בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה
שלמה אורח חיים סימן לא
ב"ה יום ב' תשא תרמ"ב אזארקאוו. הרים ישאו שלום לכבוד ידיד ד' וידיד נפש כל חי ה"ה הרב הגאון האמיתי. שר התורה. נזר ישראל. סיני ועוקר הרי הרים בפלפולו הזך ועצום. חכם חרשים צדיק ונשגב. נ"י פ"ה עה"י כו' כקש"ת מו"ה יוסף זכרי' שטערן שליט"א אבד"ק שאוול בעהמ"ס זכר יהוסף וכו':
אחדשה"ט כמשפט. מכתבו הגיעני כו' והנני להשיבו כיד ה' הטובה עלי: א) הנה כתבתי בקונטרסי (אות פ"ה) דזה חששה רחוקה שהמוכר הזה יהי' גזלן רק דחיישינן שמא גזלו עובד כוכבי' המוכרו למוכר עובדי כוכבים זה או קודם לו וכיון דקרקע אינה נגזלת הוי הוא הגזלן וא"כ הוה רק ס' גזל גם אצל כותי הזה. והשיג כ"ג דמ"מ יש ספק שמא המוכר הגוזז בעצמו גזלו וא"כ הוי ספיקא דאורייתא ולהחמיר ע"כ דברי קדשו. ונלפע"ד לתרץ דנשמרתי מהשגת כ"ג במה שכתבתי דהוא חששה רחוקה שהמוכר הזה כו' ואינו ס' השקול רק מיעוט דשמא גזלו בעצמו והוי וודאי גזל אצלו אולם הרוב עומד נגד זה דרק אבותיו או מוכריו גזלוהו ועוד יש ספק שקול דאינו גזל כלל. ובפני יהושע פ' לולב הגזול ד"ה שינוי מעשה כ' להדיא דהוי רק מיעוטא דמיעוטא גזלנין יע"ש. ולכן לא חיישינן למיעוט הזה שגזלו בעצמו רק דהוה ס' השקול אם הוא גזל [כגון ע"י אבותיו או מוכריו] או דלא הוי גזל כלל. וא"כ מיושב קו' הט"ז על הלבוש דלא מקרי מהבב"ע ע"י גזל הנכרי כיון דהוה רק ס' גזל למי שגזזו ולהמיעוט שהוא בעצמו גזלו לא חיישינן כנ"ל דאזלינן בתר רוב נגד זה וא"כ כיון דהרוב אינם גזלנין פשוט דאזלינן בתר רוב ומותר לברך עליו:
ב) באופן אחר קצת נוכל לתרץ השגת כ"ג דהנה מצאתי תנא דמסייע לי בדברי השלטי גבורים בשם הריא"ז ס"פ לולב הגזול וז"ל הלוקח עצמו אחד מן המינים הללו משדה העובד כוכבים הרי זה לא יתלשנו הוא עצמו לפי שסתם עובד כוכבים גזלנין וחמסנים ומשיגי גבול הוא ושמא הוא או אבותיו גזלוהו לאותו אילן וקרקע אין נגזלת כו' עכ"ל א"כ מבואר בדבריו דהחשש הוא דשמא הוא או אבותיו גזלוהו גם משמע מלשון שמא דהוא ספק אם הוא גזל וכמו שהוכיח הכפ"ת מלשון רש"י דכ' שמא הקרקע גזולה וכ"נ משו"ת הרשב"א (סי' תתקס"ח) וכ"כ בשעה"מ (ה' גזילה פ"א) דהוי ס' גזל וא"כ הוי ס"ס ס' שמא לא גזלו כלל ואת"ל דהוי גזל אפשר דאבותיו גזלוהו והוי אצל המוכר הגוזז הכותי הזה רק ס' גזל א"כ לא נעבדה בו עבירה דס' גזל מותר אף לב"נ כמו שהבאתי בקונטרסי. מ"ה מותר לברך על אתרוג זה שגזזו המוכר הכותי. ומה שהקשה כ"ג דהוי מש"א לפע"ד אינו קושי' דכבר העלה הש"ך ביו"ד (סי' ק"י דין י"ב) דכל דס' אחד מתיר יותר מחבירו הוי ס"ס אף דהוא משם אחד יע"ש. וא"כ בנ"ד ס' גזלוהו אבותיו אז אסור לאוונכרי גופיהו לגזוז דיהיו הם הגוזלים רק דמ"מ אף דאסור להכניס עצמו בספק לכתחלה מ"מ אם גזלוהו לא מקרי נעבדה בו עבירה כיון דהוה רק ספק גזל אולם להספק השני שמא אינו גזל כלל אז מותר לאוונכרי גופיהו לגזוז וא"כ הוי ס"ס מעליא ומהני וכעין זה תירץ הרב חת"ס בחי' לפ' לולב הגזול הביאותיו בקונטרסי (אות צ"ה) יע"ש: ג) ומה שהקשה כ"ג עלי מדברי הריב"ש (סי' רע"ג) דעובדי כוכבים רובן גזלנין נינהו ובההוא אוונכרי כודאי גזל חשוב דסתם עובדי כוכבים גזלנין נינהו דאל"ה בס' גזל מהני שינוי החוזר כדמוכח מהא דלוקחין מהן כר מלא מוכין משום שינוי ואף דהוי שינוי החוזר יע"ש עכ"ד. לפע"ד אינו השגה לעולם דהוה רק ס' גזל ואפ"ה א"ש דדוקא אם השינוי החוזר נעשה עוד ביד הגזלן אז אחר יכול לקנות אם הוא ס' גזל וכמו שהבאתי בקונטרסי (אות פ"ג) בשם כמה פוסקים ואפ"ה א"ש דדוקא אם השינוי החוזר נעשה כשהי' עוד ביד הגזלן אזי אחר יכול לקנות אם הוא ס' גזל אמנם וודאי אסור לקנות ס' גזל ולעשות בהחפץ שינוי החוזר וראי' לזה מח"מ (סי' שנ"ח סי"ב) אבל לוקחין מהן כר מלא מוכין דהוי נשתנה ביד הגנב כו' עכ"ל הרמ"א. א"כ מבואר דכל ההיתר הוא מדהוי נשתנה ביד הגנב מ"מ דכ"ז שלא נשתנה ביד הגנב אסור לקנות ממנו וא"כ באוונכרי כיון שהמה יעשו בו שינוי החוזר אינם רשאים לקנות ואינם יוצאים בלולב זה דדלמא הוי גזל ומיושב קושית הריב"ש. ובלא"ה הרב כפות תמרים הקשה ג"כ קושית הריב"ש מדעתא דנפשי' ותירצה בטוב טעם דלענין מצוה החמירו אפילו בס' גזל בשינוי החוזר אף דלענין דברים שאינם צורך מצוה מהני שינוי החוזר לברייתו יע"ש. ונלפע"ד להביא ראי' לתירוצו מדברי התוס' סוכה (דף ל') ד"ה שינוי החוזר לברייתו וז"ל ואע"ג דקני מדרבנן כו' כיון דמדאורייתא לא קני לא נפיק הכא ע"כ. א"כ נוכל לומר דגם בכר מלא מוכין דקונה בשינוי החוזר דוקא מדרבנן ולא מהני במקום מצוה מדאורייתא. ויעי' בשעה"מ בפ"א מ"ה גירושין (ה"א) שהביא ג"כ קושית הריב"ש והכפ"ת ותירץ באופן אחר דע"כ לא כתב ה"ה דבספק גזל בשינוי כל דהוא מותר אלא דוקא בכר מלא מוכין דאיכא תרתי שינוי שם ושינוי מעשה שינוי השם דמעיקרא קרי לה מוכין והשתא כר וכסת ושינוי מעשה נמי איכא דעבדינהו כר וכסת אבל בוודאי גזל לא מהני ולא סבר ה"ה בפ"ו מגניבה כהתוס' דמהני שניהם אפילו בוודאי גזל ע"ש. וכן כתב השעה"מ בה' ובלא"ה כבר העלתי בקונטרסי דעת הריטב"א והפ"י והח"י והים התלמוד והכפות תמרים והשעה"מ כולם פה אחד דהוי רק ס' גזל דלא כריב"ש דרובן גזלנין נינהו:
ד) ומה שרמז לי כ"ג לעיין בשו"ת הרמ"ץ (חא"ח סי' מ"ט) שאלתי לי הספר ועיינתי שמה ומצאתי שרצה להשיג על הריב"ש הנ"ל שכ' דעובדי כוכבים רובם גזלנין נינהו וכוודאי גזל דמ"מ לא הוה רק ספק דהא האוונכרי אזיל לגביהו כדמוכח בש"ס כו' זבניתו אסא מכותים דלא יתלשו האוונכרי בעצמם ההדסים וכיון דהעובדי כוכבים הם במקומם הוי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה ככתובות ונזיר (י"ב) ודחה זה באות ג' לפמ"ש התוס' והרא"ש בחולין פ' ג"ה. דלא שייך דין קבוע כ"א בניכר האיסור במקומו כגון ט' חניות אבל בנ"ד לא ניכר הקבועות ע"כ. ולפע"ד צדקו דבריו רק לשיטת הפר"ח ביו"ד (סי' ק"י) שפוסק כן. אולם לדעת הב"ח שם דאף בקבוע שאינו ניכר דהיינו בתערובות חניות הוי קבוע ד"ת וראייתו ממקום שבאת מזרק אבן לגו דהתם אפילו באינו ניכר העובד כוכבים איירי ע"ש א"כ הדרא קו' הרמ"ץ לדוכתי' על הריב"ש וא"ש לפי מה שהשיגו עליו האחרונים דבאדם לא שייך לומר אינו ניכר דהוא בעצמו יודע ומכיר את עצמו ולא שייך ג"כ ביטול משא"כ חניות בטלין ברוב ובזה א"ש התוס' בסנהדרין ובחולין (דף י"א ע"ב) ודו"ק מ"מ בנ"ד ג"כ לא מקרי קבוע שאינו ניכר כיון שהמיעוט שאינם גזלנין מכירין בעצמם ולא שייך לומר ביטול וא"כ הוי קבוע הניכר וכמחצה על מחצה דמי:
אולם העיקר לדינא נראה כדעת רוב פוסקים. שהעלתי בקונטרסי (אות פ"ג) דבאוונכרי הוה רק ס' גזל דלא כהריב"ש. והעלתי כן בשם הריטב"א סוכה (דף ל' ע"ב) ד"ה ופרכינן והכפ"ת והפנ"י שם והח"י סי' תנ"ד והים התלמוד ב"ק (דף ס"ו) וכן העלתי לעיל בשם שו"ת הרשב"א (סי' תתקס"ח) ובשעה"מ ה' גזילה פ"א יע"ש. ובפרט לפמ"ש ב' הפנ"י והח"י דרק מיעוטא דמיעוטא הם גזלנין א"כ אף לדעת היש"ש פ"י מב"ק שהביא כבוד גאונו דכשהמיעוט והרוב שווין מותר לקנות אצלם ול"ש בזה לומר קבוע כיון שהוא קבוע שאינו ניכר ואף לפי מה שהעליתי בשם האחרונים דבאדם לא שייך קבוע שאינו ניכר כיון דהאדם מכיר בעצמו מ"מ אפשר לומר דבנ"ד דנין על הקרקע אם היא גזולה וא"כ שוב הוי קבוע שאינו ניכר דלא מקרי קבוע ונוכל לסמוך על הרוב כמ"ש הפנ"י או כמו שכתבתי לעיל (אות א') ומה שהעתיק כ"ג דברי היש"ש ב"ק (פ"י דין נ"ח) דכשהמיעוט והרוב שניהם שווין כו' עכ"ל. הנה היש"ש כתב בעצמו שברמב"ם לא משמע כדבריו וכן מש"ע לא משמע רק כשהמיעוט משלו מותר לקנות אצלו:
ה) ומה שהשיג כבוד גאונו על הרב חק יעקב (סי' תנ"ד סק"ו) במה שהבין בהבנת הט"ז (ס"ס תרמ"ד) מקושיתו דהגוזל בתרא בהא דרב אשי אינו מוכרח די"ל דהתם הי' ג"כ לרב אשי לחוש לכתחלה רק משום חומרא בעלמא כיון שאפשר שיתברר אח"כ שהי' איסור וכמ"ש הפנ"י ד"ה וליקניהו בשינוי מעשה עכ"ד הקדושים. ולפע"ד אינו השגה לפי מה שהעלו האחרונים דהפלוגתא בהפקעת הלואה אי שרי בעובד כוכבים פליגי אי גזל נכרי אסור מן התורה דמאן דס"ל ג"נ מן התורה א"כ אין הטעם משום חילול השם רק דגזילו אסור וא"כ מה לי גזל ומה לי הפקעת הלואה ומאן דס"ל ג"נ מדרבנן משום ח"ה היכא דליכא ח"ה שרי. וא"כ ר' אשי דס"ל בב"ק (דף קי"ג) במוכס עובד כוכבים יע"ש ברא"ש דס"ל דהפקעת הלואה שרי מוכח דס"ל דג"נ רק מדרבנן אסור א"כ מיושב השגת כבוד גאונו דשם לא שייך לומר לר' אשי לחוש לכתחלה רק משום חומרא בעלמא כיון שאפשר שיתברר אח"כ שהי' איסור דדוקא אם ג"נ מה"ת אז אמרינן דעשה איסור למפרע אף דאז לא ידע שהוא גזל מ"מ הוה כמו אכל חלב בשוגג דצריך עכ"פ כפרה וא"כ אין זה דרכי נועם אולם לר' אשי דס"ל דג"נ מותר מה"ת רק מדרבנן אסור ל"ש בזה לומר דניחוש שמא יתברר אח"כ שהי' איסור ועשה איסור למפרע. ז"א דכבר כיילו לן חכמי הש"ס דבדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא ואמאי לא ניחוש שמא משום הקושיא יחזור מהדין ועשה איסור למפרע אע"כ דבדרבנן לא חשו לזה כיון דבשעת מעשה לא נתברר שהוא איסור א"צ כפרה ע"ז אף אם יתברר אח"כ שהי' איסור וא"כ א"ש דר' אשי לא חש לזה וכן הדין אם מכר איסור לחבירו וחבירו לא ידע ואכלו דאיסור דאורייתא א"צ לשלם ואיסור דרבנן צריך לשלם כח"מ (סי' רל"ד):
ו) ומה שהשיג כ"ג על מ"ש (באות פ"ו) בישוב קו' הט"ז על הלבוש דבאוונכרי דאפשר בהיתר ע"י ישראל אחר ולא הוה מהבב"ע כיון שאפשר בלא עבירה כמ"ש הפ"י והשיג כ"ג דהא ר' הונא אמר להו דליגזזינהו אינהו ובאמת לר"ה ב"ק (קי"ד) דגזל עובדי כוכבים אסור לישראל מה"ת וא"כ גם לגבי ישראל אחר הוה מהבב"ע ועי' נו"ב מ"ת חאו"ח (סי' קל"ד) דעיקר החשש שמא גזל מישראל עכ"ד. ונלפע"ד לתרץ דעיקר קושיתו לא עלי תלונתו רק על הרמב"ן והס' יריאים שכתבו כן ובאמת כבר ישב על מדוכה זו הרב שעה"מ בה' גזילה פ"א על הרמב"ן והניחו בצ"ע. ונלפע"ד לתרץ דלא מיבעיא לשיטת הערוך שגורס אמר רבא בוודאי מיושב קושית השעה"מ וכבוד גאונו. דהנה כבר העלתי באות הקודם בשם האחרונים דהפקעת הלואה של עובדי כוכבים אם מותר תלוי בגזל נכרים יע"ש וכיון דרבא ס"ל בב"ק (דף קי"ג) דהפקעת הלואה מותר ע"כ דס"ל גזל נכרי מותר מה"ת א"כ מיושב קושית השעה"מ דכיון דמיירי בג"נ דמותר מה"ת ורק מדרבנן אסור שוב לא שייך בי' מהבב"ע כמ"ש רש"י גבי דמאי בפסחים (דף ל"ה ע"ב) ד"ה דמאי לא חזי. לחד תירוץ. ואפשר אז לפי תירוץ השני דגם בדרבנן מקרי מהבב"ע אפשר דוקא באכילת איסור בשעת מצוה דזה מהבב"ע טפי אבל בלא"ה לא, לפי"ז א"ש תירוצי לקושית הט"ז על הלבוש אף דכותי בכותי אסור מה"ת מ"מ כיון דאפשר לגזוז ע"י ישראל ואז מותר מה"ת ולא הוה מהבב"ע שוב אף שנגזוז ע"י כותי ג"כ לא מקרי מהבב"ע כמ"ש הפ"י במתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול. רק אפילו נגרוס אמר ר' הונא ג"כ א"ש כמ"ש בשו"ת שער אפרים (סי' י"ב) דמ"ש הרמב"ן דליכא מהבב"ע משום דקאי אגזל עובד כוכבים משמע דס"ל דאינו אלא דרבנן וכ"כ בס' ישועות יעקב באה"ע (סי' כ"ח) דמרמב"ן משמע דגזל עובד כוכבים מותר מה"ת דאל"כ הוה מהבב"ע. א"כ נראה דס"ל בדעת ר"ה דמה שאמר בב"ק (דף קי"ג.) דג"נ אסור הוא רק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ועי' בכסף משנה בה' גזילה (פ"ב ה"ב) שס"ל ג"כ בדעת הרמב"ם דג"נ מדרבנן ואף דהיש"ש ס"ל בדעת הרמב"ם שאסור מה"ת מ"מ תמה עליו איך אפשר שהתורה בכללה לישראל נאמר והסכים דאינו רק מדרבנן והביא מרש"י סנהדרין (דף נ"ז.) אהא דתניא על הגזל ועל הגניבה וכ' רש"י ישראל בעכו"ם מותר דלא תעשוק רעך כתיב ולא עובד כוכבים ומדרבנן אסור משום ח"ה ע"כ. משמע דס"ל ג"נ מדרבנן יע"ש שהסכים דהוה רק מדרבנן וא"כ א"ש דברי הרמב"ן ותירוצי הנ"ל. אלא אפילו נימא כסברת שו"ת ח"צ (סי' כ"ז) שהשיג על קושית היש"ש על הרמב"ם דהרי לא להם אלא לנו נאמר שלא נרגיל במידות רעות ואפילו לגנוב מהם אסור מה"ת יע"ש לפי"ז א"ש דלא הוה מהבב"ע בגזל עכו"ם כיון דהתורה לא קפדה על גזילת עובדי כוכבים דראה ויתר כו' ועי' בהרב המגיד ובאסיפת זקנים בכתובות (דף ט"ו ע"ב) ב' הרשב"א והרמב"ןוהרא"ה והרא"ש שהעלו דעובד כוכבים אין לו חזקת ממון כלל יע"ש. רק האיסור מונח על קרקפתא דגברא שלא יהי' אכזר וא"כ האיסור לא מונח על החפץ מ"ה ל"ש בזה מהבב"ע וכמ"ש בירושלמי פי"ג דשבת שמחלק בין קורע בשבת למצה גזולה ואמר תמן גופה עבירה ברם הכא איהו דקעבר יע"ש. א"כ דוקא בגזל מישראל דהתורה הקפידה שלא לגזול חפץ מחבירו א"כ האיסור בגוף הדבר. אולם בג"נ איהו דקעבר דמתאכזר וז"ב. וא"ש תירץ הרמב"ן דג"נ אינו מהבב"ע רק דלא הוה שלו רק ביאוש וש"ר. לפי"ז מתורץ קושית הט"ז על הלבוש דאף דכותי בכותי אסור מ"מ לא הוה מהבב"ע כיון דאפשר ע"י ישראל לגזוז דאז לא הוה מהבב"ע כנ"ל שוב גם ע"י נכרי שגזז ליכא מהבב"ע כסברת הפנ"י מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול וא"כ אין העבירה מסייע להמצוה:
ז) ומה שהשיג כ"ג על מה שכתבתי דבשלמא בהרכבה דאילן דאסור בין לישראל בין לעובד כוכבים דלא אפשר כלל באתרוג מורכב רק ע"י עבירה לכן כ' הלבוש משום מהבב"ע והשיג ע"ז מדברי שו"ת פני ארי' (סי' מ"ג) שהעלה בדעת הלבוש אפילו נטעו מי שאינו בר חיובא אסור וכדמשמע מיו"ד (סי' רצ"ה ס"ז) ע"כ. לפע"ד אינו השגה הלא לא מלבי כתבתי זאת וימחול כ"ג לעיין בקונטרסי (אות קכ"ד) דהבאתי דאשתמיטתי' לכמה מהאחרונים דברי הרמב"ם (בפ"י מה' מלכים ה"ו) וז"ל מפי הקבלה שב"נ אסורין בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן בלבד ואין נהרגין עליהן עכ"ל ויעי' בכ"מ ובחידושי הר"ן סנהדרין (דף נ"ו.) ד"ה ר"א שהעלה ג"כ בדעת הרמב"ם וכ"ה בס' גופי הלכות (דף ק"ב) והיד מלאכי (אות תס"ז) והמל"מ בפ"א מה' כלאים והדרישה (בסי' רצ"ז) והפר"ח בליקוטי יו"ד ובשו"ת דברי יוסף (סי' נ"ד) והשיגו על הש"ך שלא כ"כ וכן איתא בדברי הריא"ז הובא בש"ג סוף פ"ק דקידושין וכ"כ הר"ן בפ"ק דקידושין ובתוס' שאנץ פרק הפרה הובא באס"ז שם ובהגהות מרדכי פ"ו דגיטין. היוצא לנו מזה דדעת רוב פוסקים דב"נ מצוה על הרכבת אילן וא"כ יקשה קושית השבות יעקב דאתרוג באילן לימו"ן אפשר דהוה מין במינו הבאתיו בקונטרסי (אות קכ"ה) אולם תרצתיו (באות קכ"ו):
ח) ומה שהשיג כ"ג עלי במה שהבאתי (אות פ"ז) קו' המג"א על הא"ח דמאי פריך כי גזזו אינהו ליהוי יאוש וש"ר והא מ"מ פסול ביוש"ר והקשה כ"ג דלא מצא כן במג"א שם עכ"ד. הנני להודיעהו כי באמת נפל טעות בהעתקה תחת מג"א צ"ל כפ"ת דהא הכפ"ת ד"ה ס"ס כי גזזו אינהו העלה כן בדעת הא"ח דאפילו לאחר יאוש וש"ר אפ"ה פסול ביו"ט ראשון ומקשה עליו מאוונכרי דמאי מהני דגזזו אינהו ויהי' יאוש וש"ר והא ביו"ט א' פסול אולם המג"א (בסי' תרמ"ט סק"ג) לא פירש כן בדעת הא"ח דנראה דס"ל בדעת האו"ח דמיירי לפני יאוש אבל לאחרים אפילו בלא יאוש מותר יע"ש. ומה שהשיג כ"ג על קושיתי על הכ"ת על האו"ח דהרי הישראל הראשון לא עשה עבירה כיון דגזילו מותר והשיג דהכא קאי לר"ה דגזל עובדי כוכבים אסור. אינו השגה דכוונתי דהרי הישראל הראשון לא עשה עבירה דאורייתא ושוב בדרבנן לא הוה מהבב"ע כנ"ל כשיטת רש"י בפסחים הנ"ל:
ט) ומה שהשיג כ"ג על מה שהשבתי על דקדוקי של והשיב משה דחמיר טפי כשישראל עושה עבירה מעובד כוכבים ותרצתי כיון דגזל עובד כוכבים מותר לא עשה הישראל עבירה. והקשה כ"ג דהכא אזיל לר"ה דס"ל גזל נכרי אסור עכ"ד. אינו השגה לא מיבעיא לשיטת הערוך דגורס רבא בוודאי א"ש כנ"ל (באות ו') אלא אפילו לגירסת שאר פוסקים דגורסים ר' הונא מ"מ א"ש דהרמב"ן ס"ל דג"נ מותר מה"ת רק מדרבנן אסור וא"כ קיל אשר עשה ישראל מאם עשה העובד כוכבים דעובד כוכבים בעובד כוכבים אסור מה"ת לכ"ע ואף להפוסקים דלר"ה מה"ת ג"נ אסור מ"מ לפי, מה שהעלתי (באות פ"ח) בשם הח"צ אין האיסור מונח על האתרוג רק על קרקפתא דגברא א"כ לא נעבדה בה עבירה וכותי בכותי מונח האיסור על החפץ א"כ מיושב קושית והשיב משה: י) ומה שהקשה כ"ג עלי על מה שכתבתי (באות צ') דלכאורה יש בזה לפני עור במה דהוא לא יגזוז רק הנכרי והשיג כ"ג לפי מ"ש הח"י והפ"י דעיקר האיסור משום לעז בעלמא. א"כ ליכא לפ"ע עכ"ד. הנה אני לא כתבתי זה לקושיא רק לרווחא דמלתא ע"ד יגדיל תורה ויאדיר כיומא (דף י"ג.) בתוס' ד"ה דמגרש לה דכוונתי דאין להקשות כיון דאמר ר"ה ליגזוז הנכרי משום לפ"ע כיון דלא יצוה להנכרי לגזוז רק שצוה שהאוונכרי גופייהו לא יגזוזו וממילא יגזוז הנכרי בעצמו וא"כ א"ש אף לפי שיטת הריב"ש והנו"ב שהביא כ"ג דלא יקשה זה. אמנם באמת הוא קושית הר"ח אור זרוע כמו שהבאתי שם (באות צ"ב):
יא) מה שתמה כ"ג על התוס' שבת (ג' ע"א). דמ"מ אף בלא תרי עברי נהרא איסור דרבנן איכא בתוס' קידושין (דף נ"ו) ד"ה אבל דמותר לגמרי. יעי' בהגהות הגאון המנוח ר' אלי' גוטמאכער מגריידיטץ בש"ס דפוס ווילנא שעמד ג"כ ע"ז. ונלפע"ד לתרץ דיפה מקשים התוס' על רש"י שכ' וז"ל אבל מוכר זה יודע שהמעות מתחללות על הבהמה וחולין הן בידו ועבר על לפ"ע לת"מ עכ"ל נראה מלשון ועבר על לפ"ע דעובר על לפ"ע מדאורייתא. מ"ה מקשו שפיר דז"א דהא אינם בתרי עברי נהרא. וא"כ אין להקשות לפמ"ש התו' (דף ג') הנ"ל דעכ"פ איכא איסור דרבנן ז"א דאפשר לתרץ דדוקא אם המוכר עובר על לפ"ע מדאורייתא אזי יחזרו הדמים למקומם ונוכל לבטל המקח כדין מקח שנעשה באיסור דהמקח בטל. דהנה בשו"ת פנים מאירות (ח"א סי' ל"ד) חידש בהא דאמרינן כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני בנשבע שלא למכור. דדוקא כשהאיסור על שניהם אבל כשהאיסור על המוכר לבד כגון בנשבע שלא למכור אז אמרינן אי עביד מהני. דנהי דהמוכר עשה שלא כדין אבל הקונה יאמר לו מה לי לשבועתך יע"ש. ולכאורה קשה הא גם הקונה עובר על לפ"ע. וא"כ נימא גם בלוקח אי עביד ל"מ וממילא לא יחול הקנין דהא גם מצד הקונה איכא צד עבירה. ונלפע"ד לתרץ עפ"י מ"ש מהרי"ט בראשונות (סי' ס"ט) דלא אמרינן אי עביד לא מהני אלא בעבירה שיש בה משך זמן ולתקן מכאן ולהבא. אבל עבירה שרק לשעתה ועבר עליו מה דהוה הוה ולא אמרינן בה אי עביד לא מהני. וכה"ג גם רבא מודה לאביי ע"ש והנה בס' יד מלאכי (אות שס"ז) חקר מי שהושיט כוס יין לנזיר והנזיר לא שתה אותו הכוס אי קעבר המושיט משום לפ"ע משום דסוף סוף נתן המכשול לפניו או לא. כיון דלא נכשל באיסור ע"י ההוא הושטה לא מקרי תו מכשול ע"ש. שהעלה בנתן מכשול עובר אלפ"ע אף דאח"כ לא הי' המכשול ע"ש ב' מהר"א ששון (סי' קס"ב) דאף הלוה עובר משעת הלואה אלאו דל"ת מכשול שנותן מכשול למלוה לעבור אלאו דלא תשימון ושכ"כ הרש"ק בתשובותיו (סי' ע"ג) ע"ש. לפי"ז מיושב קושיתי על הפנים מאירות. כיון דלפ"ע עובר אף אי נימא דבטל המקח עכ"פ איהו מסר לו מכשול וכיון דלא ניתקן האיסור דלפני עור דמ"מ מסר לו מכשול תיכף כשמכרו ועבר על השבועה ועבירה זו אין לה משך זמן רק לשעתה עבר על השבועה ומה דהוי הוי שוב אמרינן א"ע מהני. מ"ה מהני המקח. אולם לכאורה יקשה על הרב פנים מאירות וגם על הרב יד מלאכי מסוגיא דקידושין הנ"ל דאמרינן דהדמים חוזרים למקומם והמקח בטל משום דאיכא לפני עור אצל המוכר כמ"ש רש"י וקשה נימא כאן ג"כ דלפני עור לא ניתקן אף אי נימא אי עביד לא מהני וא"כ נימא א"ע מהני ואמאי בטל המקח אע"כ דלפ"ע ניתקן אם נימא דלא מהני וא"כ קש' על הרב יד מלאכי דמוכח מכאן בהיפוך. ונלפע"ד לחלק דדוקא כשהעבירה נעשית מיד כגון בנשבע שלא למכור וא"כ כשמוכר. תיכף נעשה האיסור ונגמר האיסור. מ"ה אף אי נימא דל"מ שוב אינו נתקן הלאו דלפ"ע. דהא מ"מ הוא נתן מכשול לחבירו רק דאנן הוא דאמרינן דל"מ הקנין וכיון דאינו נתקן שוב אמרינן א"ע מהני. אולם במושיט כוס לנזיר דעדיין העבירה לא נעשית רק אח"כ כששותה הנזיר וא"כ לא נגמר הלפ"ע עד שהנזיר שותה וא"כ כשהנזיר אינו שותה שוב לא עבר כללאלפ"ע וניתקן האיסור וא"כ ה"ה בנ"ד בלוקח במעות מעשר שני בהמה לאכלה חוץ לירושלים דאם יאכלה בירושלים לא נכשל כלל באיסור רק באם יאכלה חוץ לירושלים אז יגמור הלפ"ע וא"כ לא נגמר האיסור בעת המכירה ויש להעבירה המשך זמן ושוב אי נימא דבטל המקח גם הלפ"ע ניתקן מ"ה הפנים מאירות מודה דבזה אמרינן דבטל המקח וניתקן האיסור דלפ"ע:
יב) לפי"ז מיושב קושית כבוד גאונו דיפה כ' התוס' דל"ש כאן לפ"ע כיון דלא קאי בתרי עברי נהרא ואין להקשות דעכ"פ איסור דלפ"ע מדרבנן איכא כמ"ש התוס' בשבת (דף ג.) אינו קושי'. דנהי דדעת הסמ"ע (בח"מ סי' ר"ח) דגם בדרבנן אמרינן אי עביד ל"מ וראיתו מהא דר' יוסף כתובות (דף פ"א ע"ב) כיון דאמור רבנן לא ליזבין לא הוי זביני זבינא. אולם דעת הפמ"א דבדרבנן א"ע מהני דשאני האי דר"י דהתם הוא הפקעת זכותא דאחרינא ובהא כיון דחסו חכז"ל יאמרו שלא להפקיע זכותא אפילו בדיעבד לא מהני וכ"כ הגר"ע איגר דבדרבנן אמרינן א"ע מהני מדאמר רחמנא כל מלתא דאמור רחמנא משמע דאורייתא. ויעי' בשו"ת חת"ס (חיו"ד סי' ס"ו) שכ' שקרוב לוודאי דבדרבנן מהני מטעמא אחרינא וכ"נ דעת הרי"ף פ' משילין שכ' דאי עבר ואקני בשבת דמהני יע"ש. לפי"ז א"ש נהי בדלא קאי בתרי עברי נהרא עכ"פ איסור דרבנן יש מ"מ בדרבנן שוב לא אמרינן א"ע ל"מ. וא"כ יפה מקשו בתוס' אמאי חזרו הדמים למקומם והמקח בטל מ"ה מפרש פירוש אחר ומיושב קושית כ"ג:
יג) מדי דברי נלפע"ד לתרץ קו' התוס' על רש"י דכ' דעובר אלפני עור אף דלא קאי בתרי עברי דנהרא ע"פ מ"ש הפר"ח באו"ח (סי' תצ"ו) בכללי מנהגי איסור (כלל כ"ג) בלפ"ע דלא אסרינן רק כדקאי בתרי עברי דנהרא לאו דוקא בכי ה"ג שאינו יכול ליטלו מעצמו בשום אופן כלל אלא כל שאין האיסור מזומן לפניו והוא מביאו לביתו ומזמין לפניו האיסור כקאי בתרי עברי נהרא חשבינן לה ע"ש. וכ"ה במשפטי שמואל (סי' קל"ד) לפי"ז נוכל לומר דבנ"ד מיירי דהמוכר הביא הבהמה להלוקח לביתו והזמין לפניו האיסור ומ"ה הוה כמו תרי עברי דנהרא וא"כ עובר אלפ"ע כמ"ש רש"י: יד) קשיא לפע"ד לפי דברי המל"מ בפ"ד מה' מלוה ולוה הבאתיו (באות צ"ג) שהשיג על הפנים מאירות (ח"ב סי' ק"ה) והעלה דדוקא בנזיר דהאיסור דלפ"ע לא הי' נעשה אם לא הי' מושיט זה הכוס ולפי"ז אף אם הושיט אינו עובר אבל גבי ריבית דאם לא הי' לוה זה הי' הלוה אחר עובר אלפ"ע בשביל שלוה זה לא נפטר מלפ"ע יע"ש. וקשה לפי מה שכ' התוס' בקדושין (דף נ"ו.) ד"ה אבל דמותר משום דלא הוה בתרי עברי דנהרא דאם לא יקח ממנו יקח מאחר. הלא אף אם יקנה מאחר יעבור האחר אלפ"ע ושוב גם בזה איכא לפני עור. ואין לתרץ דפירושו דיקח מנכרי ובנכרי ליכא לפ"ע. חדא דהיו להתוס' לומר דאם לא יקח ממנו יקח מנכרי. ומדסתמו התוס' מאחר משמע דיקח מישראל אחר ג"כ ליכא לפ"ע. שנית לפי שיטת הגינת ורדים (כלל מ"ג) דגם בנכרי איכא לפ"ע. א"כ לא משכחת בלא לפ"ע, אולם קו' שני' יש לתרץ עפ"י מה שחידש בשו"ת אמונת שמואל (סי' י"ד) באיסור דשרי לישראל ואינו אסור אלא לב"נ שרי להושיט ולא אמרינן בזה לפ"ע דל"ד למושיט יין לנזיר התורה אסרה עליו כשיהי' נזיר יע"ש א"כ בנ"ד דאצל הנכרי ליכא איסור למכור הבהמה והאיסור רק על ישראל א"כ לא עדיף מישראל כל שאינו מוזהר עליו דל"ש בי' לפ"ע. וא"כ א"ש אף לשיטת הגינת ורדים. אולם קושי' קמייתא עומדת דהו"ל להתוס' לומר דיכול ליקח מנכרי כנ"ל. וצריכים לדחוק דלאו דוקא נקט אחר וצ"ע:
דברי ידידו הדורש שלום תורתו באהבה המשתחוה מרחוק מול הדרת קדשו מצפה לתשובתו:
שלמה אברהם בלא"א מורי מו"ה דניאל זאב רזעכטע נ"י: