אור ברסלב
בכורי שלמה חלק א שלמה אורח חיים סימן י

בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה

שלמה אורח חיים סימן י

שלמה אורח חיים סימן ט

ב"ה יום ג' תרומה שנת תרח"ם לפ"ק אזארקאוו. החיים והשלום וכט"ס לכבוד ידיד נפשי שארי ומחו' ה"ה הרב הגאון הקדוש. המפורסם בקצוי ארץ. פאר הדור. סיני ועוקר הרים. בוצינא קדישא. חסידא ופרישא. פרי קודש הלולים נ"י פ"ה עה"י כו' כקש"ת מוה' יעקב לאנדא שליט"א אבד"ק נאשעלסק. לפני שמש יגון שמו. ואורו על כנפות הארץ:

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו. באתי בשאלתי לשחר פני קדשו אשר יאבה בטובו להשיב לי על מה שהעלתי לפי עניית דעתי בענין הלכה את חות דעתו הרחבה. ולבי ירחש למר תודה חלף זה. וזה החלי בעזר צורי וגואלי: :

א) הברכי יוסף בא"ח (סי' א') העלה אם אירע שהמים רחוקים ואין לו מי שיקרבם אליו נהגו קצת מבעלי הנפש שהולכים פחות פחות מד' אמות כמו בשבת. ובשערי תשובה השיג עליו. וכתב דעדיף שילך במרוצה שלא להשהות הר"ר השורה על ידיו. ע"ש. ולפענ"ד נראה עיקר כהרב ברכי יוסף דהרי מבואר בב"ח (סי' ד') שהביא בשם התולעת יעקב ב' הזוהר הקדוש. וז"ל ההולך ד' אמות בלי נט"י חייב מיתה. וכיון שכתב ההולך כו' נראה מדבריו דעיקר הקפידא של העונש חיוב מיתה הוא דוקא בהולך ד' אמות אבל אם הוא במקומו יושב או עומד כשיעור הליכת ד' אמות אף ששוהה הר"ר עליו שיעור ד' אמות מ"מ ליכא חיוב מיתה דאל"ה גדולה מזו היה צריך להזוהר להשמיענו דאף דיושב במקומו כשיעור ד' אמות חייב מיתה. אע"כ לומר דדוקא נקט הולך. ואף דבשוהה עליו הר"ר פשוט דג"כ יש בו איסור מ"מ אינו חמור כ"כ כמו הולך וזה א"צ לפנים ואף שבזוהר שלפנינו לא נמצא כן. אולם בספר ברכי יוסף העיד שראה כן בהקדמת זוה"ק בכת"י. יע"ש]:

ב) ונלפע"ד לומר דדוקא אם השוהה הוא מצד רצונו להשהות עליו הר"ר אז יש בו איסור אבל אם הולך ליקח לו מים לנט"י להעביר מעליו הר"ר ורק דשוהה מעט בכל פעם כדי שלא ילך ד' אמות רצופים בלי נט"י שלא לעבור על דברי הזוהר הקדוש. באופן זה ליכא איסור. וחילי דילי מש"ס דע"ז (דף ס"ג ע"ב) שכרו לשבור ביין נסך מהו מי אמרינן כיון דרוצה בקיומו אסור או דילמא כל למעוטי תפלה שפיר דמי. אמר ר"נ ישבור ותבוא עליו ברכה כו'. וכ"ה בש"ע יו"ד (סי' קל"ג ס"ז) יע"ש. מבואר משם דאע"ג דרוצה בקיומו עד שיבער היי"נ מ"מ מותר כיון דעוסק לבער היי"נ. ולמעט תפלה. וא"כ ה"ה בנ"ד אף דמשהה הטומאה עליו כיון דעוסק למעט את התפלה הר"ר מעליו דהא הולך ליטול ידיו רק שמשהה בכל פעם מעט כדי שלא יעבור על דברי הזוהר. וא"כ השוהה עצמו הוא למעט את התפלה כ"ש דלית לן בה: ג) ונראה לי להביא עוד ראיה לזה מדברי התו' בפסחים (דף כ"ט ע"ב) דהעלו דהמשהה חמץ על מנת לבערו אינו עובר בבל יראה וב"י יע"ש. וה"ה בנ"ד דהשוהה הוא ע"מ שיסיר ממנו הר"ר ועוסק לבער הר"ר מעליו מש"ה אינו עובר. ואין להקשות דלפ"ז נתיר לו ללכת ד' אמות ליקח לו מים לנטילה במהירות כדי למעט את התפלה דשרי. ז"א. מהי תיתי נתיר לו איסור של חיוב מיתה. רק נתיר לו איסור הקל ממנו שהוא איסור השוהה. [ואף אם נימא דגם בשיהה יש איסור חיוב מיתה מ"מ עכ"פ קל הוא ממי שהולך ד' אמות בלי נט"י. כיון דכאן הוי בשב וא"ת. אולם העיקר נראה מדברי הזוהר דקפיד דוקא על ההליכה ואז הוי חיוב מיתה דוקא] וכמו דאמרינן במסכת יומא (דף פ"ג) והובא להלכה בא"ח (סי' תרמ"ח) במי שאחזו בולמוס דמאכילין אותו גם מאיסור עד שיאירו עיניו. ואם יש כאן שני מיני איסורין אחד חמור מחבירו מאכילין אותו הקל תחלה יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד מוטב שיעבור על איסור שיהה משיעבור על דברי הזוהר בהליכה דאז הוי וודאי חיוב מיתה:

ד) לכאורה נוכל להביא ראיה עצומה לשיטת השערי תשובה דהנה בשבת (דף ק"ל.) בתוס' ד"ה ר' אליעזר כ' התוס' וז"ל ועוד י"ל כיון דיותר בקל יביא הכלי משיביא התינוק שרי ר"א כדי למהר המצוה כדמוכח בגמ' דאמרו פעם אחת שכחו ולא הביא איזמל מערב שבת והביאו בשבת שלא כרצונו שהביאו דרך חצירות וגגות וקרפיפות והיו יכולין להביא דרך ר"ה אלמא דשרי ר"א דרך ר"ה דהוי דאורייתא. כדי למהר המצוה אף ע"פ שיכול לעשות בענין דליכא אלא איסורי דרבנן ע"כ. א"כ כ"ש בנ"ד דמוטב שימהר למעט את התפלה כמ"ש השע"ת. אף דיעבור איסור חמור. משילך פחות פחות מד' אמות אף דלא יעבור על איסור גדול כמוהו אם ישהה בכל פעם לא יוכל למהר ליטול את ידיו להעביר הר"ר מעליו:

ה) ואין לחלק דשאני התם דימהר לעשות מצוה בזה אמרינן כן. אבל בנ"ד לא יעשה מצוה רק דיסלק עבירה. ז"א דאדרבה כ"ש הוא מהתם דאמרינן במסכת ברכות ש (דף מ"ו.) אין מכבדין בידים מזוהמות [פי' לענין מים אחרונים] ועיין ברבינו יונה שפי' טעמו וז"ל אין מכבדין בגשרים ולא בידים מזוהמות מפני שסכנה היא להם אם מתאחרים לעבור בגשר או אם מתאחרים מליטול ידיהם כשהם מזוהמות ע"כ. וכ"ה בא"ח (סי' קפ"א ס"ו) מבואר שם דלענין הזוהמא צריך למהר מאד לבל להשהות הנט"י יותר ממצוה. דהא חזינן דבמצוה מותר לכבד יעיין בא"ח (סי' קפ"ג ס"ז) ברמ"א. וא"כ כיון שהוכחתי דלמצוה מותר לעבור על איסור דאורייתא כדי למהר המצוה אע"פ שיוכל לעשות בענין דליכא אלא איסורא דרבנן כ"ש בנ"ד דהר"ר הוי כמו זוהמא דהתם פשיטא דעדיף לכאורה למהר לילך ד' אמות ליטול ידיו כמו שכתב השערי תשובה:

ו) אולם באמת ז"א דדוקא היכא דהשני העבירות שיצרוך לעבור הם שניהם בקום ועשה. אז אמרינן דמוטב שימהר כנ"ל. אבל היכא דאם ימהר יצרוך לעבור בקום ועשה ואם לא מהר יעבור רק בשב וא"ת זה לא נוכל להוכיח משם דגם באופן זה מוטב שימהר אף שיעבור על אסור חמור. ומנא אמינא לה לחלק כן. דהנה בשבת (דף ד'.) בתוס' ד"ה וכי אומרים כ' וז"ל אבל הכא המעשה של איסור [פי' מה שהדביק פת בתנור] כבר נעשה וממילא יגמר לא יעשה אפילו איסור קל בידים עכ"ל א"כ נראה בעליל דאף שבידו לתקן שלא יבוא לידי איסור סקילה כגון אם יעבור על איסור דרבנן רדיית הפת מ"מ כיון דיצרוך לעבור על הדרבנן בקום ועשה מוטב שיעבור על איסור סקילה שהוא בשב ואל תעשה ונעשה ממילא. וא"כ כ"ש בנ"ד דאם ילך ד' אמות בלא נט"י דיעבור בקום ועשה על איסור חמור כ"ש דאינו רשאי לעבור בקום ועשה באיסור חמור ומוטב שיעבור על איסור הקל בשב וא"ת אף דלא ימהר המצוה כ"כ כמ"ש הרב ברכי יוסף:

ז) ונלפע"ד להביא עוד ראיה לזה מדברי הריטב"א בשבועות (דף מ"ה ע"ב) וז"ל ועוד דלא תגזול דשכיר דהוי בקום ועשה חמיר מה' הלאוין הללו שהן בשב וא"ת ע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד עדיף לעשות כהברכ"י. לכאורה תליא נ"ד בפלוגתא דרבוותא דהנה הרשב"א בתשובה (סי' תתקל"ח) העלה בנשבע ליתן רבית דרבנן חלה השבועה וצריך ליתן. אולם בשו"ת הר"ן (סי' נ"ו) מבואר דגם בא"ר דינו כמו בכל איסורי דרבנן דנשבע לעבור אף דשבועה חלה מ"מ אין מתירין לו לעבור על דרבנן בקום ועשה. וא"כ לשיטת הר"ן פשוט בנ"ד דאין מתירין לו לעבור על איסור בקום ועשה רק בשב וא"ת. אבל לשיטת הרשב"א לכאורה גם בנ"ד יעבור בקום ועשה כמ"ש השערי תשובה. אך ז"א דשאני התם דאמרינן שמוטב לעבור רק על איסור דרבנן אף שהוא בקום ועשה משיעבור על איסור חמור. וכמ"ש שם וז"ל אע"פ שהמקבל עובר וזה הנותן מושיט לו איסור דרבנן מוטב שיעשה איסורא זוטא משיעשה איסורא רבה עכ"ל וא"כ גם הרשב"א מודה בנ"ד להברכי יוסף:

ח) ומלבד זה כבר העלתי בספרי ברית אברהם על יו"ד (סי' ק"ס ס"ב) דדעת רוב פוסקים כדעת הר"ן ז"ל דמוטב שיעבור על איסור דאורייתא בשב וא"ת משיעבור על איסור דרבנן בקום ועשה. וכ"כ בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' רע"ח) ובשו"ת מהרלב"ח (סי' ל"ח וקי"ד) ובשו"ת מהרי"ט (חיו"ד סי' מ') ובשו"ת שתי הלחם (סימן ל"ט) ובשו"ת מהרח"ש (ח"ג סי' י"ז) ובשו"ת מים עמוקים (סימן כ"ב) שהעלו כלם פה אחד כהר"ן דלא כהרשב"א. ואם כן נפשוט דאף אם נימא דההליכה של ד"א קל מהשיהה ג"כ נכון לשיטת הר"ן דמוטב שיעשה כהברכי יוסף וכ"ש שההליכה היא חמור מהשיהה. וז"ב בעזה"י:

ט) עוד נראה לי דהעיקר כהברכ"י מדהביא דשמיע לן מרבנן קדושי דזמנין דלא היה להם מים בקרוב הלכו פחות פחות מד' אמות אית לן למימר דקיי"ל כן דמעשה רב. כדאמרינן בשבת (דף כ"א.) ובמס' ב"ב (דף פ"ג) ואין לומר דזה נאמר דוקא על מעשה של תנאים ואמוראים אבל לא על פוסקים. ז"א דהכללים של הש"ס אנו משתמשים ג"כ אצל הפוסקים כמ"ש בשו"ת חוט השני (סי' צ"ו) ועיין בב"י בא"ח (סי' ע"א) ובכסף משנה ספ"ז מה' ספר תורה ב' רבינו יהושע וכ"כ בשו"ת משאת בנימין (סי' י"ב) ב' הסמ"ע. א"כ נוכל לומר דגם לענין מעשה רב נימא כן. סוף דבר נלפע"ד דהעיקר כהרב ברכ"י:

עתה אבקש פני כ"ק להאציל לו עת לשום עין בקורת על דברי ומתורתו ילמדני. וישמחני בתשובתו גם יודיעני נא משלומו הטוב. דברי ידידו ומחותנו מוקירו ומכבדו כערכו הרב דוש"ת באהבה. שלמה אברהם בלא"א המופלג מ' דניאל זאב רזעכטע נ"י:

תוכן העניינים

בכורי שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה