אור ברסלב
בכורי שלמה חלק א שלמה חלק רביעי סימן ה

בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה

שלמה חלק רביעי סימן ה

שלמה חלק רביעי סימן ד

ב"ה יום ד' כ"ה סיון אמר"ת לפ"ק שאוול. החיים והשלום לכבוד הרב כו' כמו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י ולכאל"ש:

א) מכתבו הגיעני כהיום בהיותי טרוד באמצע תשובה בענין עמוק ושאר טרדות שונות ואחרי אשר כ"ת שואל למעשה ויראתי לבל יתעכב ביותר עד אשר אהי' מופנה להשיב כראוי ולכן לקחתי מועד על רגעים אחדים להעביר את עיני על תשובתו הארוכה ואני משיב בקצרה במה שנוגע לדינא. והנה בעיקר הענין כתב מעלתו שהוא נבחר משני הצדדים לדיין בהסכם הב"ד באופן שאין לחוש בזה לדעת המרדכי והריב"ש (בסי' קע"ט) שהובא בח"מ (סי' י"ז ס"ה) בהג"ה שאין מהראוי להשיב פס"ד בדרך אם כן יע"ש בתשובה (סי' ה' וסי' קע"ה) וכבר הזכיר מעלתו חבילות תשובות בזה אשר באמת נמצא בזה הרבה קולות בתשובות ועי' בכנה"ג בהגהת הטור (סי' י"ז אות כ"ט) מ"ש מוהרשד"ם חחו"מ (סי' קנ"ג) יע"ש בשם מוהרי"ט (בח"ג סי' כ"א) דעכ"ז נהגו המורים להשיב כשהמקום רחוק יעש"ב. ועי' בשו"ת מוהר"ם מלובלין (סי' כ"ב) ובשו"ת חוות יאיר (סי' רט"ז) יע"ש (בסי' מ"ד) שכ' אף כי מצד שאין לכתוב תשובה בדרך אם כן לא נמנעתי מאחר שזה השואל הי' בלתי נוגע בדבר המשפט. כלל ב' די"ל דלא הזהירו רק בשלא נכתב גוף התביעה ומה שהנתבע משיב. הג' אם הנשאל אינו משיב בפרטות הנידון והטענות רק בכלל דבר המשפט כו'. ועי' בשו"ת עה"ג (סי' ד') שהשיב לבע"ד בעצמו ושהעלים ממנו טענות שכנגדו מ"מ אשיב לו במקצת ואצמצם הדבור עד שלא יוכלו ללמוד ממנו לשקר יע"ש (בסי' מ"ד ונ"ח) יע"ש (בסי' מ"ז) שבנ"ד אם אין אנו משיבים להתובעים לא ישיגו לברירת דיינים שע"ז מדיינים ויהי' שורת הדין נלקה ויש נספה כו' יע"ש (בסי' ע"ה) שהשיב מאחר שלדעתו לית בה בית מיחוש שמתוך דבריו ילמדו לטעון כו' יע"ש (בסע"ד) ושם (בסקכ"א) שהשיב לא' מהצדדים משום דררא דמצוה. וע"ע בשו"ת מעיל צדקה (סט"ו) וכו' (ובסנ"ג) שמסיים פוק חזו רבנן קשישאי דסמכו להשיב למי שהוא בדוק להו ומכש"כ שידע שאין הדבר נוגע בו. ועי' בשו"ת קרית חנה (סל"ב) במה שהחמירו שלא להשיב לא' מבע"ד ל"נ בדבר שאין בו הכחשה רק שאלה והוראה. ועי' בשו"ת פ"י ח"ב חחו"מ (סי' צ"ז) יע"ש (בסי' ק"א) משש"ב. ועי' בשו"ת משיבת נפש (ח"ב סמ"ו) שאף שאין להשיב בד"מ לצד א' אכן כתבתי לפי העתקת השאלה ובשינוי הסיבה ישתנה המסובב אך ידעתיו מאז שאינו חשוד להחליף ומה גם במלתא דעדל"ג. ועי' בשו"ת רשב"ש (סי' ר"ל) בשם אביו התשב"ץ וזולתו מהרבנים שנדרשו לשואל להשיבו כפי שאלתו ודייני המקום יראו אם השאלה היא אמת וכדמשמע בפרק יש נוחלין בהא דרבא אי חזיתו בי' פירכא לא תקרעוני' כו' ואם על הדין שעבר מאי דהוה הוה וע"כ דקאי על פסק דין דרך שו"ת והתם הולכים בתשובתו אל הדיינים לדון ובפ' חזקת הבתים מייתינא אגרתא ממערבא דאין הלכה כרשב"א א"ל לכי תיתי ובפ' כל הנשבעין א"ל ההוא צמ"ר לר"ס כה"ג וכדאיתא בפ' במה אשה כו' והמשיב להם קיים מצות ולהורות את ב"י ועי' בתשובת הרמב"ם לר' פנחס הדיין בנוא אמון שמתברר מדבריו איך שהיחידים היו שואלים לו והוא משיב להם והמעלים עיניו הוא בכלל אוטם אזנו מזעקת דל עכ"ל:

ב) ועתה הנני להשיבו בקצרה אם כי לא יכולתי לעמוד על תוכן הענין אשר לפ"ד שמעון שהוא מהפך בחררה כיון שהיה בידו לגמור אתו ושהי' אנוס להתפשר אתו מצד שהלך אל האדון שלא יזיקנו דכיון שהתפשר אתו קודם שתבעו לדין ולא התרה בו איני מכיר שום אונס בזה. וגם בענין מה שלא הביא אז העדים לא נתברר היטב במכתבו אשר כנראה שאמר בפני בע"ד בלי שאלה שאין לו עדים ויעוין בב"ח (סי' כ') בשם הרא"ש דה"ה אם לא שאלוהו והוא בעצמו אמר אין לי עדים יכול לסתור ולהביא ראי' דתרתי בעינן שאלוהו ואמר יע"ש בברכי יוסף שפקפק די"ל דהרא"ש אורחא דמלתא נקיט דמסתמא אין הבע"ד אומר בעצמו בלי שאלה ומסיק דמ"מ הכי נקטינן ועי' בכנה"ג וע"ש בב"ח דבהוציאה מתוך אפינדותו אפי' נותן אמתלא מקובלת למה אמר תחלה אין לי עדים וראי' אין שומעין לו משא"כ באומר אין לי עדים וראי' ומצא אח"כ דאם נתן אמתלא מקובלת יותר הדין כו' יע"ש. ולכאורה הדעת נוטה דבהאי גוונא שלא הי' לו לידע במה שנוגע להקונה שידעו מי המה העדים שידעו בעדות שלא היה שמעון אצל האדון בעצמו ולא גמר הקנין ובזה אין לחייבו רק כשתיכף שנתחייב בדין אמר קרבו פו"פ והעידוני דניכר שהי' יודע הראי' מקודם וכמ"ש בשער משפט דנראה פשוט דהלוקח שדה ובא בע"ח של המוכר לטרוף ממנו בשטר שבידו ואמר הלוקח אין לי עדים וראי' ואח"כ הביא הלוקח עדים שהשטר פרוע דמקבלין עדותן דדין לוקח כדין יורש שאין הלוקח יודע בראיות של מוכר כו' יע"ש. והכ"נ י"ל דמיירי רק מה שנוגע לנתבע לידע שיבוא ראי' שפרעו אבל מנין לו לידע במילי' דשמעון שלא בפניו שיהי' מי שיודע עדות שלא גמר אתו. וכ"ז אני כותב לרווחא דמלתא:

ג) והנה בענין פשרה בטעות כבר האריך כ"ת בכל הפרטים שבזה אשר מצד האונאה גם אם אין בו שיעור אונאה לכאורה הדין כמוהרי"ק (בסו"ס כ"ה) בנתפשר בירושתו במועט ונודע שנכסיו מרובין ולא שייך דברים שבלב דאלו היה יודע לא היה מקבל על עצמו וע' בשו"ת נאות דשא (סי' י"ז) ובשו"ת שו"מ (תליתאה ח"א סי' מ"ח וקמ"ח וש"י וח"ג סי' ק"ך) וע' בשו"ת חו"י (ס"ס מ"ד) ובהשמטות לתשובה (סקצ"ג בדקנד"ב) בענין פשרה בטעות. וע' בשו"ת ושב הכהן (סי' כ"ה) שהאריך בדין פשרה בטעות דהרמב"ם ל"כ דפשרה כמכר אלא דמודעא לחוד לא מהני אבל באונס מהני וע' במל"מ פ"ו ממכירה ה"ג וע"ש בפ"ד ה"א:

ד) ומה שהאריך במ"ש התוס' כתובות (דף מ"ז ע"ב) ד"ה שלא דאומדנא גדולה מהני אף היכי דתלוי בדעת שניהם ע' במל"מ פ"ו מהלי"ז בשם תשו' פני משה ונסתייע מתשו' הרא"ש (סי' ס"ד) בנדר לבתו ונתקלקלו חובותיו המובא בטושו"ע יו"ד (סי' רל"ב) ואף דתלוי בדעת שניה' ומ"מ אתי עלה מטעם אומדנא גדולה ובשם תשו' מהר"ש הביא המל"מ דבמוחזק מהני כל אומדנא אף דתלוי בדעת שניהם וע' בשו"ת רמ"ץ (חיו"ד סי' ג') משש"ב: ה) ואמנם מה שהעלה באות י' דיש לחשב אונאת השתות מה ששוה למכרו לאחדים כיון דלא הי' רצונו למכור בפעם אחת זה צריך ראיה דמה בכך שהי' מוכרח למכור בבת אחת מצד שרצה להציל היזיקו שנהוה לו ע"י עסק החדש וכי במוכר שדהו מפני רעתה אין בו משום אונאה עי' (סי' ק"ץ סי"א) ועיין ש"ך (סי' קע"ה ס"ק ל"ח) ורק מצד שמה שרצה להזיקו הי' שלא כדין שיכול למחות עלי' כיון שהוא שותפו שמחויב לעסוק לטובת השותפות ולא לסבב למשוך הקונים לעסק החדש שלו ואף דעביד אינש דגזים ולא עביד מ"מ הרי כ' התוס' שבועות (דף מ"ו.) דדוקא בסתם אדם ומסתמא ראו הב"ד שיש לחוש לזה ובפרט מה דלא משמע לאינשי איסורא ועשו"ת דברי ריבות (סי' ס"ז). וממילא הוי כיהיב זוזי מאונס דצריך ליתן לו כל שויו והרי לטוש"ע חו"מ (סי' ר"ה) דאפילו במכר בעי דוקא שיווי כל המקח וע' בשו"ת משכנות יעקב (חאה"ע סי' ל"ח) מהרשב"א פ' חזקת דהא כל לוקח מסיקריקין קצת דמים הוא נותן דקתני וחזר ולקחו מבעה"ב יע"ש. ובשו"ת מוהר"ם מלובלין (סי' ה') דאי כופהו ליתן בפחות משויו אף בקרקע הוי כמו שאנסוהו ליתן וע"ש דמשום קבלת מקצת המעות חשיב אונס אף שבידו להבריח הנשאר וע"ש במל"מ פ"י ממכירה ה"א מתוס' ב"ב (דף מ"ח ע"ב) ד"ה קדיש ובשו"ת שו"מ (תליתאה ח"א ס"ס תי"ד) וע"ע בשו"ת ושב הכהן (סי' כ"ה) שהאריך ג"כ והביא מתשו' א"ז רמ"א (סי' נ"ב) דדוקא שלא אנסו רק על המכירה והביא מתשו' הרשב"א (סי' ס"ב) דבפחות משויו לא הוי זביני. ויש מקום לדון דאף כשנתנו לו כל שויו מ"מ לא הוי רק בדבר שמצוי לקנות כמותו בדמים אלו או מה שיעלה לו העסק מה ששוה עכשיו אצל כ"א ולא כשיכופו לאחד למכור את זכותו באיזה עסק שמוכרח להוזיל ממה שהי' העסק עולה לו ולמישבק עיקר חיותו ומכש"כ במה שהי' יכול להשיג גם עכשיו כשימכור לאחדים. ומכש"כ כפי שכתב בעובדא דידי' שאפשר להשיג מי שיקבל העסק גם כשהקרן בצמצום מחמת שמתעלה המקח מהיערות בכל שנה דהוי ג"כ אונאה בשתות ממה ששוה. ובפרט שא"צ כלל לכ"ז שנסתלק האונס ושאיים אותו ג"כ מתחלה רק להכריחו שימכור גם את חלקו וכנזכר:

ו) ומה שהאריך (באות י"ט ומ"ם) בענין קני את וחמור שבאנו למחלוקת שהביא (בסי' ר"ג ס"י בהג"ה) ויע"ש בסמ"ע משום דסתם גמ' בפ"ב דקידושין פריך מדברי המ"ד דקאו"ח לא קנה כלום וקאמר אביי מתרץ לטעמיה ולא מתוקמי כר"נ משום דקיי"ל כאביי. וע' שו"ת מהרי"ט (סי' נ"ב) והתוס' ב"ב (דף קמ"ג.) ורא"ש קידושין נדחקו דהלכתא כר"נ רק דקושית הגמ' למ"ד דלא קנה וז"א כמ"ש התוס' בע"ז (דף ס"ו.) ד"ה ורבא וע' ב"ח וט"ז חו"מ ר"ס כ"ה והגהת ח"צ ובש"ך (סי' מ"ו) וע' בחהרשב"א בסוגיא דהגונב טלה להוכיח מדלא משני באופן אחר מחמת שיש נ"מ לדינא וכה"ג בכ"מ לאין מספר. וע' שו"ת מורם אלשיך (סי' פ"ז) ומים רבים (חרו"מ סי' כ"ח) וע' שו"ת ברכי יוסף (חחו"מ סי' י"ח) ובשו"ת בנין עולם (חיו"ד ס"ס מ"ו) וע' בס' המקנה (ח"א אותיות ניקנות במסירה כלל ו' פרט א') וע' שו"ת בית שמואל אחרון (סי' נ') שהאריך לפלפל בדבעה"ת אם יתבטל שעבוד הנייר כו' וע' בשו"ת שמן רוקח (ח"ב בחי' לחו"מ סי' ס"א) מה שדחה בזה דברי התומים סק"ב וע' בהפלאה לכתובות (דף מ"ב) תו' ד"ה ור"ש פוטר ובמל"מ פ"ב מזכי' ומתנה הי"ג ובחו"מ (סי' רט"ז ס"ה) וסמ"ע ס"ק י"ד ובט"ז. וכן דעת א"ז הד"מ בחו"מ (סי' ר"י) דלא קנה כלום והביאו הט"ז להלכה ביו"ד (סי' רנ"ח סק"ו). ועבר"ן דכיון שדרך ליקח מקח טוב עם מקח רע אם לא קנה האחד לא קנה כלום וע' באה"ע (סי' מ"א ס"ג) באם אמר כולכם מקודשות י"א שאף הנכריות אינם מקודשות וערא"ש קידושין (דף נ"א) וב"ש וח"מ שיש חילוק בין היכא דאמר קני את וחמור דבקנין שלו לא נשתתף שום דבר המבטל הקנין אך בשיתוף שני דברים בקנין אחד אמרינן קנין שבטל מקצתו בטל כולו וגם ר"נ מודה בזה. וע' בית מאיר לאה"ע ובאחרונים שהאריכו. וע' בגור אריה (חחו"מ סי' קכ"ח) שמחלק למ"ש בהגמ"ר דיש חילוק בין אם מכר החפץ לשני ב"א והאחד מהקונים אינו יכול לקנות כסי' ר"י ס"ב דקנה מחצה אבל בסי' ר"ג ס"י מיירי באדם אחד שנמכרו לו שני דברים כאחד ולדבר א' אין מועיל הקנין ומ"ש (בסי' ר"ט ס"ד) בשלבל"ע דדמי לקאו"ח שיתבאר בסר"ט ולזה סיים וע' בסר"ג דהביא ג' דעות אבל בסי' ר"י דמיירי מענין א' שהקנה לשניהם דבר א' לכן לא השיג כלום על הב"י. והארכתי בכ"ז במק"א ואכמ"ל ורק לרווחא דמלתא ראיתי להעיר קצת בזה:

ז) ובענין בצריך קצת לקרקע בשיעור אונאה מהיער הנמכר ע' בקצה"ח ונתה"מ (סי' צ"ה) וע' במשנת דר"א על חו"מ שדחה כל ראיות הש"ך ובס' עטרת צבי על חו"מ בשו"ת שלו שהאריך והעלה דלא כש"ך וע' בספרי זכר יהוסף (יבמות ק"ג) בדפי הס' (צ"ב ע"ג) מה שהערותי על דבריו קצת ועי' במג"א (ס"ס תרל"ז) וע"ע בשו"ת פ"י (ח"ב סי' ק"נ) שהסכים בפשטות לדהי"ח בשאל בית וע' בשו"ת עמ"א (סי' ק"ז) שהאריך לפלפולא ויש אתי הרבה פלפולים בחקירות אלו אך לא רציתי להאריך במה שנוגע לעיקר הדין. והנה בתשובת גאוני בתראי (סי' י"ט) הביא תשו' הגאון מג"ש ועוד גאונים במי שקנה קרקע במקום שיש מוצא לכסף אי שייך דין אונאה כיון שקונה על הספק יע"ש שהאריך לפלפל וע"ש עוד מש"כ אם המוכר יודע טפי דאפשר לצמצם מה שהוא בתוך הקרקע רב או מעט שהתיך שם כפי הזמן משא"כ הלוקח שאינו יודע יע"ש שהאריך בפלפוליו. ועשו"ת רשד"ם (חחו"מ סי' שע"ו) בדין זה שדעתו דיש לו דין קרקע אף להסוברים דהעומדים ליבצר הוי כמטלטלין וגם היכא שמכר לו סך כמה קלאפטער עצים שיחצוב הקונה לעצמו שהעלו האחרונים לדין שאין נגמר הקנין מקודם כמו שעל המוכר להשלים עד הסכום כפי השיעור שקצב לו. ומכש"כ היכי שלא יחד לו מאיזה עצים רק שיברור לו כפי הסך הנקצב וע' מעשרות (פ"ב מ"ו) וברמב"ם ור"ש ואינו ענין להא דב"מ וביו"ד (סי' קס"ח ס"ב) ובסקע"ג סעיף י"א וע' ט"ז חו"מ (סי' קצ"ה ס"א):

והנה נזכר במכתבי כמה אופנים אשר בכ"א כבר יש דעות כה וכה אשר מהי תיתי לא יוכל המוחזק לטעון קים לי. ולפ"ד הרש"ז מלאדיי בשו"ע שלו (אשר חלק הש"ע שלו מחו"מ איננו ת"י וראיתיו מכמה שנים ובל"ס ישנו ביד כ"ת) עפ"מ שהביא דברי הרמב"ם ביערות שיש חילוק בין של יחידים לשל הממשלה הי' אפשר לדון שם מצד אחר כמ"ש במקא"ח. ואם באנו לדון ולהעמיק בשאלה כזאת הי' צריך לעיין בכולם שדברו במחובר הצריך לקרקע אשר גם אחרי העיון קשה להכריע להוציא מיד המוחזק:

ח) ובענין הפשר כעין דין ראיתי בשו"ת שבות יעקב ח"ב (סי' קמ"ה) וח"ג סי' קס"ב בדיין שנברר לפשר כעין דין דכיון שקבלו עליהם הבע"ד לעשות פשר קרוב לדין הכוונה עכ"פ שלא לחצות הדבר שמחולקין בו לעיקר הפשרה רק לעשות שליש בין הבע"ד וכפ"ק דסנהדרין ודעתו נוטה דעכ"פ לא יפטור זה שיתחייב בדין יותר משליש ויתחייב עכ"פ בשני שלישים שזה קרוב לדין וכה"ד דרובא דמינכר היינו כפלים ובטוא"ח ה' ר"ה שהקב"ה בער"ה מוותר ומדמה המשל לבו"ד וגם שילמוד מדעת קונו לוותר שליש משלו לתווך השלו' ומ"מ תלוי בראות עיני הפשרנין לפי אומד דעתו לש"ש כיון שע"פ הדין פטור לגמרי אם אפשר לפשר בפחות עדיף ועכ"פ לא יוותר משליש וכן העלה בח"ג (סי' קפ"ב) לענין שטר ישן דפשרה קרוב לדין היינו הנחת או תוספת שליש:

ובזה הנני חותם הפעם ואו"ש לו ולכל הנלוים אליו כמאחז"ל תיכף לת"ח ברכה ישגא שלומו והצלחתו ויתברך בהני תלתא דבמזלא תליא ויגדל שמו לשם ולברכה בקרב הארץ וחפצתי לשמוע ג"כ אשר הבטיח לי מכבר לכתוב ולחוות דעתו בפרטות על דבר באורי המגילות אשר חפצתי לשמוע משפטו ממנו הדוש"ת וחפץ בהצלחתו ומחכה לשמוע ממנו אך טוב ושלום:

יוסף זכרי' שטערן אבדפ"ק הנ"ל המחבר ס' זכר יהוסף כו'. סימן ו: ב"ה יום א' דר"ח תמוז תרמ"א לפ"ק אזארקאוו. הרים ישאו שלום וברכה וחיים טובים לכבוד יד"נ ה"ה הרב הגאון המובהק המפורסם. נזר הקודש. רכב ישראל ופרשיו. מאיר הגולה. צדיק ונשגב נ"י פ"ה עה"י כו'. כקש"ת מו"ה יוסף זכרי' שטערן שליט"א אבד"ק שאוול המחבר ספר זכר יהוסף וכו':

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו. יקרת מכתבו קבלתי לנכון ושמחתי לראות משלומו הטוב ומשלום, תורתו והי' לי שעשועים דברי קדשו שהסכים לדברי לדינא. ולאשר דבריו יקרו בעיני אמרתי להשתעשע עוד מעט בענין זה:

א) מה שכ' כ"ג אשר לפ"ד שמעין שהוא מהפך בחררה כיון שהי' בידו לגמור אתו כו' עכ"ל ולפענ"ד לא שייך בנ"ד עני מהפך בחררה. דמקור דין זה הוא בקידושין (דף נ"ט) רב גידל הוי מהפך בההיא ארעא אזל ר' אבא כו' ואף דרש"י כ' שם וז"ל מהפך אחרי' לזכות בה מן ההפקר. מוכח דס"ל דאף בדבר שזוכה מן ההפקר שייך בי' עני מהפך בחררה. אולם הר"ת השיג על רש"י דבחררה של הפקר ליכא איסור שאם לא יזכה בזאת לא ימצא אחרת. וכ"ה דעת הרא"ש והסמ"ג ומהר"ם כר"ת כמ"ש בשו"ת מהרי"ק (שורש קי"ח) ובש"ע חו"מ (סי' רל"ז) מביא דעת ר"ת בראשונה בסתמא. ודעת רש"י ב' י"א. ובזה כיילו לנו הפוסקים דעיקר כדעה הראשונה. והרמ"א ג"כ כ' שם להדיא דהעיקר כסברא הראשונה שהיא דעת ר"ת. וכ' שם וז"ל וכן אם קונה דבר אחד ובא חבירו ויוכל לקנותו בזול שאינו מוצא לקנותו כך במקום אחר הוי כמו מציאה ויוכל לקנותו כל זמן שלא זכה בו הקונה (תשובת מהרד"ך בית ל"א) יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דהיער הוא בזול מאד ג"כ הוא דומה להפקר ולא שייך בזה דין עני מהפך בחררה. ועוד דהא הרמ"א העלה שם דכל זה מיירי כשכבר פסקו הדמים שביניהם ואין מחוסרין אלא הקנין אבל אם מחוסרין עדיין הפסיקה שהמוכר רוצה בכך והקונה רוצה יותר בזול מותר לקנותו בין אם המוכר עכו"ם או ישראל (ב"י ב' מרדכי) יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דמיירי ששמעון לא פסק עוד הדמים ורצה לקנות בזול יותר א"כ שוב הי' ראובן רשאי לקנותו ולא הי' לו דין עני מהפך בחררה. ויעי' בשו"ת רשד"ם סי' נ"ט ושנ"ב ושו"ת הר"ם אלשיך סי' ס"ז ושו"ת מהרי"ט ח"א סי' קצ"ד ובשו"ת חת"ס חח"מ סי' ע"ט ויעי' בח"מ סי' קצ"ד ובשו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' נ"ט). וע' בשו"ת רש"ל (סי' ל"ו) שהעלה דהעיקר כשיטת ר"ת וכ"ה בשו"ת הרמ"א מפאנו סי' ס"ז ושו"ת ב"ח הישנות סי' ס"א: ב) ובלא"ה לא שייך בנ"ד משום עני מהפך בחררה. לפמ"ש מהר"ם הביאו הב"י (בסי' רל"ז) על ראובן שהי' מהפך לקנות קרקע מגוי שעל מצר שמעון וקדם שמעון וקנאו דלא מקרי רשע יע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד דהיער החדש הזה הוא במיצר של היער הישן שיש לו שם. ומ"ה רוצה ראובן לקנותו שלא יזיק לו אחר בעסק החדש. ורצה ראובן לקנותו בשותפות עם שמעון כמו שיש לו שותפות עמו ביער הישן. א"כ פשוט דלא שייך בזה עני מהפך בחררה וז"ב: ג) ומה שכ' כ"ג וז"ל דכיון שהתפשר אתו קודם שתבעו לדין ולא התרה בו אינו מכיר שום אונס בזה עכ"ל נראה לי כיון דבנ"ד מיירי שהאדון שקנו אצלו היער הי' בכפר בשעת הקני'. ולא הי' בכדי שיעשה לשלוח להב"ד להזמינו לדין ולהתרות בראובן י"ל דהוי אונס. אולם בלא"ה לא מקרי אונס. כיון דראובן עשה כדין כמו שהעלתי (באות א' ב') מדברי הש"ע (סי' רל"ז). דכיון דראובן רצה להציל עצמו מההיזק. א"כ איזה התראה שייך בזה משמעון לראובן. ולא שייך בזה מה ששמעון מסר מודעא כיון שראובן עשה כדין אז לא מהני מסירת מודעא כמבואר בפוסקים:

ד) באופן אחר י"ל דאין שמעון מקרי אנוס כיון דראובן רצה לקנות שיהי' בשותפות עם שמעון ואז לא הי' מזיק לשמעון לעסק הישן. רק ששמעון לא רצה כיון שראה שהיער החדש הוא מציאה ורצה להרויח בעצמו הרבה א"כ הוי רק מניעת ריוח וזה לא מקרי אונס. כיו"ד (סי' רל"ב סי"ב) ב' מהרי"ק שכ' במהרי"ק לענין מודעא רבה לאורייתא דהוי רק מפני שכפה עליהם ההר כגיגית. ולא מטעם שאם לא יקבלו התורה לא יתן להם ארץ ישראל. דזה הוי רק מניעת טובה וזה לא מקרי אונם יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד לא מקרי אונס בשביל מניעת ריוח וצ"ע בזה:

ה) ומה שכ' כ"ג בשם הב"ח דבלא הוציאה מתוך אפינדותו רק שאמר אין לי עדים וראי' ומצא אח"כ דאם נתן אמתלא מקובלת סותר הדין עכ"ל דבריו ברורים כשמש. וה"ה בנ"ד יש לו אמתלא טובה שמקודם לא ידעו. שיעיד משרתו של שמעון עבור ראובן ולא הי' לו רק ע"א וחשב דמה יועיל ע"א לכן הגיד שאין לו עדים אבל עתה נודע שגם המשרת ירצ' להעיד ואף אם לא ירצה להעיד עכ"פ יש לו עד אחד כשר:

ו) ומה שכ' כ"ג ב' הב"ח דצריך תרתי שאלוהו ואמר. אמת היא דכן הסכימו כל האחרונים לדינא. וגם מה שהעלה ע"פ דברי השער המשפט דהכ"נ י"ל דמיירי רק מה שנוגע לנתבע לידע שיביא ראי' שפרעו אבל מנין לו לידע במילי דשמעון שלא בפניו שיהי' מי שיודע עדות שלא גמר אתו עכת"ד קדשו. דבריו ברורים וכנים:

ז) אך יש לעורר בנ"ד לפי מה שחקר בחידושי הרי"ם (סי' כ' סק"ב) בגאון קדשו. וז"ל דנראה במביא ע"א מהני לחיוב שבועה דלא הודה רק שאין לו ב' עדים וא"כ גם כשמביא ב' הא עכ"פ כיון שאין הודאתו רק על ב' חייב שבועה דיש א' כשר וא"א לו לישבע דיפסול לעדות ולשבועה דאנן אעדים סמכינן ויהי' חייב לשלם כהאי דמשכון שבועות (דף מ"ג.) במשנה יע"ש ולתוס' סנהד' (דל"א.) ד"ה שב"ש דכשא"י מי הפסול לא אמרינן נמצא אחד מהם קא"פ עדותן בטלה א"כ נשאר עדות א' כנ"ל. דהא א"י מי הפסול ואינו פסול בצירופו עכ"ל:

ח) לכאורה יש להעיר בו לפי מה שהעלה התומים (בסי' ל"א סק"ב) דהראב"ן חולק על סברת התוס' ופוסק כתירץ השני שכ' התוס' שם וז"ל אי נמי כמ"ד תתקיים העדות בשאר יע"ש. א"כ הדרא קשית החי' הרי"ם לדוכתא אולם מצאתי בס' עצי לבונה על חו"מ שהשיג על התומים והעלה דגם הראב"ן ס"ל כתירץ זה של תוס' דאם אינו ידוע מי הפסול ל"ש בי' לפסול כל העדות בצירופו יע"ש (בסי' ל"א) אם כן צדקו דברי אדומו"ר הגאון הקדוש החידושי הרי"ם זצוק"ל:

ט) לכאורה יש להעיר עוד בדברי קדשו שהיה יכול לתרץ קשייתו ע"פ מה שנסתפק הרב מל"מ בה' עדות (פ"ה ה"ד) אהא דנמצא א' מהם קא"פ עדותן בטלה. במי שאינו פסול לכל העולם אלא לאיש א' וכגון בהא דאמרינן בכתובות (דף מ"ד.) נ"מ לאורועי סהדי והעיד עם עדים אחרים אי אמרינן בזה דבטלה כל העדות ובס' אבי הנחל הוכיח דלשיטת הש"ס דילן לא אמרינן בזה דכיון דנתבטל מקצתו נתבטל כולו. מהא דאמרינן בב"ב (דף ל"א) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתא הוא ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה ואמר ר"נ אוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתי. והקשה הרשב"א דלפי מאי דקיי"ל בב"ק (דף ע"ג) דאם אמרו תכ"ד אטביחה כיון דהוזמו אטביחה אי אמרינן דלמפרע הוא נפסל נמצא דלמפרע פסולין אגניבה ובטלה עדות גניבה ואמאי לא אמרינן ה"נ. ותירץ דהטעם היא דהתם הוא פסול בעצם ע"כ הוי כנמצא קא"פ ובטלה כל העדות אבל בהכחשה אינם פסולים בעצם דהא קיי"ל דאלו באים בפ"ע ומעידין ואלו באים בפ"ע ומעידין וכמו דאיתא בשבועות (דף ז' ע"ב) אלא דלאותה עדות נפסלים משום דהוכחשו ואינם יודעים איזה אמת. ע"כ לא אמרינן כיון שנתבטל העדות בחזקה נתבטל נמי העדות באבהתי והא דאמר רבא עדות מוכחשת היינו משום דכחדא עדות משווינן יע"ש א"כ לפ"ז מתורץ ג"כ קשית החידושי הרי"ם דהכא אין פסולם בעצם דהא פסולים רק לבע"ד זה אבל לאחרים כשרים ובאופן זה כבר כ' הרשב"א דלא מקרי פסולים בעצם ושוב ל"ש בי' נמצא א' מהם קא"פ לפסול כל העדות,:

י) אמנם יש לתרץ דברי החי' הרי"ם והצדק אתו שלא תירץ כן קשייתו. דהנה בס' נועם ירושלמי בסנהדרין (פ"ג ה"א) הביא דבריו שבס' אבי הנחל. וכ' דיש לחלק דהתם בהכחשה אינם פסולים בעצם דהא אלו באים בפ"ע ומעידין ואלו באים בפ"ע ומעידין ע"כ לא הוי פסולים בעצם וע"כ לא אמרינן כיון שבטל מקצתו בטל כולו משא"כ בהא דאמרינן בכתובות (דף מ"ד.) בהא דלאורועי סהדי דכיון דהודה הבע"ד שהוא פסול והוא לדידי' פסול מחמת הודאת בע"ד ע"כ אפשר לומר דאפילו אם נצטרף אחרים פסול כל העדות ג"כ משום הודאת בע"ד דהוי לדידי' פסול לגמרי יע"ש. לפ"ז י"ל ה"ה בנ"ד כיון דמצד הודאת בע"ד הוא פסול אצלו לגמרי שוב מקרי פסולו בעצם. גם העלה שם בשיטת הירושלמי דכתובות (פט"ו ה"ה) דאפילו אם נתבטל שלא מחמת קרוב או פסול נמי נתבטל העדות יע"ש. לפ"ז א"ש דברי החי' הרי"ם שלא רצה לתרץ קשייתו ע"פ דברי הרשב"א הנ"ל כיון דיש לחלק כן: יא) ולפענ"ד נראה לתרץ ג"כ קשייתו ואמינא דבזה לא שייך לומר נמצא א' מהם קא"פ לפסול כל העדות דהנה הקצה"ח (בסי' ל"ו סק"ד) חקר בנמצא א' מהם קא"פ ובשעת ראי' כשר הי' אלא בשעת הגדה נפסל מהו. ולפי דעת הרמ"ה דאפילו לא נצטרפו כאחת בשעת ראי' אלא בשעת הגדה נמי מתבטל כל העדות. א"כ הכ"נ כיון דבשעת הגדה פסול הוא נתבטל כל העדות. אבל לפי דעת י"א שבש"ע דתרתי בעינן ראי' והגדה והכא דבשעת ראי' כשר הי' א"כ ליכא אלא הגדה לחודי' ואנן תרתי בעינן ופלפל בזה והעלה לבסוף וז"ל דאע"ג דנצטרפו בשעת ראי' וראי' לחוד נמי סגי מ"מ כיון דבשעת ראי' כשרים היו דהא עדים זוממים אינם נפסלים אלא משעה שהוזמו והגדתן נמי לא הי' כאחת א"כ פסול מעולם לא נצטרף ולהכי בעינן בעדי הזמה ראי' והגדה כאחד עכת"ד יע"ש. לפ"ז ה"ה בנ"ד אף אם באו שני העדים לב"ד אם לא הגידו תכ"ד וכ"ש אם השני לא הגיד כלל בב"ד לא שייך בנ"ד נמצא א' מהם קא"פ כיון דבשעת ראי' כשרים היו ובשעת הגדה שפסל ראובן את עדיו לא נצטרפו כלל א"כ עדות הע"א כשר לחייב שבועה:

יב) אולם לכאורה יש לדחות זה דע"כ לא קאמר הקצה"ח כן רק לענין עדים זוממים דהא כ' התוס' במכות (דף ו') ד"ה אמר רבא לחלק דכי בעינן שיעידו תכ"ד היינו בהזמה דהא באמת שקרו ולא ראו הענין כלל וצירף עדותן בב"ד מתחיל שאז העידו ולכך בעינן שיעידו תכ"ד אבל בנמצא קא"פ דבאמת ראו המעשה כאחד אז מתחיל הצירוף וא"כ לא נ"מ אם העידו בתכ"ד או לאחר כ"ד. יע"ש. וכ"ה דעת הרמב"ם מה' עדות ע"ש. א"כ גם בנ"ד דהוי נמצא בהם קא"פ. א"כ שוב אין לחלק אם העידו תכ"ד או לאו. ולעולם מצטרפין לבטל כל העדות:

יג) אולם דיחוי זה חוזר ונראה דהא באמת בנ"ד לא נמצא פסול או קרוב רק דאמרינן כיון שאמר ראובן שאין לו עדים שוב פוסל כל העדים ובוודאי העדים משקרים והודאת בע"ד כמאה עדים דמי וא"כ שוב דומה הוא לעדים זוממים שלא ראו העדות ולא נצטרפו כלל ע"י הראי' רק ע"י צירוף של הגדה וא"ש סברת הקצה"ח וא"כ ה"ה בנ"ד דלא נצטרפו העדים כלל ע"י ראייתן כיון דפסל העדים ואומר שמעולם לא ראו העדות וא"כ דומה ממש לעדים זוממים. כנ"ל:

יד) עוד כ' שם אדומו"ר הגאון הקדוש המנוח בחי' הרי"ם וז"ל ואפשר כיון דאין ע"א מחייב שבועה רק כשראוי להצטרף עם עוד א' לממון דכל ששנים כו' וכמבואר ברמב"ם ה' עדות וכאן אין ראוי להצטרף דכולן פסולין יותר מע"א כו' עכ"ל:

טו) נלפע"ד להעיר בדברי קדשו דמשכחת לה חזי לאיצטרופי עם ע"א אם יבוא ע"א ממדה"י דהא מבואר שם בש"ע (סעיף כ') אם אמר אין לי עדים ואין לי ראי' ולאחר מכאן באו לו עדים ממדה"י הרי זה מביא וסותר יע"ש. א"כ כיון דמשכחת לה חזי לאיצטרופי בכה"ג שוב יכול לחייב שבועה:

טז) אולם לכאורה יש לחלק דדוקא אם חזי לאיצטרופי עם עוד א' במדינתו אז הוי שכיח ומקרי חזי לאיצטרופי. אבל בנ"ד אם יבא עוד ע"א ממדינתו לא מצטרף רק באם יבוא ממדה"י אז יצטרף. וזה רחוק המציאות ומנין לנו דגם זה מקרי חזי לאיצטרופי:

יז) אולם לפענ"ד יש לתרץ דהנה הנוב"י (חאה"ע סי' ל"ג) מקשה על הרמב"ם דפוסק בפי"ד מה' מלוה הוציא עליו שט"ח בע"א ולוה טוען פרעתי ה"ז מתוך שאיל"מ הא הרמב"ם סובר דשטר אין לו עיקר מה"ת והוי הלוה רק מחויב שבועה מדרבנן ובשבועה דרבנן לא אמרינן מתושאיל"מ ועי' בשו"ת עטרת חכמים (חח"מ סי' י"ז) שתירץ קשייתו בטוב טעם ע"פ מה שכ' הרמב"ם בה' עדות (פרק ה') בזה"ל וכ"מ שע"א מועיל כו' חוץ מע"א של שבועה שאין מחייבין אלא בעדות כשר הראוי' להצטרף עם אחר ויתחייב זה הנשבע ממון על פיו וכ' הכ"מ דהרמב"ם הוציא זה מדאמרינן לכל עון כו' אבל קם הוא לשבועה משמע דבראוי' לעדות עון וחטאת דצירף אחר עסקינן. ויל"ד הא לרמב"ם לעדות אשה ע"א נאמן מה"ת ומבואר בירושלמי יבמות דלעדות אשה מועיל עד בכתב. א"כ י"ל דגם לשבועה זוקק ע"א בכתב ומנ"ל לרמב"ם שאינו זוקק לשבועה רק היכא דבצירף עוד אחר יוציא ממון. ומתרץ ע"פ דברי התומים (סי' ל' סק"ו) דגם בע"א בעינן חקירות כדי שיהי' יכול להיות מוזם ויע"ש בש"ך חו"מ סי' כ"ט [דלא כנוב"י באה"ע סי' ע"ב] וכיון דבע"א א"א לקיים הזמה בעינן ראוי עכ"פ לצרפו עם עד אחר ואז מקרי ראוי להזמה. ובזה א"ש כיון דמדרבנן מועיל עדות שבכתב ממילא שייך בי' עונש הזמה ומקרי ע"א יכול להזים ע"י צירף עוד א' ומועיל עדותו לחייב ש"ד. ומתורץ קשיית הנוב"י עכת"ד ודפח"ח:

יח) לפ"ז בנ"ד מקרי שפיר בע"א חזי לאיצטרופי כיון דמשכחת לה שיבוא ע"א ממדה"י. ואין לדחות דזה מציאות רחוק ומנין לנו דמקרי משום זה חזי לאיצטרופי ז"א. דהא כל החשש בע"א שצריך שיהי' חזי לאיצטרופי עם עוד א' הוא רק כמ"ש התומים שיהי' ראוי להזימו כנ"ל. והא התוס' העלו בסנהדרין (דף פ"א.) דגם באפשר להזימם באופן רחוק מקרי עדות שאתה יכול להזימם שכ' בחד תירץ דאי מתזמי קמאי כו' יע"ש ותירץ זה מוכרח כמ"ש האחרונים. א"כ גם בנ"ד כיון דמשכחת לה שיבוא ע"א ממדה"י אף דהוא אופן רחוק במציאות מ"מ מקרי משום זה עדות שאתה יכול להזימם א"כ שפיר מחייב שבועה מה"ת כיון דחזי לאיצטרופי. וא"כ בנ"ד א"ש דע"א יכול לחייב שבועה:

יט) אולם לפ"ז יצמח לנו דין חדש דהיכי דיאמר הבע"ד שאין לו עדות כלל לא בכאן ולא במדה"י שאז לא מהני שום עדות אף ממדה"י כמ"ש בש"ע שם. אז שוב לא הוי חזי לאיצטרופי. א"כ באופן זה הדרא קשיית הגאון חידושי הרי"ם לדוכתא דאיך יכול לחייב שבועה:

כ) איברא נלפע"ד דגם בזה יוכל לחייב שבועה דנהי דס"ל להרמב"ם דגם בע"א צריך שיהי' ראוי להזימו כנ"ל כמו שכ' הרב עטרת חכמים ע"פ דברי התומים. מ"מ מדרבנן קיי"ל דאף בשני עדים דוודאי צריך להיות ראוי להזימם. מ"מ מדרבנן מהני העדות בממון משום נעילת דלת וכמ"ש בח"מ (סי' ל') א"כ שוב מדרבנן א"צ ראוי להזימו ואף דלא חזי לאיצטרופי ג"כ יכול לחייב שבועה עכ"פ מדרבנן:

כא) לפ"ז ארווח לן לתרץ קשיית אדומו"ר בחי' הרי"ם מה שכ' עוד שם וז"ל ונראה דלענין לחייב ממון משום שאינו יכול לישבע לא קשה כו' יע"ש. ולפי מה שהעלתי יש לתרץ דבזה לא שייך לומר כיון דע"א מחייב אותו שבועה. שוב נימא באם יש ב' עדות דאז אינו יכול לישבע דיהי' מתוך שאיל"מ. דהא מבואר בח"מ (סי' ע"ה סעיף י"ד) דלא אמרינן מתוך רק בשבועה דאורייתא. אבל בשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאיל"מ יע"ש. ולפ"ז לפי מה שהעלתי דבע"א כיון דלא חזי לאיצטרופי הוי אינו ראוי להזימו ומהני העדות רק מדרבנן משום נעילת דלת, וא"כ החיוב שבועה שמחייב הע"א הוא רק מדרבנן. ושוב ל"ש בי' לומר מתוך שאיל"מ כנ"ל. וא"ש:

כב) היוצא לנו מזה דהיכא דלית לי' רק ע"א אז שפיר יוכל הע"א לחייב שבועה עכ"פ מדרבנן כנ"ל אבל כשהביא ב' עדות אז כיון דע"א מחייב שבועה. וכיון דהביא ב' עדות אינו רשאי לישבע כנגדם ומתוך לא שייך בזה כיון דהשבועה רק מדרבנן כנ"ל. א"כ שוב גם לישבע א"צ. לפ"ז בנ"ד דלא הביא רק ע"א לבד. א"כ שוב יכול לחייב שבועה מדרבנן עכ"פ. וכ"ה החידושי הרי"ם בב' עדים דא"צ אף לישבע. [רק שהוא העלה מטעם דאם יהי' צריך לישבע ולא יכול לישבע משום דהוי ב' עדים יהי' מתוך והא פסל העדים] ואף אם נימא דבנ"ד מקרי שיש לו ב' עדים אז בוודאי הוי פשר בטעות שאילו ידע שיש לו ב' עדים לא הי' אומר שאין לו עדים ולא הי' מתפשר ועוד שהי' יכול לומר רק שיש לו ע"א ודו"ק. יע"ש עוד בחי' הרי"ם שהעיר בזה הערות נפלאות:

כג) ומה שכ' כ"ג באות ה' וז"ל ואמנם מה שהעלה באות י' דיש לחשוב אונאות השתות מה ששוה למכרו לאחדים כיון דלא הי' רצונו למכור בפעם אחת זה צריך ראי' ותבלין דמה בכך שהי' מוכרח למכור בב"א מצד שרצה להציל הזיקו שנתהוה לו ע"י עסק החדש וכי במוכר שדהו מפני רעתה אין בו משום אונאה עסי' ק"ץ סי"א וע' ש"ך סקע"ה ס"ק ל"ח כו' עכ"ל. ואינו מובן כוונתו דמר קדשו בהשגתו לכן נראה לי דיש ט"ס בדבריו ותחת תיבת וכי במוכר שדהו כו' צ"ל והא במוכר שדהו כו'. וכוונתו למאי שכ' בחו"מ (סי' רכ"ז ס"ט) דבמוכר שדהו מפני רעתו לא שייך בי' אונאה יע"ש. וא"כ גם בנ"ד דראובן מכר יער הישן מפני דוחקו שהי' יירא שיזיק לו עסק החדש לא שייך בי' אונאה. וקשה על מה שכתבתי דטענת ראובן מעליא משום אונאה]:

כד) ולנפע"ד לתרץ השגתו דמר דהא מפורש שם בש"ע (סי' רכ"ז ס"ט) וז"ל וכן אם מכר מפני דוחקו וזלזל במכירתו יותר מכדי שהדעת טועה שניכר שמפני דוחקו הוצרך לזלזל אינו יכול לחזור דידע ומחל עכ"ל וכ"ה בעיר שושן יע"ש. א"כ מפורש יוצא שהי' ניכר שמפני דוחקו זלזל במכירתו וידע ומחל. אולם בנ"ד דמיירי שראובן לא הי' בדעתו למכור עסק הישן בפחות משוויו. רק אדרבא שראובן שלח איש מבין לשום לו יער הישן וכפי השומא אמרו הב"ד שצריך שמעון להוסיף על המקח משויו סך חמשה מאות רו"כ שבזה יתפייס ראובן לחזור לשמעון חלקו מעסק החדש העשרים פראצענט שהי' לו שטר מכירה משמעון אולם אח"כ נודע שטעה המבין של ראובן. רק ששוה יותר משתות מכפי השומא באם ימכור לאחדים כדרכו. א"כ לא שייך בזה דידע ומחל. רק אדרבא שמכר רק שישיג עבור עסק הישן יותר מכפי שוויו. וזה פשוט:

כה) וראי' למה שכתבתי דאזלינן בתר דידי' כיון דדרכו למכור רק לאחדים ואז נתאנה על יתר משתות דחוזר. מדברי הריטב"א בקידושין (דף ח') ד"ה לעולם וז"ל ושמעינן מהכא שהמוכר חפץ לחבירו בשיתא ובשוק לא שוי אלא חמשה אי להאי לוקח שוי שיתא אין בו משום אונאה דבתר דידי' אזלינן כו' יע"ש. וכ"ה הר"ן שם. ואף דבקצה"ח שם (בסי' רכ"ז סק"א) השיג על הריטב"א. יעי' במח"א ה' אונאה (סי' כ') דתלוי באשלי רברבא: כו) ומה שכ' כ"ג ורק מצד שמה שרצה להזיקו הי' שלא כדין כו' עד סוף סק"ה. הוא הסכם לדברי. ומה שפלפל כ"ג באות י' ומראה מקום מענין קני את וחמור בבקיאות נפלא. ג"כ הוא הסכם לדברי. והנני כעת להוסיף יעי' בשו"ת מהרשד"ם חח"מ סי' רנ"א ובשו"ת מהרי"ט ח"ב חח"מ סי' י"ב ובשעה"מ ה' מכירה פכ"ב ה"ה ובשו"ת חות יאיר סי' קס"ח ובשו"ת רמ"א סי' נ"ב ובשו"ת לחם רב סי' מ"ט ובאה"ע (סי' מ"א) בחלקת מחוקק סק"ד ב' הר"ן ובשו"ת רח"כ ראפפורט (חח"מ סי' ט"ז) ובשו"ת נטע שעשועי' סי' מ"א ובשו"ת הגרע"א (ח"ב סי' צ"ז וסי' קמ"ח) יע"ש:

כז) ומה שכ' כ"ג באות ז' מענין צריך קצת לקרקע בשיעור אונאה בבקיאות נפלא הוא הסכם לדברי דיכול המוחזק לומר קים לי בזה. ויעי' בשו"ת מהרי"ט צהלון (סי' רס"ה) במכר לו קורת ביתו כיון שעיקר המכירה לעוקרם ולתולשם הוי כמטלטלין ויש בהם אונאה והוא כעין מה שכתבתי בתשובתי הראשונה ב' שו"ת הרי"ף. ומה שכ' כ"ג באות ז' ג"כ הסכים לדברי. ומה שנוגע על דבר ביאורו למגילות. דבריו נפלאים וא"צ חיזוק. ואם היו כתובים בארוכה היו שוים לכל נפש:

אלה דברי יד"נ מוקירו ומכבדו כערכו הרב דוש"ת באהבה רבה ואהבת עולם: שלמה אברהם בהמופלג ויר"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י:

תוכן העניינים

בכורי שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה