בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה
שלמה אבן העזר סימן ב
ב"ה יום א' ט"ז שבט תרח"ם לפ"ק שאוול. ישגא שלום בביתו ורענן בהיכלו כבוד ידיד ד' הרב וכו' כש"ת מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י ולכאל"ש: א) מכתבו הגיעני ושמחתי לשמוע משלומו הטוב ומשלום תורתו. והנני להשיבו על מכתבו. נידון שאלתו זה כמה שנים בערך שנת תר"מ או מקודם הגיע אלי מכתב נדפס מהרר"ד טעביל אפרתי נ"י מוויטעפסק בשם בשורת לחיים תוצאות ומבשר מתוצאות קונטרס "קרן ישועה" תשובות בנידון כזה שנשא א' אשה מכמה שנים ואחרי חתונתו אמרה כי היא חולה מעט ואינה יכולה להטהר לבעלה ושאלו לכמה רופאים מפורסמים ואמרו כי למראה עיניהם לפי חיצונות מחלתה אין חליה נסיבה לאי טהרתה. והיא באחת ואין חפצה להבדק ורק אם ירצה להיות עמה מבלי טבילה ופ"א תקפה עליו יצרו ונכשל לעשות מעשהו ומרוב בהלה אינו יודע מה ואיך ועתה נודע לו שהיא מהטומטמות או אנדרוגינוס אך לא יוכל להתברר. וז"ז לא תישן ולא תאכל במעל"ע אף כחצי זית וכל מחייתה רק משתיית הקאפ"ע לרוב. ולקבל ג"פ לא תאות בשום אופן וזה לא כביר בגדה בגד בוגדים... ותרחיק נדוד לעיר ניעווי במדינת שווייץ מקים לא נמצא רב בישראל להשתדל אודותה ואין שם גם עשרה יהודים. ובהיתר העלוב כבר קבץ תשובות מגדולי הזמן כאו"א טעמו ונימוקו עמו. ועל כל אלה יש גב"ע כד"ת ובהיות שמבקש להשיב לו ויתן מקום לדברי בראש ס' קרן ישועה. ובאשר לא רציתי להשיב בלתי שיהיה הגב"ע בבירור למראה עיני בכל הפרטים ובאיזה מקום וכדומה לאשר לפה"נ קשה לברר בעדות המועיל שיברר הבעל שהוא כדבריו ולא השבתי לו כלל ואמרתי אפשר שיתקיים ע"י אחרים בהיות כפי שאלתו ההיתר פשוט מצד עוברת על דת ושאר כמה טעמים וא"כ מצד ענין מורדת וכנזכר בשו"ת זית רענן (ח"ב חאה"ע סי' כ"ח) בעובדא דידיה. ואם היה נתברר כדבריו לית דין צריך בושש מלשאול במרחקים בשאלה כזו. וע"ע בשו"ת ברכת משה (סי' ל' ול"א) בקו' התשובות משש"ב דסתם שבויה ספיקא דדינא אי גזר ר"ג כו' וכפי הנראה הכותב לשאול לכתו"ר ראה שאלה זו נדפסת בקונטרס קרן ישועה הנ"ל מהר"ד טעביל מהארדאק ומוויטעפסק אשר לא בא אלי רק העלה בשורה לחיים תוצאות. ואשר הוא רק בקצת שינוי שהיה כהן ושנשבית מקודם וברחה מידם וכאן נאמר שברחה מקודם וכפי המציאות המורגל. וידרוש כתו"ר עליו מחברותיו שיצאו ממנו אשר כנראה היה זה בהתחלת הדפסתו וימצא שם כנראה תשובות שונות אשר לענ"ד למותר הארוכות בכאלה כו'. והנה מה שהאריך כתו"ר שי' להקשות על עיקר חדר"ג לדהט"ז דבמפורש בתורה להיתר אין ביד חכמים לאסור וכאן מפורש כי תהיינה לאיש שתי נשים וכ"מ בכ"מ ההיתר מזה. וכבר הרגישו בזה הקודמים ועי' בשו"ת שמן רוקח (ח"ב סוף סי' פ"ה) שנשאל בזה והשיב דלפי הבנתו טפי הוללה"ק על התוס' ב"מ ע' ע"ב בד"ה תשיך והא מה"ת מצות יבום קודם ומ"מ התירו וע"כ דשאני במצות יבום דנשתנה הענין שראו שהדור פרוץ ואין כוונתו לשם מצוה וכן בחר"ג שראה שעתה א"א לעמוד בסיפוקייהו וירבו הקטטות. והט"ז מיירי רק בדבר שהיה שייך הטעם גם מאז ולא במה שהוא למגדר מילתא וצורך שעה ושמעון ב"ש תלה פ' נשים באשקלון וע' ח"מ (סי' ב') ואין לך אלא שופט שבימיך שבידם לגזור לצורך שעה וגם לעקור דבר מה"ת בשוא"ת ובכמה ענינים שמסרו לחכמים באיסורי מלאכה בחוה"מ ובעניני עדות וכו' יעש"ב. ולעיל (סי' י"ח דף כ"א ע"ג) ובקו"א. ובסגנון זה העלה ג"כ בשו"מ קמא (ח"א סי' קי"ג) ועוד כמה אחרונים שהאריכו ואינני פנוי כעת לחפש מקומם. ולדעתי בלא"ה לק"מ דהט"ז לא מיירי רק היכא שמפורש בלשון היתר בקרא דיהי' לכם:
אבל גבי שתי נשים לא כתב קרא רק שלא יוכל לבכר כו' ועכ"פ תפסו קידושין וכמו ביבמות ע"ח א' דאי דאיסורא קתני גבי לא יבא ממזר וכה"ג. וכן בכל הני שמצינו במקרא שנשאו ב' נשים ובדוד נאמר ג"כ ע"י נביא ואתנה לך כו' ואת נשי אדוניך כו' ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה. והדרש ידוע ולפי' רד"ק אם עוד מעט זמן המתנת ולא חטאת הייתי מוסיף לך כבוד וגדולה כהנה וכהנה. ועכ"פ זה לא נקרא מפורש להיתר רק מצד שנהגו כן המלכים. והנה מעכת"ר האריך עפ"ד האחרונים דלאסור מקצתו יכולין לעשות. ואינני רואה חילוק בזה לעקור דבר מה"ת שיהיה מותר מצד שלא גזר על כל העולם. ורק החילוק מצד שהתקנה היה לצורך שעה שבזה הרשות בידם אף אם היה על כל העולם. ומ"ש בשם הדברי יוסף שתי' קושייתו על הט"ז מדם טוהר כיון דהאיסור משום מנהג. לא מצאתי מזה שום רמז בספר דברי יוסף. ואולי נתחלף בכתיבתו על ס' אחר יעי' בשו"ת בנין עולם (חיו"ד סי' יו"ד) שהרגיש ג"כ מדם טוהר דמפורש תשב בדמי טהרה וכו'. ואין סברא לחלק בין איסור חכמים למנהג דק"ו הדברים אם חכמי התלמוד לא היו יכולים לאסור המפורש בקרא להתיר ק"ו לחכמים האחרונים בזה"ז עש"ב. ובהג"ה שכ' והא דמדאו' א"צ ז' נקיים כמ"ש ש"י תהיה בנדתה כו' וכן כתמים שמפורש בתורה בבשרה עד שתרגיש כו' כ"ז אין מפורש כ"כ להיתר רק מדיוקא דקרא יעש"ב. ובעיקר דברי כ"ת מדם טוהר איני רואה דמיון לזה דודאי י"ל דיכול לאסור על עצמו דבר המותר דכיון דמחומרא דר"ז שהחמירו על עצמן זה בידם וכבר נכלל זה בספרי זכ"י בפתיחה (דף ג' ע"ג) מהא דב"ב (ס' ע"ב) יעש"ה ובתוס' ד"ה דין כו' ושמא על אותן שכבר קיימו כו' וע' שו"ת שב יעקב (חאה"ע סי' א') בד"ה ועוד יש לצרף על תמיהת התוס' כו' יעש"ב ובשו"מ קמא ח"א (סי' קי"ג) וע"ע בספרי זכ"י יבמות (ס"ז דפ"ו) ובחי' לשבת (קל"ג א') ובכ"מ מש"ש בדהט"ז והארכתי הרבה במק"א ואין רצוני כאן להמשך הרבה בזה מענין לענין. [וביתר דברי כתו"ר בהט"ז שהאריך בתשובתו בחמותו לאחר מיתת חמיו הארכתי שם ג"כ בתשובתי מה שנ"ל בזה]:
ב) ומה שהעיר כ"ת מהא דתענית אם נדרו קודם לגזירתו כו' להסוברים דגם במקום מצוה גזר וע' בשו"ת שו"מ קמא (ח"א סי' א') וע"ע בשו"ת מור"ם מינץ (סי' י') דמשום דאמרו דין הוא שנגזור על עצמינו כו' מ"מ גורם שאין כופין להוציא במקום ששהא עמו עשר שנים כו' יעש"ב. וע"ע בשו"ת זית רענן ח"ב (חאה"ע סי' כ"ח אות א') בהג"ה במ"ש בח"א דמ"ע של פ"ו יש שני ענינים שמחוייב לקיים עונתו ובזה מקיים עיקר המצוה וכשלא הולידה הגם שקיים המצוה בפועל כו' יע"ש בדבריו. ועוד יש לדחות בכמה פנים ואכמ"ל:
ג) ומה שהאריך עוד מדבר שבמנין [וכבר קדמהו בזה בשו"ת רש"ל (סי' ס"ה) בתשו' הר' שמחה בר שמואל וע' שו"ת פרי תבואה סי' ה' משש"בן]. ושוב הרגיש בעצמו מתשו' מוהר"ם מרוטנבורג שכך הי' התקנה בתחלה שיהי' רשות בידם לבטל. [וע' בתשו' מוהר"ם מפאדווה סי' י"ג משש"ב ובסוף תשו' מוהר"ם מרוט' בתקנות שתיקן ר"ת בצרפת ובסי' קנ"ג ובכל בו סי' ק"א וע' שו"ת צ"צ סי' ס"ז]. וע' בספרי זכ"י מ"ק ג' ובספרי זכ"י מירו' מגילה פ"ק סוף הלכה א' רבנן אסמכוה אקרא דמשפחה ומשפחה והיינו שכך התנו שכל הרוצה לבטל יבטל שלא הוי בכלל דבר שבמנין וזה שלא כשיטת הבבלי ריש מגילה דמקשה והא אין ב"ד כו' יע"ש. וע' בירו' פרק לולב וערבה הלכה א' בשעה שניתנה הלכה לכך ניתנה שאם בקשו לחרוש יחרוש. יע"ש בשיורי קרבן. ובלא"ה י"ל עפ"ד השמ"ק כתובות ג' שאם הי' אותו ב"ד קיים היו מסכים להיתר שנשתנה הענין אין זה עקירת דברים וע' בשו"מ קמא ח"ג סי' קע"ט מ"ש עפ"ז בישוב קושיות התוס' מגילה ה' ב' ד"ה ובקש כו' מהא דריש מכילתין דגם בזמן ב"ד חבירו אסור לעקור כו' וכן תירץ בהגהות הגרצ"ה חיות והארכתי בחי' למגילה ואכמ"ל. וע' תוס' ביצה ו' א' לענין היכי שהיתה הגזירה מפני חששא דכיון שעברה החששא ממילא מותר ולא הוי דבר שבמנין והפר"ח הקשה עליהם וע' במג"א סי' תרכ"ח סק"ו שנראה שמפרש דסברת התוס' דגבי חברי הוי רק חששא שמא יכופו לעשות מלאכה וכן גבי גילוי שמא שתה נחש משא"כ בנ"ד וגבי עליית ה"ס בשעת מת"ת וביצה ה' ב' בשני ימים של רה"ש שנוהגין היום ומחר קודש הוי איסור ודאי. ומיושב ג"כ מ"ש הפליתי ביו"ד סי' י"ב סק"ב בטעם השוחט לתוך הגומא שהתירו בזה"ז דלא הוי ג"כ רק חששא וכנ"ל. ובארצות החיים סי' ט' ס"ק מ"א הרגיש ג"כ מהא דגומא וכבר קדמו הפליתי וכנ"ל וע"ש שלדעתו לא אמרינן שצריך מנין רק בדידעינן שסנהדרין גדולה גזרו הדבר כמו בביצה ופרוזבול ומגילה בי"ד וט"ו אבל דיינים אחרים אף שהחזיקו בהם א"צ מנין אחר להתירו וזה דחוק לומר דמה שנגזר בלא סנהדרי גדולה רק שגזרו חז"ל לא הוי בכלל דבר שבמנין אלא שלדר"נ תקנת איסור גילוי לא נאסר במנין וכשו"ת פרי תבואה (סי' א') דלפ"ז הי' אפ"ל דגם חשש חברי לא נאסר במנין רק שהר"מ נמשך אחר רוה"פ שלא הזכירו סברת הר"ן לענין גילוי. וגם יתר דברי האה"ח לפלפולא ועיקר יסוד דבריו בסוגיא דהשולח מבואר בפר"ח הנ"ל ודבריו נסתרין למעיין במסקנת הר"ן. וע' בשו"ת עמק הלכה חיו"ד סי' נ"ח שהאריך בכוונת התוס' לחלק היכי שהטעם ידוע אף שעיקר הגזירה הי' במנין מיקרי חששא ואמרינן עברה החששא עבר הטעם יעש"ב. וע' שו"ת זית רענן ח"ב ס' ס"ט בין היכי שהטעם גלוי לכל כמו לענין לשאת ולתת ולהלוותם ביום אידם מפני שאינם אדוקים כ"כ וע' בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' ק"ו וק"ז ויותר קרוב לחלק למ"ש בתשו' הרא"ש כלל ב' סו"ס ח' לענין טלית של פשתן דלא שייך למיגזר כלל בזמן הזה שאין לנו תכלת כיון שטעם האיסור ידוע אם נתבטל הטעם בטל ממילא האיסור דל"ד להיתר ביצה שאין הטעם ידוע כ"כ לעולם שיהי' ההיתר תלוי במה שתיקן שיהיו מקבלין עדות כל היום כולו אבל בנד"ז אין כאן תקנה אלא גזירה וכיון דהשתא לא שייכא האי גזרה שרי והובא בב"י ומג"א או"ח סו"ס ט' סק"ז וע"ש במחצית השקל דמה שאין הטעם ידוע קורא תקנה ומה שטעמו ידוע קורא גזירה והארכתי במק"א בתשובה. וע' בתויו"ט מעש"ש פ"ה מ"ב ועי' שו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' מ' אות ג' ה' ו'. ובשו"ת חמדת שלמה חאה"ע (סי' ט) בדה"ס י' ע"ג בד"ה ולכאו' י"ל דאפילו דבר כו' וע' בחומת ירושלים סי' קמ"ט משש"ב בדהרא"ש ודהראב"ד וכקשית הפר"ח ע"ד התוס' וע' בשו"ת ברכת יוסף חאה"ע סי' ק"ב דף ע"ג ע"ד מ"ש על העה"ג ובדהרא"ש עפ"ד התוי"ט סוטה פ"ד דמעוברת חבירו תקנה. אבל אם נשא איילנית הוי גזירה כדי לחזק המצוה דפו"ר וזה הוי משמרת למשמרת אבל לענין דבר שבמנין ס"ל להרא"ש דגזירה קל יותר כיון שעברה החששא ובשו"ת בשמים ראש סי' ל"ז שה"ר מהא דבטלה מגילת תענית ועשו"ת רשד"ם חיו"ד סי' קכ"ב ובשו"ת דברי יוסף סי' ל"ב ועשו"ת פרי תבואה סל"ג וע' בשו"ת קהלת יעקב מהמשכי"ע חח"מ סי' ב' דף י"ג ע"ב לענין הסכמות שקיבלו המדפיסים על משך זמן ונמכרו הספרים שהאריך בענין דבר שבמנין עש"ב מ"ש בדהראב"ד ובדהתוס' בענין חששא יע"ש במה שהעלה דזה דומה לתולה נדרו בדבר בנדרים ס"ה דאמדינן כוונתו כשנשתנה הסיבה שבשבילה נדר וכריב"ש (סי' קצ"ה) בנתנו לו הספרים מן הקהל שהזכירו בלשון ההסכמה לפי שהוא ראוי ונאמן ואח"ז קלקל נאמנותו דהוי אומדנא דמוכח יעש"ב:
ד) ומה שכ' לענין שיטת הרמב"ם בשוטה הארכתי הרבה בזה בכמה מתשובותי ועשו"ת בית אפרים סי' פ"ט ושו"ת מים חיים חאה"ע סי' מ' ושו"ת מוהרי"ם מבריסק סי' ל' ורק שאינני רואה לדמות בזה כלל לשוטה בדבר א' מה שאדם מתעב כל מיני מאכל ושמחייתו רק בשתיית קאפ"ע שמתאוה ובמה שמנדד שינה מעיניו ואף שיקרה ג"כ למשוגעים העדר התאוה לאכילה ונידוד שינה מ"מ לא נאמר זה רק בעשיית מעשה שטות בעצם ולא מצד העדר מעשה שבא בטבע מצד חולי הגוף:
ה) ומה שפלפל בדהנוב"י מצד ספק חרם מהש"ך יו"ד סי' רי"ח ס"ק י"ד שנתעורר אח"כ כת"ר בעצמו שכבר השיגו בשו"מ מ"ק וע"ע בנוב"י מ"ת חאה"ע (סי' ח') ובעה"ג סוס' ח' ובחת"ס חאה"ע ח"א סי' ב' ג' ובשו"ת רשמי שאלה סו"ס ס"ו ובשו"ת ברכת יוסף חאה"ע סי' ב' ד"ה ובענין אי חר"ג כו' ע"ש בדף א' ע"ג וע' בשו"ת רמ"ץ חאה"ע סי' ה' וסי' ל"א אות ד' שהאריך לפלפל בספק חרם ובספיקא דפלוגתא ובכמה פרטי החקירות בזה וע"ש עוד בסי' נ' שהאריך לפלפל לפי דרכו ויש לי הרבה ארוכות דברים בזה ובפרט בדברי המשנה למלך פרק ו' מגירושין הלכה ג' שהאריכו כל האחרונים וע' במחא"פ הלכות גירושין פ"ג דט"ו והארכתי הרבה בתשובה בדין נשתטית אשר לאריכות הדברים בזה לא אוכל להעתיקם. וע' בית מאיר בסי' א' וע' שו"ת בית אברהם בקונטרס גט כשר משש"ב ובשו"ת זית רענן חאה"ע סי' כ"ז אות ב' ועי' שו"ת ר"ח כהן סי' ד' ה' ו' וסי' נ"ב נ"ג ובשו"מ קמא ח"א סי' קט"ו וקט"ז ובח"ג סי' י"ב וסי' רט"ז ובתליתאה ח"ב סי' קס"ט בשו"ת מנחת עני חאה"ע סי' ע' אות ה' וע' שובת ציון סי' פ"ו ונוב"י מ"ת חאה"ע סי' קכ"ו ושו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' ק"א אות י"ב ובסי' צ' אות ה' ובשו"ת נפש חיה חאה"ע סו"ס כ"ו ובשו"ת נודע בשערים סי' י"א אות ט' וי"ב ובחידושיו להלכות גיטין סי' קכ"א ס"א דף פ"א ע"ד ושו"ת חמדת שלמה חאה"ע סי' ע"ז ועוד כו"כ אחרונים לאין מספר שהאריכו בזה:
ו) במה שהאריך כבודו עפ"ד הט"ז אה"ע (סי' קי"ט סק"ט) לגבי נשתטית שאין לחוש על חשש שינהגו הפקר להפסידו לזה אחר תקנת ר"ג שיבטל פ"ו והרהורי עבירה ואפילו בחצי עבד וחב"ח כופין את רבו ומשחררו שיוכל לישא אשה כו'. הנה מזה אין ראי' מוכרחת לדידן שאחר שברחה מזה ושמצד מה שהי' מקודם הי' צריך התראה מב"ד כיון דהיא בת דעה כיון שיש לדון רק מצד דין מורדת ושייך ג"כ סברת מהרי"ק שא"כ כ"א יטעון כן כשתקדיח תבשילו כו'. ואף שהדבר מסור לב"ד מ"מ חשש לזה לפריצת הדור ולב"ד שאינו יפה דשכיחי טובא ג"כ ובהא י"ל דאלמוהו לגזירתם דאי לא הא לא קיימי הא וכה"ג בתוי"ש שבת י"ז ע"א דהו"ל לגזור אף במסיקה מה"ט. ואינו ענין לראייתו מגניבה דלא תקנו ד"א במקום איסור וכן בהגיע לעונות הפעוטות דהיכא דעושה איסור לא תיקון כיון דהתם שפיר מתקיים התקנה רק במקום דאיכא איסור ואנו דנין על האיסור שהוא בבירור אי מהני ד"א. אבל במורדת שצריך ב"ד יפה לחקור אם הוא אינו גורם קטטה ולכן אף במקום שנתברר ג"כ ממש כיון שברוב הפעמים א"א שיתברר לנכון מי הגורם לזה ובמי תלוי הקלקלה לכן אסרו בכל גווני דאל"כ תתקלקל התקנה לגמרי וכנ"ל:
ז) גם מה שפלפל לענין שבועה בכולל כשלא קיים עדיין פ"ו שמדמה לנשבע באמצע השנה שלא יאכל מצה שנחלקו הפוסקים ובמ"ש התוס' לחלק בקום ועשה דלא מהני אף בכולל ע"פ קושית הרב מטיסמניץ שהביא הנודע בשערים. וכל אלה דברי פלפול כמובן. וגם לפי דרכו זה לא חשוב קום ועשה רק מה שנשבע לעשות בידים ולא מה שבא ממילא בסתם ב"א ורק מצד שלא הי' לו להעמיד דבריו גם בכה"ג משום חשש קטטה לחוד כיון דהמכשלה מצוי' ובזה י"ל כנ"ל וגם להאחרונים חל בכולל גם על שאינה ראוי' להוליד כגון זקנה קטנה איילנית כיו"ד סי' רל"ד ס"ח בהג"ה לענין שבועה שלא לישא אחרת ע"ש:
ח) גם מ"ש מצד שלא נקראת אשה הראוי' לו בנשתטית וגם כאן לא הי' נוהג עמה מנהג אישות, ואין זה נוגע כלל לכאן רק מצד דין מורדת ובזה י"ל דאלמוהו לגזירתם כיון דא"א לברר תמיד וכנ"ל. גם מ"ש מנכפית דמותר לגרשה בע"כ כיון דיש סכנה בדבר והכ"נ דע"פ הרופאים יש סכנה בשידור עמה עוד באופן זה. הנה גם לפ"ד מובן שאין לו דמיון דזה נופל בכל מורדת ול"ד לחולי דבזה לא גזר דליכא חשש שמא יאמר כ"א כן וכנ"ל: ט) גם מש"כ מנידון מורדת כבר הארכתי בתשובה בדעות הפוסקים שרבו בזה [וע"ע בשו"ת נחלת יעקב ח"ב מהגרי"ע מליסא ואכמ"ל]:
י) גם מש"כ מתשו' מים עמוקים סי' ל"ב דכל שאינו יכול לדור עמה שרי לגרשה בע"כ. וכיון שלפ"ד אינה יכולה לטבול מותר לגרשה בע"כ. הנה לא הוצרך להרא"מ שהוא דין פשוט ביו"ד סו"ס קפ"ז מהרמב"ן באשה שיש לה מכה ופצעים שא"י לטבול תצא מתחת בעלה שלא יבטל מפ"ו. ובנ"ד ממ"נ אם הוא כדברי' יוכל לגרשה ואם מצד מורדת ממילא יש להתירו מעיקר הדין ורק שבזה צריך התראה לכה"פ וכנ"ל. וע' בס' בית הלל סי' קפ"ז דעכשיו שנתפשט תקנת ר"ג גם בדין זה אין כופין אותה לגרש בע"כ וראי' ממ"ש באה"ע סו"ס ע"ט בפרישה ובב"ח ה"ז גיטך וכתובתך ורפא א"ע כ"ז מדינא דגמ' דלא נתפשט חר"ג וע' באה"ע סו"ס ל"ח (יע"ש בבה"י) וכן יצא לפס"ד הלכה למעשה מפי החמ"ח בצירוף הבה"ז שלא כפינו את האשה לקבל גט בע"כ אך שאין הבעל מחוייב לדור עמה וליתן לה מזונות ושמעתי אח"כ בשנת תי"ד נשבית מוויטעפסק למדינת מאסקווי והתירו לבעל שישא אחרת ע"י ק' רבנים וכן נשא אחרת עכ"ל. גם בבית לח"י הביא גם מתשובת אמונת שמואל שאחר שנתפשט גזירת ר"ג אין לגרשה בע"כ מפני שיש לה מכות ופצעים וא"י לטבול ולא מצאתי שם בתשובה ואולי כוונתו על הך עובדא שהביא הבה"י מבעל בה"ז שחשב שנדפסה אח"כ בתשובתו אמ"ש:
יא) ומ"ש כ"ת מצד שימשתו נדה דלענין לגרשה בע"כ א"צ התראה ורק כיון דגם הבעל ידע מזה ורמ"א (סי' ק"ט ס"ג) בהביאה עדים שגם הוא עובר על נדרים לא אבדה כתובתה. אף שהיא עוברת. זה רק לענין נדרים משום דבניו מתים בעון זה ולא שייך ממילא כשגם הוא עובר אבל לענין משמשתו נדה שלא היתה רוצה רק באופן זה מ"מ אבדה נאמנותה. וע' בשו"ת ברית אברהם חאה"ע סו"ס י"ד אות ו' שחקר מהא דלא חיישינן בשמשתו נדה משום החשוד על הדבר אינו נאמן להעיד כנ"ל. יעש"ב בדרך פלפול וע' בהפלאה בק"א לכתובות סי' קט"ו סק"י וע"ע בשו"ת עמודי אור סו"ס פ"ב שהביא תשובת הגר"ח מוולאזין בענין זה וע"ע בחו"ד ר"ס קפ"ה משש"ב. ולפ"ז י"ל דאף בידע מזה מ"מ יוכל לומר ג"כ שאינה מאמינה עוד אם לא שנאמר כסברת הברית אברהם הנ"ל דמ"מ אינה חשודה להכשיל למי שאינו רוצה לעשות איסור. וזה לא מסתבר כלל שאם היא חשודה על גוף האיסור שתהיה נאמנת בזה שלא להכשילו בלפני עור כיון דהבעל בעצמו לא יוכל לידע בזה וע"ע בעצי לבונה ליו"ד (סי' קפ"ה ס"ג) בתשובה בדף ט"ו ע"ד שהאריך ג"כ דמתשובה האשכנזית שהביא הב"י בח"מ (סע"א) מוכח וכו' יעש"ב. ואף דלענין שבויה פקפקו האחרונים להחמיר ומכש"כ היכי שיכול לדור במקומה מ"מ העלו בעסקה בזיופים דנידונה כעוברת על דת ואף דלענין להפסידה כתובתה יש עליה דין עוברת ע"ד אף שלא עשתה איסור אלא לעצמה כיו"ד (סי' רל"ב) בקלקל המשודך מעשיו דאפילו נשבע אמרינן דאדעתא דהכי לא נשבע והכ"נ י"ל דלא גזר בכה"ג שהכניסה עצמה בסכנה ומותר לישא אחרת. ואם יתברר הענין שהיתה בקשר הס"צ שגרמה לעצמה האונס שכבר העלו לענין מקום מצוה היכי דפשעה בעצמה ומבואר ביו"ד (סי' רל"ב סי"ז) דהיכי שהיה מסבב בעצמו אין זה אונס אלא רצון ובתשו' המיוחסות לרמב"ן (סי' ער"ב) ובשו"ת מעיל צדקה (סי' ט"ו) לענין החיוב לפדותה דהיכי שגנבה שגרמה לעצמה אין עליה חיוב לפדותה וע' בב"מ אה"ע (סי' ע"ח) ובאחרונים שהאריכו:
יב) וע' בשו"ת אבן השהם (סי' א') שהאריך להתיר שהיה טעם שלא היה יכול לדור במקומה רק דשם היה ג"כ מחשש סכנה מחמת אחיה שגיזמו עליה וע"ש (בסימן ב') בד"ה שהסכימו כמה גאונים ר' נפתלי כ"ץ אבד"ק פוזנן ועוד שתיכף אחר התראה ראשונה שיתרה בה שתבא אליו ובאם שתמאן רשאי לגרשה בע"כ או אם ירצה לישא אשה על אשתו בהתראת ק' רבנים כתיקון ר"ג וע' בשו"ת חכ"צ (סי' קכ"ד) ובשו"ת שבות יעקב שהאריכו גם כן על שאלה זו ואכמ"ל:
יג) והנה דהב"ש (סי' א' ס"ק נ"ז ובסו"ס קנ"ד) דעדיף טפי לגרשה בע"כ מלהתיר לו לישא אחרת ולהנוב"י מ"ק (חאה"ע סי' א') להיפך דחרם דב"נ קיל טפי ועשו"ת ברכת יוסף (חאה"ע סי' ג') שתמה על דבריו והארכתי הרבה לפלפל בתשובתי וקשה עלי כעת להעתיק מאריכות הענין וע' בכנה"ג הגב"י (סי' א' אות כ"ג) ואפ"ל שטוב יותר לגרשה בע"כ מלישא אחרת דכל עוד דאגידא בי' עובר על החרם וכ"כ במעין גנים וע' בדהר"ן בפרק יוה"כ בחולה בשבת דעדיף לשחוט ע"י ישראל מלנבל ע"י א"י מה"ט כו' ורק להב"י בתשובה (סי' י"ד) דגזירת ר"ג לא היה רק על תחלת הנשואין ואם עבר ונשא אין כופין אותו להוציא וע' שו"ת רמ"א (סי' ל"ו) לענין איש שנשא אשה במקומה על תנאי שידור עמה ומפני רוע מעלליו נתפס והוכרח לברוח שלמד מתשו' הרא"ש המובא בטור (סו"ס קנ"ד) שכיון שאינו רשאי לעמוד במקומו מפני סכ"נ והיא אינה חייבת לילך אחריו לארץ אחרת כופין אותו לגרשה יע"ש (ובסי' צ"ו) וע' בשו"ת שו"מ (מהד"ג ח"א סי' ס"א) בעובדא דידיה דחשיב זה מום גדול ואדעתא דהכי לא נתקדשה. ופשוט לכאורה דהכ"נ לענין חר"ג. וע' שו"ת מהרי"ם מבריסק (סי' ט"ז) שהאריך לחזק סברתו מסוטה ח' ושיש לצדד כיון דלהרבה פוסקים כלה התקנה ועכ"פ במקום מצוה לא גזר וגם במקום דאיכא למיחש לקלקול עבירה לא גזר וביותר לפמ"ש דמן הנמנע שתבא אליו בחזרה וגם הוא אלא אם כן לאו בת גירושין היא רק ע"י היתר מאה רבנים ומ"מ כותב שאין רצונו להצטרף בזה בדבר שהוא רחוק מגבולו ואפשר להתקיים ע"י אחרים. וע' בתה"ד (סי' רס"ד) מיבמות מ"ד א' וק"א ב' דמשום קטטה דחינן מצוה דאורייתא דיבום קודמת לחליצה ועדיף לישא אשה שאינה בת בנים כשקיים פ"ו ואף דאיכא ג"כ עשה דלערב אל תנח ידך דהוי רק דרבנן אבל לא ימנע לגמרי מלישא וכולי האי לא דחינן מקמי קטטה והובא ברמ"א (סי' א' ס"ח) וע"ש ב"ש (ס"ק י"ז) וע' שו"ת נוב"י מ"ת (חאה"ע סי' ו') לצדד דאף להסוברים דגזר ר"ג אף במקום מצוה היינו בביטול פ"ו כיון שהוא רק בשב וא"ת ושמא גם מאחרת לא יזכה לבנים אבל מי שיושב בלא אשה שנכשל בהרהורי עבירה בכ"י ולאו כ"ע כב"ע יעש"ב וע' בשו"ת מור"ם אלשקר סו"ס צ"ה שלא יעלה על הדעת לחשוב שתיקן ר"ג אפילו במקום שיש חשש איסור או נדנוד עבירה או איזה סיבה המחייבת גירושין וא"צ לפנים גם במקום מצוה לא גזר. וע' בשו"ת אורי וישעי סי' נ"ח דלענין שיהא מצוה לגרשה גם להחולקים על רש"י בסוטה כ"ה שכ' דבעוברת ע"ד משה פשיטא לי דא"צ התראה ואף לענין להפסידה כתובתה אבל היכא שכבר הכשילתו מצוה לגרשה אף שלא התרה כלל ומבואר ברמ"א (סי' א') דהיכי שהדין לגרשה ואינה רוצה ליקח ממנו גט יש להקל להתיר לו לישא אחרת ומבואר בשבות יעקב ח"ג סי' קכ"ז דאפילו נימא דכל עוברת ע"ד משה צריכה התראה מ"מ משמשתו נדה שהוא דבר הידוע לכל הנשים אפילו שהיא ע"ה גמורה כו' שוב א"צ התראה יע"ש:
יד) וגם בעיקר קושית כ"ת מהא דאין ב"ד יכול לבטל כו' מבואר ג"כ בב"ח אה"ע (סי' א') דאין שום דעה החולקת בזה התקנה דמאה רבנים מדלא ערערו על התקנה מטעם דאין ב"ד יכול לבטל כו' בע"כ דמסתמא כך קבלו מפי רגמ"ה וב"ד דתחלת תקנתם כך נעשה להתיר בנידון כזה. ובשו"ת אורי וישעי (סי' י"ט) דא"צ לכ"ז דלא שייך אין ב"ד כו' אלא היכא דרצון הב"ד לעקור גוף התקנה לגמרי וכרמב"ם פ"ב מה' ממרים ה"ד שאפילו ב"ד קטן מהראשונים יש לעקור לפי שעה וכו' והכ"נ דגוף תקנת ר"ג שלא לישא שתי נשים אינה נעקרה רק להוראת שעה ואף לגבי זה האיש גופא אם תתרפאה האשה החיוב על בעלה לשלחה בג"פ וגם מגדר מילתא שייך בזה להשחית דרכם וגם הרהורי עבירה והביא ג"כ בשו"ת תועפות רא"ם חאה"ע (סי' ג') דלישב בלי אשה כל ימיו בהרהורי עבירה הוי כקום ועשה ובזה מדוקדק לשון הש"ס ב"ב סו"פ חה"ב לישא אשה ולהוליד בנים והיינו לישא אשה בת בנים שזה מצות פו"ר והוי שוא"ת וכיון שהוא חומרא יתירה ואין בכחינו להכריע כנגדם כל שיש צד וסברא דבכה"ג לא החמירו שומעין להקל יע"ש עוד מתוס' מגילה ה' ע"ב בד"ה וביקש לעקור. לתי' ב' שביקש לקבעו בעשירי יע"ש על הגליון ורק בפשוטו כיון דלא נעקר לגמרי התקנה רק שזה חשיב לתחלת פרענותא וזה חשיב לסופה וכיומא אריכתא והכ"נ כיון דאין ברצונינו לעקור רק לזה האיש והאשה וגם הוא אסור בנשים אחרות ליקח ב' נשים לא חשיב עקירה ובזה ל"ק מריש מגילה דרצו לעקרו מי"ד וט"ו ולקבעו בי"א וי"ב דאין שום שייכות להימים הללו והוי כקורא בזמן אחר ע"כ חשיב עקירה עכ"ל בקיצור. וכן העלה בסי' נ"ח והביא ג"כ דהכנה"ג חיו"ד סי' ס"ב בהגהות הטור דמיגדר מילתא לא שייך בדבר שהיא עצמו אינו אסור אלא משום חומרא יע"ש:
טו) עוד מ"ש לפלפל בדהט"ז תקפ"ח סק"ה נידון מ"ש במכתבו בשם הדברי יוסף מדם טוהר שלא נמצא שם כלל בזה. שוב נזכרתי שביד מלאכי סי' רצ"ה הביא ג"כ קושיא זו עהט"ז בשם הדברי יוסף והביא ג"כ מהר"י הכהן על הק"ט בהלכות נדה דף י"ד ע"ב ומש"ש יד יוסף ט"ס וצ"ל דברי יוסף כי לא הי' הס' תחת ידו לעיין עליו. אבל גם אליו נתחלף בתשובה אחרת אשר כנרא' בא לו מצד הכתובה ביני שיטי שלא הזכיר שם הס' שהקשה זה שהשמיטו וחשב שהוא בדברי יוסף. וכעת אני כותב מכתבי בחפזון רב ולסרוגין ובלי סדרים. ואחתום וא"ש בברכה ארוכה וכפולה ממנו הדוש"ת כל הימים:
יוסף זכרי' בלא"א מ"ו הרב מו"ה נתן שטערן זצלה"ה אבד"ק שאוול המחבר ס' זכר יהוסף וכו':