בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה
שלמה אורח חיים סימן יא
ב"ה יום ב' תצוה ח' אדר תרח"ם לפ"ק נאשעלסק. שלום וברכה וכ"ט לאהובי ויד"נ מחו' הרב החריף החסיד הנגיד המפורסם כש"מ אברהם שלמה נ"י רזעכטע:
מכתבך השגתי עש"ק העבר. אהובי וידידי מחו'. אם כי הקשית לשאול דבר מעמוס התלאות כמוני. ואתה כבר זכית לעלות ולדרוש דבר ה' מגדולי ישראל גאוני ורבני פולין ורוסיא. ומה מני יהלוך. אך באשר אהובי אתה מאז. ופן אהיה חשוד בעיניך כי משנאה או מגאון ח"ו מנעתי להשיבך. ע"כ אמרתי להשיב עכ"פ בקיצור. והאמן לי יד"נ כי לא נפניתי לשקול דבריך בעיון. כי מכתבך הגיע לידי בעש"ק בשובי מטשעכנאווי ביומא דהלולא של כ"ק אאמו"ר הגה"ק זי"ע. ותמול קראתי למספד בבהמ"ד. על שני הצדיקים שנפטרו בעוה"ר [היינו אדומו"ר הגאון הקדוש סבא קדישא כו' כקש"ת מוה' יחיאל מאיר זצ"ל אבד"ק גאסטנין והגאון הקדוש סבא קדישא כו' מוה' ליבל איגר זצ"ל מלובלין] והיום קראתי מכתבך בהעברה שלא להשיב פניך ריקם:
א) בדבר הילוך בלי נט"י פחות פחות מד"א. הנה ס' ברכי יוסף אין אתי לעיין טעמו. גם השע"ת בהשגתו לא נתן שום טעם לדבריו. ומ"ש של' ההולך משמע דוקא הליכה לא שהייה. לכאורה זה תלוי במחלוקת דבסי' ב' באו"ח לא ילך ד"א בגילוי הראש עט"ז ומג"א דוקא הליכה והב"ח ובכור שור שבת קי"ח דאף עמידה בכלל. מיהו עכ"פ לדברי כלם לא דייקו מלשון הליכה וע' בכ"ש שהביא ממש שלא הלך ד"א בלי תורה ותפילין דודאי ל"ד הלוך. אלא דלכאורה ממ"ש הגמ"א בסי' ד' ע"ד סדה"י דלא יגע במלבושיו כ' ע"ז דבגמ' ל"מ כן והיינו משום דס"ל דכל הברכות שהוזכרו שם הוזכרו כסדר כי לבוש כו' כי משא ידי' כו'. וא"כ מדוע לא השיג ג"כ אתולע"י דהרי השהייה בכל הדברים הנזכרים שם הם כפלי כפלים מד"א. וע"כ דבשהייה בלי הלוך אין איסור כלל אע"ג דאמרו שם בגמ' כי מסגי כו' קודם נט"י. צ"ל דהך מסגי הוא פחות מד"א. אלא שלדעתי אין זה ראיה כ"כ מהגמ'. די"ל דודאי מיירי שנטל ידיו להעביר ר"ר. ומ"ש בגמרא כי משא ידיה היינו לנטילה המחוייבת בברכה. ול"מ לדעת הרא"ש שלא תקנו נטילה רק לתפלה ולכל התפלות גם כן די"ל דהנטילה הראשונה היה שלא ע"ד להתפלל עדיין שאין לברך עליה, ואפילו לדעת הרשב"א משום דנעשה כבריה חדשה י"ל דלא פסיקא ליה בנטילה הראשונה שהרי לברכהדענט"י צריך כלי לדעת הרשב"א משא"כ להעביר ר"ר. ומנטילה זו אמרו כי משא ידיה ולא מיירי מנטילה דלהעביר ר"ר דהאי אפילו בלא כלי ואינו מברך ע"ז. ומה שהביא הרא"ש ראיה שיכול לברך כל הברכות קודם נט"י וכתב שזה סעד לדבריו דלא תקנו רק לתפלה וס"ל דכל הברכות ה"ל קודם נט"י. היינו נטילה המחויבת שאותה תקנו חז"ל. ולא מיירי מלהעביר ר"ר. וכוונת הרא"ש שהביא ראיה דמותר לברך בסרכי ידים אע"ג דלמ"ש מיירי שנטל ידיו להעביר ר"ר הוא. דאי אסור לברך קודם נטילה א"כ הנטילה קודם הברכות הוא מתקנת חז"ל. וממילא היה צריך לברך ענט"י מנטילה הראשונה. לפ"ז אין ראיה מהגמ' דלא יהיה איסור בשהיה גרידא. מ"מ נראה מלשונם דהליכה ד"א גרע משהיה גרידא שעל ידי ההליכה מעורר רוחא דמסאבותא ומרבה בטומאה:
ב) ומ"ש ידידי ודימה זאת למיעוט תפלה ולמ"ש התוספת בפסחים במשהה חמץ ע"מ לבערו. הנה אם נימא כן גם לצד השני י"ל כן וכמ"ש ידידי בעצמו. ומ"ש ידידי דזה השהיה איסור קל לגבי הליכה שחייב מיתה וממילא עדיף לעבור על איסור קל. הנה אף אם נחליט כדברך דזה חמור שבשהיה אין בו ח"מ. עכ"ז לא ברירא מלתא שזה מקרי קל לפמ"ש הר"ן ביומא דשוחטין לחולה בשבת ואין מאכילין אותו נבלה יעו"ש. שעל כל זית וזית יש איסור ולאוין הרבה דנבלה ל"מ קל לגבי חד איסור דשבת. וא"כ ה"נ בכל רגע ורגע ששוהה הרי עושה איסורים הרבה ולא כן בהולך וממהר. אמנם לקושטא נראה דלדברי השע"ת שוה חיוב שהיה להילוך:
ג) ומ"ש עוד דאפילו אי נימא דגם בשהיה איכא חיוב מיתה מ"מ הוה שב וא"ת. שלא בדקדוק כתבת. דאי גם בשהיה איכא חיוב מיתה כפי הנראה משע"ת. א"כ אין כאן שום איסור חדש ע"י הילוכו. ול"ש בזה שב וא"ת עדיף. כיון דבהליכה גופיה אין עושה שום איסור דגם ההליכה אין בו איסור רק מצד השהיה:
ד) ומ"ש ידידי משבת ק"ל בענין למהר המצוה. אינני יודע שום יחוס ודמיון לשם התם איסור שבת הותרה מפני מילה. לר"א ואמרי' דאפילו רק כדי למהר המצוה דחינן שבת. אבל הכא ע"ז אנו דנין אם זה עדיף או ההליכה או ההשהיה איזה חמור מחבירו. שידחה הא' מפני חבירו. ומה זה ענין להתם:
ה) אמנם לדעתי נראה דתלי במה שאיתא בעירובין (דף ק"ד ע"ב) בשרץ שנמצא במקדש דריב"ב ס"ל דמוציאו בהמיינו ור"י ס"ל דמוציאו בצבת של עץ ומפרשין דמר סבר אפושי טומאה עדיף ומר סבר שהויי טומאה עדיף. וה"נ ע"י ההילוך הוא מרבה בטומאה. ולמ"ד שלא להרבות בטומאה עדיף טפי להולך פחות מד"א. ולמ"ד שלא לשהות את הטומאה עדיף טפי ללכת במרוצה. וכיון דאנן קיי"ל דמוציאו בצבת של עץ שלא להרבות הטומאה ה"נ עדיף טפי פחות פחות מד"א. וע' שבועות (דף י"ז) דבא בארוכה אף שלא שהה רק שיעור קצבה חייב על ההילוך המרובה. ובודאי אף פחות משיעור קצרה. אלא שאין זה ענין לנדון דידן. כמובן למעיין וקצרתי:
והנני חותם בברכה ברכת חו"ש וכ"ט ליד"נ אהובי נ"י ואברכהו. הנני ידידו מחו' הדו"ש באהבה:
יעקב לאנדא חופ"ק הנ"ל. או"ש לאביו יד"נ מחו' ה' הגביר מוה' דניאל וואלף נ"י: