אור ברסלב
בכורי שלמה חלק א שלמה אורח חיים סימן מא

בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה

שלמה אורח חיים סימן מא

שלמה אורח חיים סימן מ

ב"ה אור יום ב' ר"ח אייר תר"ן לפ"ק קאליש. החוה"ש וכט"ס לכבוד ידידי יקירי חרב הגדול. מעוז ומגדול. חריף ובקי. משנתו זך ונקי. צולל בים התלמוד ומצא מרגניתא טבא כבוד קש"ת מ' שלמה אברהם נ"י בהרבני הגביר המפורסם י"א הנכבד ושוע מ' דניאל זאב נ"י רזעכטע:

אחדש"כ. קודם חג הפסח. הבטחתי כבודו נ"י לעיין מעט בספרו בכורי שלמה. העומד הנתן במכבש הדפוס. ולהעיר בענינים. האמנם מראש דברתי לא אבוא באריכות. כן אין העת אתי למלאות רצונו לעיין בענין בשלימות. מלבד אשר אראה כי למותר הוא. כי כבר עבר עליהם עין עיוני הגדולים אשר נשא ונתן בהם ואם לדינא הכל שוין ואין מחלוקת היותו עומד להכריע. ואם לפלפולא יספיק פלפולת כ"ש להראות כבודו נ"י כי יקרים בעיני דבריו הנאמרים בעומק ורוחב. ואבוא מעט על סדר ענינים. והנני להקדים כי רק לפי דעתי. בלי ראות בספר אדון כי הנני מוטרד כעת בתשובת שאלה למעשה. וד' יאיר עיני:

א) בענין פסול אתרוג המורכב. כבר עלה ההלכה. והמור"ם אלשיך בתשובה (סי' ק"י) מביא ראיה ביחור של אתרוג שהרכיב באילן לימונ"א אף דצורת פרי היחור הוא אתרוג פסול מש"ס סוטה דילדה שסבכה בזקינה בטילה. וה"ה כאן נחשב כאילן. ותמהו עליו דאם דגלי הקרא לענין ערלה כן אבל מנ"ל דנעקר שם הפרי היוצא מהיחור בדומה לו. וכבודו הביא בשם הגאון המנוח הצדיק בעל נפש חיה יישוב נכון ע"ז. ולפע"ד נראה ליישב למ"ש תוס' חול (ד"ק ע"א) ד"ה בשקדם וסילקו דאף רב דס"ל מב"מ לא בטל מ"מ חתיכה שנאסרה במשהו ל"א דנעשה נבילה להיות אוסר אח"כ במשהו. והיינו תרי משהו דל"א. והר"ן שם ביאר דכיון דלא נ"נ אינו אוסר משום מב"מ כל שטעם אחר של היתר מעורב בו. יע"ש. ויעי' יו"ד (סי' צ"ב טו"ז ס"ק ט"ז) ובנה"כ באריכות בזה. נשמע כל שכח אחר מעורב בו אף דמשהו מהראשונה נשארה בו מ"מ נתקלקל השם מהיותו נקרא מב"מ. מעתה גם בייחור ש"א המורכב באילן אינו מינו נתקלקל שם הפרי דכח אחר מעורב בו ולהכי פסול. רק דמ"מ יש לדון דבהך דמב"מ קלקולו שלא לאסור האחר שנפל בתוכו אבל מ"מ יש לדון דאיהו גופא לא נתקלקל כל שהוא בעצמו וע"ז תסובב הראיה מילדה שסיבכה בזקינה דנשתנה גם לעצמו וממילא דהפרי פסולה דכח אחר מעורב בו. אמנם באמת לפענ"ד טעם הר"ן דכל שטעם היתר מעורב בו ל"א מב"מ ל"ב הוא למ"ש תו' וראשונים זבחים (ד' ע"ג) וחולין (ד' צ"ח) דביבש בטל מב"מ גם לר"י דהא דל"ב נלמד מדם הפר ודם השעיר ובעי היות לח דומה לו. וה"ה בענין תרי משהו דכל דכח היתר מעורב בו לא נלמד מדם הפר והשעיר ובחולין (ד' צ"ח ע"ב) סוגיא זרוע בשילה. האריך הרשב"א בטעם אם מב"מ ל"ב. ויע"ש ר"ן בהא דרבא ל"נ אלא לטע"כ דקאי לר"י דאם טע"כ הו"ל מב"מ ול"ב ואם טע"כ לאו דאו' מותר גם לר"י. והיינו כיון דנלמד מקרא טע"כ שוב דומה לדם הפר והשעיר. ודכירנא כד הוינא טליא אמר לי כבוד אאמ"ו הרב המאוה"ג הצדיק המנוח זצלה"ה להוכיח מהר"ן במה דנסתפקו האחרונים בהא דטע"כ לאו דאו' אם הוא מטעם ביטול או אף דנאסר הטעם בעצמו מקרא דהטמאים יעי' חולין (ד' קי"ב ע"ב) ברמב"ן ובריטב"א כל שנתערב לא אסרתו התורה. וכבר האריך בזה החות דעת (סי' צ"ח סק"ג) ואחריו גדולי האחרונים. ומהר"ן מוכח דאינו משום ביטול דאם מדין ביטול גם אם טע"כ אינו מה"ת מהדין דאסור. והיא הערה וראיה נכונה. אח"כ יצא לאור תשובת רבינו רע"א. וראינו בסי' קס"ו מביא ראי' זו. אמנם למ"ש נראה גם אם נימא דהא דטע"כ אינו מה"ת היא מטעם ביטול יש מקום דמ"מ גם לר"י בטל דמכיון דלא גלי קרא היותו כעיקר שוב מתבטל דאינו כמו דם הפר ודם השעיר דבעי ממש או למ"ד טע"כ מה"ת מכיון דריבתה התורה היותו בכ"מ כמו עיקר ואין בזה סתירה מהר"ן. ובזה אזדא ראיות החות דעת (סי' ק"ה סק"ב) והאחרונים הביאו דברי רש"י חולין (צ"ח ע"ב) ד"ה לטע"כ ורבא ל"ל ט"כ בחולין. מדאורייתא ברובא בטל. ע"כ. נשמע דס"ל דהיא מדין ביטול. ולפע"ד אין כאן ראיה דרש"י לשיטתיה דס"ל ע"ז (ד' ס"ז ע"ב) טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין דהיינו חלב שנפל נימוח ואין ממשו בעין. והיינו אף אם יש בו כזית בכא"פ מכיון דנימוח בטל מה"ת וגם בזה אינו אסור מה"ת אף דאיכא טעמא. [ויעי' תו' בשם ר"א דהיינו טעמו וממשו דלוקין וטעמו ול"מ היא דאין בו כבא"פ. והוא הנכון בדעת רמב"ם פט"ו המ"א וכמ"ש הלח"מ] ולהכי הצריך רש"י חולין לדון משום ביטול ברוב מכיון דנתערב גופו והיא כבא"פ ומכיון דנימוח מתבטל והטעם אינו אוסר מה"ת אבל בטעם לחודיה יש מקום דמודה דאינו משום ביטול רק דלא נלמד מקרא דהטמאים להיות איסור כה"ג. הנה העלינו בטעם ר"ן בתרי משהו משום דלא נלמד כה"ג מדם הפר והשעיר: ב) ובמק"א הוספנו בזה והוא בפסחים (ד' ע"ו ע"ב) סוגיא דריחא. א"ר בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש אסור מ"ט מפטמי מהדדי. והצל"ח הביא קו' הגאון מהרל"ך דגם בשניהן כחושין יהא אסור לרב דס"ל מב"מ ל"ב. והתו' ע"ז (דס"ו ע"ב) ד"ה רבא אמר כתבו ואם אפו המצות בז' ימי פסח ונמצאת חטה וחמץ באחת מהן כולן אסורות. נהי דטעם ליכא משהו בעלמא איכא ואפילו במעשה תנור דלאו פיטום. עכ"ל. וכיון דלרב מב"מ במשהו. [ולשיטת רי"ף מה"ט אוסר רב] ממילא גם בשניהן כחושין דל"ש פיטום אסור. והצל"ח יישב למ"ש הב"י יו"ד (סי' צ"ח). דבשר שור גדי ואיל שלשה מינין הם. א"כ י"ל דרב איירי דנבילה ושחוטה הם שני מיני בשר דאינו אוסר במשהו ובעי פיטום דוקא יע"ש. והרי"ף לא ס"ל כתו' בזה, יע"ש:

ג) אמנם בספר חות דעת (סי' צ"ח סק"ג) כתב הא דשור ואיל ועז הם שלשה מינים דוקא אם הם שלימים אבל בחתיכות כולן נקראין בשם בשר. ואפי' הרמ"א בד"מ דמשיג על או"ה. לא משיג רק בחתיכת דג וח' בשר אבל חתיכת בשר שור ואיל מודה דהוי ממש כמו קמחא דחיטי ודשערי יע"ש. מעתה יתעורר קו' הנ"ל דרב דנקט בשר שחוטה. בשר נבילה היינו בחתיכות בשר דהו"ל מב"מ גם אם אחד בשר שור והשני בשר איל ומהדין דגם בשניהם כחושין אסור. האמנם יש לדון בדברי חו"ד. ולמה שכתבנו נראה לדון למ"ש הצל"ח דהרי"ף לא ס"ל כתו' כן י"ל דהתו' לא ס"ל כהרי"ף בזה דאף אם ריח אוסר בפסח מ"מ למ"ד מב"מ במשהו בשאר איסורין אינו אוסר דהכרתי ופלתי יצא לדון גם למ"ד ריחא מלתא אינו מה"ת רק מדרבנן אוסר. ולפע"ד גם אם נימא דאוסר מה"ת מ"מ גרע מטע"כ דריבתה התורה היותו כעיקר וממילא דאוסר במשהו לר"י ודמי לדם הפר ודם השעיר אבל ריחא גרע ואף אם דאו' מ"מ אינו דומה לדם הפר והשעיר היותו אוסר משום מב"מ. והתו' ע"ז דכתבו דאוסר בחמץ היא דגם באינו מינו חמץ במשהו משא"כ בריח אם באינו מינו אינו אוסר מהדין דגם במינו אינו אוסר גם לרב מהטעם שכתבנו וכמ"ש הש"ך בנה"כ לענין תרי משהו דבחמץ אוסר. ומיושב קו' הנ"ל. וביישוב דעת הטו"ז י"ל עפ"י דברי תו' ע"ז (ד' ס"ו ע"א) ד"ה דרישא. ובמק"א יישבנו קו' הצל"ח עד"א:

ד) והנה אמרנו לרי"ף ורש"י דאף דריחא ל"מ מ"מ אסור לכתחלה ותמהו התו' והר"ן מהא דמקשה הש"ס ללוי מברייתא אין צולין ש"פ מפני תערובות. דהא גם ללוי ניחא דמ"מ לכתחלה אסור. ואמרנו דאיסורו לכתחלה משום א"מ איסור. אולם יש להעיר לרשב"א הובא יו"ד (סי' צ"ט) בנבלע איסור מיעט בכלי ודרכו להשתמש בו בשפע דמותר לבשל בו ואין בזה משום א"מ איסור לכתחלה. א"כ מהדין דגם בריח למ"ד ל"מ יהיה מותר לכתחלה דלא יבוא לאיסור כלל. אכן הרא"ה בבה"ב חולק על הרשב"א דגם כה"ג אסור ויע"ש טו"ז. מעתה הרי"ף ורש"י ז"ל ס"ל כהרא"ה בזה. והנה י"ל דפלוגתת רשב"א ורא"ה תלוי בפלוגתת ראשונים בהא דא"מ איסור אם מה"ת או רק מדרבנן דאם מה"ת אסור גם כה"ג אסור. ואם אינו אלא מדבריהם כל כה"ג דלא יבוא לאיסור לא גזרו. והרי"ף ורש"י ס"ל דמה"ת אסור לבטלו ולהכי גם בריח אסור כמו בקדירה שדרכו להשתמש בשפע לרא"ה. והנה יש מקום דפלוגתא הלזה אם א"מ מה"ת או רק מדרבנן תלוי בפלוגתת ר"נ (נדרים י"ח.) וריטב"א בהלכותיו שם בכל איסור שאסרה התורה באכילה אם היא איסור חפצא דרביע איסורו עליו או איסור גברא ככל לאו דעלמא. לריטב"א דהיא איסור חפצא אסור לבטלו מה"ת דאינו רשאי להפקיע האיסור דרביע עליו כאשר הוא. ולר"ן דהוא איסור גברא יש מקום דאיסור א"מ אינו מה"ת דכל שאינו אוכל לא רבץ איסור על החפץ וכשאכלו כבר נתבטל. ונראה גם להריטב"א דוקא האיסור שהוא שוה לכל בזה שייך דהאיסור רבץ על המאכל כגון נביל' וטריפ' וכדומה. אבל באיסור שאינו שוה בכל רק אסור לזה ומותר לאחר בזה מודה להר"ן דאיסורו אינו על החפץ רק האדם מוזהר עליו בלאו. מעתה בק"פ דאסור למי שאינו נמנה עליו ל"א דהו"ל איסור חפץ מכיון דמותר למנותו. ממילא דבזה לכ"ע האיסור לבטל לכתחלה אינו מה"ת רק מדרבנן וממילא במקום שא"א לבוא לידי איסור לא גזרו וכמ"ש. ולפי"ז מיושב קוש' תו' ור"ן הנ"ל דהש"ס מקשה ללוי דאם ריחא ל"מ ואינו אוסר בדיעבד גם לכתחלה היה מותר בק"פ דכל דאיסור ביטולו אינו מה"ת וא"א לבוא לאיסור גם מדרבנן מותר כמו להרשב"א הנ"ל. ומיושב קו' תו' ור"ן. האמנם לא נעלם מאתנו אשר יש לדון עליו וליישב הקו'. וכתבנו בזה בחיבורנו. ויישבנו בעזה"י קו' תו' עד"א. ולמ"ש דלרי"ף ריחא הוה משהו ואוסר לרב משום מב"מ י"ל דחולק על סברת תו' בענין תרי משהו ל"א וס"ל דאמרינן דמ"מ משהו איכא ולא ס"ל טעם הר"ן. וע"כ דס"ל כר"א דבשאר איסורין ל"א חנ"נ דאל"כ קו' תוס' חולין במק"ע. ולמה שכתבנו נסתרו דברינו ביישוב דברי האלשיך בתשובה הנ"ל. וי"ל:

ה) ובמ"ש להחולקים על הרשב"א. דאף בכלי שדרכו להשתמש בשפע אסור מה"ת משום א"מ לכתחלה. וע"כ הא דיליף טע"כ לר"ע מג"נ פסחים משום דאם טעם אינו כעיקר אינו משום ביטול. יש מקום ליישב קו' העולם בהא דיליף מג"נ טע"כ דלמא חיוב הגעלה מחשש בב"ח. והוא דהתורה גזרה אשר יבא באש תעבירו באש ובעי ליבון ולא סגי בהגעלה וכתבו תו' סוף ע"ז וחולין (ד"ח ע"א) אף אם רוצה להשתמש בו רותח ולא ע"י אור בעי ליבון דמ"מ פולט מעט מעט. וקרא דאשר יבוא היא דבא מקודם באש. וי"ל דאחר הגעלה לא יצא בשפע כיון דאינו ע"י אור והראוי לצאת בשפע יצא בהגעלה ראשונה דבלא"ה נחלקו בזה. ובסתם יהיה ששים נגד המעט רק דמ"מ אסור משום א"מ לכתחלה. וכבר יצא בתשו' רע"א (סי' ר"ז) לדון דבב"ח ל"ש א"מ לכתחלה. ביותר למ"ש תוס' ע"ז דכל שאינו נ"ט אינו משום ביטול רק דאינו דרך בישול ולא נאסר רק דבבעין אסור משום בישול דבאוכל אינו מקושר. אבל בבלוע בקדירה דמקושר כל שאינו נ"ט מותר מה"ת. מעתה אם טעם ג"נ משום בב"ח לא היה נצרך ליבון בכלי שנשתמש ע"י אש כל שאינו רוצה מעתה רק לבשל בו והיה מספיק הגעלה דאף דפולט אחר הגעלה מעט אין בזה משום איסור ביטול לכתחלה דכיון דמקושר אינו בא לאיסור כלל. ומיושב קו' העולם. אולם כבר יישבנו עד"א. וחתני ידידנו הרב המאוה"ג מ' נחום נ"י אבד"ק ניעשאווע מחבר הגהות ציוני מהר"נ על הרמב"ם הציע לפני מכבר בענינים אלו דברים חריפים ועמוקים. יצאתי מגדר פלפולו העצום. כי הקולמוס המשיכני. ועוד לנו בזה. והעת לקצר. ובדברי ריטב"א חולין (ד' צ"ז ע"א) בקדרה שבישל בשר לא יבשל חלב כתב דאיירי בידוע שהוא ב"י. או גם באינו ב"י וס"ל נטל"פ אסור. יע"ש. יש להעיר דהו"ל סרוח מעיקרא לכ"ע מותר. וכתבנו בזה במק"א:

ו) נשובה מעט לדברי הדר"כ נ"י אשר אראה לפי קט הזמן [אחר חצות הלילה] (בסי' כ"ה אות ס') הביא דברי הגאונים. הרב הגאון פאר הדור הצדיק המנוח בעל נפש חיה זצלה"ה והרב הגאון פאר הדור בוצינא קדישא מהר"א שליט"א האבד"ק סאכאציאוו. והעיר בהם בצדק דאם היתר לא בטל מהדין דהו"ל קבוע. ובחידושי יו"ד (סי' ק"י) בדיני קבוע אמרתי בטעם תו' דנסקלין בנשרפין לא מתבטלים משום דהו"ל קבוע. וקשה דהתו' ס"ל בכ"מ דכל שאינו ניכר לא מקרי קבוע מה"ת יעי' גיטין (דס"ד.) נזיר (ד' י"ב.) וכבר התפלאו בזה:

ז) וכתבנו למ"ש ר"ן נדרים וסוף ע"ז וכ"ה בחידושי רמב"ן ריש ב"ב דהיתר אינו מתבטל וה"ה כאן לגבי מיתה החמורה הו"ל כמו היתר דאינו מתבטל וממילא דהו"ל קבוע. וכמ"ש הר"ן חולין פ' גה"נ (ד' צ"ב) הביאו הדר"כ ג"כ. אמנם במ"ש דגם כל דפריש ל"א בזה לדעתי אינו דהשטמ"ק ב"מ (ד' ז') כתבו רק בס' בכור דגלי קרא עשירי ודאי ולא ספק. משא"כ במקום דלא גלי אם דאינו מתבטל מ"מ נימא כל דפריש דמרובא הוא ואף דנימא דמ"מ ספק איכא. מ"מ התורה גזרה אחרי רבים להטות כל דל"ש קבוע כיון דנפרש כמו בכל קבוע. והתו' זבחים שם אחרי כתבם דהו"ל קבוע כתבו וכ"ת נכבשינהו. א"א רשאי למשכן להחמיר וכו' הנה דמ"מ אמרינן בזה כל דפריש. ואמרנו דר"ת בתו' דכתב הטעם משום דממיתה למיתה ל"מ רוב: ס"ל דהיתר ג"כ דרכו להתבטל ולא ניחא לי' בתירץ תו'. אולם הא דא"ה א"ר בענין מיתה למיתה. הוא במקום דהו"ל קבוע. אבל מ"מ כל דפריש שפיר אמרינן דהתורה גזרה כן. ומיושב קו' העולם בשם הגאון מהב"ש בבת כהן דבשריפה. דודאי כל דפריש אמרינן אף ממיתה למיתה וכבר אמרנו יישובים אחרים בזה. והפמ"ג (סי' ק"י) במ"ז ס"ק עמד בדברי שמ"ק ב"מ יע"ש. ולפע"ד טעמו דגם ביטול ברוב מאחרי רבים להטות אינו ודאי רק גזה"כ. רק אחרי דהתורה התירתו ואף אם לא נהפך נחשב אונם עפ"י התורה וכמ"ש הר"ן ריש פסחים דאחר הבדיקה גם אם מצא חמץ אינו עובר למפרע דהתורה סמכה על החזקות והו"ל אנוס יע"ש. אולם כאן שוב גזרה דנהפך היותו מותר. אבל בהיתר שנתערב דאין דרכו להתבטל שוב הו"ל קבוע. וכבודו נ"י הביא דברי רבינו מרן הגאון הקדוש זצלה"ה בתשובה. ובדברי הגאונים בתשובת נפש חי' אשר הביא כבודו נ"י. יש לנו דברים רבים. ובראותי כי כבודו הרב נ"י העמיק הרחיב בזה. אמרתי בודאי נגע בכל פרט. לזאת שמתי מחסום לדברים האלה:

ח) וביישוב דברי האלשיך נראה דגם בטעם ראשון ס"ל דפסולו משום תערובות ואף דמצד תואר הפרי נראה דרובו מהייחור ל"א דאינו מינו מתבטל בו למ"ש המרדכי חולין ביבמה שרקקה דם דאין הרוק מתבטל משום דהאיסור והיתר נולדו ביחד. והמשנה למלך כתב בזה באבר היוצא דחלב כולו אסור ול"א דמתבטל משום טעם המרדכי. דלא כמ"ש הטו"ז וש"ך יו"ד (סי' י"ד) מעתה גם במורכב ל"ש ביטול דהאיסור והיתר נולדו יחד. אולם למ"ש הנודע ביהודא מהד"ב חיו"ד (סי' נ"ד נ"ה) לחלוק דגם למרדכי מתבטל בששים. וה"ה כאן דצורת אתרוג ניכר בו לגמרי מתבטל חלק שאינו מינו. וע"ז תסובב הראי' מילדה שסיבכה בזקנה דבטילה ילדה בזקינה ונחשב ניכר גם האיסור ולא מהני להכריע וממילא דאינו מתבטל: ט) כעת פתחתי שנית מחברת כבודו הרב נ"י וראיתי כי העמיק הרחיב בענין מורכבים. ובכל חפצי אויתי לקחת מועד. להשתרע בכל פרט. אבל מה אעשה כי היום לי למלאכה. אם בלימוד תלמידים. אם בשיעורן כסדרן. כן. בטרדות הענינים העמוסים עלי. מלבד אשר כעת עלי לברר תשובה בענין הלכה למעשה. והלילה היא לי למשמור. ואנכי הבטחתי את הדר"כ ידידי. קודם חג הפסח. כי במוצאי החג אמהר לבוא בדברים ואם מעט אריצה ואדברה. לזאת אם בליל העבר. בכלות החג. החילותי לבוא במכתב. גם הלילה הזאת היא לי למשמור לסיים מכתבי. ובאין ספק כי כבודו נ"י יעלה מחברתו על מכבש הדפוס בזמן היותר קרוב ובל"נ בהיות נגמר קונטרסו הראשון לצאת מבה"ד. אחלהו. לעת כי יהי' לו פנאי. כי ימחול לשלחהו לידי. להשתעשע בו. למען אבוא בפרט. על כל דבר. מחברתו יהי' לרצון לכל לומדי תורה. כל אשר כתבתי היא בלא ראות בספר:

י) שוב ראיתי במחברתו תשובתו הרמתה בחיו"ד (סי' י' י"א) את הרב הגאון הצדיק המנוח מ' אביגדור יהודא זצלה"ה האבד"ק קוי"ל בענין אה"נ. ומכבר אתנו אריכות בחיבורינו ובכתביי. ואין רצוני להעתיקו. מפני קוצר הזמן. רק הרשום בזכרוני ולא העליתיו בכתב ונוגע לפלפולו אותו אדבר והוא בערובין (ד' ל"ו ע"א) ב"מ רבא מר"נ. ככר זו. היום קודש ולמחר חול. וכתב רש"י על מעות שיש לי בבית מהו. והוא תמוה דגם בסתם קיי"ל קדושת דמים פקעה בכדי. כמדומה ראיתי בספר רבינו מהרע"א התפלא בזה. אולם כבר התמיה הריטב"א בחידושיו על רש"י ואמרנו דהריטב"א עירובין (דף ל') כתב בהא דככר זו הקדש דל"מ עירוב נימא הואיל אב"מ. יע"ש ובתו' סוגין מערבין לנזיר ביין. אולם בפסחים (דמ"ו ע"ב) ד"ה הואיל. הקשו בהא דאתה רואה ש"א ושל גבוה דשל גבוה כשלו הוא דהואיל אב"מ וכתבו ותי' ר"י דשא"ה דכתיב בהו קודש ל"ד. אע"ג דאב"מ חשבם הכתוב של גבוה. יע"ש. וה"ה כאן ל"מ ככר הקדש לצאת משום הואיל דלא נחשב שלו רק של הקדש. ולפע"ד היינו בהקדש עולם אבל בהקדש לזמן ובכלות הזמן יצא לחולין דלא הוי קנין הגוף להקדש כמ"ש הר"ן נדרים (ד' כ"ט) דקנין לזמן אינו אלא קנין פירות ל"ש כ"כ קודש ל"ד דגזרה התורה להפקיע דינא דהואיל וממילא דמערב בו מטעם הואיל כקו' הראשונים. ולפי"ז יתישבו ד' רש"י דהוצרך היותו הקדש בהחלט רק יהי' נפקע בזמנו ע"י פדיון דל"מ טעם הואיל להחשב ממינו מגזה"כ דקודש ל"ד. אבל בסתם לזמן בלא"ה מהני מטעם הואיל והארכנו עוד:

יא) והנה ראיתי כי הרב הגאון הצדיק המנוח האבד"ק קויל זצלה"ה העיר בתו' תמורה (דל"ג ע"ב) ד"ה הנשרפין בטעם דאפרן מותר דכיון דציוה הכתוב לשורפו ונעשית מצותו הותר כמו דאין מועלין אחר שנעשה המצוה ותמה למ"ש רבינו יונה הובא באו"ח (סי' רט"ז) דהמוס"ק מותר אם דיסודו דם משום דנשתנה. וה"ה באפר הנשרפין דנשתנה מהדין דיהי' מותר מהך טעמא. והנה מכבר אמרנו בזה דבהך דנשתנה נחלק הרא"ש והיינו בחילוף צורתו באין הבדל אבל אם הוחלף מקודם לדבר המותר וכמ"ש המג"א שם סק"ג באפרוח הנולד מביצת טריפה. ובע"ז ד"מ ע"ב בדבש אי משום עירובי מסרי סרי וכתב הר"ן בשם י"א דנתקלקל מקודם בזה לכ"ע מותר. והעיקר בזה למה דמבואר בע"ז דס"ז ע"א בנבילה שא"ר לגר דמותר. וכתבו הראשונים דפקע איסורו אחר שנפסל מאכילת אדם והחות דעת יו"ד (סי' ק"ג סק"א) הוסיף דאף אם תיקנו עדי ראוי לאכילה מותר דלהכי התירתו התורה דאם אינו ראוי לגר בלא קרא מותר דהו"ל שלא כד"א רק דהתורה גילתה דפקע איסורו ואם תיקנו אח"כ הו"ל כמו פנים חדשות ולא להיות חוזר וניעור איסור. רק דרב"י הוסיף דאם דלא נשתנה מקודם להיות א"ר מצד קלקולו רק נתחלף מצורה לצורה אחרת דמותר. והנה נראה דאם נתקלקל מקודם אף אם הי' איסור הנאה מותר אח"כ דמ"מ בשעת קלקולו הותר לגמרי דהא דנטל"פ מותר נלמד מקרא דנבלה שא"ר לגר. וכתב הר"ן דנלמד דכל שאינו נהנה ממנו אינו אסור. ובודאי דגם באה"נ נטל"פ מותר והיינו דגם איה"נ אם נתקלקל עד שא"ר לגר מותר. ותדע דאם לא הי' מותר איך למד ר"מ לאסור נטל"פמגע"נ דלמא גזרה התורה משום בישול אה"נ. וכל דהותר מקודם גם אחר שנתקן אינו חוזר להיות אסור. אמנם כ"ז בנתקלקל מקודם. כמו בנידון י"א בר"ן ע"ז בהך דמסרי סרי אבל בדינא דרב"י במוס"ק בהוחלף הצורה בלי קלקול בנתים נראה דוקא באיסור אכילה ס"ל להתיר דאינו אוכל האיסור דנחשב גוף אחר אבל באיסור הנאה אסור דמ"מ נחשב נהנה מהראשון. ויעי' מאירי ביצה ד"ב ע"ב דאף דבאיסור דרבנן שנתערב מותר להוסיף מ"מ באה"נ אסור להוסיף יע"ש נתישב קו' הש"ך (סי' צ"ט). ויע"ש חו"ד כתב טעם אחר. וכתבנו בזה במק"א. מעתה י"ל למ"ש האחרונים בנקברין דאפרן אסור אינו מה"ת יעי' פסחים ד' כ"ז בפ"י ויעי' כרו"פ (סי' פ"ז) מהדין דבנשרפים לולי טעם תו' הי' אסור דאסור לבטלו כדי להתירו. רק כיון דמצותו בשריפה מותר. ובמק"א כתבנו אף למ"ד א"מ איסור מה"ת מ"מ כל שנעשה גוף אחר כגון דם דאם בישלו מותר לבשלו. מ"מ מתישב בזה קו' הנ"ל. [ולשיטת ר"י דבכ"מ אזלינן בתר השתא ואין חילוק אם נתקלקל מקודם אם לא יש מקום דנלמד היתרו מהא דהתירה התורה נבילה שא"ר לגר אף אם תיקנו וכמ"ש החו"ד. ויש מקום דר"מ דקאמר למעוט סרוח מעיקרא לא ס"ל סברא זו ויתיישב קצת קו' מג"א מהא דקאמר בכורות חלב חידוש. דקאי לר"מ. וי"ל]. ראיתי בתשובתו להרב הגאון מאור הגולה האבד"ק קיטנא שליט"א (בחח"מ סי' א') פלפול ארוך ואנכי יישבתי בעזה"י ע"ד חריף דברי הגאון. לאשר דעתי להשיב ביום מחר אי"ה המכתב וספרו לזאת סיימתי. את אשר העליתי בזה היא בלילה בזמן קצר. ואבקשו לסלוח לי. ידידו:

שמשון ארינשטיין אבד"ק קאליש יע"א:

תוכן העניינים

בכורי שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה