אור ברסלב
בכורי שלמה חלק א שלמה אורח חיים סימן נ

בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה

שלמה אורח חיים סימן נ

שלמה אורח חיים סימן מט

בעזה"י יום א' לסדר אלה פקודי המשכן ולפ"ק כ"ח אדר א' אזארקאוו במדינת פולין:

החיים והשלום יחדיו יהיו תמים אל ראש גולת ישראל. איש כלבבי. אהובי דב חביבי. יתנשא כארי ולביא. שר התורה. אספקליא המאירה. רכב ישראל ופרשיו. סבא קדישא. נ"י פ"ה עה"י כבוד מעלת החכם הכולל האי תנא ירושלמא. הגאון המובהק יורה משפטיך ליעקב והוא שאול לה' אלישר ס"ט הי"ו בא סימן יש"א ברכה מאת ד'. ועליו יציין נזרו ראב"ד מקודש וראש הועד רוחני דקהל הספרדים בעה"ק ירושלם תוב"ב. וכעת הוא ראשון לציון הכם בא"ש]. בעהמ"ס קרב אי"ש כו'. ואורו על כנפות הארץ:

רב נכבד גאון ישראל וקדושו. יקרת אגרתו בת משמחת לב מן ז"ך שבט דנא הגיע לידי:

האח חמותי ראיתי אור צח ומצוחצח האיר אל מול עבר פני באור התורה דת אש. בו נתבשרתי הודות לד' משלומו היקר ומשלום תורתו בו הכרתי ענות רוחו הקודמת לחכמתו ולזאת ארהב בנפשי להשתעשע עם כבוד גאון תור"ה פעם בפעם. והנני להציע רחשי לבבי אשר עלה במצודתי היום בעזרת החונן לאדם דעת לפלפל בדברי קדשו. וישום נא דברי בכור שכלו הזך אם יעלו לרצון לפני הדרת קדשו:

א) כ"ג העלה לתרץ דברי השאילת יעב"ץ דאזיל לשיטתי' בספרו מו"ק [סי' תקנ"א] שהעלה שם דשהחיינו היא חיובית אבל לעולם להלכה קיי"ל כדעת רוב פוסקים הרשב"א והאור זרוע והש"ג דשהחיינו על ראיית הפרי הוא רשות. הוא כפתור ופרח. אולם יש להעיר בו קצת כפי מה שכ' כ"ג בעצמו דהרב יעב"ץ סותר משנתו בספרו מו"ק (דבסי' רכ"ה) נראה שס"ל דברכת שהחיינו הוא רשות. ואני מצאתי ג"כ בספרו שאילת יעב"ץ (ח"א סי' ק"ז) שנראה דס"ל דהו' רשות. שכ' שם וז"ל ומ"ש לו קצת לומדים דברכת הזמן רשות הוא ואפילו אקרא חדתא. הי נינהו מילי דכדי שלא ניתן רשות לאומרן בכל זמן. ואין לך בדברים הללו אלא שעתן ומקומן עכ"ל. נראה מזה דאזיל ומודה דברכת שהחיינו הוא רשות רק שלא ניתן רשות בכל מקום ובכל זמן רק במקום שקבעו חכמים יש לו רשות. ואם הי' ס"ל להרב יעב"ץ דברכת שהחיינו הוא חיובית הי' לו להשיג בפשיטות דאנן לא קיי"ל דברכת שהחיינו הוא רשות. וא"כ פסקי הרב יעב"ץ סותרים:

ב) ונלפע"ד לתרץ דיש מקום שלא יהי' סתירה ע"פ מה שהעלה בהגהת סמ"ק [סי' קנ"א] דעל אכילתן כלומר ברכת שהחיינו על אכילתן כ"ע מודים דחובה היא אפילו למ"ד דרשות היא היינו על ראיתן יע"ש. ויש להביא ראי' לדבריו מדברי רש"י בעירובין (דף מ' ע"ב) ד"ה אקרא חדתא וז"ל כשאני רואה דלעת חדשה משנה לשנה אמינא זמן עכ"ל. נראה דבדיוק כתב רש"י שאני רואה דבזה דוקא אמרינן דהוי רשות. אבל באכילה הוי חוב. וכן יש לדקדק מדברי הר"ן והרא"ש והגהת אשר"י שם יע"ש. ונלפע"ד להסביר החילוק של הגהת סמ"ק ע"פ מה שהעלתי בתשובתי הקודמת (סי' מ"ח] לחלק מדהא דנהנה בלא ברכה הוי כמועל בקדשי שמים מ"ה בראיית פרי חדש הוי ברכת שהחיינו רשות מדקול מראה וריח אין בו משום מעילה. אבל ברכת האכילה כיון שנהנה בגופו הוי נהנה מקדשי שמים באכילתו בלא ברכת פה"א או פה"ע מ"ה הוי ברכה חיובית. א"כ י"ל גם לענין ברכת שהחיינו על אכילת פרי החדש דבא ג"כ על שמחה שאכל פרי חדש א"כ נהנה בגופו והוי ג"כ ברכה חיובית. וכן יש לחלק ע"פ דברי הרדב"ז [ח"א סי' רצ"ז] שהבאתי בתשובתי הקודמת [בסי' מ"ח]. יע"ש. לפ"ז י"ל דמה שכ' הרב יעב"ץ ז"ל בסי' תקנ"א] דברכת שהחיינו חובה קאי על אכילתו פרי חדש. ומה שכ' במו"ק [סי' רכ"ה] ובשאילת יעב"ץ ח"א סי' ק"ז] דברכת שהחיינו רשות מיירי מן ראיית פרי חדש. ולפ"ז הדרא קושייתי על הרב יעב"ץ ז"ל שבחנם השיג על הרב הלק"ט ז"ל [אולם לא זכיתי לראות הספר מור וקציעה שאוכל לדעת אם כנים דברי מה שכתבתי בדעתו לחלק]:

ג) לכאורה יש להעיר על דברי הרב יעב"ץ (דלפי סברת כבוד גאונו] שהעלה בדעתו דברכת שהחיינו על ראיית קרא חדתא ג"כ חיובית. וגם כ' כ"ג שנראה בסי' תקנ"א] שיש מחלוקת בזה בין האחרונים. ולפענ"ד נמצא מחלוקת בזה גם בראשונים. יעי' בהגהת סמ"ק [סי' קנ"א] אקרא חדתא פי' אראייתה. מיהו התם משמע דרשות ולא חובה ובפנים משמע דחובה דומיא דעל אכילתן עכ"ל. ובסמ"ק גופי' משמע דחובה יע"ש. והנה יוקשה על הפוסקים שס"ל דחובה היא איך יפרנסו סוגיא מפורשת דעירובין [דף מ': ] הנ"ל דקתני להדיא רשות לא קמבעיא לי:

ד) אולם מצאתי בס' האשכול [מזקנו של הראב"ד בעל השגות] בה' ברכות הודאה וז"ל. ואומרין זמן ברגלים בר"ה ויוה"כ כדאיתא בעירובין (דף מ': ] וכן בכל המצות הבאות מזמן לזמן. ומאי דאמרינן התם אקרא חדתא ברכת שהחיינו רשות היא לאו רשות לגמרי דאי חזי לי' ודאי מברכין עלי'. אלא רשות פירושו דאי בעי חזי ואי בעי לא חזי לי' כלל ואינו מברך. ולאפוקי דלא להוי עלי' חובה למיהדר עלויה. ואינה חובה כזמן דר"ה ורגלים שאין יכול לפטור עצמו עכ"ל הזהב. א"כ מבואר בדבריו דס"ל דברכת שהחיינו על ראיית פרי חדש הוי חיובית. ומתרץ קשייתי בטוב טעם מש"ס הנ"ל. דרשות הפירוש דאי בעי לא חזי לי'. אבל אם חזי לי' חייב לברך. שוב ראיתי בס' ברכי יוסף [או"ח סי' רכ"ה] בשיורי ברכה [אות ב'] וז"ל ובחידושי רבינו חננאל בר שמואל מרבוותא קמאי כת"י והמה בכתובים פ"ג דעירובין וז"ל רשות לא קמבעיא לי פירוש כי אינו חייב לחזור אחרי' עד שיראה אותה כדי לברך עלי' כי קמבעיא לי חובה. והוא אם חייב לומר זמן בר"ה עכ"ל. ויעי' במג"א (סי' רכ"ה סק"ו] שכ' שהחיינו ואינה אלא רשות גמ' וכ"כ בשה"ג וכ"ה (בסי' רכ"ג) דלא כמו שנדחק בכנה"ג עכ"ל. ובס' מחצית השקל כ' ביאורו וז"ל דלא כמו שנדחק בכנה"ג שפי' רשות דאין חובה עליו לאכול פרי חדש ולברך שהחיינו וכמ"ש בירושלמי סוף ס"ק י"ד עכ"ל. נראה שהכנה"ג זכה לכוין לדברי הראשונים בפירושו. והמג"א לא ראה דברי הראשונים הנ"ל. ומה שסיים המחצית השקל וכמ"ש בירוש' כו' אין לו הבנה על איזה מקום מרמז בירושלמי. ולפענ"ד הוא ט"ס וצריך לכתוב סוף קידוש הלכה י"ב. וז"ל הירושלמי עתיד ליתן דין וחשבון על כל שראה עינו ולא אכל ר' לעזר חשש להדא שמעתתא ומצמיח לי' פריטין ואכיל בהן מכל מלה חדא בשתא עכ"ל. וסיים בתשב"ץ [הקטן סי' ש"כ] הטעם כדי להרבות בברכות. וכ' בקרבן העדה דברכת שהחיינו קאמר יע"ש. ולכן אמר בש"ס דילן דהוי רק רשות ועכ"פ אינו חייב לראות ולאכול כדי שיברך שהחיינו. אולם נראה קצת בשו"ת הרמב"ם (סי' נ"ז) דהוי חיוב יע"ש. אולם לדינא העיקר כמו שהעלתי ב' הרמ"א באו"ח (סי' רכ"ג ס"א) כדעת הרשב"א בסי' רמ"ה] דהוי רשות. וכמו שהעלה כ"ג בשם האור זרוע. וכן מצאתי בס' הרוקח (סי' שע"א] ובתמים דעים להראב"ד [סי' ר"מ] ובשו"ת הרדב"ז ח"א סי' שי"ט] וכ"ה בעל העיטור הובא בטור א"ח (סי' תל"ב] ואף שתמה עליו הב"י מ"מ סיים הב"י מיהו בההיא איכא למימר דקים להו לרבנן דהכי תיקנו מעיקרא לברך זמן אקרא חדתא אם ירצה עכ"ל ויע"ש בהגהות מהרל"ח דלפ"ז מיושב גם קושיא הראשונה וכ"ה הב"ח שם וכ"ה המג"א והע'"ת [בסי' רכ"ה] וכ"ה בשו"ת חות יאיר [סי' רכ"ז] היוצא לנו מזה להלכה דקיי"ל דברכת שהחיינו הוי רשות. א"כ מתורץ קשיית הרב יעב"ץ על הלק"ט וא"ש ראיית כ"ג מדברי הלק"ט לדברי הלבוש ז"ל דאתרוג המורכב פסול מטעם דנעבדה בו עבירה מדהוא נגד רצון הבורא ית"ש:

ה) לפ"ז ארווח לן לתרץ מה שהביא כ"ג שנתחבטו האחרונים בדברי השלטי גבורים בפ' בכל מערבין בסוף לשונו שם שכ' ואולם צ"ע וכו'. ומה שהביא מעלת גאון קדשו מה שפירש הרב יוסף אומץ [בסי' נ"ו]. לפענ"ד ג"כ דחוק מאד. דלפי פירוש זה הי' סגי לכתוב ואולם צ"ע אם הוא רשות נפטר [ומיותר תיבת "או לא ואם היא רשות"] ולכן נלפע"ד לבאר דברי השלטי גבורים שמתחלה קאמר כפי מה שהעלה הרשב"א והאור זרוע והתמים דעים וסייעתי' דפי' הש"ס בעירובין דהברכה היא רשות אף שיראה או יאכל פרי חדש. מ"ה קאמר הש"ג וכיון שהוא רשות אין שום עונש למי שלא בירך. [דייקא אף שראה או אכל הפרי מ"מ הברכה רשות]. אולם צ"ע אם היא רשות או לאו. [פי' דצ"ע דאפשר הפירוש כמו שכ' בס' האשכול וסייעתי' דאז אם ראה הפרי או אכל הפרי חייב לברך שהחיינו. או הפי' כמ"ש בשו"ת הרשב"א דאז אף אם אכל הפרי רשות בידו שלא לברך]. ואם היא רשות נפטור עכ"ל הש"ג [כלומר שלא תקשה לך דאיך נוכל לומר דברכת שהחיינו היא חיובית הא בש"ס מבואר דהיא רשות. על זה מתרץ ואם היא רשות נפטור. כלומר דרשות בידו לפטור עצמו מהחיוב ברכה. כגון שלא יראה את הפרי חדש או שלא לאכלו. ואינו דומה לר"ה שלא יוכל לפטור עצמו מחיוב ברכת שהחיינו. מ"ה שפיר קאמר בש"ס רשות לא קמבעיא לי. וא"ש לכל הפירושים. לפ"ז מדוקדק מאוד לשון הש"ג ואין בו תיבה מיותרת]:

ו) ומה שתמה כבוד גאונו על הרב יוסף אומץ (בסי' נ"ו) במה, שהביא מעשה של הרב המקובל האלקי מהרח"ו זצ"ל שאכל פרי חדש בין המצרים ותמה כ"ג דאם הי' הפרי שלא ימצא אח"כ הי' יכול לברך שהחיינו ולאכול הפרי כמ"ש בס' מור"ם (בסי' תקנ"א] היא תמיהה קיימת. ולי קשיא ג"כ אקומתא השנית שהביא שהרב הי' חולה נהי דמוכרח הי' לאכול הפרי חדש אבל עדיין קשה אמאי לא הי' מברך שהחיינו כפי מה שכ' הוא בעצמו בס' הכוונות הובא בס' ברכי יוסף (סי' תקנ"א אות י"ב] כפי מה שהוכיח מהר"י ן' נעים מדברי הכוונות דהזהירות היא מלאכול. אבל אם הוא נצרך לאכול כגון שכבר בירך ברכת הפרי יברך שהחיינו וכן נסתר אקומתא שלישית שתירץ שהמעשה הי' בשבת. והא מפורש בדברי הכוונות שם וז"ל וענין זה נוהג אף בשבתות ור"ח. יע"ש:

ז) ונלפע"ד להצדיק צדיק דמעיקרא דנראה לי ביאור הלשון של הכוונות דה"ק שיש ליזהר שלא יאכל פרי כדי שלא יצטרך לברך שהחיינו כו' ר"ל שאז נצטרך מן הדין לברך וכיון שלא יהי' רשאי לברך יזהר ולמנוע לאכול. ואח"כ מצאתי בשערי תשובה [סי' תקנ"א] שכ' ג"כ לפרש כן יע"ש. אולם בזה לא מתורץ עוד אמאי אכל הפרי חדש בין המצרים. אולם באמת א"ש דהברכי יוסף הביא ב' הגהות מהר"י צמח כת"י וז"ל סיפר לי בנו של הרב ז"ל מו' שמואל נרו כי הוא זוכר שפעם אחת היו חכמי הדור אוכלין בשלחן אביו ז"ל והפצירו בו לאכול פרי חדש ואכל אותו בלא ברכת שהחיינו עכ"ל. נראה מזה שהרח"ו זצ"ל באמת לא רצה לאכלו כפי מה שהעלה בס' הכוונות. אולם כיון שגדולי הדור הפצירו בו לא רצה לעבור על דברי חביריו אף שהוא נגד דקדוק חסידות שכ' בס' הכוונות מלעבור על דברי חז"ל בשבת (דף קי"ח) מימי לא עברתי על דברי חבירי יודע אני שאיני כהן כו' יע"ש בתוס' ובא"ח (סי' רכ"ח) בהג"ה וד"מ ובט"ז ובהפלאה כתובות (דף כ"ד.) ובשו"ת יהודא יעלה (חא"ח סי' מ"א). ולא קשה על גדולי הדור למה הפצירו בו שיאכל ולעבור על דקדוק חסידות של ס' הכוונות. נוכל לתרץ דמזה מוכח באמת כאוקומתא השנית שהרב הי' חולה רק החמיר על עצמו ולא רצה לאכול פרי חדש אף שהי' נחוץ לו לרפואה שלא לעבור על דקדוק חסידות ומ"ה הפצירו בו שידעו שיהי' מוכרח לאכול שלא לעבור על דברי חביריו. ומה שלא בירך ברכת שהחיינו כיון דהוא לשיטתי' בס' הכוונות כפי מה שהעלתי גם ב' השערי תשובה שאין לברך אף אם יהי' נצרך לאכול] והראה הלכה למעשה דאין לברך בין המצרים ברכת שהחיינו אף אם הוכרח לאכול הפרי. וכמו שהביא הרב ברכי יוסף שם (אות ח') וז"ל יש מי שכתב דלאשה מעוברת זה יתנו פרי חדש ותאכל בלי ברכת שהחיינו כיון דכמה פוסקים ס"ל דברכת שהחיינו רשות אף בעושה או אוכל דבר שמברכין שהחיינו והכא יש לחוש שמא תתאוה ויגרום נזק לה ולולד יע"ש. לפ"ז א"ש דשפיר עביד הרב המקובל האלקי הרח"ו זצ"ל ועשה כדת וכהלכה:

ח) ומה שכ' כ"ג אלא דהמתבונן היטב יש ויש להשוות ס' הלק"ט עם הרב שאילת יעב"ץ ונאמר דאף דנודה לכל ראיותיו והוכחתיו אין מהם סתירה לס' הלק"ט כו'. אודה ולא אבוש כי לא זכיתי לעמוד על כוונת כ"ג מעומק המושג. הלא עיקר השגת הגאון יעב"ץ הי' על הלק"ט רק בהרכבה מין בשא"מ שאז הוי נגד רצון הבורא ית"ש. וס"ל להלק"ט שאין לברך עליו ובזה ס"ל להרב יעב"ץ שיברך. ובוודאי רצוף בדברי קדשו כוונה עמוקה רק שקיצר מאד במקום שאמרו להאריך. ויאבה נא בטובו לבאר לי דבריו היקרים באר היטב ומתורתו ילמדני כמו שדרשו חז"ל על זהב ארץ ההוא טוב:

דברי אוהבו מקרב לב ונפש דוש"ת באהבה רבה ואהבת עולם מוקירו ומכבדו כערכו הרם משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו מצפה לתשובתו הרמתה: שלמה אברהם בלא"א המופלג יר"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י:

תוכן העניינים

בכורי שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה