אור ברסלב
בכורי שלמה חלק א שלמה אבן העזר סימן ט

בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה

שלמה אבן העזר סימן ט

שלמה אבן העזר סימן ח

ב"ה י"ב ניסן תרל"ה לפ"ק קעמפנא יע"א. שלום רב לכבוד ידידי הרב כו' כש"ת מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י:

א) אחדשה"ט. מכתב רו"מ הגיעני. בו בקש מידי להכניס עצמי בדבר הלכה בענין מינקת חבירו וגם לשים עין על דבריו היקרים אולם לגודל חולשתי כעת ל"ע לא אוכל לטייל ארוכות וקצרות. גם איני מופנה מכל צד מטרדות שונות. לזאת הנני להשיבו ואנקוט בקצרה כי דבריו בכלל הם מכוונים להלכה. ובאיזה מקומות כיון אל מה שכתבתי והוא אתי בכתובים ואף שבאיזה מקומות יש לי לסתור ולבנות בדבריו הנחמדים אין הזמן גרמא לכתוב לו כעת ועוד חזון למועד אי"ה. ולהלכה יפה הורה להתיר בנידון דידי'. וגדולה מזו התרתי לפני שמונה שנים מה שנשאלתי מרב א'. ולמען כבודו הנני שולח בזה לוטה לכת"ר גוף תשובתי מה שהשבתי אז ומתוכו ילמוד דבנידון דידי' כ"ש דיש להקל שתנשא אחר ט"ו חודש. וז"ל שם. ע"ד אשה אלמנה שהיתה מניקה ועוד בחיי בעלה גזרו הרופאים עלי' שלא תינק בעצמה שעי"ז תהי' מסוכנת והיתה מחזרת אחר מינקת ולא עלתה בידה ולא השגיחה על דברי הרופאים ואח"כ מת בעלה והניח אותה עם שלשה ילדים ריקם בעוני וחוסר כל. ואח"כ נפלה למשכב החזק ואמרו לה הרופאים שבאם תניק הולד עוד ג' ימים לא יהי' לה תרופה למחלתה והיתה מוכרחת לגמול אותו והילד הי' אז בערך בן שנה. וכעת הוקרה לפני' שידוך הגון לישא אותה שיהי' טוב לה ולולדי' והוא לטובת היתומים. אמנם באופן ובתנאי שתנשא אותה לאלתר בלי איחור כלל וכלל. והאלמנה הלזו אין לה ולילדי' מקום מנוח. ולזה נשאלתי אם יש למצוא היתר שתהיה תוכל להנשא לאחר ט"ו חודש אחרי שהאחרונים ובראשם בעל הפ"י סמכו על זה להקל במקום דחק וצורך גדול. ומה גם בנ"ד שהוא במקום דחק והוא לטובת היתומים למען יהי' להם מקום מנוח וימצאו די ספוק' להחיות את נפשם. ע"כ דבר השאלה. והשיבותי. הנה היכא דלא תוכל להניק הן מסכנת הולד דחלבה ארסיי או דהיא תהי' בסכנה אם יש רגלים לדבר דהוא כן באופן דאין לחשוד להרופאים דבאו בשכרם מבואר בס' בני אהובה מהגאון בעל או"ת דהדבר יצא בהיתר ע"פ רוב גדולי ישראל שהיו בימים האלו. אמנם לכאורה י"ל דזה דוקא אם נתברר בעוד בחיי בעלה. משא"כ אם בשעת מיתת בעלה היתה יכולה להניק ואח"כ נפלה למשכב וע"פ מאמר הרופאים הוא עי"ז שמניקה את הולד והוצרכה לגמול אותו. י"ל כיון דבעת שמת בעלה היתה בכלל מינקת חבירו אסורה להנשא עד כ"ד חודש. וראי' לזה מדברי הרא"ש בסוגיא דכתובות וז"ל ומטעם זה נראה להתיר אשה שצמקו דדי' ואינה רגילה להניק לעולם או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לה מינקת בחיי בעלה עכ"ל. מבואר דאם צמקו לאחר מיתת בעלה ולא הי' לה חלב להניק את בנה אסורה להנשא. וע"כ כיון דהי' חל עלי' שם מינקת בשעה שמת בעלה נשארת באיסורא. ודוקא אם לא הי' לה חלב בעוד חיי בעלה דלא היתה מיד בכלל מינקת חבירו. וכ"כ אם אחר מיתת בעלה נולד לה מיחוש שלא תוכל להניק שהוא לסכנה הן לה והן לולד והוצרכה ליתן למינקת או לגמול אותו אעפ"כ היא בכלל מנ"ח ואסורא להנשא עד כ"ד חודש:

ב) אלא דיש לעי' בזה ע"פ דברי התוס' בסוגיא בד"ה ואמר ר"נ א"ש הלכה כר"מ בגזרותיו דז"ל אין לפרש דגזרינן מת אטו לא מת וכו' דא"כ היכא שרי' ר"נ לבי ר"ג אלא די"ל דגזרינן במת שמא תהרגנו ונתנה בנה להניק שמא תחזור בה וגמלתו אטו שמא תגמלנו ועדיין הוא צריך להניק עכ"ל. ונתקשה מהרש"א למה לא נגזור הא אטו הא כמו גבי הבחנה והי' נ"ל ליישב בשלמא גבי הבחנה הגזרה הי' על כל הנשים שמתו בעליהם דאסורי' להנשא עד שלשה חדשים ובגזירה זו נכללו כל הנשים ומ"ה אף הנשים שאינם ראוים לילד אפ"ה אסורים משום לא פלוג. משא"כ בגזרה זו דמינקת חבירו אסורא להנשא עד כ"ד חודש ולא נכלל אלא אשה שהיא בכלל מינקת משא"כ אשה שאין עלי' שם מינקת וודאי לא הי' בכלל הגזירה דהא אין עלי' שם מינקת כלל ולכן אם מת הולד או נתנה למניקה או גמלתו דשוב אין עלי' שם מינקת כלל לא יתכן לומר דאסורא משום לא פלוג בגזירתם כיון דלא גזרו רק ע מינקת חבירו והנהו אין עליהם שם מינקת ול"ש לגזור בהו הא אטו הא משום לא פלוג. ולכן הוצרכו התוס' לזה דלא אסורי משום לא פלוג. אלא דבמת חיישי' שלא תהרגנו. ונתנה בנה למניקה שמא תחזור בה וגמלתו שמא תגמלנו והיינו דאם תהי' מותרת להנשא חי' שמא תגמלנו להנשא משו"ה אסרוה אף בגמלתו דשוב אין לחוש דתגמלנו להנשא. כיון דתהיה אז ג"כ אסורא להנשא. סתמא דמילתא דלא תגמלנו. וראיתי שכוונתי בזה לנוב"י והוא נכון בסברא:

ג) אלא דא"כ יהי' קשה מאי פריך הגמ' על הברייתא דקתני נתנה בנה למניקה או גמלתו או מת מותרת להנשא מיד מהא דתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אבי' וכו' דק' הגמ' דכמו דקיי"ל כר"מ בגזרותיו דגם אשה שאינה ראוי' לילד צריכה להמתין ג' חדשים אף דגבה ל"ש הטעם דהבחנה אפ"ה אסורא משום לא פלוג כ"כ נגזר גם בגמלתו או נתנה למניקה או מת משום לא פלוג דלפמ"ש לא שייך בזה לא פלוג כיון דהגזירה לא הי' אלא על אשה דשם מינקת עלי' ולש"ל דגזרי הא אטו הא:

ד) ונראה ליישב ע"פ תשוב' הרא"ש הביאו הב"י בסי' י"ג ובש"ע סעיף ט"ו דאם נתנה למניקה ג"ח בחיי בעלה מותרת ומבואר בב"י הא דבעינן ג"ח בחיי בעלה דוקא משום דבתוך ג"ח אפשר שיחזור החלב להאשה וראוי היא להניקה וכל ג"ח שם מינקת עלי' אבל בשפסקה ג"ח להניק י"ל דצמקו דדי' ולא ישיב החלב ושוב דנין שם מניקת עלי' ע"ש בב"י. ולפ"ז ממילא תוך ג"ח דשם מינקת עלי' שפיר י"ל דאפילו גמלתו או נתנה בנה למניקה תהי' אסורה משום לא פלוג דגזרו הא אטו הא כיון דעדיין שם מינקת עלי' ופריך הגמרא שפיר על הברייתא דקתני גמלתו מותרת להנשא מיד. דמשמע דמיד ותיכף דגמלתו מותרת להנשא ולא צריכה להמתין אף ג"ח וע"ז קשה אף בגמלתו ונתנה למניקה אף אי ידעי' דלא תחזור כו' ואין לחוש לתקנת הולד מ"מ כיון דבתוך ג"ח שם מניקת עלי' ותהי' אסורא משום לא פלוג. והאיך קתני בברייתא דמותרת להנשא מיד ואמאי לא נגזר תוך ג"ח הא אטו הא כמו גבי הבחנה:

ה) וי"ל בזה הא דאמרינן בגמרא והלכתא מת מותר גמלתו אסור. ותמהו לאיזה ענין נקט גמלתו אסור הא האיסור מבואר בגמרא וההל' אינו אלא על מת מותר ע"ש בש"מ די"ל דאף דמבואר בגמ' מכח הקושיא ואתן לא תסברוהו דלא קיי"ל כהברייתא דגמלתו מותר ממתני' דהיתה רדופה לילך. אעפ"כ הי' מקום לומר דהברייתא לא נדחה אלא במאי דקתני מותרת להנשא מיד דהיינו אף תוך ג"ח. בזה מוכח ממתני' דאסורא כיון דשם מניקת עלי' גזרינן הא אטו הא. משא"כ לאחר ג"ח דשוב אין שם מינקת עליה הי' מקום לומר דמותרת להנשא דבזה ל"ש לגזור הא אטו הא כמ"ש. ולזה קאמר הגמ' והל' גמלתו אסור והיינו דאסורא תוך הכד"ח ימי הנקה. ואף לאחר ג"ח דאין שם מינקת עלי' אפ"ה אסורא וע"ז כתבו התוס' שפיר דהא אינו משום דגזרינן הא אטו הא. כיון דלאחר ג"ח אין שם מינקת עלי' אלא דחי' שמא תגמל אותו למען תהי' אסורא להנשא:

ו) ולפ"ז יהי' צ"ע במ"ש הרא"ש דגם בצמקו צריך להיות דצמקו דדיה בחיי בעלה משא"כ אם צמקו דדי' לאחר מיתת בעלה וגמלתו זה נראה מדבריו וכן הוא בש"ע דאסורא להנשא. ואמאי הא בגמלתו עיקר הטעם דאסורא משום דחי' שמא תגמל אותו להנשא ולא מטעם דגזרינן הא אטו הא כמ"ש כיון דלאחר ג"ח אין שם מינקת עליה והא תינח היכא דהיתה יכולה להניק וגמלתו בזה אמרינן שפיר דאסרוהו להנשא שלא תגמל אותו משא"כ היכא דצמקו דדיה ולא תוכל להניק אותה אמאי תהי' אסורא להנשא. כיון דלא תוכל להניקו לש"ל דאסרוה למען תניקו. ודוחק לומר כיון דאסרו בגמלתו ותוכל להניקו ואף דלא נכלל בהגזירה דמניקת חבירו. מ"מ אסרוה להנשא שלא תגמל אותו. וכיון דאסרו גם בגמלתו אסרינן גם בצמקו דדיה משום הא אטו הא דהיינו אטו לא צמקו דבזה אסרוה. דזה דוחק דעכ"פ לא נכלל בכלל מינקת חבירו. ובהרא"ש נוכל לומר דבאמת בצמקו דדיה לא בעינן בחיי בעלה וי"ל דהוא מטעם שכתבתי דל"ל דאם לא היה בחיי בעל כיון דמתחלה נאסרה משום מינקת חבירו נשארת באיסורה. עד כד"ח. דא"כ גם בבי ר"ג לא יהי' מהני כמ"ש התוס'. וע"כ כיון דעכשיו אינה בכלל מניקת אף דהיתה בשעת מיתת בעלה לא הוית בכלל הגזירה לגזור הא אטו הא ולכן ליכא איסור רק משום שמא תגמול אותו. וזה ל"ש בצמקו דדיה:

ז) אמנם י"ל כמ"ש הריב"ש (בסי' ש"ס) דאם נתיר בצמקו דדי' לאחר מיתת בעלה יש לחוש שכל אשה תעש' איזה פעולה שיצמקו דדי' ויפסק החלב שלה עי"ש. וכמו דאסר בגמלתו שלא תגמל אותו להנשא מטעם זה אסרו גם בצמקו דדי' לאחר מיתת בעלה שלא תפעל לפסק חלבה ויצמקו דדיה. וע' בנוב"י (מהד"ת סי' ל"ה):

ח) ולפ"ז ממילא היכא דנודע לנו דמה דגמלתו הי' ע"פ חולי דעי"ז שהניקה אותו אחזה החולי והיא בסכנה אם תניקהו דל"ש בזה חששא דהריב"ש הי' מקום לומר אף אם אירע לה החולי לאחר מיתת בעל' מותרת להנשא ג"כ. מכ"ש היכא דנודע לנו שבעוד חיי בעל' היו גוזרים הרופאים עלי' שלא תניקו ורגלים לדבר דלא באו בשכרם. דמה"ת תהי' נחשדת בזה אשה ענייה אשר אין ביכולתה להחזיק מינקת באופן זה כבר יצא הדבר להיתר בס' בני אהובה. ויעי' בתשו' נוב"י ח"א סי' י"א ובשו"ת חמדת שלמה סי' ח' ומה גם בנ"ד דיש עוד כמה צדדים להתיר:

ט) היתר הב' עפמ"ש בתשובת אמונת שמואל שכמה גדולים התירו בעשירה שאינה משועבדת לו להניק. לפי שיטת הר"ש הזקן דמתיר בגרושה כיון דאינה משועבדת לו. כ"כ היא באשה עשירה. ובשעת הדחק סמכו ע"ז. וכמו כן באשה עניי' שאין לה מזונות משל בעל דאינה משועבדת לו להניקו. ויש אתי אריכות דברי' בישוב דברי הר"ש מקשיות הנופלי' עליו בדברי האחרונים וכעת לא אוכל להאריך ואנקוט בקצרה:

י) התוס' בסוגי' הביאו דברי הר"ש דגרושה מותרת לינשא כיון דאינה משועבדת להניק. ודחו דבריו דאלמנה נמי לא משועבדת מכי תבעה כתובתה או רוצה לינשא. עי"ש. והיינו דטעמא דהר"ש הוא דבמה דגזרו מינקת חבירו אינה אלא אשה דהיא משועבדת להניק אבל גרושה דאינה משועבדת לא נכללה בכלל מניקת חבירו. ומה דדחו תוס' דהא גם באלמנה לש"ל דהיא משועבדת כיון דמכי תבעה כתובתה או רוצה לינשא י"ל דס"ל לר"ש דעכ"פ כל זמן דלא תבעה הכתובה היא משועבדת לו להניק ולכן תיכף כשמת בעלה היתה משועבדת לו להניק ואז היא נכלל בכלל מינקת חבירו גזרו עלי' חז"ל שלא תנשא. וכיון דחל עלי' גזירת חז"ל שוב לא פקע ממנה אף אם תתבע אח"כ את כתובתה. משא"כ בגרושה דלא חל עלי' תקנות חז"ל לכן אינה בכלל מינקת חבירו. וי"ל דתוס' מקשים שפיר לפמש"ל בדברי התוס' דל"ל מה דאסרו בגמלתו הוא משום הא אטו הא דא"כ היכא שרי' ר"נ לבי ר"ג. והיינו כמ"ש דהיכא דגמלתו שוב לא הוית בכלל מינקת חבירו ומזה מוכח דאף דמתחלה היתה בכלל מנ"ח. מ"מ בגמלתו אם לא הי' הטעם לאסור דיש לחוש דתגמל את בנה לא היינו אוסרי' משום מנ"ח כיון דעכשיו לא הוית בכלל מנ"ח. ולפ"ז קשה גם באלמנה האיך אסרו להנשא כיון דהיא משועבדת לו. כיון דתבעה לינשא שוב אינה משועבדת לו ואי דמתחלה כשמת בעלה היתה משועבדת לו. הא ע"כ מוכח דבעי' שיהיה גם עתה משועבדת לו מהא דהתיר ר"נ לבי ר"ג. אמנם אין זה קו' כ"כ על הר"ש:

יא) ויש ליתן עוד טעם לשבח לדברי הר"ש עפ"י דברי הר"ן כתובות בסוגי' דכושל על הא דאמרינן שם דנותני' לבע"ח משום דיותר ממה שהאיש רוצה לישא כתב הר"ן וז"ל וא"ת כיון שהדין נותן דיחלוקו האיך גוזלי' את האשה ונותני' לבע"ח. י"ל דלוה ולוה אם קדם אחד מהם וגבה מה שגבה גבה דבע"ח מאוחר דוקא אמרו שלא גבה וכו' הלכך כיון שאלו קדמה ובא לב"ד והגבוהו ראשון מה שגבה גבה מה"ד אנו מגבין לבע"ח תחלה משום טעמא דיותר ממה שהאיש וכו' ולאחר גבייתו זכה בו מה"ד וכו' עכ"ל. ולפ"ז י"ל דזה טעמו דהר"ש הזקן דבגרושה לא נוכל לאוסרה לינשא למען תוכל להניקו. דמשום תקנות הולד לא נוכל לעשות לאשה כעין גזילה לאוסרה להנשא כיון דאינה משועבדת לו להניקו. משא"כ באלמנה כיון דכל זמן דלא תבעה כתובתה. ורוצה להנשא משועבדת היא להניקו. רק אם היתה מותרת להנשא אז סתמא דמילתא דהיתה תובעת כתובתה ותובעת להנשא ואז שוב לא היתה משועבדת להניקו. ולזה משום תקנות הולד תיקנו שלא תוכל להנשא עד כד"ח ואז סתמא דמילתא דלא תהי' תובעת את כתובתה למען שלא תפסיד המזונות. כיון דגם אם תהי' תובעת כתובתה תהי' ג"כ אסורא להנשא. וממילא תהי' נשארת בשעבודה עד לאחר כלות ימי הנקה. וממילא לאחר דאסרוה להנשא לא נעשה עול כלל להאשה כיון דמה"ת היא משועבדת להניקו. משא"כ בגרושה דאינה משועבדת להניקו האיך נוכל לאסרה משום תקנת הולד. וכתבתי עוד הרבה בזה:

יב) והנה המחברי' כתבו דמדברי רש"י בסוגי' נראה דס"ל ג"כ כשיטת הר"ש מדכתבו בד"ה לבי ר"ג אלמנות שהי' בהם מניקות ונתנו בניהם למניקה והתירם למניקה עכ"ל ולמה לא כתב גם גרושה מזה נראה דס"ל כהר"ש דגרושה מותרת. ואולם בסוטה ד' כ"ד בד"ה מעוברת חבירו כתבו וז"ל שמת והניחו מעוברת ומניקה או שגירשה והיא מעוברת ומניקה ואסרוה חכמים לינשא עד שיהי' הולד בן ב' שנים וכו' מבואר דלא כהר"ש ויהיו דברי רש"י סותרי' זה את זה:

יג) ואמרתי ליישב דברי רש"י דהנה הב"ש בסי' י"ג סק"י כתב לדחות דברי בעל אמונת שמואל דכתב להתיר לדברי הר"ש גם בעשירה דמדלא כתבו הפוסקי' היתר זה רק בגרושה ע"כ הטעם משום דגרושה לעולם היא פטורה להניק. אבל אלמנה כיון דלפעמים חייבת זו היא בכלל מניקה עי"ש. אמנם אין זה קו' כיון דעיקר טעמו דהר"ש הוא דגרושה אינה בכלל מניקת חבירו. דמנ"ח אינו אלא האשה שהיא מחויבת להניק. וממילא כ"כ גם אשה אלמנה שאינה מחויבת להניק לא הוי בכלל מניקת חבירו. ובזה ל"ש לגזור הא אטו הא כיון דאינה בכלל מינקת חבירו כמ"ש:

יד) אמנם הב"ש הביא ראי' לדחות דברי האמונת שמואל מגמ' דמבואר הא דהתירו דבי ר"ג משום דהם היו מפורסמי' ויודעי' דלא תהי' המניקת מהדרי בה. הא בל"ז היו אסורים להנשא אף דהיו עשירי' ולא היו משועבדים להניק. והאבני מלואים הביא ג"כ דברי הב"ש וכתב לדחות ג"כ דברי האמונת שמואל דנהי דכל זמן שהי' הבעל חי היתה פטורה להניק מ"מ כשמת הבעל ומחויבי' היורשין להחזיר לאלמנה כל נכסי' ונדוני' שלה ואפי' אם עדיין לא גבתה אינו אלא חוב ביד היורשין וא"כ כל זמן שניזונית ודאי מחייבה במעשה ידי' ליורשי' והנקה בכלל מעשה ידי' עכ"ד ע"ש. ולפמ"ש בטעמא דהר"ש דס"ל הא דאסרו חז"ל באלמנה אף כיון דתבעה לינשא אין לה מזונות ואינה מחויבת. הוא דסתמא דמילתא לאחר דאסרוה לא תתבע להנשא ותניקהו. י"ל דבעשירה סתמא דמילתא אף אם תהי' אסורא להנשא לא תניקהו ג"כ והאיך נוכל לאסור אותו אלא דהא מוכרח כן מקו' הב"ש מבי ר"ג:

טו) והנה גם להנהו דחולקי' על הר"ש ס"ל דגם גרושה היא משועבדת להניקו במכירו. וז"ל הרא"ה הובא בש"מ בסוגי' אחר שהביא דברי הר"ש כתב וז"ל אבל הרא"ה ז"ל כתב דה"ה נתגרשה אסור וכו' דאע"ג דלא משתעבדא לי' מדינא אלא בעודה תחתיו מ"מ כי היכא דמשתעבדא לי' במכירה מפני הסכנה דילמא לא בעי' למינק אחריתי לאוניקי בשכר מיהת אע"ג דאיתתא אחריתי כה"ג לא מחייבא ה"נ אע"פ שאינו מכירה אם לא היו מוצאי' אחרת משועבדת להניק אותו בשכר עכ"ל. מבואר מזה דגם גרושה היא בכלל משועבדת להניקו כיון דמחויבת להניקו בשכר וזה הוא כיון דהיתה משועבדת לו בעודו תחתיו. משא"כ אשה דעלמא אינה מחויבת להניקו. אפילו אם מכירו ויעי' באבני מלואים ססי' י"ג:

טז) ולפ"ז כיון דעיקר הטעם דגרושה הוא בכלל מנ"ח כיון דמשועבדת להניקו במכירה והא דמחויבת במכירה הוא כיון דהיתה משועבדת לו בעודו תחתיו. ממילא באשה עשירה שנתגרשה אינה משועבדת לו להניקו אפילו בשכר. כיון דבעודו תחתיו לא היתה משועבדת לו כיון דהיא עשירה. וכשנתגרשה אינה משועבדת לו כלל ולכן אשה עשירה שנתגרשה לא הוי בכלל מניקת חבירו כיון דלא היתה משועבדת לו בעודו תחתיו וגם לאחר הגירושין. ולכן בבי ר"ג שהיו עשירים נקט רש"י דוקא אלמנות. דהמה בכלל מנ"ח דאף דבעודו תחתיו לא הי' משועבדת לו מ"מ לאחר מיתת בעלה דמחויבים היורשים להחזיר לה את הכל משועבדת להניקו. משא"כ גרושה לא הוי בכלל מנ"ח. ובסוטה דאיירי בכל הנ"ל נקט רש"י גם גרושה דהוית בכלל מניקה כיון דהיתה משועבדת לו בעודו תחתיו. משו"ה משועבדת לו גם עתה להניקו בשכר. ולפ"ז יהי' ראי' מרש"י סוטה דחולקי' על שיטת הר"ש: יז) אמנם גם ברש"י סוטה י"ל דס"ל כשיטת הר"ש והוא די"ל דודאי גם לשיטת הר"ש גרושה אסור להנשא כל זמן שהיא מניקו וכמ"ש הבית מאיר בשו"ת בסי' ה' דתקנה זו שלא ישא מניקת חבירו היא מדינא ומטעם פוסק חיות של תינוק נגעי' בי' דלא גרע התינוק שזכה בשדי אמו ממי שזכה בפריסת מצודה דמשם נלמד בחו"מ (סי' קנ"ו) דין מערופיא והכא בהצטרף נמי סכנתא החמירו בתקנתם לגרש אם עבר ונשא וכן הביאו תוס' סוטה כו' בד"ה לא ישא דברי הירושלמי על זו הכתוב אומר אל תשיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא ע"ש. וי"ל דזה אינו אלא בעוד שהיא מניקת משא"כ אחרי שגמלתו ל"ש זה. וי"ל בסוטה איירי בעוד שהיתה מניקו בזה גם גרושה אסורא לישא אותה מדינא. אמנם אחרי שגמלתו י"ל דס"ל לרש"י כשיטת הר"ש דגרושה מותרת כיון דאינה משתעבדא להניקו. ולכן בכתובות בבי ר"ג דגמלתו נקט רש"י דוקא אלמנה וצ"ע עוד בזה:

יח) ומעתה לפ"ז לשיטת הר"ש דמתיר בגרושה אפילו אם נימא בעשירה אסורא ג"כ וכמ"ש האבני מלואים כיון דלאחר מיתתו היא משועבדת להניקו. מ"מ בעניי' דאינה ניזונית בשל הבעל שפיר י"ל דלא הוית בכלל מנ"ח כיון דאינה משועבדת לו ומותרת להנשא לשיטת הר"ש וזה סניף להקל בנ"ד: יט) היתר הג' להתירה להנשא לאחר ט"ו חודש לסמוך ע"ד הפני יהושע בקו"א לכתובות. אף דמדברי כל הראשונים לא נראה כן. וז"ל הש"מ כתובות וכן פסקו תלמידי רבינו יונה דצריכה להמתין כד"ח חוץ מיום שנתארסה וחוץ מיום שנולד בו דכ"ד חדש שלמים בעי' וכו' אבל בתוך כד"ח אסורא להנשא ואע"פ שלא הניקו אותו מעולם ואפילו להתארס ואפילו נתנה בנה למניקה או גמלתו ואפילו אשה שאינה מחויבת להניק כגון שהכניסה לו שני שפחות או אשה חשובה וכו' והמיקל בזה ובכיוצא עליו נאמר ופורץ גדר וכו' עכ"ל. מ"מ כבר כתבו המחברי' לצרף היתר של הפ"י לשאר צדדי היתר: כ) ויש להוסיף לפמ"ש בגמלתו אינה בכלל מניקת חבירו ולא אסורא אלא מטעם שלא תגמול אותו והיינו דאם לא נאסר אותה להנשא אז יש לחוש דתגמול אותו והוא יהי' צריך עדיין להניק רק דתגמל אותו להנשא. ולכן אסרוה להנשא ואז סתמא תניקהו. ולפ"ז בעתים הללו דזמן הנקה תמיד אינו יותר מט"ו חדש והוא ברור לנו אף אם נאסר אותה להנשא אעפ"כ לא תניקהו יותר מט"ו חדש שוב ל"ש הטעם לאסור אותה להנשא למען תניקהו. וראיתי בספר בגדי כהונה בססי' ו' שהביא בכעין זה בשם כנ"י להתיר בזונה עי"ש ובשו"ת חמדת שלמה בסי' ז' סמך בכעין זה להתיר בצירף היתר אמונת שמואל כיון דהיא עניי' ובצירוף היתר השבות יעקב כיון דהיא לטובת היתומים. וגם דהוא לאחר ט"ו חדש עי"ש כ"ש בנ"ד דנוסף ע"ז הוא כיון דלא תוכל להניקו עפ"י מאמר הרופאים דתבוא לידי סכנה דיש לסמוך להקל כן נראה לענ"ד באופן ובתנאי כי יסכימו עוד גדולי המורים. עכ"ד שם. ונידון כ"ת הוא כ"ש להקל בי':

כא) ועתה אחתום והנני לברכהו בברכת החג כחפצו וחפץ ידידו אוה"נ בלונ"ח:

יעקב שמחה רעהפיש. אמר המחבר לדינא להלכה למעשה הדרנא בי ממה שכתבתי בסי' ח' להקל בפחות מכ"ד חודש אף שהגאון המובהק מו"ה יעקב שמחה זצ"ל ג"כ הסכים אתי כיון שחזינא אחר זמן שנדפס תשובה מהגרע"א (מהד"ת סי' ס"ג) מחמיר בזה ונראה דאינו מסכים לדברי הפ"י בק"א שמיקל בנתנה למניקת ופסק חלבה וא"א לינק עוד י"ל דמותרת אחר ט"ו חודש. והגרע"א השיג עליו יע"ש. וגם כיון שהדבר נוגע לסכנה כיון שקילל הפ"י ר"ל כמו שהעלתי בריש תשובתי לכן דברי רק לפלפולא בשעשועי אהבת תורה ולא להלכה למעשה. ואיני אומר בה לא איסור ולא היתר. וכן מצאתי בשו"ת גבעת פנחס (סי' י"א) מבעל הפלאה. שהחמיר מאד בענין מניקת חבירו וסיים וז"ל ע"כ אני מסכים עם רומעכת"ר בגזירת נחש שלא יעשה כן בישראל וראה זה מצאתי בסוף ס' תפארת למשה שאירע מעשה בק"ק ווינא במניקת שלא התחילה להניק כלל וגם הי' חשש במופקרת לזנות ולא רצו הגאון הגדול מוהר"ר העשיל ז"ל וגם הגאון מוהר"ר יונה ז"ל להתיר אף שרצו לפסוק להם שכר הרבה. באמרם כי סכנה עצומה היא להמורה להקל בדבר זה עכ"ל ע"כ אני מבטל דעתי בהתירי וראוי למנוע מזה מלהתיר ח"ו: תם ונשלם חלק אבן העזר. בעזרת חי וקיים אבי העזר:

תוכן העניינים

בכורי שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה