אור ברסלב
בכורי שלמה חלק א שלמה אורח חיים סימן כו

בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה

שלמה אורח חיים סימן כו

שלמה אורח חיים סימן כה

ב"ה יום ב' נצבים תרל"ז פה קאליש. לכבוד ידידי ורב חביבי הרב הגדול החריף ויראת ד' עליו חופף כש"ת מוה' שלמה אברהם רזעכטע נ"י: אחדשה"ט. הנה מאז הבטחתי לכבודו להשיב על דבריו הנעימים וקונטרסו. אך יען הייתי טרוד מאד בענינים שונים ובשיעורן כסדרן ואמרתי דבר בעתו מה טוב אי"ה קודם ימי החג אשנה פרק זה קבע והנני שולח לכ"ת את תשובתי אשר העלתי בעזה"י בשומי עיוני על דבריו הנחמדים בלימודי כעת ענין אתרוג המורכב. והנני להשיב מעט אמרים. ואי"ה עוד חזון למועד להשתעשע את יקרת כבודו החביב עלי עד מאד. ואי"ה בעת אדפיס הקונטרס פרי עין הדר מגדולי הדור בענין זה בטח אקבל דברי כבוד תורתו באהבה וחיבה יתירה לאספו הביתה כי כל דבריו נאמרו בטוב טעם בהשכל ודעת. אך אין לי פנאי כעת לסדר הדברים ולכל זמן ועת לכל חפץ ובפרט לחפצי שמים עת ומועד לכל דבר. ועתה אשתעשע מעט בדבריו:

א) מעכת"ר השיב בקונטרסו (אות צ"ו) על מה שתרצתי בספרי על קושית המג"א (בסי' תרמ"ח) על הלבוש דפוסל אתרוג המורכב משום שנעבד עבירה בכלאים א"כ גם עז של כלאים יהי' פסול לשופר משום שנעבדה בה עבירה ותרצתי בסי' ב' דמהט"ז נראה דטעם הלבוש משום מצוה הבא בעבירה ובשופר לא שייך מצוה הבא בעבירה כמו דיוצא בגזול כדאיתא באו"ח (סי' תקפ"ו) והוא כמו דאיתא בירושלמי לחלק בין לולב הגזול ובין שופר הגזול דאמר ר' אלעזר תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא פירוש והקול אינה עבירה וא"כ מכ"ש בשופר של כלאים וכתב על זה כבוד תורתו דיש להעיר בזה דהנה המג"א (בסי' תקפ"ו) ציין על מה שכ' שם בש"ע דבשופר הגזול יוצא עיין (בסי' תנ"ד) וכתב הלבושי שרד דכוונת המג"א להשיג על הש"ע דהירושלמי כתב שני טעמים דיוצא בשוכר הגזול חד טעם משום דליכא קרא לפסול בזה. וטעם שני דאין גזל בקול אמת דהרמב"ם תפס טעם הב'. אולם (בסי' תנ"ד) העלה בש"ע בשם הרא"ש כטעם הא' וכתב שזה עצמו מה שהשיג הראב"ד על הרמב"ם ע"ש ונחזי אנן דלטעם הא' שבירושלמי בשופר גזול ה"ה בשופר של כלאים פסול משום שנעבדה בו עבירה דילפינן מכלאים דנעבדה בו עבירה פסול למצוה כמו דפסול לקרבן. וכמו דמדמה הלבוש מצוה לקרבן לענין אתרוג המורכב א"כ יפה הקשה המג"א לשיטתו על הלבוש דשופר של כלאים צריך להיות פסול:

ב) ואח"כ הוסיף עוד דברים לתרץ קושיית המג"א דבאמת שופר של כלאים פסול כמו דכלאים פסול לקרבן דדומה לקרבן וכדאיתא בר"ה (דף כ"ו) שופר דלזכרון קאתי כלפנים דמי וא"כ בוודאי פסול לשופר כמו דפסול לקרבן ולא הוצרך כלל להשמיע זאת מרוב פשיטתי'. אך דמקשה על זה ממה דקיי"ל בא"ח (סי' תקפ"ו) דבשופר גזול יוצא הלא קרבן הגזול פסול כסוכה (דף ל') אע"כ לחלק כירושלמי בטעם הב' דאינו יוצא בגופו רק בקולו א"כ שוב גם בכלאים כשר לשופר ודחה כ"ת ע"פ דברי הרמ"א (בסי' תקפ"ו) דשופר מבהמה טמאה פסול דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה לבד נראה דפוסק כטעם הא' שבירושלמי ושוב גם שופר של כלאים פסול ומיושב קושית המג"א עכ"ד:

ג) אולם יש להעיר בזה דמקור דברי הרמ"א אלו הוא מדברי הר"ן ז"ל בפ"ג דר"ה וז"ל הר"ן מיהו אע"ג דמסקינן חוץ משל פרה אפשר דוקא בטהורים אבל בטמאים לא דהא אמרינן בפרק במה מדליקין (דף כ"ח) לא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה בלבד ושופר מלאכת שמים הוא דהא אמרינן לעיל כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי מיהו לאו ראי' גמורה הוא דהתם בבמה מדליקין משמע דמשכן גופא לא גמרינן מההוא דלא הוכשרו למלאכת שמים דהא אמרינן בההוא שמעתתא מאי הוי עלה דתחש וכדאיתא התם ולפיכך צע"ג עכ"ל. א"כ מדברי ר"ן אלו מוכח דשופר אינו כמו קרבן אע"ג דקאמר בגמרא דהוי כלפנים. דא"כ מאי מסופק הר"ן אם יוכל להיות מבהמה, טמאה הא קרבן בוודאי צריך להיות מהמותר בפיך וע"כ דאין זה דומה לקרבן וממילא כל עיקר פלפולו דפלפל כיון דכלאים פסול לקרבן ה"ה לשופר ליתא וממילא נסתלק פלפולו הנ"ל ושופר הגזול כשר לשני הטעמים בירושלמי ואף דקרבן הגזול פסול שופר אינו דומה לקרבן וממילא דה"ה שופר מכלאים כשר:

ד) אך עכ"ז עדיין קשה ממאי דקאמר הגמרא בר"ה בדף הנ"ל דשופר של פרה אסור כיון דאתי לזכרון כלפנים דמי ואין קטיגור נעשה סניגור אלמא דבגוף השופר ג"כ אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור וא"כ ה"ה לענין מצוה הבא בעבירה לענין גוף השופר ובאמת צריך לומר דאין הלכה כעולא דאמר דהטעם דקרן פרה פסול משום דאין קטיגור נעשה סניגור אך הטעם דפרה קרן אקרי ולא שופר וכן כתב המג"א (בסי' תקפ"ו סק"ב) ובאמת תמוה על הר"ן שהביא ראי' מדברי עולא דנראה שהוא דלא כהלכתא מאחר דקיי"ל כהירושלמי דשופר הגזול יוצא בו אף דהוי מהב"ע מכ"ש דאינו פסול בשל פרה משום דאקנ"ס דא"כ מכ"ש שופר הגזול דהוא עצמו עשה העבירה ופר הוא רק זכרון עבירה מעגל ולקמן יבואר:

ה) אך עדיין אפשר להביא ראי' לדברי המג"א דאתרוג מכלאים אינו פסול משום מצוה הבא בעבירה דאל"כ יוקשה למה לי קרא דכלאים פסול לקרבן הא ממילא פסול משום דהוי מהב"ע ועכצ"ל כיון דאחר הרביע כלאים ולא בעל הקרבן לא הוי לדידי' מהב"ע כאשר כ' הט"ז לענין אתרוג. שוב נזכרתי שהט"ז בעצמו הביא ראי' זו שם (בסי' תרמ"ט סק"ג) אך כאשר בארנו בחיבורנו דבכלאים הוי מהב"ע אף שאחר הרכיבו והבאתי ראי' לזה מדברי התוס' דהקשו דלמה לי הטעם באשרה משום דכתותי מכתת שעורי' בלא"ה פסול משום דהוי מהב"ע וקשה ג"כ הא אחר עבר ולא הוא וע"כ משום דנוצר בעבירה אין חילוק בין אחר והוא דרק בגזל שאין על גוף הדבר עבירה רק שבא לידו בגזל יש חילוק בינו לאחר אבל באשרה שנוטע האילן בעבירה וגוף גידולו בעבירה אין חילוק בין הוא לאחר וא"כ ה"ה בכלאים כן א"כ שוב יוקשה למה לי קרא למעוטי כלאים דפסול לקרבן הא בלא"ה פסול משום מהב"ע. ומזה ראי' למה שכתבתי בחיבורי דהנה בלא"ה קשה דכלאים לא הוי מהב"ע כיון שכבר כלתה העבירה הראשונה כאשר כתבו התוס' גם גבי גזל דהיכא דהוי שלו לגמרי קודם קיום המצוה לא הוי מהב"ע:

ו) וה"ה גבי כלאים כלתה העבירה הראשונה אך גם לזה הבאתי ראי' בחיבורי דהיכא דנולד בעבירה אף שכלתה העבירה הראשונה עדיין הוי מהב"ע דאל"כ קשה ג"כ מאי הקשו התוס' מאשרה הא התם כלתה העבירה אך עתה בקונטרס בארתי דאין ראי' מאשרה דבאשרה לא כלתה העבירה דעדיין מחויב לבערה ולאבדה וכתבתי דבכלאים תלוי באלו השיטות אם כלאי אילן מחויב לעקור הכלאים לא כלתה עדיין העבירה עכ"פ בשעת גידל האתרוג בעבירה וגדל האתרוג בעביר' אפשר לדמותו לאשירה וגם בזה יש לחלק דשם באשירה אף האתרוג הגדל מאשרה מחויב לבערו אבל בכלאי אילן הפרי מותר. אך עכ"ז אפשר לומר דהוי מהב"ע כיון דגידולו באיסור אבל בכלאים אף דהרבעה הי' באיסור מ"מ הגידול אינו באיסור ולא הוי מהב"ע:

ז) אך באמת נראה דאין חילוק בין הרבעה מבהמה לכלאי אילן וכיון דבכלאי בהמה לא הוי מהב"ע וצריך קר למעוטי כלאים. נראה מזה ראי' דאף באתרוג של כלאים לא הוי מהב"ע כמו קרבן של כלאים דצריך קרא למעוטי וע"כ דלא הוי מהב"ע ואינו דומה לאשרה כיון דמחויב בביעור ה"ה אתרוג של כלאים אף דבשעת גידולו הי' מחויב לעקור מ"מ עתה הפרי מותר ואין עלי' איסור:

ח) והנה עוד הביא מעכת"ר ראי' דשופר מכלאים פסול מע"ז (בדף מ"ז) בעי רב פפא המשתחוה לבהמה קרנה מהו לחצוצרות [לשיר של קרבן דקיי"ל בהחליל דהשיר מעכב את הקרבן. רש"י] אליבא דמ"ד עיקר שירה בכלי לא תבעי לך דודאי אסור כי תבעי לך אליבא דמ"ד עיקר שירה בפה בסימא קלא בעלמא הוא ומייתינן או דלמא אפ"ה אסור והרמב"ם (בפ"ד) מהלכות איסורי מזבח ה"ו העלה דפסול הרי דלא אמרינן האי סברא כיון דאינו יוצא רק בקול לא הוי מהב"ע אך פסול כיון דנמאס לגבוה כמו שכתב רש"י שם וא"כ ה"ה בשופר של כלאים פסול כיון דנעבדה בו עבירה כיון דשופר כלפנים דמי עכ"ד:

ט) והנה בזה הערה הערה גדולה דלשיטת הירושלמי לטעם הב' דבקולו יוצא גם שם הי' ראוי. והנה אם נימא דגמרא דילן ס"ל כטעם הא' בירושלמי דמשו"ה יוצא בגזול משום דהתורה לא מיעוטא גזול בשופר. שפיר אפשר לומר דעכ"ז פסול שם לשיר בקרבן דבקרבן אמעיט נעבד דאסור לגבוה אף היכא דלא נאסר להדיוט דבע"ח אינם נאסרין. אסור לגבוה דאמאס וה"ה בשיר לקרבן למ"ד דשיר בכלי הוי ג"כ כמו קרבן פסול. אבל שופר של ר"ה לא דמי לקרבן כלל. ראי' ע"ז דמסופקים אם מותר להיות מטמא דאסור להדיוט כנ"ל ובקרבן בודאי פסול וכן מע"ז ג"כ ראי' דהא שופר של ע"ז יוצא בו למ"ד מצות לאו להנות נתנו כדאיתא בר"ה וכאן פוסל חצוצרות של ע"ז וע"כ דהחילוק יש בין קרבן למצוה וכן בשיר הוי כמו קרבן וכן פירש רש"י שם בע"ז (דף מ"ז) בד"ה אפ"ה אסור. מאוס ואפילו את"ל לענין דקל דמותר לולבו הכא דלצורך קרבן מאיס טפי הרי מבואר בפירוש ברש"י דשאני מצוה מקרבן וצורך מצוה לא דמי לקרבן כאשר בארנו לעיל:

י) אך עדיין לא הונח לי בזה דאף לטעם הא' דירושלמי משום דלא אימעוט גזול בשופר קשה דאעפ"כ הוי מהב"ע וע"כ צ"ל לטעם הא' דירושלמי או דלא ס"ל מהב"ע או דגם לטעם הא' אמרינן סברא זו דלא שייך בזה מהב"ע דאין עבירה בקול ועכ"פ לדידן קשה אמאי כשר בשופר הגזול הא הוי מהב"ע וע"כ צ"ל דלא הוי מהב"ע משום דאין עבירה בהקול ומהב"ע הוא גם משום דמאוס וע"כ דהקול דאין בו עבירה לא הוי מאיס וה"ה בשופר של ע"ז לענין שיר בקרבן נימא ג"כ כן דהטעם דפסול מע"ז משום דאמאס כפירוש רש"י הנ"ל ונימא דהקול לא אמאס דהרי לא הוי מהב"ע ולא אמרינן דאמאס:

יא) ואפשר לומר דשאני התם גבי קרבן דכתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וזבחי שלמיכם א"כ החצוצרות מבואר בקרא וגם המה מגוף המצוה ואם המה מע"ז הם מאוסים וכן אם הי' מגזל אבל בר"ה לא נאמר רק יום תרועה יהי' לכם והמצוה הוא רק התרועה ואין גזל בקול וכן בע"ז מותר בשופר. למ"ד מצות לאו לה"נ:

יב) ואף דהגמרא בר"ה יליף שופר של ר"ה משופר של יום כפור כדאיתא בר"ה (בדף ל"ג ע"ב) תנו רבנן מנין שבשופר ת"ל והעברת שופר תרועה אין לי אלא ביובל בר"ה מנין תלמוד לומר בחודש השביעי שאין ת"ל בחודש השביעי ומה ת"ל בחודש השביעי שיהיו כל תרועות של חודש השביעי זה כזה ובשופר של יובל נזכר שופר מ"מ אפשר לומר שלא נזכר שיתקעו בשופר אך שהתרועה יהי' משופר שנאמר בתורה וע"ז נאמר והעברת שופר תרועה דהיינו שיהי' תרועת שופר אבל עיקר המצוה הוא התרועה ולא השופר:

יג) ומאי דמבואר בר"ה (דף כ"ו.) הנ"ל דבשופר אמרינן ג"כ דאין קטיגור נעשה סניגור וא"כ מצוה הבא בעבירה ג"כ פסול בו כבר בארנו לעיל דהוא שלא כהלכתא ובאמת הערה כ"ת הערה גדולה על דברי הירושלמי דבשופר גזול יוצא ולא הוי מהב"ע משום דרק בקול הוא יוצא וקושיתו הוא עצומה מהך דר"ה כיון דזכרון כלפנים דמי ומהך דע"ז דבחצוצרות שהשתחוה לבהמה דפסול לחצוצרות ודבר גדול דיבר בכל אלה אך עכ"ז לדינא לא נוכל לדחות דברי הירושלמי אשר הביאו כל הפוסקים לדינא וע"כ צריכין אנחנו לחלק באיזה חילוקים:

יד) ומה שכתב עוד מעכת"ר להביא ראי' לדברי הט"ז שהעלה דאם נשתנה לא שייך בו מצוה הבא בעבירה דהטעם דמהב"ע דלולב הגזול פסול משום שלא יעשה סניגורו קטיגורו והוא לשיטת ר"י בש"ס דלנו דפוסל משום מהב"ע וכן איתא טעם זה במדרש רבה פ' אמור ולטעם זה אם נשתנה מותר ולית בי' משום מהב"ע כדאיתא בר"ה (בדף כ"ו.) הנ"ל אמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ולא והא איכא דם הפר הואיל ואשתני אשתני. פירוש שנשתנה לדם ובדם אינו ניכר אם מפר הוא. א"כ מבואר דאם נשתנה תו לא שייך אקנ"ס. וא"כ לא שייך ג"כ מהב"ע דהכל חדא הוא משום דאין קנ"ס. וא"כ באתרוג המורכב לא שייך בו מהב"ע כיון דנשתנה ובזה יישב קושיית הט"ז באו"ח (סי' י"א סק"ז) שהקשה דבפשתן נטוע דכשר לציצית דניהו דנשתנה מ"מ הוי מהב"ע ולפי הנ"ל ניחא כיון דנשתנה תו לא שייך מהב"ע. ובזה תירץ קושית הפ"י בסוכה (דף ל' ע"ב) ברש"י בד"ה ולקנינהו בשינוי מעשה דעדיין הוי מהב"ע לשיטת רש"י דאף לאחר שקנה הוי מהב"ע ולפי הנ"ל ניחא דאחר השינוי לא הוי מהב"ע ומיושב, קושית התוס' שם דגם בשינוי החוזר לברייתו ג"כ קני. ולפי הנ"ל ניחא כיון דהוי שינוי החוזר לברייתא לא הוי עדיין מין אחר. ודברי כ"ת בזה בטוב טעם:

טו) אך מה שתירץ קושית הפ"י וקושית התוס' לענין שינוי מעשה דלא הוי מהב"ע כן אמרתי בחידושי וכדאיתא בבא קמא (בדף ס"ה ע"ב) בד"ה הא מני בית שמאי הוא דהקשו וז"ל וא"ת היכי מדמה לי' דמאי ענין אתנן אצל שינוי וי"ל דקסבר אין שינוי קונה א"כ ראוי הוא להתיר שינוי באתנן דחשיב כאחר ואין זה אותו שבא לידו בתורת אתנן וממאס נמי לא מאוס. וא"כ לענין מהב"ע לא מאוס עוד כיון דאחר הוא ותרצתי בזה קושית התוס' דשינוי החוזר לברייתו אף שלענין קנין קונה עכ"פ כיון דחוזר לברייתו לא הוי כאחר והוי מהב"ע. וכ"ת כיון לדעתי אך הוא אתי לה מגמרא ר"ה (דף כ"ו.) דשם נאמר כיון דאשתני לא הוי מהב"ע. שבתי וראיתי שמעכת"ר הביא ג"כ דברי התוס' בבא קמא הנ"ל:

טז) ומה שכתב לתרץ קושית הט"ז (בסי' י"א סק"ז) שהקשה דבפשתן נטוע כשר לציצית דהוי מהב"ע ותירץ כ"ת משום דנשתנה לא הוי מהב"ע. הנה הט"ז לא כתב זאת בתורת קושיא אך דשם כתב דלא הוי מהב"ע שהרי הוא לא עשה עבירה אך כ"ת הוסיף עוד טעם בשביל שנשתנה. אך באמת הט"ז בעצמו (בסי' תרמ"ט סק"ג) כתב האי טעמא דכתב שם וז"ל ותו דאיתא (בסי' י"א) בהלכות ציצית המשתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית שהרי נשתנה כ"ש כאן שאין לך שינוי גדול מזה שאחר שנעשה הרכבה נתגדל האתרוג ונעשה ברי' חדשה. הרי דהט"ז בעצמו כתב טעם זה המשתחוה לפשתן הנטוע כשר לציצית בשביל שנשתנה וכוונת כת"ר דהט"ז לא כתב זאת לענין מהב"ע אך באמת הכל אחד הוא. אך בחיבורי (בסי' ב') בארתי בארוכה דלענין אתרוג לא שייך תירץ זה דנשתנה דאדרבה ע"י השינוי ניכר העבירה יע"ש דברי והמה אמיתים:

יז) עוד הוסיף לדבר דקשה על טעם המדרש והירושלמי דפסול גזול משום דאין קטיגור נעשה סניגור ונראה דזה הטעם דמהב"ע. והא אמרינן בר"ה דרק בפנים שייך אין קנ"ס והביא בזה שיטות דהרב מזרחי כתב על מה שציוה הקב"ה לאהרן להביא עגל לכפר על מעשה העגל וקשה דהא אין קנ"ס. ותירץ המזרחי דזה הוא רק בפנים. ובשמע שלמה מהגאון מהר"ש אלגזי תירץ דדוקא במילתא דעכו"ם אמרינן אקנ"ס וראי' לזה מדאמרינן על מה הכתונת מכפר על שפיכת דמים שנאמר ויטבלו את הכתונת בדם ואמאי לא אמרינן נמי אקנ"ס. ובספר קהלת יעקב ממהרי"ט אלגזי אות א' השיג עליו דהרי כתבו התוס' ביבמות (בדף ז') בד"ה מעם מזבחי דטעם דכהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו לפי שהרג בידיו ואין קטיגור נ"ס אלמא בשפיכת דמים נמי אמרינן אקנ"ס וכן הקשה מעכת"ר מהא דאיתא במדרש רבה דלולב הגזול פסול משום דאקנ"ס. ותירץ מעכ"ת דדוקא אם הוא בעצמו לא עשה העבירה אז לא אמרינן דאין קנ"ס רק בע"ז. אבל היכא דהוא עצמו עשה עבירה בכל גוונא אמרינן אקנ"ס. אבל מי שהוא לא עשה אך יזכור עון אחרים זה לא אמרינן רק בע"ז. ובזה תירץ ג"כ קושיא הנ"ל דאמאי בלולב אמרינן אין קנ"ס הא לא הוי בפנים ובר"ה אמרינן דרק בפנים אמרינן אין קנ"ס דאפשר ג"כ לחלק בחילוק הנ"ל דמה שהוא עשה בעצמו עבירה אף בחוץ אמרינן אקנ"ס וכל דבריו בזה ברורים המה:

יח) ואני אוסיף עוד דכיון דחזינן דבע"ז אמרינן אין קטיגור נ"ס אף שהוא לא עשה האיסור כלל מ"מ נזכר העון דע"ז אפשר לומר דבזה אף דאינו יוצא בזה עצמו רק שהוא שם ג"כ נזכר העון דע"ז כמו דמצינו במלאכים לוהטים הרגל מלהזכיר עגל אש וכל מלתא דע"ז לא יוכל להיות כלל בפנים אף שאינו יוצא בזה שלא יזכור אותו העון:

יט) וניחא ההערה שהערה כבודו מהך דר"ה (בדף כ"ו.) דקאמר בגמרא דשופר כיון דאתי לזכרון כבפנים דמי ואמרינן בו אין קנ"ס והא בשופר הגזול איתא בירושלמי דכשר לפי שבקולו הוא יוצא ואין גזל בקול ואינו מזיק גוף השופר שאינו יוצא כלל בגוף השופר. ולפי הנ"ל ניחא דבע"ז אף שאינו יוצא בגוף השופר מ"מ כיון שהשופר הוא שם אמרינן בו אין קטיגור נעשה סניגור כיון שהקול בא על ידו אף שאין יוצא בו:

כ) ובזה אפשר ג"כ לחלק מאי דהמשתחוה לבהמה השופר פסול לחצוצרות אף דשם ג"כ המצוה רק בקול משום דבע"ז חמור טפי כיון דהקול בא מחצוצרות של ע"ז חיישינן לקטיגור כנ"ל:

כא) מעכ"ת הביא עוד בקונטרסו (אות מ"ד) תשובת האלשיך (בסי' ק"י) דמביא ראי' לסברתו דאתרוג המורכב פסול מבבא בתרא (דף קל"ז ע"ב) דאחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית פסול דכתיב ולקחתם לכם משלכם שיהי' כולו שלו ולא מקצתו שלו וק"ו הדברים ומה אפילו מה שנאמר משלכם בעינן שיהי' כולו שלו לגמרי כ"ש האתרוג עצמו דבעינן שיהי' כולו אתרוג וכתב עליו מעכת"ר דאשתמיטתי' להרב אלשיך דברי התוס' בחולין (דף קל"ב.) ד"ה וצריך שירשום וז"ל וא"ת כיון דלית לכהן אלא חצי יפטור חצי ויתחייב חצי מידי דהוי אצבי הבא על התישה דמחייבי רבנן בחצי המתנות וי"ל דהתם כל שיות שבו מחייב והכא לא מחייב כל שיות שבו לכך פטרו לגמרי עכ"ל וכ"כ הריטב"א א"כ מבואר בתוס' וריטב"א דהא דאמרינן שה אפילו מקצת שה הטעם דכל שיות שבו מחייב משו"ה מחשב ככולו וא"כ אין ראי' מלכם דבעינן כולו לכם דשאני התם דאם אין כולו לכם אף חלק האתרוג אינו כולו שלו אבל מה שהוי חצי אתרוג וחצי לימו"ן חלק האתרוג הוא כולו שלו עכ"ד:

כב) ואם לדין יש תשובה דזה שייך רק לענין לחייב במתנות אמרינן כיון דכל שיות שבו בר חיוב הוא יתחייב אבל היכא דהשיות שבו יש בו פטור כולו פטור וזה לענין לחייב גוף הדבר במתנות אבל לענין שהוא יצא בו ידי אתרוג אם נימא דבעינן כל האתרוג שלו ולא מקצתו הרי ראינו דבעינן אתרוג שלם א"כ מכ"ש דלא מהני חצי אתרוג דבודאי אין לו אתרוג שלם. ואין זה ענין לדברי התוס' גבי מתנות דשם שאני כיון דחצי שיות פטור ממתנות אין כאן חיוב עליו עוד. אבל כאן מה שהוא אתרוג של חבירו אינו פוסל המצוה אך בשביל דלא הוי כולו שלו וע"כ שצריך להיות אתרוג שלם שלו ומכ"ש היכא שאין לו לגמרי רק חצי אתרוג וזה ברור:

כג) וגם מה שדחה מעכ"ת דברי וכן כתב הבית אפרים דבאתרוג המורכב אינו יוצא מטעם דאמרינן דשה אפילו מקצת שה דגם שם אינו חייב רק בחצי מתנות וגם כאן לא הוי לו רק חצי אתרוג. וכתב מעכ"ת לדחות ג"כ בסברא הנ"ל כיון דחלק אתרוג הוי כולו אתרוג וגם זה אינו כנ"ל דהחצי אתרוג שפיר הוי אתרוג גמור אבל אין לו אלא חצי:

כד) עוד כתב מעכ"ת על מה שכתבתי בחיבורי על מה שכתב האלשיך דכל שהוא מורכב יוכל להיות דחלק האתרוג בו פחות מכביצה וקיי"ל דאתרוג פחות מכביצה פסול השבתי עליו מדברי התוס' ריש פרק לולב הגזול דכתבו על מאי דאיתא בגמרא דאתרוג של אשירה פסול משום דמכתת שיעורא ורצו מתחלה לומר דהטעם הוא משום שאין בו כביצה ודחו זה דהטעם דבעינן כביצה הוא רק משום דכל זמן שלא הגיע לזה השיעור לא הוי גמר פרי א"כ אין לפסול משום מכתת שיעורא דעכ"ז גמר פרי הוא וע"כ כתבו דיש לפסול משום דבעינן מינכר לקיחתו והיכא דמכתת שיעורא הוי כאין בו שיעור כל ולא מינכר לקיחתו וא"כ בנ"ד דהוי מורכב והוי חצי אתרוג וחצי לימו"ן לא שייך ג"כ לפסלו משום דאין באתרוג שיעור כביצה דג"כ גמר פרי הוי ושם הוי ג"כ מינכר לקיחתו:

כה) וסבור כ"ת דמה שכתבתי דמינכר לקיחתו משום דעם הלימו"ן ביחד הוי מינכר לקיחתו ועל זה משיג עלי דבעינן מינכר לקיחתו מצד האתרוג גופו לא עם לימו"ן ביחד. אבל באמת הי' כוונתי דמאתרוג לחודי' הוי מנכר לקיחתו דרק בפלפלין איתא שם בסוכה (דף ל"ה ע"ב) דלא הוי מנכר לקיחתו דהוא קטן מאד אבל כל שגדל קצת אף שאינו גדול כביצה הוי ג"כ מנכר לקיחתו והגמרא קאמר שם (בדף ל"ה.) דבתרי פלפלין הוי מנכר לקיחתן אך משום דאחד אמר רחמנא ולא שנים אבל שנים הוי מנכר לקיחתן ובאתרוג המורכב עכ"פ יש בו חלק אתרוג כשיעור שני פלפלין:

כו) ומה שכבוד תורתו פלפל דגם זולת שאינו גמר פרי בעינן שיעור כביצה לא נראה כן. ומה שהביא ראי' מדברי המג"א (סי' תר"ן ס"ק כ"ז) על מה שכתב מהרא"י (סי' צ"ב) דבחתיכת אתרוג יצא אפילו נשאר מיעוטא סגי וכתב ע"ז המג"א דאפילו לא נשתייר רובו כשר רק שישאר כביצה וכ"ד הטור ורמ"א עכ"ל המג"א. ואם נימא דאתרוג לא בעי שיעור רק משום גמר פרי דוקא והא התם האתרוג גדול ולמה צריך שישאר כביצה עכ"ד:

כז) הנה באמת השיג ע"ז הגרע"א בהגהותיו שם כאשר הביא מעכ"ת בעצמו אך אם נחפוץ לתרץ דברי המג"א וכן יתר הפוסקים שהביא מעכ"ת שנראה מדבריהם דבעינן שיעורא כביצה. צריכים אנחנו לתרץ דבריהם כיון דבפחות מכביצה לא גמר פרי ופרי שנגמרת הוי כביצה ממילא כל היכא דהוי פחות כביצה לא מנכר לקיחתה דבעינן שיהי' ניכר לקיחת פרי שנגמרת ומשו"ה אף חתיכת אתרוג פחות מכביצה אינו יוצא דכיון דהוי פחות מכביצה שהוא שיעור גמר פרי אין מנכר לקיחתו פרי נגמרת אף דבאמת נגמרה הפרי מ"מ כל שלא הוי כביצה לא מנכר לקיחת פרי נגמרת כיון שכל פרי נגמרת הוא כביצה אבל באתרוג המורכב שהוא חצי אתרוג וחצי לימו"ן והוא גדול כביצה שפיר הוי כאן גמר פרי ומנכר לקיחתו שמנכר שיש כאן גמר פרי שהוא כביצה:

כח) ומה שפלפל מעכ"ת כיון דהגמר הוא רק ע"י הלימו"ן לא מהני כיון שלא נגמר ע"י אתרוג גופו. זה אינו דשפיר כל אחד נגמר מצד עצמו האתרוג מצד עצמו והלימו"ן מצד עצמו דכיון שהגיע כללות הפרי כביצה נגמרה כל הפרי כל חלק שיש בו כיון שכולה גדולה כביצה זה שיעור גדלות הפרי הוי כל חלק שבה נגמר וזה ברור:

כט) ומה שכתב מעכ"ת דאתרוג גופא הוי פחות מכביצה וא"כ עדיין לא גמר פרי דמה שהוא יותר הוא ניתוסף עליו מלימו"ן לפענ"ד אינו כן דאטו פרי שהוא מורכב בשני מינים לא יוגמר פריו שיהיו בו כשני ביצים שיהי' על כל מין כביצה אתמהה. אף אם יהי' מורכב מכמה מינים כל שגדלו ביחד עד כביצה נגמר הפרי דכיון שהפרי גדלה עד כביצה כבר הוא נגמרת וזה ברור וא"כ כיון שאנו רואין אתרוג גדול כביצה הרי מנכר לקיחת פרי נגמרת יהי' מאיזה מין שיהי' והאתרוג נגמר וגם הלימו"ן נגמר וכל חלק שבו נגמר דהרי כולו נגמר:

שוב ראיתי שכ"ת כתב דהלימו"ן דרכו שלא לגמור כ"כ כמו האתרוג א"כ אף שחלק האתרוג נגמר אבל חלק הלימו"ן לא נגמר הנה מלבד שנרא' כיון שגדל כביצה חלק האתרוג נגמר די בכך לענין האתרוג אך בלא"ה נודע להיפך דאתרוג גדל שלש שנים ולימו"ן נגמר מקודם ונהפוך הוא:

ומה שהביא מעכ"ת בשם החתם סופר (חא"ח סי' קפ"א) שמסתפק בכל לימני"ס דמדינתנו הוי בוסר אף שהיא כביצה הנה אם נימא כדברי החת"ס דאתרוג פחות מכביצה פסול משום בוסר א"כ ע"כ באתרוג כביצה לא הוי בוסר וא"כ מכ"ש לענין לימו"ן אך אפשר דעת החת"ס דאף בוסר מיקרי גמר פרי ובאמת קשה לומר דאתרוג שהוא כביצה יהי' גמר פרי ממש ולא בוסר:

ל) וכן מה שכתב הח"צ שהביא כ"ת דכל פחות מכביצה פסול אף שאינו עתיד ליגדל עוד ומכ"ש בעתיד ליגדל דפסול דאית בי' תרתי פחות מכשיעור ובוסר כל זה לא שייך בנ"ד דכיון שהוא ביחד כביצה לא הוי פחות מכשיעור כנ"ל וגם לא הוי בוסר ודברי הח"צ אינו מובן מה דכתב דאית בי' תרתי פחות מכשיעור ובוסר שזה הוא אחת מהשיעור כביצה א"צ רק שאז הוי גמר פרי ומעיקרא הוי בוסר לשיטת הח"צ:

לא) וכן מה שהביא כ"ת דברי הבית אפרים (בחא"ח סי' נ"ח) וז"ל דמיירי דחסר משיעור אתרוג וקמ"ל דס"ד דלא בעינן שיעור רק משום גמר פרי ואם הי' כשיעור וחסר ממנו כשר קמ"ל דבעינן שיעור ואם חסר או ניקב באותו שיעור פסול עכ"ד. נראה כוונתו ג"כ כאשר כתבתי דבעינן בשעת לקיחתו שלוקח פרי שנגמרת וכל שהוא פחות מכביצה אינו ניכר כאן פרי שנגמרת אבל כיון שיש כאן כשיעור שפיר ניכר כאן בלקיחתו פרי נגמרת כיון שיש עכ"פ בפרי זו כביצה וניכר הגמר וזה ברור לפענ"ד:

לב) וכן מה שכתב מעכ"ת באמצע דבריו דבלא גמר פרי כיון שהפלפלין לא הוי מנכר לקיחתו שוב לא נדע מאי הוי גמר מנכר וכיון שאין בחלק אתרוג כשיעור ביצה כל עיקרו לא מנכר לקיחתו וגם לא נדע כמה חלק אתרוג יש בהמורכב שיהי' מנכר לקיחתו:

לג) הנה בגמרא קאמר דפלפלין אחד לא הוי מנכר לקיחתו ואם נקח שנים או שלשה פרי אחד אמר רחמנא הרי מבואר בפירוש בגמרא דשני פלפלין הוי מנכר לקיחתו ובאתרוג מורכב עכ"פ איכא כשיעור שני פלפלין אך אם נימא דחלק האתרוג הוא המיעוט תלוי בשני הדיעות שהביא המג"א (בסי' תרמ"ט ס"ק כ"ז) ולדעת הר"ן בעינן שישתייר רובו:

אך עיקר פלפול מעכ"ת להוכיח דאתרוג בעי שיעור וממילא פסול חצי אתרוג דכל מידי דבעי שיעור פסול חצי. הנה כל מידי דבעי שיעור פסול בחצי היכא דבחצי ליכא השיעור אבל אם בהחצי איכא השיעור אינו נפקא מיני' מה דבעי השיעור כיון דאיכא השיעור:

אלה דברי ידידו דוש"ת באהבה:

חיים אלעזר וואקס אבד"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בכורי שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה