. מוכח דס"ל דבדבר דלאו קדשי' ל"ש הך כללא דכל שנע"מ כו':
יב) אולם מה שעומד לנגד הוא מה דכתבו התוס' סוף תמורה דלהכי כל הנשרפין אפרן מותר משום דנעשית מצותו וזה לכאורה צ"ע:
יג) ונ' עפ"י מה שיש להעיר עפי"ד הר"י בברכות המובא במג"א (סי' רט"ו ס"ק י"ג) דבדבר הנהפך להיתר מותר וע' בחק יעקב (סי' תס"ז) א"כ בפשוט הנשרפין ונהפכו לעפר הוי נהפך לדבר המותר ולמה לן להאי טעמא דהוי נעש"מ. אולם בהקדש מצינן דאפר הקדש לעולם אסור וצ"ל שאני בהקדש ובע"ז דגלי קרא. ולהכי הצריכו התוס' הך טעמא דנעשית מצותו רק על הקדש דנכלל ג"כ בנשרפין. אבל בשאר איסורין לא מועיל הך טעמא דנעשית מצותו ול"צ להך טעמא ויש הרבה לפלפל בזה בדברי המג"א (סי' תמ"ה וידעתי כי יש להשיב למה נקברין אפרן אסור הלא נשתנה. ודוחק לומר דקאי רק על דברי' דיש בהו לתא דהקדש. הלא נחשב גם בב"ח. ולומר דשאני דקרי הכתוב תועבה ודוחק. אך הקושיא בלא זה באמת קשה למה אפרן אסור הלא נשתנה. ובחידושי הארכתי בזה ולא באתי כעת רק להעיר לב המעיין: יד) ולאשר בקשתני לכתוב לך מחידושי בזה והנה בסוגיא זו כתוב אצלי אריכות גדול וקשה להעתיקו. אולם לאשר זה לא כביר בלמדי יו"ד (סי' ס"ה) ראיתי כי נתנבאו בסגנון אחד הגאון בעל פני יהושע בפסחים שם והכרו"פ (בסי' ס"ה) בענין מה שמקשים על הרי"ף דפסק דחלבו של שליל מותר וגידו אסור ובגמ' משמע דאם חלבו מותר גם גידו מותר כידוע בסוגיא שם ותירצו עפי"ד הר"ן חולין ד' ע"ד דלהכי דם שליל אסור דהתורה לא רמזה להתיר רק דבר מאכל כדכתיב כל בבהמה תאכלו יע"ש. ובזה כתבו לחלק כיון דלדידן אין בגידין בנ"ט ל"ה בר אכילה והגמ' קאי אי יש בגידין בנ"ט ועי' בפמ"ג יו"ד (סי' ס"ו סק"ב) שהביא דברי הפ"י וקלסוהו:
טו) ולכאו' צ"ע מהא דאי' בחולין (דף ע"ו.) במשנה שם השוחט את הבהמה ומצא בה שליא נפש היפה תאכלנו ואינה מטמאה. כו' יע"ש. בגמ' דנפ"ל מכל כו' הרי שליא ל"ה בר אכילה כלל דלהכי לא מטמאה רק בחישב ועכ"ז מרבינן לה מכל בבהמה תאכלו. והכי גרע גיד משליא. דהלא בגיד פליגי אי יש בגידין בנ"ט ואפילו מאן דס"ל דאין בגידין בנ"ט מודה דטעם קלוש אית בי' כמבואר בראשונים ועדיף משליא. ועכ"ז ממעטי' שליא ומכ"ש גיד. והא דכ' הר"ן למעוטי דם ע"כ הכוונה משו' דלאו אוכל הוא כלל רק משקה ולאו שם אוכל כלל עלה אבל במידי דהוי אוכל רק אין ראוי לאכילה עכ"פ שם אוכל עלה וליכא למילף מדברי הר"ן הנ"ל כנלפע"ד וצ"ע על רבותינו הגאונים הנ"ל:
יותר לא אוכל להאריך וגם את זה ראיתי לאהבתו. למלאות רצונו בזה יברכהו ד' ויזכה לישב על מי מנוחות כנפשו היפה ונפש הדו"ש בלונ"ח: אביגדור יהודא ליב הלוי חופ"ק: