אור ברסלב
בכורי שלמה חלק א שלמה אורח חיים סימן כז

בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה

שלמה אורח חיים סימן כז

שלמה אורח חיים סימן טו

ב"ה יום ד' מרחשוון שנת תרל"ח פה אזארקאוו. אשד נחלי ברכה ונהרי שלום יזנקו באוהל כבוד אוהבי הרב הגאון המפורסם בקצוי תבל. סיני ועוקר הרים. שר התורה נזר הקודש. חסידא ופרישא נשיא בארה"ק. נ"י פ"ה עה"י כו' כקש"ת מו"ה חיים אלעזר וואקס שליט"א אבד"ק קאליש והגליל בעהמ"ס נפש חיה:

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו. קבלתי את תשובת כ"ג ברוב רגש ששון. בין שורותיו יצהירו נגד עיני תשובות על השגותי על דברי כ"ג. ואמרותיו כתפוחי זהב במשכיות כסף. ואמרתי לשום עין עיוני עליהם ופלפלתי בהם. אשר הודות לד' עלה במצודתי היום לתרץ דברי קדשו אחרי אשר נתקשיתי בהם עוד הפעם. ועלה בידי כי יסודתם בהררי קודש ועל אדני האמת הטבעו רק במקום אשר נוגע להליץ בעד דברי האלשיך הקדוש אז חסתי על כבוד הראשונים ז"ל לתרץ השגות כ"ג:

א) הנה מה שכתב כ"ג (באות א' ב' ג') להשיג עלי מדברי הר"ן בפ"ג דר"ה דמספקא לי' אם יוכל להיות שופר מבהמה טמאה הא קרבן בוודאי צריך להיות מהמותר בפיך וע"כ דאין זה דומה לקרבן וממילא דה"ה שופר מכלאים כשר עכת"ד היקרים. ולפענ"ד אינו השגה. דהא כיון דהרמ"א (בסי' תקפ"ו) פוסק דשופר מבהמה טמאה פסול. א"כ קיי"ל להלכה כפשיטות לשון הש"ס בר"ה (דף כ"ו.) כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי. ואין קושיא מדברי הר"ן כיון דמצינו דהר"ן עצמו פשיטא לי' במס' ע"ז (דף מ"ז ע"ב) דפסול דשופר דומה אחד אמר רחמנא ולא חצי כופר דהכא שאני דכיון שאינו בן חורין אלא חציו וצד חירות שבו הוא שמשלם כופר שלם הוא אלא שכפרו פחות משאר עבדים משום עבדות שבו כו' יע"ש וכ"כ הריטב"א שם יע"ש. וחילוק זה דומה למאי דאמרינן בגיטין (דף מ"ג.) כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אינה מקודשת. א"ל ר"ח מי דמי התם שייר בקניינו הכא לא שייר בקניינו עכ"ל. וה"ה לענין כופר אף שכופר א' א"ר ולא חצי כופר דווקא בשייר החצי. אבל בחציו עבד וחציו בן חורין דצד חירות שבו הוא שמשלם כופר שלם. והנה כבר הבאתי בקונטרסי (סי' כ"ה אות מ"ו) בשם התוס' בב"ק (דף מ'.) ד"ה כופר שלם א"ר ולא חצי כופר וז"ל דוקא לענין כופר דכפרה היא דמסתמא כפרה שלמה צריכה. אבל לענין תשלומין אמר לקמן ה' בקר ואפילו ה' חצאי בקר יע"ש. וא"כ מבואר דאף בכופר צריך כפרה שלמה וא"כ הוא דומה ממש למצוה דבעי כולה כסברת הריב"ש. ואפ"ה הבאתי מגיטין דנותן חצי כופר בחציו עבד וחציו בן חורין. דצד חירות שבו הוא שמשלם כופר שלם. א"כ מבואר החילוק שכתבתי בביאור דברי התוס' בחולין (דף קל"ב.) הוא אפילו בכפרה דדומה למצוה. וא"כ שוב ליכא ראי' על אתרוג המורכב מלכם דצריך שיהי' כולו שלו. לעולם דאתרוג המורכב דחציו אתרוג וחציו לימו"ן כשר כמו שה אפילו מקצת שה. וא"כ ה"ה אם שנים יקנו בשותפות אתרוג מורכב שגדול שני ביצים חצי לימו"ן וחצי אתרוג היינו שלראובן יהי' שייך החצי שהוא אתרוג ולשמעון החצי השנית שהוא לימו"ן. אז ראובן יכול לצאת עם אתרוג זה אף דהוי שותפות כיון דכל מה שהוא אתרוג הוא שלו לגמרי כשיעור ביצה ואין לחבירו חלק כלל בזה. [רק חלק הלימו"ן הוא של חבירו ובזה אינו יוצא] וזה מקרי ג"כ כולו לכם כסברת התוס' בחולין (דף קל"ב) דכיון דכל שיות שבו מחויב במתנות וה"ה בזה דכל מה שהוא אתרוג הוא שלו. ודוקא אם האתרוג אינו מורכב וכולו אתרוג אף דגדול כשני ביצים צריך שיהי' כולו שלו. דאל"ה נשאר חצי אתרוג שאינו שלו והתורה אמרה לכם דכל מה שהוא אתרוג יהי' לכם. אבל לעולם דאתרוג המורכב כשר דשה אפילו מקצת שה וה"ה אתרוג אפילו מקצת אתרוג כשר. ונסתר ראית האלשיך מלכם על אתרוג המורכב:

יא) לפ"ז נדחה ג"כ מה שכ' כ"ג בתשובתו אלי וז"ל. וגם מה שדחה מעכ"ת דברי וכן כתב הבית אפרים דבאתרוג המורכב אינו יוצא מטעם דאמרינן דשה אפילו מקצת שה דגם שם אינו חייב רק בחצי מתנות וגם כאן לא הוי לו רק חצי אתרוג. וכתב מעכ"ת לדחות ג"כ בסברא הנ"ל כיון דחלק אתרוג הוי כולו אתרוג. וגם זה אינו כנ"ל דהחצי אתרוג שפיר הוי אתרוג גמור אבל אין לו אלא חצי עכ"ל הזהב. אולם לפי מה שהצעתי גם זה נדחה דהא כמו בכפרה דצריך שיהי' כולו ואפ"ה בחציו עבד וחציו ב"ח שנותן רק חצי כופר ואפ"ה מקרי כופר שלם כיון דליכא רק חצי עבדות. א"כ ה"ה באתרוג המורכב דחציו אתרוג וחציו לימו"ן ג"כ מקרי אתרוג שלם כמו שה אפילו מקצת שה. אף דשם יתנו ג"כ רק חצי מתנות מ"מ מקרי כולו כנ"ל. א"כ ה"ה באתרוג. ודוקא אם יחתוך אתרוג לשנים מקרי חצי אתרוג. אבל כאן הוא שלם ומקרי אתרוג כמו בשה אפילו מקצת שה דלא אמרינן כיון דחציו צבי הוי רק חצי שה רק מקרי שה וה"ה באתרוג מורכב כה"ג:

יב) אולם אחר העיון נלפע"ד לתרץ דברי האלשיך הקדוש שכ' בתשובה (סי' ק"י) וז"ל ועוד דהא קיי"ל דאי חסר כל שהוא ליום ראשון פסול ובהאי מורכב החצי הוא לימו"ן הרי הוא כחסר מן האתרוג כו' ועוד שהרי שלהי פ' יש נוחלין גרסינן אמר רבה בר רב הונא האחין שקנו אתרוג כו' הנה דמאי דבעי משלכם לאפוקי משל אחרים פירשו אפילו מקצתו שלא יהא אלא שלו כולו לגמרי ומעתה ק"ו הדברים ומה אפילו מה שנאמר משלכם בעינן שיהא כולו שלו לגמרי כל שכן אתרוג עצמו דודאי בעינן שיהא כולו אתרוג ולא מקצתו אתרוג ומקצתו לימו"ן אלא וודאי שהמורכב פסול ואין יוצאין בו י"ח. עכ"ל. נלפע"ד דלא הספיק לו טעם זה דהרי הוא כחסר מן האתרוג. והוצרך להביא ראי' מפ' י"נ. מפני שהרגיש דיש להשיג על טעם דחסר במקום שהוא החלק לימו"ן. הלא אם האתרוג הוא גדול כשני ביצים. א"כ נשאר עכ"פ שיעור אתרוג כביצה. ומצד חסר לא נוכל לפסלו דאפשר דוקא אם יש נקב בתוך האתרוג או שחתך האתרוג לשנים אז מקרי חסר ולא הוי לקיחה תמה. אבל באתרוג המורכב דלא נמצא בו שום חסרון והוא תמה ואמאי פסול. מ"ה הביא ראי' מפרק י"נ דמה התם לענין לכם דכולו אתרוג ומשמע שם דאפילו האתרוג גדול כשני ביצים רק מפני שיש בו שותפות גם לאחיו פסול. קשה ג"כ ניהוי כמו שהי' רק כביצה וכולו שלו. ואי משום דאם נימא דהחצי השנית הוי כמאן דליתא לא יהי' תמים דיהי' חסר. הא חלק חבירו מועיל עכ"פ שיהי' מקרי תמים אע"כ דאם יהי' יוצא רק בהחצי לא מקרי תמים בשביל שמחובר בו עוד חצי אתרוג של חבירו. והוי חצי השנית כמאן דליתא מ"ה פסול. א"כ כש"כ בחצי לימו"ן וחצי אתרוג דאם נימא דיוצא רק בהחצי שהוא אתרוג שוב לא מקרי תמים. דהחצי השנית של לימו"ן בוודאי אין בכחו להשלים מה שחסר חצי אתרוג. דמה התם לענין לכם דכולו אתרוג ואפ"ה אין בכח החצי של חבירו להשלים שיהי' מקרי תמה. כש"כ בהחצי השנית הוא לימו"ן והוי ק"ו מעליא. ומיושב השגתי על האלשיך שהשגתי דשאני התם משום דחצי השנית ג"כ אתרוג גרע דלא אמרינן מקצתו ככולו. כמו בחצי שה של כהן וחצי של ישראל כמ"ש התוס' בחולין (דף קל"ב.) ז"א דהתם אינו מקצתו רק כולו. דהא מיירי אף בשהאתרוג גדול כשני ביצים וא"כ מגיע על חלקו כשיעור ביצה. ואפ"ה פסול. ואמאי הא כל שיעור אתרוג הוא רק כביצה. וע"כ לומר משום דלא הוי לקיחה תמה. כיון דלא נוכל לצרף חצי השנית שהוא של חבירו. הוי זה רק חצי אתרוג ובעינן לקיחה תמה. א"כ ק"ו בחצי אתרוג וחצי לימו"ן אף דחצי אתרוג הוי כביצה מ"מ פסול:

דהא אמרינן בסוכה (דף ל"א.) מ"ט דר' יהודה התם דקא סבר לולב צריך אגוד ואי מייתי מינא אחרינא הוי להו חמשה מינין עכ"ל. וכ' רש"י ד"ה אלא משום דקסבר לולב צריך אגוד הלכך כל הנאגד עמו הוי מן המצוה ונמצא עובר בבל תוסיף אם יאגד למין חמישי עכ"ל רש"י. א"כ ה"ה באתרוג המורכב ג"כ אם נימא דהחצי לימו"ן הוא כמאן דליתא הוא פסול מטעם דלא הוי לקיחה תמה. ומפני מה תאמר דכשר משום דמחובר בו חצי לימו"ן מקרי תמה שוב הוי מין חמישי. אולם יש להשיג על זה דהא מבואר בא"ח (סי' תרנ"א ס"א) דיכול לאגדו במין אחר. ואף דשלא במינו חוצץ מ"מ לנאותו אינו חוצץ. וההרכבה עשויה לנאותו כידוע. אולם יש לתרץ דנ"ד דומה למ"ש שם (בסעיף ז') אבל אם אינו דרך כבוד כגון שנתן הלולב בכלי ונטלו לא יצא. ואם כרך עליו סודר ונטלו בו כו' דלא יצא יע"ש במג"א (ס"ק ט"ז) ובתוס' סוכה (דף ל"ו) ד"ה דבעינן לקיחה כו' וי"ל דמיירי שעשה מן הסודר בית יד ללולב ואין שייך כאן חציצה שכל הלולב חוץ מידו ואוחז בבית יד הבולט הנעשה מן הסודר כו' עכ"ל. ועי' בשו"ת בית יעקב (סי' קע"ד). דכשאוחז הכוס של ברכה בדופני הכוס הוא איסור דהוי חציצה. רק שצריך לאחזו בשולי הכלי יע"ש. א"כ במורכב יש לחוש שמא הלימו"ן מכסה כל האתרוג או רובו והוי כנתנו בכלי או לכרך עליו סודר דפסול. א"כ מיושב השגתי על האלשיך הקדוש ודבריו צדקו לדינא: יג) ולפ"ז מיושב ג"כ השגתי על דברי כבוד גאונו והרב בית אפרים מה שדחו דבאתרוג המורכב אינו יוצא מטעם דאמרינן דשה אפילו מקצת שה דגם שם אינו חייב רק בחצי מתנות וגם כאן לא הוי רק חצי אתרוג עכ"ד. והשגתי על זה דהא מבואר בתוס' וריטב"א דהא דמחייבו רבנן בחצי מתנות הוא משום דכל שיות שבו מחייב וא"כ הוי ככולו. וא"כ ה"ה באתרוג אפילו מקצת אתרוג נחשב ככולו. אולם באמת ז"א דלפי מה שהעליתי אין זה ענין לשה אפילו מקצת שה דהא מיירי באתרוג שגדול משני ביצים. דאז אם החצי הוא לימו"ן וחצי אתרוג הי' לו לצאת באתרוג שגדול כביצה והחסרון הוא רק מפני דלא הוי לקיחה תמה. מפני דהחצי לימו"ן הוי כמאן סימן כח: ב"ה י"א תשרי תרמ"ט לפ"ק פיעטרקוב. לכבוד ידידי ורב חביבי הרב הגדול החריף ויראת ד' עליו חופף מופלג בתורה ובמעשים טובים כש"ת מו"ח שלמה אברהם רזעכטע בהמופלג הגביר יר"א מו"ה דניאל זאב נ"י:

א) הנה בעת עברי על דברי הקונטרס פרי עץ הדר אשר שלח כבוד תורתו אלי הנני להעיר על איזה דברים בחפזי ולא אבין בספרים. על מה שכתבתי לכבוד תורתו בתשובתי שציין כת"ר עליו (אות כ"ט) על מה שהביא מעכת"ר בשם החתם סופר (חלק או"ח בסי' קפ"א) שמסתפק בכל לימני"ס דמדינתינו הוי בוסר אף שהוא כביצה. וכתבתי ע"ז הנה אם נימא כדברי הח"ס דאתרוג פחות מכביצה פסול משום בוסר א"כ ע"כ דאתרוג כביצה לא הוי בוסר אם כן מכ"ש לענין לימו"ן. כונתי היה דאתרוג כשיוגמר להיות פרי ממש הוא גדול מאד כמו ארבעים לימנע"ס ביחד ויותר והוא כמו באניע"ס שלנו הגדולים מאד ולימנ"ע היא קטנה כמו ביצה כמו הלימנע"ס שלנו ואפשר גדול יותר. ואם כן אם לימנ"ע כביצה הוי בוסר שבעת שהיא כביצה לא מוחסר ממנה רק מעט א"כ מכ"ש אתרוג שבעת שהוא כביצה חסר ממנו הרבה ולימנ"ע רק חלק ארבעים שבה בוודאי הוי בוסר ובזה יסתלקו איזה השגות מעכת"ר:

ב) מה שכ' כת"ר בתשובתו (סי' כ"ז אות י' י"א) על מה שתרצתי השגתו על האלשיך לחלק בין חיוב מתנות כהונה לדין מצוה דרמיא עליה דבשה אף דאמרינן שה אף מקצת שה היינו משום דכל צד שיות שבו חייב ואינו צריך ליתן רק חצי המתנות אבל באתרוג דמצוה דרמיא עליה הוא כיון דאין כאן רק חצי אתרוג איך יוכל לצאת כיון דלקח רק חצי אתרוג:

ג) וכ' כת"ר לתרץ על מה דאיתא בגיטין (בדף מ"ב.) המית מי שחציו עבד וחציו ב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי קנס ליורשיו. וכתב הרשב"א דהיה נותן חצי וז"ל ולא דמי לשור של שני שותפים בב"ק (דף מ') דאמרינן כופר ולא חצי כופר דכופר אחד אמר רחמנא ולא חצי כופר דהכא שאני כיון דאינו בן חורין אלא חצי וצד חירות שבו ממש משלם כופר שלם הוא אלא שכופרו פחות משאר עבדים הוא וכ"כ הריטב"א שם יעו"ש. הרי מבואר ברשב"א דזה מיקרי כופר שלם ודומה הדבר למקדש חצי אשה דאינה מקודשת. והמקדש חצי שפחה וחצי בת חורין מקודשת דכל צד חירות שבה מקדש והביא דברי התוס' בב"ק (דף מ') בד"ה כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר וז"ל דוקא לענין כופר דכפרה היא מסתמא כפרה שלימה צריכה. אבל לענין תשלומין אמר לקמן ה' בקר אפילו ה' חצאי בקר וא"כ מביא דאף בכופר בעינן כפרה שלמה. וא"כ הוא דומה ממש למצוה דבעי כולה ואפ"ה מבואר בגיטין בחצי עבד וחצי בן חורין נותן חצי כופר דצד חירות שבו הוא משלם כופר שלם:

ד) ולפענ"ד לא דמי דשם בכופר החיוב, על האדם לשלם כופרו כופר שלם שיהי' לו כפרה שלימה ובשור של שני שותפים שמגיע כופר שלם ואם אינו משלם כולו אין לו כפרה. אבל חצי עבד וחצי בן חורין אינו מגיע רק חצי והוי זה החצי כופר שאינו מגיע רק החצי:

ה) אבל באתרוג שעליו חובת גברא ליקח אתרוג ומחויב ליקח אתרוג שלם ומה לנו בזה אם חלק האתרוג כולו אתרוג הא הוא מחויב ליקח פרי שלם שהוא כולו אתרוג ולא חצי הפרי אתרוג:

ו) ואף אם נימא דאין אנו צריכין דוקא ליטול כל הפרי אך אם אינה שלימה פסולה משום חסר וכאן פועל חלק הלימע"ן שלא יהיה חסר ושיהיה לקיחה תמה עכ"ז מכופר אין ראיה. דשם שפיר הוי כופר שלם שאינו מגיע יותר אבל כאן הוי רק חצי פרי אתרוג וחצי שני אינו אתרוג אך דנימא דחצי השני פועל שיהיה לקיחה תמה כיון שהי' פרי שלימה עם המין השני: ז) עכ"ז אפשר לומר לפי מאי דקאמר הגמרא (בדף ל"ה) ואימא פלפלין וקאמר בגמרא אי יקח חדא לא מנכרי לקיחתה ואם יקח שנים או שלשה פרי אחד אמר רחמנא ולא ב' וג':

ח) ונלפע"ד כמו היכא דלוקח שני פירות ממין אחד קאמר בגמרא פרי אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ה"ה בלוקח פרי אחד ובה שני מינים פרי עץ הדר ולימע"ן או תפוח ג"כ פסול דהתורה אמרה רק מין אחד פרי עץ הדר ולא פרי עץ הדר ומין אחר:

ט) אך הנה התוס' כתבו בסוטה (דף י"ח) דהיכא דנתן לאשה שני גיטין כשרים בכל אחד כשר לגרש בו והוא נותן שניהם פסול מטעם ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים והביאו ראיה ממאי דהגמ' קאמר כאן פרי אחד א"ר ולא ב' וג':

י) והטורי אבן חלק עליהם דרק בפלפלין כיון דמוכרח לקחת שנים או ג' דאחד לא מינכרי לקיחתה שפיר אמרינן אחד ולא שנים כיון דע"כ צריך להיות שניהם ויוצא בשניהם. אבל בגט דכל אחד כשר ויוכל לגרש בו לא איכפת לן מה שנתן לה שנים כיון דבכל אחד מתגרשת בלבדו וכן כתבתי בחידושי ושם חזון הרביתי:

יא) וא"כ באתרוג היכא דחצי אתרוג וחצי מין אחר דבאתרוג גופו לא היה יוצא דהרי אינו פרי שלימה ולא היה לקיחה תמה ואילו היה יקח מזה המין השני לא היה יוצא וע"כ צריך גם המין השני שיהיה לקיחה תמה ויוצא ביחד בפרי עץ הדר ומין אחר ושוב פסול מטעם מין אחד אמר רחמנא ולא ב' מינים. ועוד יש להעיר הרבה הערות אך כי עיף אנכי מחמת הצום יום הקדוש דאתמול:

עתה הנני להעתיק למר קונטרס אחד בענין אתרוגים מורכבים מה שחידשתי כעת בעזה"י בענין זה מה שלא נדפס עוד:

א) הנה על דבר אתרוג המורכב רוב הפוסקים ככולם מחמירים שפסול לברך עליו אך הבית אפרים (בחלק א"ח בסי' נ"ו) יצא ראשונה לדין להתיר אתרוגי קארפו וקולא דידיה דניהו דאתרוג המורכב פסול היינו רק הגדלים על אילן המורכב בעצמו היינו שלוקחין יחור של אתרוג ומרכיבין בעץ לימו"ן שאז יגדל אתרוגים כמבואר ברש"י בסוטה (דף מ"ג ע"ב) בד"ה מרכיב זה האתרוג הוא פסול אבל אם לקחו יחור מזה היחור שתחבו בעץ לימו"ן ונטעו אח"כ בארץ האתרוגים הגדלים עליו כשרים לברכה לא מיבעי אם לקח מיחור זה בעצמו שהוא כולו אתרוג רק שקלט הכח מעץ הלימו"ן להוציא פרי יותר טובה דבודאי כשר אך אף אם גדלו אח"כ ענפים רבים ע"ז היחור כטבעו והענפים הללו גדלו מיחור הזה בצירוף כח עץ הלימו"ן ולוקח אח"כ מאלו הענפים חדשים יחור ונטעו בארץ האתרוגים הגדלים עליו ג"כ כשרים לברכה:

ב) והתחיל לבאר הטעם דלשיטת הלבוש דטעם אתרוג המורכב משום שנעבד בו עבירה זה אין בו עבירה דאיתא בירושלמי בכלאים דהיכא דלקח אגוז ותחב במין אחר הנקרא פרסק לוקח ממנו יחור ונוטע בארץ וא"כ הוי הנטיעה הזאת נטיעה היתר ולא איסור ולא הוי בא בעבירה ואי משום שהיחור הראשון בא בעבירה והכל בא עי"ז משום זה לא הוי מהב"ע ולא ביאר הטעם בבירור מדוע זה לא הוי מצוה הבא בעבירה:

ג) ולפענ"ד דזה לא הוי שוב מהב"ע דהנה כבר הבאתי בחיבורי מה שהקשה הט"ז על שיטת הלבוש דאתרוג מורכב פסול משום שנעבדה בו עבירה. והקשה דהא איהו לא עביד עבירה רק העכו"ם עבד עבירה בהרכבה ולא חשוב אצלו מהב"ע כמו בגזל דהיכא דאחד גזל יוכל חבירו לצאת בו כדאיתא בגמרא גבי הני אוונכרי. דאין מזכירין צדדים כלל ולשיטת הירושלמי מזכירין כאן צדדים והוי חצי סוס וחצי חמור ואסור משום כלאים:

יח) ואפשר לומר דפליגי בשני הלשונות בגמרא נדה (בדף ל"א.) תנו רבנן שלשה שותפים באדם הקב"ה ואביו ואמו אביו מזריע הלובן שממנו העצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין כו' דרש ר' יוסי הגלילי מאי דכתיב אודך ד' על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד מדת בו"ד אדם נותן זרעונים בערוגה כל אחת ואחת עולה במינו ואילו הקב"ה צר העיבור במעי האשה וכולם עולין למין אחד. [פירש"י זרע האב והאם נעשין בריה אחת] ד"א צובע נותן סמנין ליורה כולן עולין לצבע אחד [פירש"י כמה סממנים צריך לצבוע שחור קליפת עץ וטחינת רחיים של נפחים וכמה דברים וכולן נעשים שחור ואינו יכול לצבוע ביורה משנים ושלשה גוונים בשנים ושלשה מקומות. יש כאן ט"ס ואולי צ"ל כי אם בשנים ושלשה מקומות] ואילו הקב"ה צר העיבור במעי האשה כל אחת ואחת עולה למינו. ופירש רש"י לובן מן האיש ושחור מן האשה:

ונראה דבשני לשונות הללו פליגי דללישנא קמא לא אמרינן דלובן מן האיש ושחור מן האשה ופליג ע הברייתא דאביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידין וצפרנים וכו' אך הרבותא הוא אצל הקב"ה שאם שאביו נותן זרע לובן ואמו מזרעת אודם מ"מ משניהם נעשה צבע אחת וזרע אחד וזה הרבותא לא כבשר ודם ששני זרעים כל אחד למינו וללישנא בתרא סבר כהברייתא דמזרע האב שהוא הלובן נעשה אברים מיוחדים ומזרע האם שהוא האודם נעשה אברים מיוחדים וזה הוא הרבותא אם שנתנו כמו ביורה אחת כל אחד נשאר בפ"ע לא כמו שנותנים צבעים ליורה:

יט) ונראה דבזה פליגי הגמרא דילן עם הירושלמי דגמרא דילן סובר כלישנא קמא דמזרע האב וזרע האם נעשה דבר אחד משו"ה אין מזכירין כאן צדדים כלל כאשר פירש רש"י בחולין (בדף ע"ט.) בד"ה מהו דתימא אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור קמ"ל שאין כאן צד סוס מיוחד וצד חמור מיוחד הלכך אין מזכירין צדדים דהא מבלבל זרעו כו' יע"ש ומשו"ה הפרדה גופא לא הוי כלאים שאין כאן צדדים כאשר סיים שם רש"י דמין בפ"ע והירושלמי סובר כלישנא בתרא וכברייתא דכל אחד עולה בפ"ע מזרע האב נעשו אברים אחרים ומזרע האם נעשו אברים אחרים ושפיר יש כאן צדדים והוי כלאים וזה ניחא בבעל חי דיש כאן צדדים אבל באילן אף הירושלמי מודה דאין כאן שום צדדים לומר שזה הוא ממין זה וזה הוא ממין זה ושפיר אף הירושלמי מודה דאין מזכירין כלל צדדים ומשו"ה מותר לנטוע היחור שגדל משני מינים ביחד דאין זה כלאים רק מין בריה בפ"ע ולא הוי מהב"ע כנ"ל:

כ) עוד אפשר לומר דאם נטל היחור מענפים הגדילים מאתרוג ולימו"ן ביחד ונטעו בארץ אינו פסול משום מהב"ע דהוי זה וזה גורם היחור שנטע הוא גורם איסור והקרקע הוא גורם היתר דהיכא דהרכיב כלאים הכל הוא איסור דכל הגידול הזה הוא באיסור אבל בלקח יחור מאלו הגידולין ונטע בארץ הנטיעה של עתה הוא של היתר כדאיתא בירושלמי הנ"ל דמותר ליקח ענף מכלאים ולנטעו בארץ אך היחור הזה בא בעבירה שהוא בעצמו גדל מתחילה מעבירה וא"כ הוי זוז"ג היחור הוא הגורם איסור והקרקע הוא גורם ההיתר:

כא) אך זה תלוי בפלוגתת רש"י ותוס' בע"ז (בדף מ"ח ע"ב) דאיתא שם זורעין תחתי' היינו תחת אשירה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה. רבי יוסי אומר אף אין נוטעין תחתי' ירקות ביה"ג מפני שהנובלות נושרות עליהן והוי לזבל. ומקשה בגמ' דר' יוסי אדר' יוסי דר' יוסי אומר אין נוטעין אגוז של ערלה ואם נטע והבריך והרכיב מותר אלמא זוז"ג מותר ובמשנה סבר זוז"ג אסור והקשו בתוס' שם בד"ה ורבנן סברי דמשמע דרבנן דמתירין בימות הגשמים סוברים זוז"ג מותר וא"כ אמאי אין נוטעין ירקות בימות החמה דהוי ג"כ זוז"ג. הצל והקרקע ותירצו בתוס' דזוז"ג לא הוי רק ששניהם בענין אחד כמו זבל וקרקע דשניהם הוי ענין אחד ממש אבל פעולת הצל שלא יכם השרב והשמש בזה הוא גורם לבדו לא הוי זוז"ג:

כב) אך שיטת רש"י אינו כן דאיתא אח"כ דר' יוסי אומר דאין נוטעין אגוז של ערלה ואם נטע והבריך והרכיב מותר ופירש רש"י דנטע אגוז של ערלה מותר משום דהוי זוז"ג האגוז של איסור וקרקע של היתר ואח"כ בהרכיב פירש רש"י שני לשונות. לשון אחד שהרכיב ילדה בזקנה דאמרינן זוז"ג מותר ועוד פירוש שנטע והרכיב דבר אחד שזה הנטיעה שבא מאגוז של ערלה הרכיב אח"כ באילן אחר והוי זוז"ג ודחה רש"י פירוש זה דאין אנו צריכין להיתר מטעם זוז"ג מה שהרכיב הנטיעה מאגוז באילן אחר דהנטיעה הראשונה תיכף הוי זוז"ג האגוז והקרקע ובתוס' דחו פירוש רש"י שפירש דהרכיב קאי על ילדה שהרכיב בזקנה פה אינו צריך לטעם זה וזה גורם אך ממילא בטל הילדה בזקנה כדאיתא בסוטה אך הפירוש הוי כפירוש האחר דנטע והרכיב הוי דבר אחד היינו הנטיעה שצמחה מהאגוז הרכיב באילן אחר דהוי זוז"ג ולא קשה דהנטיעה הראשונה מותר מטעם זוז"ג הנטיעה דאיסור והקרקע דהיתר כיון דזה הוי שני דברים הנטיעה והקרקע לא מקרי זה גורם רק אם שני הגורמים הוא בדבר אחד כשיטתם דלעיל וע"ש:

כג) הכלל דמחולקים בזה רש"י ותוס' אם הנטיעה של איסור וקרקע של היתר מיקרי זה וזה גורם לשיטת רש"י מיקרי זוז"ג ולשיטת התוס' לא מיקרי זאת זוז"ג:

כד) וא"כ ה"ה לענין מהב"ע שיצא באתרוג מיחור של כלאים שנטע אח"כ בארץ תלוי בשיטת רש"י ותוס' לשיטת רש"י הוי זוז"ג ומותר לענין מהב"ע דשני גורמים יש כאן שגורמים הגידול הנטוע שבא לעולם על ידי עבירה והקרקע דהיתר ואינו דומה לכלאים שגדל על כלאים ממש מה שהרכיב יחור של אתרוג בלימו"ן דשם הוי הכל באיסור דהנטיעה זו כולה של איסור וממילא כל הגידול באיסור הן מצד האילן הן מצד הקרקע והן מצד הזקנה כיון שכל הנטיעה זו באיסור אבל אם נטע יחור מאילן זה במקום אחר שהנטיעה של עתה הוא של היתר רק דנימא דהוי מהב"ע שהיחור בא ע"י עבירה בזה שפיר הוי זוז"ג היחור שבא ע"י עבירה והקרקע של היתר והוי לשיטת רש"י זוז"ג:

כה) אך ששיטת רש"י תמוה מאד קושית התוס' אם נימא דנטיעה של איסור וקרקע של היתר הוי זוז"ג אף דלא הוי שני הגורמים בדבר אחד אם כן קשה לרבנן דסוברים דזוז"ג מותר אמאי אין נוטעין תחתיה ירקות בימות החמה הא הוי זוז"ג צל דאשירה דאיסור וקרקע דהיתר:

:

ומה שנראה לי לתרץ דהנה הר"ן הביא להקשות בשם הרמב"ן מאי דמקשה הגמרא דר' יוסי אדרבי יוסי דבמתניתין סובר ר' יוסי דאין נוטעין תחתיה ירקות בימות הגשמים משום שהנובלות נושרות והוי זבל וסובר זה וזה גורם אסור ושם ר' יוסי סובר דאין נוטעין אגוז של ערלה ואם נטע והבריך מותר אלמא סבר זוז"ג אסור והקשה הר"ן בשם הרמב"ן דמאי קושיא הא גם שם סובר רבי יוסי דלכתחלה אין נוטעין אגוז של ערלה רק בדיעבד מותר ואם כן ניחא ג"כ במשנה מאי דסובר ר' יוסי דאין נוטעין תחתיה ירקות בימות הגשמים דהא לכתחלה עכ"פ אסור ותירץ הרמב"ן דטעמא דאסור שם בנטיעה אגוז של ערלה לכתחלה אף דהוי זוז"ג דהוי מבטל איסור לכתחלה אבל שם בנוטעין תחתיה ירקות בימות הגשמים זה הביטול בא ממילא ואין זה מבטל איסור והיה מותר אף לכתחלה:

כו) והנה לכאורה דבריו הקדושים אינם מובנים דא"כ גם שם בנטע אגוז של ערלה נימא דהביטול הוי ממילא מה שגדל אח"כ וע"כ כיון דהוא עשה מעשה הנטיעה הוי אילו הוא ביטול בידים וא"כ ה"ה שם בזרע תחתי' וגם שם במנחות הוי רב חסדא ואזיל לשיטתי' אך עדיין קשה דשם הסוגיא במנחות אזלא למ"ד דמין במינו לא בטל ומשו"ה כל היכא דהמבטל יוכל להיות כבטל אינו בטל אבל למ"ד דמין במינו בטל. בטל בכל גוונא ולפי הנ"ל ניחא דהביטול הוא רק לענין שני ערלה שנחשוב מנטיעת הזקנה כנ"ל אבל לא לענין שהילדה תהי' לגמרי כהזקנה וא"כ בנטע לסייג ולקורות דגם האילן הוא עדיין ערלה בתוך שלש שנים אך כיון דנטע לסייג ולקורות הוא פטור מערלה ולענין זה אינו בטל היחור באילן אדרבה היחור הוא עיקר שהרי הפרי גדול כמינו ולא כמין האילן:

מב) וראי' לדברינו אלה דבירושלמי בערלה איתא בפרק ראשון גוי שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן חייב בערלה ערלה מאימתי הוא מונה לו משעת נטיעתו ר"ש בן לקיש אמר ובלבד דברים שהן באין במחשבה כגון חרובי צלמונה וחרובי גדודי אבל ערבה כנטוע בארץ:

מג) והנה דברים שהן באין במחשבה היינו שאם מחשב עליהן לאכילה דינם כאילן מאכל ואם לא חישב עליהם לאכילה אין דינם כאילן מאכל ואין חייב בערלה עכ"ז היחור אשר הרכיב לאכילה יש בו דין ערלה והוא ממש הדין שנטע אילן מאכל באילן שנטוע לסייג ולקורות דאינו בטל היחור של מאכל וחייב בערלה ואעפ"כ הדין דאינו מונה רק משעת נטיעת האילן הראשון וקשה לפי שיטת הר"ן דאין מאכל באילן שנטוע לסייג ולקורות אינו בטל משום שהאילן יוכל להיות כמו היחור ע"י דממליך עלה וא"כ ה"ה שם בהרכבת היחור של אילן מאכל באילן סרק שפירותיו הוי לאכילה ע"י מחשבה דהוי ג"כ כמו ממליך עלי' דהדין ג"כ דהיחור הוי ערלה ואינה בטלה בהאילן א"כ יחשב ג"כ מעת ההרכבה כיון דאינה בטלה בהאילן דהרי כל עיקר הביטול הילדה בזקנה הוא רק לענין מנין השנים שיהי' נחשב מעת נטיעת הזקנה ולא מעת הרכבה וא"כ בילדה בילדה אך האילן הראשון הי' נטוע לסייג ולקורות או שהוא במיני פירות שכל שלא יחשב עליהן לאכילה הוי כמו אילן סרק דאינו בטל הילדה בילדה שוב נחשב מעת הרכבה כיון דאינו בטל הילדה בילדה כיון דכל עיקר הביטול הוא שנחשב מעת הנטיעה הראשונה וממילא היכא שאינו בטל נחשב מעת הרכבה. אך הוא הדבר שדברנו דכל ענין עיקר הביטול הוא רק לענין שנחשוב מעת הנטיעה מזקנה שאזלינן בתר נטיעת הזקנה ואך לזה מהני ביטול:

מד) ומשו"ה בילדה בילדה אך שהראשונה נטוע לסייג ולקורות לענין זה שפיר אינו בטל אבל לענין זמן הנטיעה באמת גם בזה בטל כדאיתא בירושלמי:

מה) והנה התוס' במנחות (בדף ס"ט ע"ב) כתבו וז"ל ונראה דילדה בילדה אם כלו שני ערלה דקמייתא מקמי בתרייתא בטלה לה בבתרייתא אע"ג דהיתה הרכבתה בתוך שני ערלה דאלת"ה הא דפריך בסוטה היכי דמי אילימא ילדה בילדה דמפיק לי' דבעי למיהדר משום ילדה הראשונה לוקמי כגון שכלו שני ערלה של ראשונה לפני שני השני' ע"כ. והנה דברים הללו פשוטים דילדה בילדה כששניהם נטועים למאכל דאזלינן בתר שני נטיעה הראשונה אך בירושלמי מבואר יותר דאף דהראשונה אינה למאכל ואינה בטילה השני בראשונה לענין ערלה דאף דהראשונה פטורה מערלה ההרכבה חייבת אעפ"כ מונין לה משעת נטיעה הראשונה אך לפי זה קשה למה זה קאמר בגמרא הטעם משום דאי בעי ממליך עלה לאכילה הוי שוב ערלה הא בלא"ה הביטול לא הוי רק לענין שנחשב מזמן הנטיעה הראשונה ולא לענין שיתבטל היחור בהזקנה כנ"ל:

מו) אך אפשר לומר דכמו דלענין הזמן בטל היחור בהאילן דחשבינן משעת נטיעת האילן דכתיב ונטעתם כל עץ מאכל חשבינן משעת הנטיעה הראשונה. ה"ה לענין היכא שהאילן הראשון נטע לסייג ולקורות לענין זה ג"כ בטל היחור באילן ג"כ משום דכתיב ונטעתם כל עץ מאכל וכאן הנטיעה הראשונה לא הי' למאכל. ומשו"ה הוצרך הטעם משום דאי ממליך עלי' לאכילה הוי ערלה ולא קשה ג"כ קושית הר"ן דאעפ"כ לבטל היחור באילן. דהנה איכא פלוגתא בריש ערלה דאיתא שם הנוטע לסייג ולקורות פטור מהערלה ר' יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור והביא שם הרמב"ם בפירושו דאין הלכה כר' יוסי ונראה דעתו שם דלת"ק לא מצי לומר שיהי' חציו למאכל וחציו לסייג ולקורות. אך ר' יוסי סובר דיוכל לומר כן ואין הלכה כר' יוסי אבל בחיבורו פסק הרמב"ם כר' יוסי ובכסף משנה דגם הת"ק מודה לו:

מז) וא"כ אין מקום לקושית הר"ן דגם בנוטע לסייג ולקורות יתבטל העץ מאכל בו דמאי מהני שיתבטל היחור של מאכל בהאילן הנטוע לסייג ולקורות לא יהי' היחור של ערלה רק כאלו הוא מגופו של אילן דג"כ הדין דבאומר דענף זה יהי' למאכל זה הענף הוי ערלה וגם בזה היחור לא עדיף אם הי' מגופו של אילן דג"כ הדין כיון דחישב עליו לאכילה הוי ערלה. וכן נראה מפורש מלשון רש"י דכתב התם גבי זקנה לאו בת אמליכי הוא לחזור ולהיות ילדה על שום מחשבה אבל נטע לסייג אי ממליך עלה בתוך שני ערלה לקיימה לפירות חייבת בערלה הלכך ילדה דקא מרכב בגוה לאכילה חייבת בערלה אע"ג דלא אמליך אקמייתא הא מיהו לאכילה הוי ומהני מחשבה דעיקר דידה נמי אי הוי חישב עלה הוי מהני מחשבה אע"ג דבשעת נטיעה לאו להכי נטעה עכ"ד רש"י:

מח) הרי מבואר בפירוש רש"י כדברינו הנ"ל וסרה קושית הר"ן ובזה ג"כ ניחא דברי הירושלמי דמונין משעת נטיעה הראשונה דגם זה בטל היחור בהאילן ודינו כגוף האילן דהחלק שחשב עליו לאכילה אסור בערלה וא"כ שפיר מונים משעת נטיעה הראשונה אך לשיטת הר"ן ז"ל דהוא ס"ל כשיטת הר"מ דר' יוסי חלק על הת"ק והת"ק סובר דלא יוכל לחשב על חצי האילן לאכילה ועל חצי לסייג ולקורות או דהר"ן ס"ל דאף לר' יוסי דמצי לחשב על חצי האילן לאכילה וחצי לסייג ולקורות הוא רק בתחילת הנטיעה שכן נראה שם לשון המשנה דקאי רק על תחילת הנטיעה אבל אם בא לחשוב אח"כ לאכילה לא מהני רק אם חשב על כל האילן לאכילה לא על מקצתו: מט) ומשו"ה שפיר מקשה הר"ן דלבטל היחור בהאילן שהוא נוטע לסייג ולקורות ולא שייך לומר דניהו דהוא כגופו של אילן מ"מ היחור הזה חישב עליו לאכילה ואסור משום ערלה דלא מהני מחשבה רק על כל הנטיעה ולא על יחור אחד כנ"ל. אך לענין זה שפיר נוכל לומר דלענין זה לא בטל היחור בהאילן כאשר בארנו לעיל דלכל דבר אין ביטול היחור באילן רק לענין הנטיעה בערלה דחשיב כאילו יונק משל היתר כיון דהיניקה הולך דרך הזקנה שהוא יונק מהיחור וגם יניקת הילדה הוא של היתר אף דלענין כל דבר אינו בטל ועומד בפ"ע אבל יונק יניקה של היתר כיון דהיניקה הולך דרך הזקנה וזה הוא לענין ילדה בזקנה אבל ילדה בילדה שגם הראשונה היא ילדה אך שהוא נטוע לסייג ולקורות היחור שהוא נטוע למאכל אסור ולא שייך לומר שהוא יונק יניקה של היתר שלדידי הוי יניקה של איסור כיון שהוא הורכב למאכל אף אם נימא דאין הלכה כר' יוסי ולא יוכל לחשב על חצי אילן למאכל וחצי לסייג ולקורות מ"מ המורכב שהוא לכל דבר אינו בטל בזקנה כנ"ל רק לענין היניקה אבל לשאר דברים עומד בפ"ע ושפיר הוי כאילו הוא נטוע למאכל בפ"ע ואסור ואצלו הוי יניקת איסור דאף לגבי האילן אם הי' חשב על כולו למאכל הי' אסור משום ערלה ולענין הרכבה זו הוי כאילו חשב על כולו למאכל ודוק:

נ) עוד נראה לי להביא ראי' דרק לענין ערלה בטלה הילדה בזקנה ולא לשאר דברים מע"ז (בדף מ"ז.) שהבאנו לעיל דאיתא שם ר' יוסי אומר אין נוטעין אגוז של ערלה ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר ופירש רש"י שאם נטע מותר משום דהוי זוז"ג האגוז דאיסור דהיתר והרכיב פירש רש"י היינו שהרכיב ילדה בזקנה והיא מילתא אחריתא ועוד הביא לשון שני שהרכיב קאי על נטע שאותה קאי על מרכיבין כפניות של ערלה והרי"ף לא פירש כן בפירוש אך הוא מעתיק סיום המשנה דאין נוטעין אגוז של ערלה ואין מרכיבין כפניות של ערלה ואם נטע והבריך והרכיב מותר ונראה כן דעתו דהרכיב קאי על הסיפא דמרכיבין כפניות של ערלה. ונראה דמיירי דבטל במאתים כדאיתא במנחות (בדף ס"ט ע"ב) דאמר ר' אבוהו אמר ר' יוחנן ילדה שסבכה בזקינה ובה פירות אפילו הוסיף מאתים אסור וכתבו שם בתוס' בד"ה דאמר ר' אבוהו וז"ל והא דאמר ר' אבוהו אמר ר' יוחנן בסוטה (דף מ"ג.) ילדה שסבכה בזקינה בטלה התם בדליכא פירות בילדה והכא בדאיכא פירות:

סה) ולפי הנ"ל אפשר לומר מלתא בטעמא דאף דבטלה הילדה בזקנה מ"מ עדיין גורם הוא ולמ"ד זוז"ג אסור הוא עדיין אסור אך בערלה לא שייך זה כיון דגוף היחור אינו אסור אבל אם היו פירות על היחור שהמה ג"כ גורמים על המותר להתגדל עדיין אסור משום גורם למ"ד דזוז"ג אסור אך התם במנחות נראה דקאמר טעם אחר משום דאזלינן בתר העיקר ואפשר דמשום טעם זה אסור אף למ"ד זוז"ג מותר:

סו) ועכ"פ סוגיא דידן ניחא דהרכיב קאי על מרכיבין כפניות של ערלה וביטול כבר הוי ועדיין אנו צריכין לומר דזוז"ג מותר ודו"ק והר"ן פירוש ג"כ דהך להרכיב קאי על כפניות של ערלה אך באופן אחר יע"ש: נשובה להנ"ל דאפשר ליישב דברי התוס' באופן אחר אמאי לענין נטע אגוז של ערלה בעינן זוז"ג ובילדה שסבכה בזקינה אין אנו צריכין לזוז"ג כשיטת הר"ן בתשובה דאחר הביטול עדיין גורם הוי ובערלה לא שייך זה: אך פשוט דברי התוס' נראה דלא נחתו להכי לסברת הר"ן בתשובה דביטול וזוז"ג המה שני דברים ואחר הביטול הוא דאיכא איסור משום זוז"ג: סז) וגם הר"ן בעצמו בע"ז לא כתב כן ושם כתב איפכא דמאי דקאמר בסוטה דילדה בטלה בזקנה וכאן קאמר דזוז"ג מותר דא ודא אחת היא ותירץ בזה קושית התוס' על רש"י ולשיטת הר"ן בתשובותיו לא הוי דבר אחד ואפשר לפר שיטת הר"ן דלמ"ד זוז"ג מותר דא ודא אחת היא דכמו דגוף האיסור נתבטל ברוב או במאתים כל חד וחד כשיעורו ה"ה דגורם מתבטל בשיעור זה: סח) אך עדיין יוקשה מה יעשה היכא דאין כאן גופו של איסור דאינו צריך ביטול כלל רק כל שיש כאן גורם דהיתר ודאיסור יחד מותר דלא שייך בזה ביטול וצריך לומר דהכי הילכתא דכל שאין כאן גופו של איסור רק כח הגורם אם יש כאן גורם דהיתר וגורם דאיסור בטל האיסור בהיתר אף דהוי רק חד בחד בזה בטל אף חד בחד כל שלא הוי רק גרם איסור לחודא ועדיין צ"ע ליישב סתירת הר"ן:

סט) ועכ"פ שיטת התוס' נראה דלא ס"ל כשיטת הר"ן בתשובותיו אך כיון דנתבטל האיסור בהיתר לא שייך עוד גורם דאיסורא או כיון שנאמר שבטל הילדה בזקנה ע"כ דליכא עוד גורם דאיסורא דאם הוי עוד גורם דאיסורא לא הי' עדיין בטל כדברי הר"ן בפירושו דבטל וזוז"ג מותר חדא הוא כיון דתני דבטל ע"כ זוז"ג מותר או שאין כאן גורם. וא"כ שוב קשה כנ"ל גם לשיטתם דנטע והרכיב אחד הוא דזה הנטיעה שגדל מאגוז של ערלה הרכיב אח"כ באילן אחר דאמרינן בזה זוז"ג וקשה ג"כ כנ"ל כיון דבטלה הילדה בזקנה לא שייך זוז"ג וע"כ מכאן ראי' כנ"ל דלא אמרינן דבטלה הילדה בזקנה רק בענין ערלה ולא לשאר דברים ודוק:

ע) והנה בענין זוז"ג הואיל ואתי לידן וצריך לנו להרחיב הדיבור בזה וגם הבית אפרים (בסי' נ"ו בדף ע"ז) בד"ה ואתאן עלה נראה שם דעתו דאתרוג המורכב מאתרוג ולימו"ן יהי' תלוי ג"כ בזוז"ג דאם זוז"ג מותר הוא כשר לברכה אך יש בזה ארוכות דברים ודברים מוקשים וסותרים זא"ז אך במה שהבאתי לעיל תשובות הר"ן דלא שייך זוז"ג רק היכא שאין בתערובות גופו של איסור יתיישבו הענינים לפי ענ"ד והמעקשים יהיו למישור:

עא) הנה בחולין בפרק אלו טריפות (בדף נ"ח.) הנהו ביעי טרפה שחלא קמא אסורה מכאן ואילך הוי זה וזה גורם ומותר. וכתבו בתוס' ד"ה מכאן ואילך הוי לי' זוז"ג ומות, וז"ל אע"ג דבסוף כתובות פסקינן כר' יהודה בפרידות דמספקא לן בפרק אותו ואת בנו (בדף ע"ט) אי חוששין לזרע האב או לא היינו במלתא דשרי כל חד באפי נפשי' לא שייך זוז"ג אבל הכא דחד אסור וחד שרי הוי לי' זוז"ג עכ"ד:

עב) והנה אינו מבואר כונת קושיתם אם הקושיא היא רק על שם בחולין דמאי איכפת לן אם חוששין לזרע האב מ"מ לזרע האם בודאי חוששין הוי לי' זוז"ג ומותר כמו כאן או קושיתם הוא אמאי מותר כאן משום זח"ג הא שם מספקא לן אי חוששין לזרע האב או אין חוששין ואם אין חוששין לזרע האב לא הוי גורם כלל כאשר איתא בתוס' בבכורות (בדף ז) שנביא לקמן וכן נראה קצת מלשון התוס' דכן הוא כוונת קושיתם ואי דכתבו אע"ג דבסוף כתובות פסקינן כר' יהודה דמספקא אי חוששין לזרע האב אי לא ולמה זה כתב דפסקינן כר' יהודה אך נראה דהקושיא הוא כיון דהלכה דמספקינן אי חוששין לזרע האב אי לא וא"כ אמאי מותר משום זוז"ג כיון דהוי ספק אם חוששין כלל לזרע האב:

עג) אך אם יפרש כן לא יתורץ בתרוצם דלא שייך זוז"ג במילתא דשרי כל חד באפי נפשי' רק היכא דחד שרי וחד אסור דאם הי' קושיתם על פרדות אמאי אסור פרי עם האם כיון דחוששין לזרע האב ניחא שפיר תרוצם דשם לא שייך זוז"ג כיון דהאי לחוד' שרי אבל אם הקושיא הוא להיפך מדוע מותר כאן בביצים משום זוז"ג שמא אין חוששין לזרע האב ולא הוי גורם כלל לא תירצו כלל ואפשר לומר דהמה רצו להוכיח דהיכא דאין חוששין לזרע האב לא הוי גורם כלל דאל"כ יוקשה להיפך למ"ד דזוז"ג אסור אמאי מותר בפרדות משום דאין חוששין עכ"פ גורם הוי ועכ"פ הוי שם להגמרא לומר דתלוי הדבר בזוז"ג ולכן הוכיחו משם דאם אין חוששין לא הוי גורם כלל ושוב יוקשה כאן אמאי מותר משום זוז"ג דלמא אין חוששין לזרע האב ולא הוי גורם כלל. וע"ז תרצו דלעולם אף דאין חוששין לזרע האב מ"מ גורם הוי אך שם דהאי לחוד' שרי והאי לחוד' שרי אינו ענין לזוז"ג: עד) וכן משמע מלשונם בבכורות (בדף ז.) דשם איתא בולד טריפה דאיכא פלוגתא אם הוא אסור וקאמר דתלוי אם זוז"ג אסור וכתבו בתוס' בד"ה והא איפכא וז"ל מה שמזכיר כאן זוז"ג ובפרק אותו ואת בנו נקיט לישנא דחוששין לזרע האב משום דהכא מיירי בדבר הבא מאיסור והיתר שייך שפיר זוז"ג ומיהו קשה כיון דאין חוששין לזרע אב מאיזה טעם תחשב ולד טרפה זוז"ג כו' יע"ש עה) נראה שכן הוא קושיתם דשם תלינן הדבר בחוששין לזרע האב או לא דאין תלוי כלל בזוז"ג רק אי חוששין אסור בכל גוונא בין אם זוז"ג אסור בין אם זוז"ג מותר וכן אם אין חוששין לזרע האב מותר בכל גונא אף אם זוז"ג אסור וכאן שוב נראה דהכל תלוי בזוז"ג דאם זוז"ג אסור אסור בכל גוונא אף אם אין חוששין לזרע האב ואם זוז"ג מותר מותר בכל גוונא אף אם חוששין לזרע האב:

עו) ולזה תירצו דשם כיון דהאי לחודא שרי והאי לחוד' שרי אינו תלוי בזוז"ג רק אם חוששין לזרע האב וכאן בולד טרפה דחד אסור וחד שרי תלוי בזה וזה גורם ולמ"ד זוז"ג אסור בכאן אסור ולמ"ד זוז"ג מותר בכאן מותר ואף למ"ד אין חוששין דעכ"פ גורם הוי ומאי דשם מותר למ"ד אין חוששין דשם לא שייך גורם. ואח"כ חזרו והקשו דלא מסתבר להו סברא זאת דאם אין חוששין יהי' מותר מטעם זה וזה גורם. ובסנהדרין (בדף פ') איתא ולד הנגחת ולד הנרבעת אם משנגמר דינם עברו וילדו אסור הניחא למ"ד זוז"ג אסור אלא למ"ד זוז"ג מותר מאי איכא למימר:

עז) וכתבו בתוס' בד"ה אלא למ"ד זח"ג כו' וז"ל ונראה הא דחשיב לי' זוז"ג היינו כמאן דאמר חוששין לזרע האב דלמ"ד אין חוששין חד גורם הוא [וכתבו עתה לפי קושיתם הנ"ל בבכורות] ותימא מאי קשיא להו הא הך ברייתא אתיא כר' יהודה ושמעינן לי' דאמר אין חוששין לזרע האב הוא עצמו סוס וכן בכוי שהוא חצי חיה וחצי בהמה החלב אסור ולא שייך בזה זוז"ג שג"כ אין האיסור בשביל שאביו גרם לו להיות בהמה אך שהוא עצמו חצי חיה והוי תערובות ממש:

צב) אבל בביצה טריפה שפיר אמרינן דהוי זוז"ג דלא שייך לומר דיש בו גופו של איסור דהא לזרע האם בודאי חוששין דהא הביצה אין לאסור בשביל שהיא טריפה דבביצה ליכא חיות ולא שייך בה טריפות רק האיסור הוא בשביל שאמו גרמה לו שפיר הוי זוז"ג דיש בו גורם היתר מחלק האב ואף למ"ד אין חוששין לזרע האב מ"מ גורם הוי כנ"ל. וניחא מאי דלענין ביצה טרפה תלוי רק בזוז"ג ולא בחוששין לזרע האב דכאן לא הוי רק גורם ואין נ"מ בין אם חוששין לזרע האב בין אין חוששין דעכ"פ גורם הוי: צג) אבל שם בכלאים תלוי הכל רק בחוששין לזרע האב דאם חוששין לזרע האב לא מהני אף דזוז"ג מותר דיש בו גופו של איסור ולא גורם לבד. אך עדיין קשה, להיפך אף למ"ד אין חוששין עדיין יהיה אסור למ"ד זוז"ג אסור דאף דאין חוששין עכ"פ גורם הוי. אך לענין זה בודאי אפשר לומר כסברא הנ"ל דכל היכא דהאי לחוד' שרי אי אפשר לאסור מטעם גורם דבשלמא היכא דחד אסור וחד שרי אפשר לומר כיון דאיכא גורם דאיסורא אסור שהאיסור גרם לזה הדבר אבל היכא דעדיין היתר אין כאן גורם דאיסורא שעדיין היתר אך שהנ"מ אם חוששין לזרע האב יהיה דינו כמו אביו ויהיה אסור עם האם ואם אמו חמורה ואביו סוס יהיה אסור עם החמור משום שיש בו חלק סוס אבל כיון דאין חוששין לזרע האב אף דהאב הוא הגורם בשביל הגורם לא ישתנה למין אחר דאטו בשביל שהוא גרמו להיות יהיה כמותו בודאי אין סברא לומר כן ורק לענין איסור שייך לומר כן דגורם דאיסורא אסור אבל כיון דהאי לחוד' שרי והאי לחוד' שרי אין כאן גורם דאיסורא ולא בשביל שהוא גורם ישתנה להיות כמותו וזה סברא ברורה:

צד) ומה שרצינו לומר לעיל דבשביל דהאי לחוד' שרי והאי לחוד' שרי אינו בטל וזוז"ג אסור דחינו לעיל דזה הוא רק בכלאים שנעשה משניהם גוף האיסור אבל להיפך שיאסר מטעם גורם בודאי ניחא דאין כאן דאיסורא כלל דהאי לחוד' שרי והאי לחוד' שרי ואפשר לכוין כן בדברי התוס' ג"כ: :

צה) וניחא ג"כ מאי דפליגי בולד טריפה בבכורות וקאמר בגמרא דתלוי בזוז"ג דהתם נמי לא נוכל לומר דלזרע האם בודאי חוששין ויש כאן תערובות גמור לא גורם דהתם בטריפה גם כן אי אפשר לאסור מטעם דיש בגופו תערובות טרפה ממש דהא הולד אינו טרפה והוא חי' בפ"ע ואינו טרפה מצד עצמו רק משום דאמו גרמה לו שיולד ואמו טרפה ושפיר הוי זוז"ג מצד זרע האב אבל בכלאים לא הוי אפשר לומר זוז"ג כלל דלהקל לא נוכל לומר להתיר מטעם זוז"ג דכיון דחוששין לזרע האב הוי ממש ולהחמיר לא נוכל לומר למ"ד דזוז"ג אסור שיאסר אף למ"ד אין חוששין דהאי לחוד' שרי והאי לחוד' שרי ואין כאן איסור שיאסר מצד שהוא גורם וע"י הגורם אינו נעשה מין אחר וכן שם בכוי שהוא חצי חיה וחצי בהמה שהחלב אסור לשיטת התוס' למ"ד חוששין גם כן אינו ענין לזוז"ג כנ"ל דלהתיר לא נוכל שאם חוששין לזרע האב הוא עצמו בהמה ולא משום זוז"ג ולהחמיר ג"כ לא נוכל לומר למ"ד דזוז"ג אסור אף דהחלב בהמה אסור והוי חד אסור וחד שרי מכל מקום הגורם לזה שיולד הוא גוף הבהמה והיא מותרת דלא אמרינן אבר מוליד אבר כדאמרי' גבי אבר היוצא:

צו) אך עדיין קשה ממאי דאיתא בבכורות שם (בדף ז') לענין מי שנולד מטהור וטמא דתלוי בזה וזה גורם ושם קשה ג"כ דנימא דכיון דחוששין לזרע האב והוא טמא הוי הוא טמא בעצמו שנתערב בו טמא ולא גורם לבד: צז) אך לפי מאי דמוקי שם הגמרא דמיירי דאיעבר מקלוט בן פרה דטמא מטהור לא מעברי אך דמיירי אליבא דר' שמעון דהוא סובר דטמא הנולד מטהור אסור כל שאין לו סימנים כלל אבל אם יש לו סימן אחד מותר דיליף מקרא ומשכחת דנולד מטהור ומקלוט בן פרה שאין לו אף סימן אחד שהוא טמא ופליגי בזה דלמ"ד זוז"ג מותר הוי כאילו נולד רק מטהור ומותר בסימן אחד ולמ"ד דזוז"ג אסור הוי כאילו נולד גם מטמא ואינו מותר בסימן אחד:

צח) ובזה שפיר ניחא דלמ"ד זוז"ג מותר ניתר בסימן אחד ולא קשה כיון דחוששין לזרע האב הוי כאילו יש בו תערובות מהאב ממש ולא גורם לבד וכאילו הוא עצמו טמא:

צט) דשם לא שייך זה כיון דגם אביו נולד מטהור אך שהוא אסור משום שאין לו אף סימן אחד הא אילו היה לו סימן אחד היה ג"כ מותר כיון דהוא נולד ג"כ מטהור ואף שהוא קלוט וא"כ לא נוכל לאסור היוצא ממנו משום שהוא עצמו טמא שהרי מצד עצמו אינו טמא שיש לו סימן אחד והוא באמת ממין טהור וגם לא נוכל לאסרו בשביל שיש בו חלק אביו ממש דהא גם אביו היה ניתר בסימן אחד ולדידי' יש לו סימן אחד לטהר וע"כ אינו אסור משום שהוא עצמו טמא שהוא מצד עצמו טהור אך שאוסר מצד גורם שאביו טמא והוא גרם לו להולד ושפיר תלוי בזה וזה גורם ואם זוז"ג מותר הוא מותר ודוק:

ק) ומיושב ג"כ בזה קושיות התוס' מהך דאבר היוצא שבא על בהמה דעלמא דקאמר הגמרא דתלוי אם חוששין לזרע האב או לא והא התם הוי ג"כ חד אסור וחד שרי ויהיה תלוי הדבר בזה וזה גורם. וכן קשה מבן פקועה הבא על בהמה דעלמא. ולפי הנ"ל ניחא דהתם לא נוכל להתיר מטעם זוז"ג למ"ד דחוששין לזרע האב דשפיר יש בו תערובות מגוף הדבר כיון דחוששין לזרע האב ואמרינן דיש בו חלק האב ממש וכמו דאביו היה נשחט חצי ולא מהני בו שחיטה כן הוא שהוא חלק האב ממש דרק בטריפה לא נוכל לומר שהוא חלק אביו ממש שאביו היה טריפה והוא אינו טרפה אבל מאי דהוי כשחוט גם הוא הוי כשחוט ויש בו חלק ממש מהאב ולא נוכל להתיר מטעם זוז"ג למ"ד חוששין לזרע האב:

קא) וכן להיפך למ"ד דזוז"ג אסור לא נוכל לאסור מטעם זה וזה גורם שהרי אביו אינו איסור שנאמר שיגרום איסור ג"כ רק הוא כשחוט וע"י הגרם שגורם להולד לא הוי כשחוט כנ"ל לענין המינים דלא בשביל שהוא גורם לו נעשה כמינו וכן לא בשביל שהוא גורם נעשה כשחוט רק הגורם של איסור איסור וכנ"ל:

קב) ולהיפך לענין להתיר ע"י זוז"ג לא היה אפשר לומר סברא זו דכל דבר שאינו תלוי באיסור והיתר אינו תלוי בגורם דאם כן יקשה גם כן מצד האיסור לא יאסור כיון שאינו תלוי באיסור והיתר אין הגורם איסור אוסר גם כן. אך כפי שבארנו ניחא הכל דהאיסור אינו מצד הגורם רק שיש בו ממשות איסור וממילא אין שום נפקא מיני' אם ההיתר יוכל לגרום או לא דלענין ממשות אין הגורם היתר מועיל מאומה אך לענין שנאסור מצד הגורם ניהו דאין חוששין לזרע האב מ"מ גורם הוי ע"ז שפיר אמרינן דגורם לא מהני רק מצד איסור והיתר אבל דבר שאינו אסור כלל וכל חד לחודא שרי לא יוכל לאסור מצד גורם ודוק:

קג) אך עדיין אפשר לומר דאף בביצת טרפה וולד טרפה אף דבביצה לא שייך טרפה וגם הוולד אינה טרפה אע"פ כן אסור משום כל היוצא מהטמא טמא והיה בזה פלפול עצום ביני ובין ידידי הרב הגאון הצדיק אבד"ק נאשעלסק וטשטכנאוו מהר"י לאנדא שליט"א שהוא כתב שגם הטמא שאסור הוא ג"כ משום כל היוצא ממנו טמא כדאיתא במשנה בבכורות (בדף ה' ע"ב) וא"כ אף בביצת טרפה וולד טרפה אף שהיא עצמה אינה טרפה מ"מ יש בהם ממשות האיסור בשביל שיוצא מהטמא טמא וא"כ נימא דגם בזה לא שייך זה וזה גורם דיש בהם ממשות איסור בשביל שגדל מהטריפה והיוצא מטמא טמא ושפיר יש כאן תערובות ממש ולא שייך ג"כ בזה וז"ג:

כ' ברמ"א ב' מהרי"ק דאף שאין הרבים מסכימים מטעם א' מקרי רבים. דהוא כשיטת הראב"ד והר"ן ז"ל ולא כהרי"ף והרמב"ם. וסיים כ"ג דיש לחלק בין הנושאים עכ"ד. נלפע"ד כוונת כ"ג דיש לחלק דבנידון הרמ"א. הרי"ף מודה דמקרי רבים כיון דשנים שוים בדינא. אף שאינם שוים בטעמא. אבל בנ"ד דר' יהושע וב"ב אינם שוים בחדא שיטה גם לא שוים בטעמא. מ"ה שפיר אמר הרי"ף הלכה כרבי מחבירו. ולא מקרי מחביריו דגדולה מזו כ' הכנה"ג ביו"ד (סי' ק"ח בהגב"י) דהא דשני פוסקים משני טעמים מצטרפין היינו דוקא כדקיימא בחדא שיטה אלא שטעמיהם מחולקים. אבל אי לא קיימו בחדא שיטה אע"פ שטעמיהם שוים אין מצטרפין יע"ש. א"כ בנידן הרי"ף דלא קיימו בחדא שיטה ובחדא טעמא לא מקרי רבים אף לשיטת הראב"ד: אלה דברי יד"נ אור רב לב. מוקירו ומכבדו כערכו הרם משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו. מצפה לשמוע ממנו בשורות טובות:

שלמה אברהם בלא"א המופלג אי"א מרבים כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י:

תוכן העניינים

בכורי שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה