בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה
שלמה אורח חיים סימן לב
ב"ה ועש"ק בעשירי למב"י תרמ"ב שאוול. ישגא שלום בביתו ורענן בהיכלו כבוד הרב הגדול החריף ובקי צמ"ס קנקן חדש מלא ישן תורה וגדולה במקום אחד עולה כקש"ת מוהרש"א רזעכטע נ"י ולכאל"ש:
א) מכתבו היקר הגיעני וכו' במה שכתבתי לדקדק בלשונו שכתב דזה חששא רחוקה שהמוכר לישראל יהיה גזלן כו' וע"ז השיב דהרוב הוי דאבותיו או מוכריו גזלוהו דלגבי דידהו הוי ספק השקול והביא דהפנ"י כ' דהוי מיעוטא דמיעוטא גזלנין. ועדיין לא ביאר שום סברא לחוש יותר על אבותיו שגזלו והניחו לו בירושה ממה שיש לחוש על העובד כוכבים המוכר לישראל. ודהפנ"י שאין לחוש רק משום חומרא בעלמא ע"כ דמיירי גם על השדות שיש להם בירושה מאבותיהם. ולא ידעתי למה הוצרך מעלתו לזה שיהיה ספק השקול לגבי אבותיו לחוד דעיקר תירוצו דלגבי האוונכרי לגזוז בעצמם ולעשות הספק בידים הוי ספק השקול דהחשש בכל גווני גם על אבותיו וכמ"ש בש"ג. אבל כשיגזוז העובד כוכבים המוכר דאם אבותיו גזלו הוי לגבי העובד כוכבים בעצמו ספק גזל אי נימא דמותר לעובד כוכבים ומשום החשש שגזלו בעצמו לא הוי ספק השקול. ואולם בעיקר יסוד דבריו דלפמ"ש התיבת גומא (פ' נח) בספק אמה"ח להושיט לב"נ דלהרמב"ם דסברא החיצונה להחמיר ומש"ה גלי בממזר להקל משא"כ בב"נ. וכ' דבספק גזל דמותר לישראל ואי הוי אסור לעובד כוכבים קשה מי איכא מידי דבזה לא שייך סברת הר"ן בסנהדרין דדין גזל ישנו גם בישראל. ולא הבנתי דמ"ש ספק גזל מכל הספיקות דשרי מה"ת לישראל דלא שייך בספק מי איכא מידי כיון דמ"מ גוף האיסור נאמר לגביה. וכיון דוודאי גזל ישנו גם בישראל דממילא בספק גזל לא גרע משאר ספיקות. וכה"ג כ' לענין שיעורין דקיי"ל דלא ניתנו לב"נ דהיינו כיון דסתם אכילה בכ"ש רק הלמ"מ דלעונשין אין חייבין אלא בכזית וכמ"ש המל"מ בפ"א מחמץ ה"ז ומשו"ה בב"נ דליכא הלכתא ממילא דסתם אכילה בכ"ש משא"כ לר"ל דסתם אכילה בכזית ה"ה בב"נ ועי' בכו"פ (סי' ס"ב סק"ג) ובראש יוסף לחולין (ל"ג.) וע"כ דאין כאן לר"י משום איכא מידי כיון דעיקר האיסור נאמר גם לישראל בכשיעור ומכל שכן אי לא אימעוט ישראל רק מספיקא ועי' בפמ"ג בפתיחה כוללת סדר הנהגת השואל (אות מ"ב) שהעלה ג"כ דספק מותר בב"נ ועי' בחת"ס חיו"ד (סי' י"ט) שמבואר ג"כ מדבריו שאצל ב"נ י"ל דין חזקת היתר אבל מספק היה אסור לב"נ וע"ש שלא נאמר אחרי רבים להטות לגבי ב"נ לענין ביטול ושם (בססי' ע') כ' שהולכין בב"נ בדי"נ אחר רוב דיינים. ועי' בשו"ת נוב"י מ"ת (חאה"ע סמ"ב) דל"א בב"נ כל דפריש רק בישראל נאמר אחר רבים להטות וע' בשו"מ תנינא ח"א (סוסי' פ"ו) בד"ה והנה מ"ש הרמב"ם שה"ר ג"כ לדהפמ"ג ועי' רדב"ז ח"ג (סתקמ"ז) ועי' בשו"ת ברית אברהם חיו"ד (רסי' כ"ד) דלגבי' ב"נ לית לן לימוד לאוקמי אחזקתיה וכל הספיקות שוין לגבי' כו' וא"ל דא"כ גם רוב לא יועיל לגבי ב"נ כמו בחזקה דלגבי ב"נ לא אזלינן בתר רובא כו' ז"א דודאי היכי דמותר לישראל מטעם רוב אהני השחיטה ושייך ליכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור. אבל להחמיר לנכרי מחמת רוב או חזקה לא שמענו ולא שייך זה. וי"ל דתליא בפלוגתת הפוסקים שהובא בפלתי (סי' ס"ג ס"ק כ"א וסי' ק"י ס"ק י"ג) אי רובא נחשב לוודאי או דהוה ספק והתורה התירה ספק זה וי"ל דלא הותרה לגבי ב"נ. וע"ע בשער נפתלי בשו"ת (סט"ו) בישוב קושית הש"א על הרמב"ם פ"ט ממלכים ה"י למה צריך אזהרה גם על אמה"ח דהא אין אבר שאין בו משהו בשר כיון דלא ניתנו שיעורין לב"נ דלכאורה למ"ד (בזבחים ע"ח) הפיגול והנותר שבללן דא"א שלא ירבה מין אחד על חבירו ויבטלנו בפיו אך אי לב"נ לא שייך ביטול איסורין נסתר זה יע"ש שהאריך לפלפל. וכעין זה העלה בשו"ת זכרון יצחק (סי' ק"ח) למ"ד ביו"ד (סצ"ט) דעצמות איסור מצטרפין משא"כ באמה"ח ועי' ב"ח יו"ד (סי' ס"ב) ואם כן נ"מ דב"נ מצווה על אמה"ח בנתערב עם היתר. ורק אי בד"נ לא שייך ביטול ליתא לכ"ז. ואף להפמ"ג (בסי' ס"ב בש"ד סק"א) שצידד באמה"ח דחייבה התורה אף שלכד"א הרי גידין ועצמות מצטרפין ליתן טעם מ"מ לרש"ל (שבועות כ"ג) בתוס' ד"ה דמוקים דלר"ש דכ"ש למ' לוקין גם שלכד"א ואם כן בב"נ דלא ניתנו שיעורין חייב גם בשלכד"א ועי' בשו"ת רע"א ובדו"ח באוכל אמה"ח שלכד"א ואכמ"ל. ובשו"ת פני אריה (סע"ד) האריך בטוב טעם בישוב קושית הש"א הנ"ל. וע"ע בשו"ת בנין ציון (ח"ב סי' קי"ח) ותירוצו הראשון מבואר ג"כ בחת"ס חיו"ד (סוסי' ע') ותירוצו השני דנ"מ אי אית ליה לב"נ בשר מה"ח אי להושיט לו אף אבר שלם וכבר הקדימו הפ"א ודחאו דהיכי שאם לא יושיט לו איסור זה יאכל איסור אחר ליכא נתינת מכשול. והארכתי לפלפל בכמה אופנים ואכמ"ל:
ב) ואמנם במה שכ' לבוא מצד ס"ס להקל לגבי עובד כוכבים המוכר לישראל ולא הוה משם אחד כיון דהספק האחד מתיר יותר מחבירו דאף אי גזלוהו אבותיו הוי אצל העובד כוכבים המוכר לישראל רק ספק גזל דמותר לב"נ דלא מועיל רק דלא מקרי נעבדה בו עבירה אם גזזוהו. אבל אם לא גזל הוא ולא אבותיו מותר לאוונכרי גופי' לגזוז בעצמו. והיינו דלגבי עובד כוכבים המוכר ליכא רק ספק אחד כנגדו דאי גזלו אבותיו ממילא הוי לגביה ספק גזל ולא הוי ספק השקול ורק להש"ך (בסי' ק"י סקט"ו) במחודשים דלעולם אנו צריכין להתחיל דלמא אין כאן איסור כלל. ואיך נוכל להתחיל ספק דלמא גזלוהו אבותיו הלא יותר טוב להתחיל דאין כאן אפילו ספק איסור שלא גזל כלל שמתחלה צריכין לדון אם יש כאן כלל דבר זה שאתה רוצה לאסור בשבילו ול"ד לעובדא דמהרא"י דהכא לא הוי הספק השני מתיר יותר דמוכרח לומר שגזל מאבותיו וכנ"ל. ותו דזה רק במקום שהספק השני היה מועיל לצרפו לרוב אבל הכא גם בשני הספיקות לא הוה רק בגדר ספק אחד השקול דאזלינן לחומרא וכמ"ש התוס' בסוגיא דפ"פ דס"ס לא מהני נגד רובא. ואולם להפנ"י בכתובות שם דמהני ס"ס אף במקום רובא דברצון למהוי פלגא ופלגא ועי' בכו"פ בבית הספק דהיא מחלוקת הרמב"ם וראב"ד בשפחתו של מציק אי שייך רוב במקום ס"ס ועי' בשו"ת תפארת צבי חיו"ד (סוסי' ס"ה) ובשו"ת תשואות חן (סי' ט"ז) ובשער נפתלי לאה"ע (סי' י"ג) בד"ה ובענין מעוברת ומניקת חבירו יעש"ב ובשו"ת אבני קודש (סי' י') ועי' בשו"מ תנינא (ח"א סי' כ') מ"ש לחלק בזה לפי דרכו יעו"ש בפלפולו. ובעיקר החקירה בספק משם אחד שכ' הפלתי מהה"מ פ"ג מה' אס"ב ה"ב היה לו להביא מפורש מדברי הרמב"ם דהוי ס"ס בה' בכורים פי"ב הכ"א יע"ש בראב"ד ובכ"מ ובט"ז יו"ד (סי' שכ"א ס"ק י"א). והכו"פ הרבה בקושיות דהא על הרוב הן משם אחד ועיין שם בחו"ד שמחלק במקום דאיכא ריעותא ברורה כגון בפ"פ שלא נמצא לה בתולים רק שיש שני עניני מתירין ואין ספק אחד תלוי בחבירו בעינן שיהיה משני שמות אבל בספק ריעותא א"צ שום תנאי וע"ש בביצת אדם בכללי ס"ס (סנ"ג) וגם בזה לא יתיישבו כל הס"ס שהעיר הכו"פ וגם לא משמע כן מכמה סוגיות והפ"ח (כלל י"ב) כ' מתשובת רשב"א (סי' אלף ת"ו) שכ' שיש להתישב בדבר והבין משום דהוה משם אחד כיון שהגיעה לכלל שנים ליכא לספוקי אסימנין וכ"כ הב"ש (בסקנ"ה סקכ"א) אבל בת' הרשב"א (סי' רצ"ח) דבספק הכניס עובד כוכבים ידו ונתק הסרכא דמותר מטעם ס"ס וע"כ כיון דאיכא תרי צדדים להתיר וכמ"ש המנ"י בקוה"ס (סעיף י"א סק"כ) ומ"ש שצריך להתיישב דאינו מתהפך דאם הביאה ב' שערות ל"ל דהוי שומא ושלא הגיעה לשנותיה והוי חד ספק ועי' ט"ז יו"ד (סט"ו סק"ד) ומ"ש התוס' דשם אונס חד דאת"ל ברצון ל"ל בקטנות דלא שייך רצון וכמו שדחה הכו"פ דהתוס' מכח ס"ס המתהפך דל"ל ספק ברצון ודלמא קטנה וכ"מ מפרש"י ותוס' גיטין מה"ב בס"ת ביד עובד כוכבים כיון דאיכא תרי צדדים שנכתב לשמה וכיון שהאיסור מכח העובד כוכבים צריך לדון תחלה אי כתבו וא"צ להתהפך אם כתבו לשמה וכ"מ מהכ"מ (רפ"ט מאס"ב ופ"י משחיטה ה"ו) וביו"ד (קפ"ז סעיף יו"ד בהג"ה). ובזה יונח גם עיקר הסברא דמשם אחד כיון דס"ס מטעם רוב לרשב"א וברוב סנהדרין אזלינן בתר המחייבין מטעם אחד רק דתלוי אם האיסור מצוי ובדאיכא תרי צדדים להקל הוי אינו מצוי ודעת הכנפי יונה ביו"ד בדיני ס"ס דאף להתוס' אינו רק בספק אונס דרוב יש לו קול אבל בספיקות גמורות אפשר דמש"א מהני ובבית יצחק בשעה"ס (סי' י"ז) האריך דש"א מדאורייתא הוי ס"ס גמור רק דחכמים החמירו במיעוטא דשכיח יעש"ב. וכבר מבואר בפמ"ג בש"ד סק"א שנסתפק אי מש"א לא הוי ס"ס מה"ת או מדרבנן ועי' במל"מ פי"ח ממעשר ה"ח דרבנן החמירו אפילו בס"ס כו' יעש"ב ואכמ"ל:
ג) ובלאו הכי הרי להרא"מ בפי' לסמ"ג ה' מגילה והובא בפ"ח או"ח (סי' תקפ"ט) דס"ס בתרי גברא לא אמרינן ולכך טומטם אינו מוציא אפילו את מינו ועי' בשו"ת מוצל מאש (סי' י"ג) ובשו"ת חמדת שלמה חאה"ע (סי' י"ז) משש"ב. והכי נמי הספק בתרי גופי אם אבותיו גזלוהו וגם על המוכר לישראל בעצמו ועבפ"ח בכללי ס"ס (ס"ק יו"ד) שהביא ג"כ דברי הרא"מ וע"ש בכלל י"ב מ"ש מהרא"י והא בלא"ה דספק הראשון מדאורייתא הוי בתרי גופי וי"ל דעדיפא מיניה קאמר. ולק"מ להב"ש (סי' ב' ס"ק י"ד) וכן במנ"י (כלל וסי' ק' ס"ק כ"ד) ומסיק דבספק חלל שבאנו לדון רק על האלמנה מאותה משפחה ובה נולדו הב' ספיקות יחד כשנשאה והכא נמי כשבאנו לדון על הנולדים אם נולד מעז שביכרה. ועי' בשו"ת תפארת צבי (סי' ס"ה) שני גופין אמרי' אם לא הוחזק איסור ובספ"א בגבינות לא הוחזק איסור על הפרה כו' וע"ע בשו"ת זית רענן (ח"ב סמ"א אות ג') דאפ"ל דרשב"ץ ס"ל כרשב"ם (ב"ב קל"ד ע"ב) גבי י"ל בנים דנאמן משום ס"ס דהוי בשני גופים ובהא דטומטם י"ל כתי' הט"א שם ועי' בשעה"מ ה' מקוואות (כלל ג') בד"ה ודע (ובפי"ט מאס"ב הכ"ג) ובספרי זכ"י בריש יבמות בתוס' ד"ה או שנמצאו ואכמ"ל:
ד) וגם דלהפמ"ג ביו"ד (סי' י"ז במש"ז ס"ק ט"ז ובפתיחה כוללת לה' ברכות (אות ד') דאפי בס"ס לקולא בברכות וא"כ לא שייך כאן משום ס"ס דא"כ יצטרך לבטל הברכה על הלולב וע"ש באו"ח (סי' ז' במש"ז) בד"ה שאלה דמדלא כ' בסתע"ג ס"ו דיטיל מים וישפשף ש"מ דאפילו ס"ס לא מהני ורק דזה לא חשיב ס"ס כיון דצריך לעשות בידים וכמובא ג"כ בפמ"ג (בר"ס תס"ז.) ובזה ניחא ג"כ הב"י בסקנ"ח בטיבולו במשקה שחולק ער"י שיביא עצמו לידי חיוב. ובלא"ה לכמה רבוותא דס"ס בפוסקים לא חשיב ס"ס וכמ"ש הכנה"ג בחאה"ע (סי' ס"ח) הגהות הטור (אות כ"ב) ועי' בספרי זכ"י בסוף תשובתי הראשונה ליומא (ס"ג) ד"ה ובעיקר דהמנ"י כו' מ"מ מבואר כן דהפמ"ג מהא דלעיל וכן ביעיר אוזן להרחי"ד אזולאי במערכת סמך (אות ל"ג שהכריע דאפילו בכמה ספיקות טובא אין לברך וגם בחי"א (כלל ה' אות ו') וע"ש בנש"א שהביא דהפר"ח באו"ח (סימן תפ"ט) דטעם התה"ד שהובא בב"י משום ס"ס והשיג עליו אולם עי' בש"ך יו"ד (סי' כ"ג סק"ח וסי' פ"ד סקנ"א) דספיקא דפלוגתא עדיף מספק בגוף המעשה ועי' בח"י (סתס"ז סק"י) ובמנ"י בתורת השלמים מחודשים (סעיף א' וב') ועי' פמ"א ח"ב סי' א') ד"ה ועוד אומר אני כו' שנראה שחולק עליו וכ"ה בשו"ת שבס"ס בלח"י על יו"ד שחולק על הש"י בזה שלא היה לפניו התורת השלמים ומחידושיו שבירר דבריו:
[ויש לפלפל ג"כ דגם בספק ברכה דהוא דרבנן מ"מ אתחזק חיובא מכבר לקיים המצוה ולברך גם כן מקודם כשתבוא לידו וע"ע בשו"מ תנינא ח"ד (סי' ס"ז) מש"ש כה"ג היכא שכבר אכל דבר שנתחייב בברכה. אך זה מבואר הביטול מכ"מ שאמרו כן ספק ברכות להקל גם בקיים המצוה. ועי' שבות יעקב ח"א (סי' א') וע"כ כיון דהחיוב הברכה רק סמוך עובר לעשייתן לא הוי מיקרי מקודם אתחזק]:
ובלא"ה היה לדון בסברת מעכ"ת משום ס"ס למ"ש בתשובת הרא"מ ח"א (סי' כ"ה) דהא דמקילין בס"ס אינו אלא בדבר שכבר נעשה אבל לעשות מעשה לכתחלה לא והובא בג"פ אה"ע קכ"ט (ס"ק קל"ג) ובתשו' מהר"י הלוי מייתי דברי הרא"מ ושקיל וטרי ובתשובת פני משה ח"א (סי' כ') דהיא דתשו' הרא"מ ש"ה שאינו מתהפך. אך להרא"מ בפי' לסמ"ג הלכות מגילה דאמאי טומטום אינו מוציא את מינו דל"א ספיקא דרבנן לקולא אלא בדיעבד וכן בס"ס דאורייתא לקולא עכ"ד. ומשמע שאפי' יהי' הס"ס מתהפך והגם שתמוה מסוגיות דעלמא שמתירין לכתחלה בס"ס איסור ערוה ואיסור מאכל ובדרבנן בספק אחד אפילו לכתחלה וכ"מ מתשובות הרשד"ם (סי' נ') ועי' בשו"ת מוצל מאש (סי' י"ג) דכוונתו דדוקא לענין איסור שהוא ל"ת שרינן ס"ס אפילו לכתחלה כדאמרינן ספק ממזר אינו בבל יבוא אבל לענין קיום מצות ואפילו דרבנן לא שרינן אפילו באלף ספיקות כיון שיש ספק אחד מיני אלף שהוא חיוב הרי החיוב מוטל עליו יעש"ב. והארכתי ע"ד החו"ד בפתיחה לס"ס ואכמ"ל. ועכ"פ בכאן לענין קיום מצוה דאתחזק חיובא לא מהני לצאת בס"ס ואפילו באין לו רק של גזל לא ניתן לדחות אפילו בספק גזל משל חבירו כדי לקיים המצוה וכמ"ש על קו' השג"א בתוס' בפ"ג דסוכה דל"ל קרא במצה של טבל הא הוי מהבב"ע דל"ש כאן עשה דוחה ל"ת יעי' בספרי זכ"י לפסחים (כ"ח ב') ובנדה (נ"ט ב') דל"א ס"ס לכתחלה היינו לגבי טומאה ואכמ"ל:
ה) ויש לחקור לכאורה אמאי שייך בהני אוונכרי איכא לברורי לגבי מי שמכר לו הקרקע להש"ך (בסימן ק"י) שהוכיח (מזבחים ע"ד) דביש לברר ע"י בדיקה ס"ס אסור והפר"ח דחאו ובמק"א הארכתי לפלפל טובא ואכמ"ל. ועי' בשו"ת שיבת ציון (סי' ל') ועי' שו"ת ברית אברהם חאו"ח (סי' ל"ד אות ג') וחאה"ע (סי' כ"ב אות ה') ועי' פר"ח (סי' ק"י) במ"ש להרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא מ"מ צריך לברר באיכא לברורי ועי' בס' זכ"י לפסחים (ט') ובחי' לברכות (כ"ז) ואכמ"ל. ועי' במל"מ פ"ד מבכורות דגם בסד"ר לא אמרינן לקולא באיכא לברורי ועי' בשעה"מ הל' מקוואות פ"י דחשיב סמיא בידן לברורי שתמתין עד שיתרבו סימנין ועי' במה"ר בערך איילונית ועי' בפר"ח או"ח סתל"ז ומנ"י (כלל נ"ט סק"ח) ולהש"ך בכללי ס"ס סל"ה. דבס"ס גמור א"צ לבדוק כלל אף שיש לברר האיסור. ולדעת הכנפי יונה שם דיש להחמיר באפשר לבדוק ובלי טרחה. ורק להנוב"י מה"ק חיו"ד (סי' כ"ב וסי' נ"ז) דצריך שיתבררו שני הספיקות ועי' בשו"ת אבני קודש (סי' ו') וכאן לא יצוייר כ"כ לברר הספק דשל אבותיו אם לא גזלוהו ג"כ. ואכ"מ להאריך יותר:
ו) כ"ז נמשכתי שלא מרצוני במרוצת הקולמס כו' ואזכיר להעיר לכ"ת רק בהערה אחת במש"כ כת"ר (באות ה') דלמ"ד ג"נ מדרבנן אסור לא שייך בזה שמא יתברר אח"כ שהיה אסור למפרע דכבר כיילו לן דבדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא ולא ניחוש שמא יחזור מהדין דכיון דבשעת מעשה לא נתברר שהוא איסור א"צ כפרה ע"ז ואף אם יתברר אח"כ שהיה איסור. יעי' בנו"ב מהד"ת חאה"ע (סי' ל"ה) בד"ה ולא דבר נכונה כו' דהאי דעירובין (ס"ז) באביי דבעי לאותבי לרבה ולא שבקי' ר' יוסף דאביי תלמידו דרבה ולאו בר פלוגתיה ולא בא רק לשמוע מה שישיב על הקושיא וסמכינן שבוודאי הרב יש לו טעם נכון ועש"ך (סרמ"ב ס"ק י"ב) והך דר"ה רפ"ד דאריב"ז נתקע והדר נידן הם לא ידעו טעם לאיסור עדיין אלא שרצו לדון אם יש בזה איסור ועי' בס' יום תרועה היכי שנחלקו שני חכמים באסד"ר פשיטא שהאוסר מחויב למחות ביד המתיר עד שיעמדו למנין אם הם שוין בחכמה ושניהם הגיעו להוראה כו' עכ"ל וגם מש"כ דא"צ כפרה הוא נגד הדין ועי' בא"ח (סי' שמ"ג סעיף א') בהג"ה בקטן שעבר עבירה בקטנותו שצריך תשובה כשיגדל וע"ש במ"א סק"ד מסנהדרין (נ"ה ב') דתקלה וקלון איכא גם בקטן וע"ש בט"ז (סק"ב) בפרש"י דב"ק (דף צ"ח ע"ב) דאכפי לר' אשי ששרף שט"ח של חבירו בילדותו ועי' ט"ז ח"מ (ס"ס צ"ז) ואף דהתם החיוב לחנך רק על אביו ועל הקטן ליכא גם חיוב דרבנן ועי' בשבות יעקב ח"א (סי' קע"ז) בישוב הסתירה מח"מ (סי' שמ"ט) דקטן פטור היינו מדיני אדם כרוה"פ דלא כהי"א בשם הא"ז מ"מ פוסק דחייב לצי"ש יעש"ב. ולא אשכחן נ"מ בין דאורייתא רק בשתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ובנתכוון לאיסור ועלה בידו של היתר שצריך כפרה כנזיר (כ"ג.) וכ"מ. וגם בספד"ר דלקולא מ"מ באפשר לברר האיסור בלא טרחה מבררינן כפסחים (ד"א) וכמש"ל. ועי' בשו"ת מנחת עני חאו"ח (סי' ח') בנכשל בשוגג באכילת חמץ שע"ע הפסח שהעלה דבשוגג צריך תשובה וכפרה דעבר על איסד"ר ואמטי ליה הנאה מעבירה דאו' ובביטול ואונסא דשכיח או לא ביטל ואונסא דל"ש אינו אלא משום מגדר מלתא ואסור גם לאחרינא משום ל"פ לחזק התקנה מ"מ כיון שע"י תקנה זו ממילא הוגדר הדבר ואיכא חשש ממילא אין איסור כלל וא"צ תשובה יעש"ב לפי דרכו. ועי' שו"ת (פמ"א ח"ב סמ"א וח"ג סי' י"ט) באכל עוף ומצא בו א' מח"י טריפות דהוי אונס כיון דא"צ לבדוק דסמכינן ארובא וה"ר מתוס' (ביצה כ"ה) בד"ה אורח ארעא ויו"ד (סי' קפ"ה) במצא דם שלא בשעת וסתה וממשנה (פסחים ע"א ב') שחטו ונמצא טריפה בסתר ונמשך אחריו בשו"ת שמן רוקח (ח"א סי' מ"ב) ועי' שו"ת חמ"ש חיו"ד (סי' א') שהאריך לפלפל בראיות הפמ"א ועכ"פ לא הקילו רק מטעם דגם מדרבנן לא היה צריך לבדוק ואכמ"ל יותר בזה. ומ"ש כת"ר על הערתי בתוס' שבת שהרגיש בזה הגאב"ד מגרידי"ץ זצ"ל יאמין שלא ראיתי כלל מש"ס החדש. ומ"ש כ"ת להעיר אי אמרינן בדרבנן אעל"מ יעי' בספרי זכ"י בתשו' ליומא (ס"ג) בדפי הס' (נ"ז ע"ג). ובישי"ע חאה"ע (סי' קי"ט סק"ו ובשער דעה (סי' קע"ה ס"ח) ובכנ"י על משניות בסוכה (פ"ג מ"ב). ומ"ש כת"ר מהשו"ת אמונת שמואל (סי' י"ג) יעי' בספרי זכ"י בחי' ליבמות (ק"ט א') בדפי הס' (צ"ד ע"א) מש"ש ועי' בשו"ת הר המור בגדולת מרדכי (סי' ח') ובנחלת עזריאל (בחולין ל"ג) ובכנפי יונה על יו"ד (סי' ס"ב) ועי' ברכת אברהם לפסחים (כ"ב ע"ב). ובשו"מ מהד"ת (ח"ב סי' ס"ז) משש"ב ובנחלת יעקב ח"ב בתשובה בחי' לביצה בענין טבילת כלים בדפי הס' (י"ד סוף ע"ב). ובעקרי דינים חיו"ד (סי' ז' אות כ"ד) בהגהת הד"ט. ובזה הנני מוכרח לסיים ואו"ש וברכה ויתענג על רוב שלום ויעלה מעלה מעלה באושר ועושר יחדיו כאות נפשו ונפש הדוש"ט בלונ"ח כל הימים:
יוסף זכרי' שטערן אבד"ק הנ"ל בעהמ"ס זכר יהוסף: