בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה
שלמה אורח חיים סימן מה
בעזהית"ש. ג' בטו"ב אלול וברכו"ת טו"ב לפ"ק במושב יאוד ת"ו. ברכות שמים. לשלום וחיים. כתיבה וחתימה. טובה ונעימה. לכבוד ידי"נ הרב המאוה"ג. המפורסם חו"ב סוע"ה. תפארת חכמים. ועטרת השלמים כ"ש מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י. שלום לו ולכא"ל:
אחדשה"ט. זה יותר מחצי שנה מיום הגיעני מכתבו היקר בח"ת להשיב על מכתבי אליו אשתקד בענין קונטרסו "פרי עץ הדר" ואנכי אמנם לא השבתיו. אפס כי לא מלבי. רק מכובד הכתיבה בזקנתי ושבתי במושב קטן. ואין עמי איש לעזרני בכת"י. וע"כ גם במכתבי הראשון קצרתי בכ"ד. ואולם ימים אלו דעת ב"א בחשבון השנה עם קונהו יתחשב. חשבתי דרכי כי אולי עברתי על גזילה (ערש"י ברכות ו' סע"ב. גזילת העני. ולפ"ד הדרש מלשון מענה ותשובה. ואף דמר עשיר ניהו שייך זה) אמרתי להשיב אף מכתב שנית ואם בקצרה. חפשתי ומצאתי מכתבו ובמקצתו אשיב על סדר אותיותיו:
והנה בענין שופר ואתרוג של כלאים. מן (אות א' עד אות ד' ה'). לא ראיתי להשיב. ואם אין דעתו משתוה לדבריי. הלא כן דרכה ש"ת. ואין דעתן של ב"א שוות. בשגם חזינא דנחית להצדיק הצדיק דמעיקרא הגאון דפיעטרקוב ז"ל. ומ"מ כתב כבודו שגם פירושי בירו' נכון. ויישובו על המג"א בענין מצה גזולה ניתן לאמור. ודולידא אימי' כוותי' תלד. אע"ג דאית לי' פירכא. דהלעיסה אינו צורך אכילה לשם מצוה. דהמצוה הי' יוצא גם בבלע. ורק צורך הקנין. וכמו שהי' עושה הקנין קודם הכנסה לתוך פיו. ואכמ"ל:
ומה שרוצה להעמיד דבריו בהרכבת איסור לשם הקדש. שמחתי במה שכיוונתי לד' הגאון חקרי לב ז"ל. אף כי ספרו לא זכיתי גם לראותו מעודי. וע"כ לא אענה על ריב לא לי. רק על החק"ל בשלא ידעתי מה כתב שם עוד. והנה קושייתו מרמב"ם בגידולי הקדש. יש אתי ביישובו באורך. אבל לא אוכל להעתיקם כעת. ורק מש"כ באורך לה"ר דקדושת דמים יש בו מעילה. בוודאי כן הוא דהרי כל הקדש בדק הבית הוי קדושת דמים. ואין זכרוני מה שכ' שם בתשובתי. ולפי זכרוני רק עמש"ש דהפירות אפילו באלף לא בטל הי' השגתי. אבל על גוף הפירות בפשוט יש לחלק בין הך דתרומות פ"ט גדולי הקדש. ובין הך דמעילה דמועלין בפירות שדה הקדש. דהא גדולי הקדש היינו שא' לקח פירות הקדש וזרען לעצמו ולא נתכוון שיהי' הפירות להקדש. וע"כ הפירות חולין. משא"כ בשדה שהקדיש הרי כיון שגם הפירות יהיה הקדש. ואכמ"ל. שמבואר הוא עפ"ד הרמב"ן (ב"ב דע"ט). הובא גם בקצה"ח (סי' ר'). וכדאסברה שם שאין הקדש במעילה אלא בהקדישה אדם. ולא כשוהקדש ממילא. ובמעילה הפירות ג"כ הוקדש במכוון. משא"כ פירות הקדש שנזרעו. לא נתכוון הזורע שיהיו הגדולין הקדש. והי' מיושב קושייתי מתרומות על דבריו. אבל מ"מ לא ידעתי מאי קאמר שם דהול"ל הרכבת איסור בזורע בשל הקדש דא"כ מאי איצטרך למימר דאינו חוזר מעורכי מלחמה. והלא אינו שלו. וע' סוטה (מ"ג א') פרט לגזלן גבי בית והה"נ בכרם. וע' ב"ב (כ"ז ב') גבי בכורים. ומחמת שאין קונטרסו תח"י. גם תשובתי אליו אין בידי שום העתק כי אין לי מי ומי שיעתיק. ובקושי אכתוב ליי"ח מפני כבוד התורה. וע"כ לא אוכל לדון בזה כעת הרבה: ואולם מה שהקשה עמש"ש דקדושת דמים פשיטא דבטל. מפרוטה דהקדש סוף מעילה דמעל. ופלפל בחכמה עפ"ד הר"ש דאין חילול לדבר שאינו בעין. הנה כבר פלפל שם במל"מ. הנה מאז תמהתי ע"ד התו' ומל"מ. אף דעפר אני תחת כפות רגליהם. ל"ז להבין ד"ק דגמ' ערוכה בביצה (ל"ח ב') איסורא בטל ממונא ל"ב. ולא יהא כח הקדש קל מהדיוט כמ"ש שם מי שנתערב לו קב כו' ואכל הלה וחדי. והלא מ"מ נהנה מן ההקדש ש"פ. ואין זה ענין למעשר שני ג"כ. דשם הרי הוא שלו. ובירושלים אוכלם בעצמו. ורק איסור חוץ לחומה רביע עלייהו וזה בטל. ואין זה ענין לביטול דעלמא יבש ביבש ולח ודשיל"מ. ועפ"ז רוב ד' המל"מ שם אינם מוכרחים. וזה מקרוב מצאתי כי הרגיש בזה הגאון דסלאנימא בס' עמק יהושע ובנועם ירוש' פ"ח דתרומות. אע"ג שאינו מובן מה שרוצה ליישב ד' התוס' מצד ספק מעילות כו' דזה רק לרע"ק אבל לרבנן דהחיוב עד שיוציא כל הכיס אין ספק בדבר אם ממונא ל"ב ע"ש בנ"י פ"ח דתרומות ואכמ"ל:
ומה שהק' על תירוצי מה' נדרים ספ"ה על הכ"מ דקונמת הוי קדושת הגוף והקשה הרי הקדש יש לו מתירין ע"י פדיי'. הוא פלא דמפורש בנדרים (ל"ה א') דקונמת הרי עלי הקדש אין לו פדיון:
ומה שתמה עלי עוד במש"ש לפ' הך דפסחים הקדש אפילו באלף ל"ב. דעצי שלמים הוי קה"ג ואין לו פדיון ידידי רק על הלשון תפס. אבל אין נפ"מ למש"ש. דהגמ' דייק הלשון "ואפר" הקדש לעולם אסור והיינו בעצי שלמים שנשרפו. ואם הי' מעילה הי' משלם הנאה מה שנהנה באפי' מהעצים ויצא לחולין. אבל עתה שנהיו לאפר וא"א לחללם עתה שאינן בעין. וע' ביאור הגר"א באו"ח (סי' תמ"ה). וע"כ נשאר האיסור בלא פדיון. ואין זה ענין למ"ש רש"י דהקדיש העצים למכרן ולקנות שלמים. דהיינו בהיותן עצים וזה פשוט למעיין שם:
ומש"כ שבענין הראיה מעוקצין (פ"ב מ"ג) נימוק מקצתו. שמין הלימו"ן מפסיק בין האתרוג כתב כן הריא"ז ענזיל ז"ל. בל"ס כבר הביא כבודו זה בשם הגאון הנ"ל ורק אודיעהו במה שקצרתי אז בראי' זו. דיש מקום לבעל הדין לחלוק דעד כאן אמרינן שם דאינו חיבור רק בנימוק באמצע דהדבק רפה. אבל כאן שחלקי הלימו"ן שבו חזקים כמו חלקי האתרוג אפשר דלא הוי הפסק. דחבור ע"י דבר אחר בידי שמים הוי חיבור. והרי הבית יעקב בתשובה רוצה להכשיר אתרוג שחברו בקיסם. ואף שהשיגו בא"ר (סי' תרמ"ה) היינו דאין ראיה מעירובין פ"א דשם הוי רק משום מראית עין. ולהיפך אין לה"ר מתוספתא הובא בתוס' זבחים (ק"ה ב') דאתרוג שנפרץ ותחבו בכוש דאינו חיבור. דשם איירי רק לענין טבו"י ולא לענין מצות אתרוג כמו שיבין המעיין בתוספתא. גם אפשר דשם איירי בניכר החיבור ועסי' (קס"ח) באו"ח ומג"א שם. וגם בטומאה אמרינן הטעם בתוספתא דאהלות שאין חבורי אדם חבור. אבל בנ"ד שגידולו כן הוי חיבור בידי שמים ודבק חזק ואין ראיה לקרוא זה דהוי הפסק ולא מחובר. ורק לפ"ד אם רק נימא כסברא זו דמקרי מין אחר שהוא בינתים. ורק ע"י מה שמחבר חלקי האתרוג זה בזה. ועכ"פ אם היה מופרדין ולא נצרף מין האחר הי' פסול א"כ פסול מצד בל תוסף. וכמ"ש בסוכה (ל"א א') לר"י דס"ל אתרוג בעי אגד אי מייתי מינא אחרינא לאגדו בו עבר על בל תוסף. והה"נ הכא דכוותיה עכ"פ אתרוג שלם ומחובר בעי'. ואם החיבור הוי רק על ידי מין האחר הו"ל בל תוסף. ואכמ"ל:
וגם עתה הנני מקצר ועולה וכל מש"כ עתה הנהו אך רק לכבודו היקר בעיני מאד. אשר הוגד לי משקידתו בתוה"ק ללמוד וללמד לתלמידים. יפיצו מעיינותיו חוצה ליתן לו ד' ית"ש מהלכים בין העומדים. יחזק ויאמץ לאורך ימים ושנות חיים של טובה. והנני חותם בכל חותמי ברכות ושים שלום. וברכות השנים כי יכוי"ח בסשצ"ג לשנה טובה ומתוקה כאות נפשו ונפש ידידו הדוש"ת כה"י:
מרדכי גימפל: