אור ברסלב
בכורי שלמה חלק א שלמה חלק רביעי סימן א

בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה

שלמה חלק רביעי סימן א

שלמה אבן העזר סימן ט

בעזה"י יום זיי"ן ניסן שנת תרל"ז. פה אזארקאוו. מאזוב אשר בקיר אל הארז אשר בלבנון החיים והשלום וכט"ס. לה"ה הרב הגאון המובהק המפורסם עוקר הרי הרים בפלפולו וטחנן זה בזה. אשר לו נגלו כל מצפונות ים התלמוד בבלי וירושלמי והפוסקים נ"י פ"ה עה"י. חסידא ופרישא. כו' כקש"ת מו"ה ישראל יהושע שליט"א אבד"ק קוטנא. המחבר ס' הבהיר. ישועות ישראל:

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו. הנה כ"ג האיר עיני ישראל בספרו היקר ואתבשם מתורתו. ואני משתעשע בדבריו היקרים. לזאת אמרתי להציע לפני כ"ג מה שעלה ברעיוני לחדש בו. בעזה"י:

א) הנה כ"ג הקשה לשאול בספרו ישועות ישראל (סי' ס"ו בעי"מ סק"א) על הבה"ג ורב האי גאון דנראה מדבריהם דהפלוגתא של אותיות נקנין במסירה תלוי בפלוגתא של ר"מ וחכמים אם עדי חתימה כרתי או עדי מסירה כרתי. ויש לתמוה עליהם מקידושין (דף מ"ז) איפלגי ר"מ ורבנן בקדשה בשט"ח דאחרים אי מקודשת אי לא דר"מ ס"ל דמקודשת וחכמים ס"ל דאינה מקודשת ואמרינן דפליגי במסר ולא כתב דר"מ ס"ל כרבי דאותיות נקנות במסירה הרי דגם לר"מ י"ל דאנ"ב ור"מ ס"ל ע"ח כרתי. ותו קשה מב"ב (דף ק"ע.) דרשב"ג ס"ל אנ"ב ומבואר שם דאביי ס"ל אליבא דרשב"ג דכר"מ ס"ל דעדי חתימה כרתי הא קמן דלא תליא פלוגתא זו בהא. עכ"ד היקרים. והניח שם בקושיא רק שכ' כ"ג דבחידושיו תירץ דברי הגאונים:

ב) ונלפע"ד לתרץ דברי הגאונים הנ"ל ע"פ מה שראיתי באחרונים שהעלו דהך דאותיות נקנות במסירה תלוי אי אמרינן עדיו בחתימה זכין לו דאז אין הלואה גורם השיעבוד רק העדים החתומים בשטר אף שעדיין לא הלוה לו לכך במסירת השטר זוכה בהשיעבוד. אבל למאן דלית לי' עבז"ל ואין השיעבוד ע"י חתימת העדים בשטר אז אין אותיות נקנות במסירה. וזה לדעת ר' ישעי' שהביא בטור (בסי' ס"ו) דבשטר ראי' מועיל כתיבה ומסירה עכ"ד. מבואר בזה דלמ"ד עבז"ל אז אותיות נקנות במסירה. אבל למ"ד דל"א עבז"ל אז לא אמרינן אנב"מ. ונלפע"ד לומר דזה דוקא למאן דס"ל עדי חתימה כרתי זה תלוי בזה. אבל למאן דס"ל עדי מסירה כרתי אז אפילו ס"ל דלא אמרינן עבז"ל מ"מ ס"ל עדי מסירה כרתי. וממילא הדין אליבי' דאנב"מ כמו שכתבו הבה"ג ורב האי דפלוגתא של אותיות נב"מ תלוי בפלוגתא של עח"כ או עמ"כ ולא הזכירו דמאן דס"ל עמ"כ מוכרח לסבור ג"כ עבז"ל אז דוקא אנב"מ אבל אם לא ס"ל עבז"ל אף אם ס"ל עמ"כ מ"מ אין אותיות נב"מ. אע"כ דמאן דס"ל עמ"כ אפילו ס"ל אין עדים בחתימה זכין לו מ"מ ס"ל אותיות נב"מ. אבל זה אמת מה שהעלו האחרונים דמאן דס"ל עבז"ל ס"ל ג"כ אנב"מ. פירוש אפילו אם ס"ל עח"כ כסברא הנ"ל דזה תלוי בזה. תדע הרי אביי מוכח מיבמות (דף קי"ג.) מעובדא דחבי בר ננאי וכ"כ הרא"ש בב"ב פ' הספינה דאביי ס"ל אנב"מ. ואביי ס"ל ג"כ דאין הלכה כר"א דעמ"כ בשטרות רק בגיטין. ומנא אמינא לה מהך דכתובות (דף כ"א.) לכתוב חת"י אחספא דמשמע דשטר אינו כשר על חספא וזה לר"מ ויעי' בתוס' שם ד"ה דדוקא ואף שמהרש"א והראנ"ח בחי' בכתובות הקשו עליו אולם בש"ך ח"מ (סי' מ"ב סק"ב) תירץ קושיתם ומסיק דאביי ס"ל דאין הלכה כר"א בשטרות וא"כ לכאורה קשה קושית כת"ר על הגאונים גם מאביי דס"ל בשטרות כר"מ ואפ"ה ס"ל דאנ"ב:

ג) אולם באמת ניחא כמ"ש משום דאביי לשיטתי' דס"ל בב"מ (דף ה'.) דעבז"ל. מ"ה אף לר"מ אמרינן אנב"מ כסברא הנ"ל גם יש לי ראי' דאף למען דלא ס"ל עבז"ל אפ"ה ס"ל כרבי דאנב"מ משום דס"ל כר"א דעדי מסירה כרתי. דהא רבה ס"ל אנב"מ כמו שמוכח בב"ב (דף ע"ז.) בתוס' ד"ה אמר אמימר שהקשו דלפי שיטתם בשיטת רבא דס"ל דאין אנב"מ תקשה מגיטין (דף כ"ד.) ותירצו די"ל דגרסינן התם רבה מדאיירי אביי בתר הכא ע"כ. וע"כ דהוה ידוע לתוס' דרבה ס"ל דאנב"מ. דאל"ה מאי מתרצים. (ונהי דתוס' תירצו אח"כ דאפי' אי גרסינן רבא ניחא ומתרצים באופן אחר. מ"מ דקארי לה מאי קארי לה אם נימא דרבה ס"ל אין אנב"מ. אע"כ דפשיטא להתוס' דרבה ס"ל אנב"מ וא"ש] וא"כ הלא רבה ס"ל בב"מ (דף ל"ה) מאימת אכל פרי. רבה אמר מכי מטי אדרכתא לידי' אביי אמר עבז"ל רבא אמר מכי שלמו יומי דאכרזתי. וכ' הרא"ש דמוכח מכאן דרבה ס"ל דלא כאביי וא"כ אם נימא דמאן דלא ס"ל עבז"ל לא יכול לסבור אנב"מ ואיך ס"ד לתרץ דגרסינן התם רבה והא ס"ל אנב"מ. אע"כ דרבה ס"ל עמ"כ. ומ"ה נהי דס"ל דלא אמרינן עבז"ל מ"מ אמרינן אנב"מ. ועוד יש להביא ראי' לפי שיטת הרשב"ם בב"ב (דף קס"ט.) ד"ה רשב"ג סבר אנב"מ. ובב"ב (דף קע"ג.) נמי אמרינן בפרקין אנב"מ אביי אמר צריך להביא ראי'. רבא אמר א"צ להביא ראי'. גם שם מוכח דאביי ורבא ס"ל דאותיות נקנות במסירה. היוצא לנו מזה דרבא בשיטת הרשב"ם ס"ל דאנב"מ א"כ תקשה ג"כ כנ"ל הלא רבא ס"ל בב"מ (דף ל"ה.) דל"א עבז"ל דלא כאביי. וא"כ איך יכול לסבור אנב"מ אע"כ דרבא לשיטתו דס"ל בגיטין (דף י"א.) דהלכה כר"א דעמ"כ אף בשטרות גבי שטרי פרסאי דמסרי ניהלי' באפי סהדי ישראל כו' יע"ש. [וכגירסת הרא"ש] ומ"ה הא בהא תליא כסברת הבה"ג ורב האי ז"ל. דמ"ה אנב"מ יען שקיי"ל כר"א אף בשטרות ואף אם ס"ל דל"א עבז"ל דלא כאביי מ"מ אנב"מ:

ד) היוצא לנו מכ"ז דמאן דס"ל עבז"ל אז אפילו ס"ל כר"מ מ"מ ס"ל אנב"מ דהא בהא תליא כסברא הנ"ל. אבל למאן דסובר דל"א עבז"ל אז תליא הפלוגתא אם אנב"מ בפלוגתא של ר"מ ור"א אם עח"כ או עמ"כ. וז"ב בעזה"י:

ה) לפ"ז ממילא מיושב קשית כ"ג על הגאונים הנ"ל שהקשה מב"ב (דף ק"ע.) דאביי ס"ל אליבא דרשב"ג דכר"מ ס"ל דעח"כ ואפ"ה ס"ל דרשב"ג ס"ל דאנב"מ. אולם לפי מה שכתבתי ניחא בעזה"י דאביי לשיטתי' דס"ל עבז"ל א"כ יפה אמר דגם רשב"ג דס"ל כר"מ עח"כ מ"מ יכול לסבור כרבי כסברא הנ"ל דזה תלוי בזה. אבל הבה"ג ורב האי פוסקים כרבא דל"א עבז"ל כשיטת הרי"ף ורמב"ם ורא"ש וכן באמת הוא בש"ע ח"מ (סי' ל"ט) א"כ ממילא תלוי פלוגתא זו בזו. פלוגתא של רבי וחכמים לענין אנב"מ תלוי בפלוגתא של ר"מ ור"א אי עח"כ או עמ"כ כנ"ל וצדקו דבריהם:

ו) לפי"ז ממילא מיושב קושית כ"ג מקידושין (דף מ"ז.) דאמרינן שם בתירץ הראשון דר"מ ס"ל אנב"מ. וא"כ נראה דזה לא תלוי בזה. אולם לפי הנ"ל א"ש. דנוכל לומר דתירץ הזה הוא לפי שיטת אביי דעבז"ל מ"ה אף ר"מ יכול לסבור דאנב"מ כנ"ל. וזה דרך הש"ס כמה פעמים לאפרוקי אליבא דכ"ע. מ"ה תירץ בראשונה אליבא דאביי. ואח"כ משני אי בעית אימא דכ"ע לא ס"ל כרבי. וזה אליבא דמאן דפליג על אביי דלא אמרינן עבז"ל ואף שהסוגיא סתמא אתמר. מ"מ סברא הוא לומר יען דמצינו בב"ב (דף ק"ע.) דאביי מתרץ דאפילו מאן דס"ל כר"מ מ"מ ס"ל כרבי ע"כ סברא הוא לומר דגם כאן בקידושין (דף מ"ז.) התרצן שתירץ דר"מ ס"ל כרבי דאנב"מ ג"כ הוא אליבי' דאביי. וגדולה מזו מצינו מה שהביא הר"ש מקינון בס' כריתות [בלשון לימודים שער ב' אות פ"ח] וז"ל פעמים מקשה מתנא לתנא אע"פ שאין השם של התנא נזכר במשנה אלא סתם נשנית מפני שמצינו אותו תנא דס"ל הך סברא ומסתמא הוא אמרה כו' עכ"ל. מבואר מזה דאפילו להקשות נוכל מסוגיא אף שסתמא אתמר. ואמרינן שבוודאי הוא מתנא ההוא שכתב במקום אחר להדיא. א"כ כש"כ בנ"ד דנוכל לומר דמסדר הש"ס תירץ זה אליבא דאביי שכ' ג"כ להדיא כן. דגם מי שס"ל כר"מ דעח"כ יכול לסבור כרבידאנב"מ משום דס"ל עבז"ל. אבל הגאונים הנ"ל ס"ל דלא קיי"ל כאביי רק כרבה ורבא דלא אמרינן עבז"ל. מ"ה תלוי פלוגתא של רבי ור"נ אם אנב"מ בפלוגתא של ר"מ ור"א אם עח"כ או עמ"כ. דגם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ומרן בש"ע ח"מ (סי' ל"ט סי"ג) כלם פסקו כרבא דלא אמרינן עבז"ל. מ"ה יפה כ' הבה"ג מדקיי"ל כר"א אף בשטרות מ"ה אנב"מ ורב האי ס"ל דאין הלכה כר"א בשטרות מ"ה אין אנב"מ. [משום דס"ל דלא אמרינן עבז"ל כרבא ורבה הנ"ל] ורבינו ישעי' נוכל לומר דס"ל להלכה כאביי דעבז"ל [כשיטת הר"י והר"ת והרא"ש ורבינו ירוחם והטור והראב"ן שהובא במרדכי בגיטין פ' המגרש] מ"ה אמר יפה דאין זה תלוי בזה דיכול להיות דגם לר"מ י"ל דאנב"מ לבד כסברא הנ"ל והכל על מקומו יבוא בשלום: ז) לפי"ז נלפע"ד ליישב קושית התוס' בקידושין (דף מ"ז ע"ב) ד"ה דכ"ע לית להו דרבי להנך פוסקים דס"ל להלכה כרבי דאנב"מ אמאי אמרינן כאן בש"ס דכ"ע לית להו דרבי והי' יכול לומר לכ"ע אית להו דרבי. אולם לפי מה שהצעתי בעזה"י לא קשה קושית התוס'. לעולם כשיטת הפוסקים דאנב"מ. והגירסא בב"ב (דף ע"ו ע"ב) כאמימר דאנב"מ מ"מ כאן לא רצה הש"ס לומר דכ"ע אית להו דרבי כקשית כת"ר. דהא ר"מ ס"ל עח"כ ואיך יסבור אנב"מ ואז אנו צריכים לומר כמו שכתבתי שס"ל עבז"ל. אולם באמת העיקר כשיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דקיי"ל כרבא ורבה ולא כאביי ואם יאמר דכ"ע אית להו כרבי יהי' מוכח מכאן דהלכה כאביי דעבז"ל מ"ה קאמר בש"ס דכ"ע לית להו כרבי וממילא נדייק דאין הלכה כאביי דעבז"ל. אבל לדבריהם דפסקו כר"א דעמ"כ בוודאי יפה פסקו כרבי דאנב"מ ומיושב קו' התוס': ח) באופן אחר נלפע"ד ליישב דברי הגאונים מסוגיות הנ"ל [אף אי אמרינן דאנב"מ לא תלוי בפלוגתא של עבז"ל] דהנה י"ל דפלוגתא זו אם אנב"מ תלוי בפלוגתא של אביי ורבא אם למפרע גובה לפי סברת המרדכי בפ' מי שמת דאף למ"ד בקני את וחמור לא קנה זה דוקא בשביל שהן שני גופים אבל בגוף אחד קני. ה"ה בנ"ד י"ל דלא דמי להקנה לו מעות ומטלטלין דהתם אמרינן אגב שקנה המטלטלין קונה המעות דבעת קניית המטלטלין קונה ג"כ את המעות. אבל כאן הנייר קונה עכשיו והשיעבוד אינו קונה רק כשיגיע הזמן ולא פרעו ואז כשקנה השיעבוד פקע קניית הנייר דכשגובה השיעבוד צריך להחזיר לו הנייר ללוה א"כ אין שני הקנינים אלו בזמן אחד. ואיך נאמר שיקנה זה אגב זה דאדרבה כשזה קם זה נופל. כשקם שיעבוד הנכסים נופל קנין הנייר ובשעת קניית הנייר לא קנה הנכסים:

ט) אולם אפשר לצדד ולומר דתלוי בפלוגתא דאביי ורבא אם למפרע גובה או לא דלאביי דלמפרע גובה א"כ שיעבוד הנכסים גובה מעכשיו שפיר י"ל שיקנה שיעבוד הנכסים דהא שניהם בזמן אחד דעד שיפרע לו המה קנויים לו כ"א הנייר והנכסים [מיהו על גוף הנייר יש לדון דהנייר אין קונה לו כלל רק דהוא משכון אצלו עד שיפרע כמ"ש הרשב"א הביאו הש"ך בח"מ (סי' ס"ו) כמה פעמים בסק"ט וס"א וע"ו. ואף לר' יצחק דבע"ח קונה המשכון היינו משכונו שלא בשעת הלואה. אבל בשעת הלואתו לא קני לי' כמ"ש הפוסקים זולת הרמב"ן דס"ל דאף בשעת הלואה קונה משכון ואין כן דעת הפוסקים כמ"ש בח"מ (סי' ע"ב) בש"ך מיהו יש לומר דבאמת הוא משכון ג"כ אבל הוא קנוי לו ג"כ לראי' שבו והלוקח הקנה לו השטר שיהא לו הראי' שבו לגבות ע"י הראי'. והוה כהקנה לו דקל לפירותיו ופרה ושפחה לעובריהם שקנה מיד כמבואר בח"מ (סי' ר"ט ס"ד). וסברא זו שזה תלוי בזה מצאתי ג"כ באחרונים. היוצא לנו מזה דאם אמרינן דלמפרע גובה אז הדין נצמח דאנב"מ [אפילו אם לא אמרינן עבז"ל] ואם מכאן ולהבא הוא גובה אז הדין דאין אנב"מ. ונלפענ"ד ג"כ דזה דוקא אליבא מאן דס"ל עח"כ אבל מאן דס"ל עמ"כ אפילו ס"ל מכאן ולהבא גובה מ"מ אנב"מ. תדע דהא אביי ס"ל דאין הלכה כר"א בשטרות בכתובות (דף כ"א.) כנ"ל ומ"מ ס"ל דאנב"מ ביבמות (דף קי"ג.) כנ"ל וע"כ הטעם דאביי לשיטתי' דס"ל למפרע גובה. מ"מ נצמח מזה דאנב"מ אף דס"ל כר"מ עח"כ בשטרות. גם יש לי ראי' דמאן דס"ל כר"א בשטרות אף דס"ל מכאן ולהבא הוא גובה מ"מ אנב"מ דהא רבא ס"ל לשיטת הרשב"ם אנב"מ בב"ב (דף קס"ט.) ד"ה רשב"ג סבר ואף דרבא פליג על אביי וס"ל דמכאן ולהבא גובה מ"מ ס"ל אנב"מ משום דס"ל כר"א בשטרות דעמ"כ בגיטין (דף י"א.) כנ"ל. א"כ להדיא דכנים דברי. היוצא לנו מזה דמאן דס"ל למפרע הוא גובה אף דס"ל כר"מ דעח"כ מ"מ יכול לסבור אנב"מ ומאן דס"ל כר"א דעמ"כ אפילו ס"ל כרבא דמכאן ולהבא גובה מ"מ ס"ל דאנב"מ:

י) לפ"ז ממילא מיושב קשיית כ"ג על הגאונים. דלא קשה עליהם מב"ב (דף ק"ע.) דהא אביי לשיטתי' דס"ל למפרע גובה מ"ה אף דס"ל כר"מ מ"מ הדין דאנב"מ. ויפה כ' אליבא דרשב"ג. אבל הגאונים ס"ל להלכה כרבא מכאן ולהבא גובה ואז ממילא דוקא לר"א דעמ"כ הדין דאנב"מ אבל ר"מ דעח"כ אז אין אנב"מ. וגם מקידושין (דף מ"ז.) לא קשה כלום דנוכל לומר דהתרצן תירץ זאת אליבא דאביי בב"ב (דף ק"ע.) הנ"ל וכן דרך סוגיות הש"ס בכמה מקומות כמו שהבאתי לעיל אבל הגאונים לשיטתי' דס"ל דלא כאביי יפה הורו דזה תלוי בפלוגתא של ר"א ור"מ אם עח"כ או עמ"כ:

יא) לפ"ז גם קושית התוס' בקידושין (דף מ"ז ע"ב) ד"ה דכ"ע לא ס"ל כרבי ג"כ מיושב. דמ"ה לא רצה התרצן לומר דכ"ע ס"ל כרבי. כקשית כ"ג דהא ר"מ ס"ל עח"כ ואנו מוכרחים לומר כתירוצם משום דס"ל למפרע גובה. אולם באמת קיי"ל כרבא לגבי אביי לבר מיע"ל קג"ם מ"ה לא רצה לומר דכ"ע ס"ל כרבי דיהי' משמע דהלכה כאביי דאל"ה איך יכול ר"מ לסבור אנב"מ כקשית כ"ג. ומיושבים דברי הגאונים וגם קשית התוס' שם מיושב נא להודיעני אם כנים דברי או שגיתי ברואה ואשתה בצמא דבריו היקרים: אלה דברי מוקירו ומכבדו כערכו הרב משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו: שלמה אברהם בהמופלג יר"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י:

תוכן העניינים

בכורי שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה