בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה
שלמה אורח חיים סימן נא
בשם ד' ית"ש ו' עש"ק לס' וצויתי את ברכתי שנת אוש"ר והצלח"ה לפ"ק פאניוועז:
לאהו"נ וידיד לבי כבוד הרה"ג החו"ב אור הברקי ח"ח מחוכם כש"ת מו"ה שלמה אברהם בהנגיד מו"ה דניאל זאב רזעכטע נ"י. שלום שלום רב למעכ"ת ולכא"א עה"ע:
באתי לעוררהו בדבר חיבורו בכורי שלמה אשר כעת ראוי להדפיסו רק מקודם יפה לאסוף דעות גאונים האוסרים לברך על אתרוגי קארפו ולא לגלות הטעם ולאשר כתוב הדר דבר בעתו מ"ט ואחז"ל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם אמרתי להביא אומר מן החדש מה שעלה ברעיוני ברגע זו מענינא דיומא ואם כי דבר מועט הוא יקבלנו יד"נ באהבה כהרבה:
במצות פסח שני הלכה פסוקה היא שאין מביאין עמו חגיגה והוא מבואר בתוספתא דפסחים ובירושלמי שם פ"ט. וכ"פ הר"מ בפרק האחרון של ה' ק"פ. ומדברי רבותינו הראשונים ז"ל. נראה דעיקר החגיגה של י"ד היא באה למען יאכלו את הפסח על השבע ומבואר ד"ז במפרשים:
ואמנם מה שהפסח נאכל עה"ש מבואר ברש"י פסחים (פ"ו א'). משום דבעינן למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים ע"ש [וצ"ל דהחגיגה עצמה אף שהיא ג"כ שלמים ובודאי המקריב שלמים בכל זמן שיביא. נאכלת ג"כ על השבע. מ"מ היינו אם היא באה לעצמה לחובה קצת. ולא בחג"ד שהיא רק רשות ולגמרי טפילה לפסח. א"כ א"צ ליאכל עה"ש. ודוחק]:
אולם בירושלמי פסחים (פ"ח א) טעם אכילתו עה"ש כדי שלא יבואו לשבירת עצם. והביאוהו התוס' (דף ק"ך א') ד"ה מפטירין:
ובימי עלומי כתבתי בס"ד דלשיטתייהו פליגי. אם הך דלמל"ג הוא ג"כ בקדשים הנאכלים לבעלים או דוקא בנאכלין לכהנים. ויעי' היטב תוס' זבחים (ע"ה ב'). ובכורות (כ"ו א') שנחלקו בזה רש"י ותוס'. והארכנו להוכיח בזה גם פלוגתת הירושלמי והבבלי והדברים ארוכים ואכ"מ: ונשיב לחובת היום. לפי האמור יש להסתפק אם פסח שני נאכל על השבע. שלפ"ד הירושלמי דהחשש שמא ישבר עצמות. בוודאי היא כהראשון. אבל אם הוא כדברי רש"י אינו מוכרח כ"כ. וממילא אא"ל דטעם החגיגה מפני השבע. דבפ"ש הוא ליכא חגיגה:
עוד נמ"פ אם מותר לאכול מקודם שישבע שלדעת רש"י הוא הידור מצוה שלא לאכלו בעת רעבונו אבל אם ירצה הרשות בידו. משא"כ להירושלמי שמא ישבר עצם בודאי אסור מדרבנן לאכלו קודם שישבע:
ונ"ל דמה שאמרו בנזיר (כ"ג א') פושעים יכשלו בם זה שאכל פסחו לשם אכילה גסה יל"פ דהכוונה כשהי' רעב הרבה. ומיושבת קו' התוס' שם ובכ"מ:
ומשטחית ל' הר"מ פ"ח מק"פ מ' בעליל דאין פ"ש נאכל על השבע כמו הראשון [ונ"ל שם בה"ג מש"ש וכן אכילת בשר כו' היא ה"ד ובאשמת המדפיסים אחרו הציון. וכ"ה במקומות אין מספר בהר"מ ז"ל]. מעתה יפתח לנו פתחא זעירא ליישב דעת הר"מ ז"ל פ"ח מה' חו"מ שפסק דאין ברכת הפסח פוטרת של זבח והקשה שם הרב הלח"מ דהא קיי"ל כרי"ש יעו"ש: שכבר הקשה האו"ז הגדול בה' ק"ש (סי' כ"ה) דלשיטת הר"מ דעובר לעשייתם היא לעיכובא איך משכ"ל שיפטור הפסח לזבח. כיון שנאכל באחרונה הרי א"א עוד לברך עה"ז ול"ש לפוטרו:
ולדברינו א"ש הכל בהקדמה אחת דבאמת המ"ל בגמ' דה"ט דר"ע דלא מצי פטר משום דא"א כלל וכדברי האו"ז ז"ל אלא דז"א דהא משכ"ל שפיר שיאכל מקודם את הפסח בראשית אכילתו. אך לשי' הירושלמי דנאכל עה"ש. מפני שע"צ אסור לאכלו קודם וא"כ לא משכ"ל שיפטור:
אלא דלדידן שס"ל טעם זה. רק מפני שהקדשים נאכלים עה"ש משום למשחה לגדולה וא"כ שפיר משכ"ל שאכל גם קודם וא"כ הוצרך הגמ' לומר שנחלקו בהא דזריקה ושפיכה. אבל אם נאמר כהירוש' בטעמא דשע"צ י"ל דאה"נ שאסור לאכול מקודם. וממילא ה"ט דאינה פוטרת ש"ז כיון שלא משכ"ל: ונודע שי' הר"מ שפוסק בכ"מ כהירושלמי. א"כ שפיר מתיישבות שני הקושיות ביחד. כ"ה נראה בהשק"ר. אלא שז"א להאמור דבפסח שני מ' דס"ל להר"מ דא"נ על השבע א"כ אא"ל דכהירושלמי ס"ל וביותר שלהדיא כתב הר"מ בפ"ח מחמץ ומצה שאוכל מתחלה את הפסח ואח"כ את החגיגה. ואח"כ באחרונה את הפסח. א"כ להדיא לס"ל כהירושלמי בטעם על השבע ולכן לשיטתי' אזל. ולא כ' דגם השני נאכל עה"ש:
ודברי האו"ז בקושיתו נפלאו בעיני שאין התחלה על הר"מ לדבריו שתיכף אוכל את הפסח ואח"כ את החגיגה ורק שגומר אכילתו בפסח. ואם שהאו"ז ס"ל כהירושלמי אין הכרח להקשות מזה על הרמב"ם שיסבור בטעם א"פ עה"ש כשי' רש"י דמשום למל"ג. וא"כ גם מקודם מותר לאכול ולק"מ:
ובל"ז י"ל קושיתו העצומה. א) דמשכ"ל שאוכלים איזו חבורות בבית אחד ואחד מברך ומוציא האחרים. ב) אם בדיעבד אוכל ומברך והוציא ידי חובתו גם להחגיגה מ"ט לא יפטור. ג) בפסח טמא שאין בו משום שבירת עצם כפסחים (פ"ד א') וא"כ א"צ לאוכלו עה"ש. ד) אחרון חביב מה שהראה כ' אאמו"ר הגאון זצ"ל שהרשב"ם כ' בשלהי פסחים "ה"ג בירך על הפסח כו' על הזבח". והיינו לשלול גירסתינו "ברכת" הפסח. וכ"ה באמת לשון המזוקק של הר"מ ז"ל פ"ח מחו"מ. ולגירסתינו יל"פ שכשיברך אקבו"צ על אכילת הפסח. הזבח נפטר בכך. וא"כ אין שום מקום התחלה לקו' האו"ז. והוא אמת לאמיתו ש"י מתוק מדבש. ולענין קו' הלח"מ הארכתי מאד בימי חרפי בעזהית"ש:
ובזה אשאר אוהבו וידידו מלונ"ח. מברכו בכל מיני ברכות בכל מילי מיטב. כנפש מוקירו ומכבדו הכו"ח יום פסחא זעירא שנת למעש"ה ידי"ך אכסו"ף:
אלי' דוד ראבינאוויטץ תאומים מפאניוועז. חופ"ק: