אור ברסלב
בכורי שלמה חלק א שלמה אבן העזר סימן א

בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה

שלמה אבן העזר סימן א

שלמה יורה דעה סימן לב

ב"ה יום ג' בא תרח"ם לפ"ק אזארקאוו. הרים ישאו שלום וברכה לכבוד יד"נ ח"ה הרב הגאון המפורסם בקצוי ארץ. סיני ועוקר הרים. שר התורה. מאור הגולה. פאר הדור. חכם חרשים. נזר הקודש. נ"י פ"ה עה"י. צדיק ונשגב כו' כקש"ת מו"ה יוסף זכרי' שטערן שליט"א אבד"ק שאוול. המחבר ס' זכר יהוסף:

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו. הנני להציע לפני כ"ג מה שנשאלתי מרב הג' כו'.... שליט"א. ומה שעלה ברעיוני. ואעתיק את השאלה כלשון השואל ולא הגיד לי את חות דעתו. וז"ל:

שאלה. זה כמה שנים אשר נשא איש פלוני וכהן ואיזה ירחים אחרי חתונתם לא קרב אל אשתו באמרה אליו כי אינה יכולה להטהר לבעלה וכעבור ירחים אחדים והדבר נשאל לרופא העיר ואמר כי נדרש בדיקה לזה. ותמאן האשה בזה ואחרי עמל ויגיעה נסעו לווארשא לדרוש ברופאים וגם הם אמרו כזאת. ולא שמעה גם בקולם ונסעו אח"כ גם לק"ב ולקראנץ וכלם בפה אחד ענו ואמרו כי נדרש לזה איפא בדיקה ולא שמעה בקולם ואחרי אשר רבות עמל עד כי נחלה והרופאים אמרו נואש לחייו באם יהי' אתה באופן זה וגם אמרו אשר לפי חיצונותיה בלי בדיקה אין מחלתה סיבה ומניעה לטהרתה. הרבה להעתיר עלי' דבריו עד כי אמרה כלה ונחרצה כי ללכת לטבול לא תאות בשום אופן רק אם. יאבה להיות עמה בלי טבילה אז היא נכונה למלאות שאלתו. ויהי אחרי אשר הי' עגום יעגן ימים רבים ויצרו תקפה עליו בפ"א עשה זר מעשהו להיות עמה בלי טבילה אפס מאשר הי' מעט באונס ומעט ברצון מרוב חום ובהלה איננו יודע מה שהי' ואח"כ לא יסף עוד לדעתה והיא עומדת במרדה. זו"ז נראו בה אותות שגעון כי לא תישן ולא תאכל אף כחצי זית. וכל מחייתה הוא רק שתיית הקאפפ"ע לרוב עד כי חדל לספור בכ"ז כל דברי' בהשכל ודעת יתירה. ועתה נתפשה בכף בגד בוגדים הסוציל' וברחה לנפשה לעיר נעווי במדינת שווייץ אשר אין שם לא רב ולא עשרה יהודים וזו"ז ג"פ לא תאבה לקבל בשום אופן. אחרי כל עמל ויגיעה על כל אלה יש גבו"ע כדת. עכ"ל השאלה:

א) תשובה לפענ"ד זה יצא ראשונה להעיר איך הי' רגמ"ה כח בידו להחרים למי שנושא שתי נשים הא כבר כייל לן הט"ז בא"ח (סי' תקפ"ח וכ"כ הפר"ח שם) וביו"ד (סי' קי"ז) ובח"מ (סי' ב') דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לאסור. וכבר קדמם בכעין זה התוס' בב"מ (דף ס"ד ע"ב) ד"ה ולא ישכור כו' וז"ל. ולפירוש ר"ת צ"ל דה"פ רבית גמורה היא מדרבנן ולפי שהתורה התירה בהדיא לא רצו להעמיד שם חכמים דבריהם כו' יע"ש. וכ"כ בחידושי המאירי במגילה (דף ד' ע"ב) וכעין זה בריטב"א סוכה (דף מ"ג.) וז"ל כיון שמלאכת המילה עצמה מלאכה גמורה ודחאה תורה לחלל בה שבת משום מצות מילה היאך יגזרו בה חכמים משום גזרת הוצאה דרבה כו' יע"ש. ויעי' בפסחים (דף ס"ו ע"ב) עקרת מה שכתוב בתורה יעי' צל"ח שם ד"ה אמר לו ר"ע. ואף דהפנים מאירות בחי' לזבחים (דף ע"ד ע"ב) בתוס' ד"ה רב. השיג על הט"ז דהתם התירה התורה בפירוש מום בם לא ירצו הא ע"י תערובות אפילו חד בחד ירצו ואפ"ה חכמים גזרו יע"ש. מ"מ בספרי קהלת שלמה על כללי הש"ס תרצתי בעזה"י קושיתו והוכחתי מדברי התוס' שם דיש ראי' לדברי הט"ז. ואין פה עת האסף. יע"ש. ועי' בתשובה לקמן (סי' ד' אות ט' י' י"א י"ב) שתרצתי השגתו. וכיון שזכינו לכלל הזה. קשה הא מבואר בפ' תצא. כי יהי' לאיש שתי נשים וגו' וכן מצינו עוד בתורה בכמה מקומות מפורש בתורה להיתר שתי נשים. ואיך הי' בכח רגמ"ה להחרים על זה ולאסור מה שהתירה התורה בפירוש:

ב) ונלפע"ד לתרץ ע"פ מ"ש בשו"ת דברי יוסף (סי' מ"ח) לתרץ קשית השו"ת חות יאור (סי' קמ"ב) שהקשה על הט"ז שהרי מצינו דאפילו מה שהוא מצוה לדעת קצת פוסקים אסרוהו חכמים משום גזרה כגון לנכרי תשיך שאסרוהו חז"ל שמא ילמוד ממעשיו. ותירץ הרב דברי יוסף דלא אסרו חז"ל להלות לנכרי ברבית מכל וכל רק ביותר מכדי חייו הוא דאסרו וגם זאת דוקא לע"ה אבל לת"ח אפילו יותר מכדי חייו דליכא למיחש שילמוד ממעשיו ומאחר שכן אזדא לה השגת החו"י שהרי עד כאן לא קאמר הט"ז רק שאין כח ביד חכמים לאסור מכל וכל דבר המפורש להיתר אבל לאסור מקצתו יכולים לעשות כן יע"ש. וכן מצאתי בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סי' ק"ט) שתירץ כן קשיית החות יאיר מדעתא דנפשי' וזכה לכוין לדברי הרב דברי יוסף. וכן מצאתי בנוב"י (מד"ק חיו"ד סי' ס"ב) יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד א"ש דהי' כח ביד רגמ"ה להחרים שלא לישא ב' נשים כיון דמבואר באה"ע (סי' א' ס"ו) בשם מהרי"ק בשם הרשב"א. וז"ל ולא החרים אלא עד סוף האלף החמישי יע"ש. א"כ חזינן דלא עקרו חכמים כל ההיתר של הדאורייתא. דלאחר אלף החמישי שוב ההיתר ישוב למקומו. מ"ה הי' כח בידם לאסור ולעשות חרם: ג) לפ"ז מתורץ בטוב טעם קשית שו"ת משכנות יעקב (חאה"ע סי' א') שהקשה דמה טעם שמועה זו שלא תקנו עד עולם הלא כל גזרות חכמים נופלות לעולם יע"ש. ולפמ"ש מיושב. דהא לא היו יכולים לאסור עד עולם כיון דהוא דבר המפורש בתורה להיתר לא יכלו חכמים לעקור כל ההיתר ממקומו:

ד) אמנם יקשה לכאורה לפ"ז איך נבין שיטת הר"ן ומרדכי ומהר"ם מרוטנבורג אשר דברו בענין זה ולא הזכירו כלל הקולא הזאת דלאחר אלף החמישי מותר החרם. א"כ הדרא קשיתי לדוכתא לשיטתם. ונלפע"ד לתרץ דס"ל כיון דלא פשטה תקנתו בכל הארצות כמ"ש באה"ע (סי' א') ונראה הטעם דלא תקן גזרתו רק על מדינתנו לפי שהי' רבינו. אבל על גלילת ספרד ומערב וכל המזרח לא גזר לפי שידע שלא יקבלו גזרתו לפי שאינו רבן של כל בני הגולה גם בארצותיהם. וא"כ מיושב קושייתי. כיון שלא תיקן על כל הארצות שוב הי' יכולת בידו לאסור דבר המפורש בתורה להיתר. כיון שלא עקר כל הדאורייתא. אולם לשיטת הפוסקים דס"ל דלא החרים אלא עד סוף אלף החמישי מפני שס"ל דרגמ"ה תיקן על כל העולם רק דלא רצו לקבל גזרתו רק בארצנו. וא"כ איך הי' יכולת בידו להחרים על כל העולם דבר המפורש בתורה להיתר. מ"ה הוכרחו לומר דהחרים רק עד אלף החמישי ולא עקר כל ההיתר:

ה) באופן אחר נלפע"ד לתרץ קשיתי ע"פ מה שתירץ הרב דברי יוסף שם קושיתו על הט"ז מדם טוהר דמצינו מפורש בתורה דמותר לבעול על דם טוהר ועכ"ז אסרוהו חז"ל כמבואר בטיו"ד (סי' קצ"ד) ותירץ דמה שאסור לבעול על דם טוהר אינו אלא משום מנהג בעלמא כמבואר מתוך דברי הפוסקים יע"ש. א"כ מבואר דדוקא באם רוצים לאסור אינם יכולים אבל במקום שהוא רק ממנהג מותר. וא"כ ה"ה בנ"ד דהא מבואר בהג"מ כתובות שכתבו דרגמ"ה גזר משום קטטה לא משום דררא דאיסורא יע"ש. א"כ הוי ג"כ רק כמו משום מנהג ולא משום דררא דאסורא. ולכן הי' בכחו להחרים משום קטטה: ו) לכאורה נוכל להקשות עוד דהנה בפ"ק דתענית (דף י"ב.) יחיד שקבל עליו תענית ב' וה' כל השנה ואירעו בהם י"ט הכתובים במגלת תענית אם נדרו קודם לגזירתנו ידחה נדרו את גזרתנו. ואם גזרתנו קדמה לנדרו תבטל גזרתנו את נדרו ע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דגזירת התורה של פרי' ורבי' קודמת לגזרת רגמ"ה. א"כ נימא ג"כ תבטל גזרת התורה את גזרת רגמ"ה. ואף דיש כח לחכמים לעקור דבר מה"ת בשב וא"ת כדאמרינן ביבמות (דף פ"ט.) אפשר דוקא לעשות סייג לתורה ויעי' במשנה למלך בה' נערה פ"א ב' מהר"א ששון ז"ל. אבל בחרם דרגמ"ה דהוא רק משום קטטא איך יכולים לעקור ותבטל גזרת התורה גזרת רגמ"ה. וא"כ לשיטות הפוסקים דבמקום מצוה ג"כ גזר. איך יכול לגזור:

ז) ונלפע"ד לתרץ דהנה הר"ן הקשה שם דאף אם גזירתנו קודם לנדרו אמאי יבטל נדרו והרי נדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות. ותירץ דהכא לאו בנדר גמור מיירי אלא בקבלת תענית אבל בנדר גמור אף בימים אלו חייל יע"ש. א"כ ה"ה חרם רגמ"ה יכול לחול אף נגד גזירת התורה. אם דינו כמו נדר דנדרים חלין על דבר מצוה דהא כ' הרא"ש בתשובה דשבועת יהושע הי' חרם שאי אפשר להשביע הנולדים יע"ש. א"כ כיון דחרם ר"ג חל על הנולדים הוי נדר ואף דבילמדנו למד מיהושע דחרם הוא שבועה. מ"מ חייל עכ"פ בכולל. וכמו שאכתוב לקמן (אות כ"א):

ח) אולם קשיא לי איך יכולת ביד מאה רבנים שבזמנינו להתיר החרם בנשתטית וכדומה כמ"ש באה"ע (סימן א') הלא רגמ"ה עשה החרם בצירף ק"נ רבנים בדורו. כמ"ש בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג בסופו. והלא אמרינן בע"ז (דף ל"ו) דאין כח ביד ב"ד לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. יע"ש בר"ן שהעלה דאפי' לא פשט איסורו ברוב ישראל אבל מ"מ היא גזרה שרוב הציבור יכולין לעמוד בה זו היא ששנינו אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין יע"ש. וזה דוחק לומר דגזרת רגמ"ה הוא גזרה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה. אדרבא בלא תקנתו אין רוב הציבור יכולים לעמוד כמובן. וא"כ בנ"ד אף דתקנת רגמ"ה לא נתפשטה בכל הארצות מ"מ איך יכולים מאה רבנים שבזמנינו להתיר החרם דאינם גדולים בחכמה ובמנין מדורות הקודמים. כמו שאמרו בשבת (דף קי"ב ע"ב) אם הראשונים כמלאכים כו'. ועי' ברמב"ם ה' ממרים (פ"ב ה"ב) שכתב שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולים לבטל עד שיהיו גדולים מהם יע"ש. א"כ בנ"ד אף במקום נשתטית וכדומה שהטעם בטל אפ"ה אין כח ביד חכמי זמנינו לבטל דברי ב"ד חבירו. אמת דהראב"ד כ' על דברי הרמב"ם עיטור שוקי ירושלים בפירות קשיא עלי' שהראשונים תיקנוהו לריב"ז בטלה לאחר החורבן מפני שנתבטל הטעם של הראשונים ולא הוי גדול כראשונים יע"ש. ויעי' בכסף משנה שנדחק לתרץ:

ט) ונלפע"ד לתרץ ע"פ מ"ש בשו"ת מהר"י ווייל (סי' ס"ה) שהעלה דלא פלוג רבנן לא אמרינן אלא במילתא דהוי תנאי ב"ד ונתקן במנין בחכמי כל ישראל אבל בתקנות הקהלות דלא נתקן אותו דבר רק לאותה המדינה בלבד אז איכא למימר דלא נתקנה אותה תקנה אלא היכא דשייך אותו הטעם לבד יע"ש. לפ"ז א"ש דברי הרמב"ם ולא קשה עליו מעיטור שוקי ירושלים. דהא מקורו בביצה (דף ה'.) שתיקנו חכמים שמהלך יום א' לכל צד לא יפדו פירות נטע רבעי אלא יעלו ויאכלום בירושלים ומפרש התם טעמא כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות ואמרינן נמי התם דריב"ז נמנה עליהם והתיר שלא יעלו הפירות לירושלים אלא יפדו ויאכלום במקומם משום דבתר חורבן מה לנו לעטר את שוקי ירושלים לצורך העכו"ם. יע"ש. בזה מודה הרמב"ם דאם בטל הטעם בטל התקנה כיון דלא היתה תקנה לכל העולם. רק למהלך יום א' לכל צד. בזה ס"ל דלא נתקנה אותה תקנה רק היכא דשייך אותו הטעם. כמ"ש הר"י ווייל. וא"ש דהי' ריב"ז יכול לבטל אבל במקום דהתקנה היתה כוללת לכל העולם אז יפה כ הרמב"ם דצריך שיהיו הב"ד גדולים בחכמה ובמנין לבטל התקנה אף אם בטל הטעם. ומיושב קשית הראב"ד. וכ"כ התוס' בפ"ק דע"ז (דף ה' ע"ב) שאף עתה שאין לנו קרבן שואלין בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום אף שעיקר התקנה על הקרבן נתקנה יע"ש. וכן לענין עשיית מלאכה בע"פ אחר חצות כ' התוס' בר"פ מקום שנהגו שאף שעיקר הטעם משום קרבן אף בזמן הזה דליכא קרבן כיון שנאסר אז אסור לעולם. יע"ש א"כ ה"ה בנ"ד כיון שהחרי' רגמ"ה לישא ב' נשי' אף שבטל הטעם איך יכולת ביד ב"ד שבזמנינו לבטל דברי ב"ד חבירו:

י) ואין לתרץ כיון דמבואר באה"ע (סי' א') ב' הרשב"א דרגמ"ה לא תיקן רק עד אלף החמישי מ"ה הקילו בזה. הלא מבואר ברמ"א שם דמ"מ בכל מדינות אלו התקנה והמנהג במקומו עומד ואין נושאין שתי נשים וכופין בחרמות ונידויין מי שעובר ונושא ב' נשים לגרש אחת מהן יע"ש. וכ' הפוסקים דהמשיכו התקנה. ויעי' ברמב"ן במשפטי החרם שלו דמפורש בב"ב (דף קכ"א.) דאלו אמרו ממנו ומבנינו או שאמרו סתם הי' החרם חל אף על הדורות הבאים וכ' שם הרמב"ן שכן הדין בכל קבלות הרבים שחלה עליהם ועל זרעם כדאשכחן בקבלת התורה וכן במגילה או בצומות כו' וכ"ה בשו"ת הריב"ש (סי' שצ"ט) יע"ש. א"כ נראה דאף רק המשיכו התקנה יש לו ג"כ דין חרם. ואיך יכולת ביד ב"ד שבזמנינו להתיר החרם:

יא) לכאורה נוכל לתרץ ע"פ דברי מהר"י ווייל הנ"ל דכיון דלא נתקן התקנה רק לאותה המדינה נוכל למימר דלא נתקנה רק היכא דשייך הטעם. וא"כ בנשתטית וכדומה היכא דל"ש הטעם לא גזר כלל רגמ"ה. ז"א דהא כ' בשו"ת שב יעקב (חאה"ע סי' א') להשיג על הב"ש וכ' דמה שכלל רמ"א אלו ב' דינים כשנשתטית וכשהוא מה"ד לגרשה היינו היכא שהדין לגרשה ומ"מ היא לא פשעה כגון שהתה עשרה שנים ולא ילדה וזה שוה עם נשתטית ובשניהם צריך התרה מק' רבנים. ומ"ש רמ"א באה"ע (סי' קט"ו ס"ד) בהג"ה ויכול לגרשה בע"כ ואין זה משום חר"ג היינו בעוברת על דת שהיא פשעה יע"ש. ויעי' שו"ת נוב"י (חאה"ע סי' א') וא"כ נראה שהי' החרם גם על נשתטית. רק דבנשתטית המאה רבנים יתירו את החרם. וא"כ כיון שצריך היתר איך יכולים ב"ד שבזמנינו לבטל דברי ב"ד חבירו שגדול מהם בחכמה ובמנין אף אם בטל הטעם:

יב) ונלפע"ד לתרץ ע"פ מ"ש בס' תומת ישרים (סי' קס"ח) ומקורו מדברי הרמב"ם ה' ממרים (פרק ב'). דאע"ג דקיי"ל אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין לא כל המקומות שוים ולצורך שעה יכול הב"ד לבטל הסייג והתקנה שתקן ב"ד אחר גדול ממנו בחכמה ובמנין יע"ש. א"כ בנשתטית וכדומה אין לך צורך שעה גדול מזה ובמקום דאינה נשתטית השאירו התקנה על מקומה. מ"ה יכולת ביד הב"ד לבטל אף שקטנים בחכמה ובמנין:

יג) באופן אחר נלפע"ד והיא העיקר. דהנה במועד קטן (דף ג'.) א"ל ר' זירא לר' אבהו כו' ר"ג וב"ד היכי מצי מבטלי תקנתא דב"ש וב"ה. והא תנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין אשתומם כשעה חדא. א"ל אימר כך התנו ביניהן כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל יע"ש. וכן אי' בירושלמי שביעית (פ"א ה"א) יע"ש. א"כ מבואר דאם מתנין תיכף שיכולים לבטל. אז אף קטנים מהם יכולים לבטל. והנה בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג העתיק לשון רגמ"ה שיש לו התרה ע"י מאה רבנים אם יראו טעם מבורר לדבר עכ"ל. וכן העתיק בספר כל בו והב"ח. נראה שכל שיגיע ענין בין איש לאשתו שאין ראוי להחזיק בחרם רגמ"ה יהי' מה שיהי' ויתירו ע"י מאה רבנים דוקא כדי שלא יהי' קל בעיני הדורות. יעי' בשו"ת הרא"ם (סי' כ"ט) ובשו"ת תפארת צבי (חאה"ע סי' ל"ט) א"כ כיון שנתגלה לנו שרגמ"ה בעצמו התנה כך שיוכלו מאה רבנים לבטל בכל זמן. שוב יכולים לבטל אף שהם קטנים מרגמ"ה ובית דינו. וז"ב בעזה"י:

יד) עתה נחזי אנן בנ"ד דנראו בה אותות שגעון כי לא תישן ולא תאכל אף כחצי זית וכל מחייתה הוא רק שתיית הקאפ"ע לרוב. מה שאין דרך כל בני אדם לעשות כן. ונרא' שמצד שטות נוהגת כן. נוכל להתיר להבעל לישא אחרת ע"פ היתר ק' רבנים וכמ"ש רמ"א באה"ע (סי' א' ס"י) וז"ל ובמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית או שהיא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו יש להקל להתיר לו לישא אחרת כן משמע מתשובת הרשב"א א"כ ועכ"פ צריך היתר ממאה רבנים כמ"ש מהר"ם מרוטנבורג והב"ח והבאר הגולה:

טו) אמנם לכאורה יש לשדות נרגא בזה. דהנה מקור דין איזה נקרא שוטה לענין גט וכדומה. הוא בחגיגה (דף ג' ע"ב) ת"ר איזה שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו כו' דתניא איזה שוטה המאבד כל מה שנותנין לו כו' יע"ש. מפשיטת לישנא דגמרא נראה דרק באלו דברים הוי שוטה ולא בשטותים אחרים וכן היא דעת רבינו אביגדור בהר"ר אליהו הכהן ורבינו שמחה משפירא הובא ביתה יוסף באה"ע (סי' קי"ט וקכ"א). אם כן לשיטתם בנ"ד לא מקרית נשתטית כיון דאינו מהדברים שנחשבו בחגיגה. אולם דעת הרמב"ם בה' עדות (פ"ט ה"ט) וז"ל השוטה פסול לעדות מן התורה לפי שאינו בן מצות ולא שוטה שהוא מהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מהדברים אע"פ שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים הרי זה פסול ובכלל שוטים יחשב יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד לשיטתו אף דהאשה כל דברי' בהשכל ודעת. מ"מ כיון שנראו בה אותות שגעון במה שלא תישן ולא תאכל כדרך בני אדם וכדומה יש לה דין נשתטית לדעת הרמב"ם וכבר הי' מעשה כעין זה בימי הגאון נוב"י במעשה שהי' בקליף והאריכו בזה גאוני הדור בספר הנקרא אור הישר. ויעי' בשו"ת חתם סופר (חאה"ע ח"ר סי' י"א) שהאריך בזה ויעי' בב"י באה"ע (סי' קכ"א) שהביא ראי' לדברי הרמב"ם מדתניא איזה שוטה זה המאבד כו' אף דלא חשבו מקודם בהנך תלתא יע"ש ויעי' בשו"ת שאגת ארי' בס' אור הישר שהשיג עליו. ולכאורה רציתי להביא מקור לדברי הרמב"ם ממס' שבת (דף ק"ד ע"ב) המסרט על בשרו. תניא אמר להן רבי אליעזר לחכמים והלא בן סדטא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו אמרו לו שוטה הי' ואין מביאין ראי' מן השוטים ע"כ ויעי' רש"י ד"ה שוטה הי' שטות הי' בו לעשות מה שאין דרך בני אדם עושים וסיכן עצמו על הדבר עכ"ל. נראה דכל שעושה דבר מה שאין דרך בני אדם לעשות כן מקרי שוטה. אף דבשאר דברים אינו שוטה. יעי' שם בהגהות הגרע"א שציין לסדר הדורות ולתוס' חגיגה (דף ד' ע"ב) ד"ה הוי שכיח גבי' יע"ש. שנראה דבשאר דברים לא הוי שוטה ויעי' בתוספתא פי"ב דשבת. אמנם באמת אין זה ראי' לדברי הרמב"ם. דנהי דנקרא שוטה מ"מ לא מוכח דמקרי שוטה ג"כ לענין גט. ואפשר דוקא לדבר זה עצמו מקרי שוטה אבל לא לשאר דברים. ושאני התם בחגיגה דמפורש איזה שוטה וכמ"ש רש"י שם לענין גט וכדומה. וצ"ע. עוד מצאתי מקור לפלוגתא דרמב"ם ור' אליהו כהן. בגיטין (דף ס"ח ע"ב) אמרו רבנן מכדי שוטה בחדא מילתא לא סריך מאי האי יע"ש ברש"י ד"ה לא סריך וז"ל אינו נדבק לומר דבר אחד של שטות כל הימים שזה אומר הייתי מלך ואינו אומר דבר שטות אחרת עכ"ל ודוק. ויעי' בפתחי תשובה באה"ע (סי' א' ס"ק ט"ז) שהביא בשם תשובת הגאון מהור"ר אייזיק אבד"ק טיקטין שחקר בזה באיזה גדר שטות דברו להתיר כאן והעלה דבענין זה בוודאי יכולים לסמוך על דעת הרמב"ם דלאו דוקא באותם הסימנים שהוזכר בש"ס אלא ה"ה שאר דברים מה שעושית דרך שטות ודבר זה תלוי לפי ראות עיני הב"ד יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד יש לסמוך על דעת הרמב"ם להתיר:

טז) עוד נלפע"ד דאפילו אם נימא דהוי ספיקא דדינא אם נ"ד מקרי נשתטית. ספק אם קיי"ל כדעת הרמב"ם או כדעת רבינו אביגדור בהר"ר אליהו הכהן. וא"כ הוי ספק חרם ולכאורה היא לחומרא כמ"ש בשו"ת נוב"י (מהד"ק חאה"ע סי' ע"ז) בשם שו"ת הר"ן (סי' ל"ח) דחרם הוא דאורייתא. א"כ לכאורה מספק יש להחמיר בנ"ד. אמנם ז"א דהא הנוב"י (מה"ת חיו"ד סי' קמ"ו) חזר מדבריו דהחרם אף שאינו מדרבנן והוא חמור יותר אבל אינו דאורייתא ממש אבל הוא מדברי קבלה כהנביאים. ונראה שספיקו לקולא דלא עדיף מדבר שהוא הלכה למשה מסיני והרי דבר שעקרו הלמ"ס אין ספיקו להחמיר וכן מבואר בשו"ת המיוחסות לרמב"ן (סי' רס"ג) ויע"ש שהנוב"י העלה כן להלכה. לכאורה קשה על הנוב"י שכ' דגם ספק הלמ"ס להקל. הלא אמרינן בקידושין (דף ל"ט.) אמר רב אסי אר"י ערלה בח"ל הלכה למ"ס. ומקשינן והתניא ספק ערלה בח"ל אסור ובסוריא מותר ואם איתא גם בסוריא יהי' ספיקו אסור ואמרינן כך נאמרה הלכה ודאי אסור ספק מותר ע"כ. ויעי' רשב"א שם שהוכיח מזה דאמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא דבר תורה דהא אמרי' הכא שהוצרך הלכה להתיר ספיקא יע"ש. ואם נימא דהלכה למ"מ ספיקו להקל למה הוצרך לומר ספיקו מותר. אמנם באמת א"ש לפמ"ש הר"ן שם להשיג על פוסקים הנ"ל דאי מהא לא אריא דהכא איצטרך למישרי כל שנולד בו שום ספק בעולם ואע"פ שאינו כדאי להתיר במקום אחר דמ"ה אמרינן דכל המקיל בארץ הלכה כמותו בח"ל ואפילו יחיד במקום רבים. דכל ספק שרי ואפילו קרוב לודאי ואפילו לספוקי אהדדי נמי שרי [ר"ל מה דאיתא התם ספק לי ואנא איכול] ואלו בשאר איסורים ודאי עובר משום ולפני עור ע"ש. ויעי' בס' המצות להרמב"ם (שורש ב') וברמב"ן שם. א"כ א"ש דמ"ה הוצרך הל"מ להתיר הספק כדי להקל אף בספיקו דנוטה יותר לאיסור מהיתר ואפ"ה מותר אבל לעולם בספק הל"מ הוא להקל. וא"כ א"ש דברי הנוב"י דכמו בספק הל"מ להקל ה"ה בספק דברי קבלה הוא להקל. וא"כ ספק חרם הוא להקל ובנ"ד בספק נשתטית יש להתיר:

יז) אמנם לכאורה יש להקשות על הרב נוב"י שפסק דספק חרם להקל. דאשתמיטתי' במחכת"ר דברי הש"ך ביו"ד (סי' ר"ח ס"ק י"ד) שהעלה שם בשם הריב"ש דאם זלזל בדיני הנידוי שלא נהג בדברים שהמנודה חייב לנהוג בהן ליכא אלא מדרבנן אבל אם קבל עליו דבר בנידוי או בחרם ועבר על הדבר ההוא א"כ הוא מדאורייתא שהרי נידוי וחרם גופי' דאורייתא הם והלכך אין מתירין אותו עד שינהוג איסור בדבר ההוא כימים שנהג בו היתר יע"ש. וא"כ בספק בגוף החרם ממילא הוא להחמיר כיון דהוא דאורייתא דלא כהנוב"י. ובזה נדחה ג"כ ראית הנוב"י מדברי תשובה המיוחסת לרמב"ן (סי' רס"ג) ודוק שוב מצאתי בשו"ת שו"מ (מהד"ק ח"א סי' קי"ג) שהשיג מטעם זה על הרב נוב"י דלא ראה דברי הש"ך. איברא דלפענ"ד דברי הנוב"י ברורים להלכה. וליכא שום השגה עליו. דהרב נוב"י שם הביא דתמה עליו גדול אחד מדברי הרשב"א בתשובה (סי' תקצ"א) ומדברי תה"ד (סי' רפ"א) שכתבו להדיא בספק בחרם דהוי ספיקא דאורייתא. ותירץ הנוב"י שהם מיירי שהזכירו גם לשון שבועה. יע"ש. ובאמת הוא כן דז"ל תה"ד שם. ובנ"ד דתיקנו בחרם ובאלה וקבלו עליהם בשבועה א"כ הוי דאורייתא. יע"ש. לפ"ז מיושב דברי הנוב"י דמה שכ' הש"ך בשם הריב"ש דחרם גופי' דאורייתא מיירי ג"כ שהזכיר שבועה. וכמו שהביא הש"ך באמת לשון הריב"ש וז"ל אבל להתירו דבר שנשבע עליו בנידוי וחרם כו' יע"ש. א"כ שפתיו ברור מללו דדוקא באם הזכיר שבועה אז הוא דאורייתא משום השבועה. אבל לעולם בלא הזכיר לשון שבועה צדקו דברי הנוב"י דספק חרם להקל. וא"כ ה"ה בנ"ד דהוי ספק חרם בלא לשון שבועה הוא להקל: יח) לפ"ז ארווח לן דלא יקשה על נ"ד מה שהקשה המגי' במל"מ בה' גירושין (פרק ו') על מעשה שנעשה באשה נשתטית שבעלה מוסר גט ביד שליח שיתן לה כשתבריא כיון דבשעת כתיבה ונתינה ביד שליח אז לא הוי ראוי' לגרשה היאך עושה שליח כל מה דהוא לא מצי עביד כמ"ש התוס' בפ"ב דנזיר (דף י"ב) וכן הקשה המרכבת המשנה בפ"ו מה' גירושין והפ"י ר"פ מי שאחזו. ובשו"ת חתם סופר (חאה"ע ח"ר סי' י"א) ובשו"ת בית אפרים (חאה"ע סי' קי"א) ויעי' בנוב"י (מהד"ק חאה"ע סי' ג') שלא רצה לתקוע עצמו בדבר הלכה בזה להתיר האשה שתנשא לשוק ע"י גט זה מטעם שכ' הרב המגי' במל"מ יע"ש. אמנם בנ"ד נלפע"ד דכ"ע מודו דמהני השליחות לגט כיון דבנ"ד הוי רק ספק נשתטית וא"כ יש ספק אם יכול לעשות בעצמו. שוב מהני השליח מטעם ודאי וכמ"ש במל"מ (בפ"ט) מה' אישות ה"ו דהא דאמרינן כל מידי דאיהו לא מצי למיעבד לא מצי עביד שליח דהיינו דוקא היכא דאיהו לא מצי עביד כלל אבל היכא דאם הוא יעשה הוי ספק שליח מצי משוי שיהי' כודאי. ואתי עלה מדברי התוס' יבמות (דף צ"ט.) גבי כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה הביאו שם התוס' בד"ה אין מוציאין בשם הירושלמי דהספיקות משוי שליח יע"ש. וכ"כ באבני מלואים (סי' ל"ה סק"ד) יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד א"ש לכ"ע דמהני הגט לכשתבריא ורשאה להנשא בגט זה: יט) עוד יש לצדד בנ"ד להתיר ע"פ מה שהביא בשו"ת נודע בשערים (חאה"ע סי' כ"ה) הערה נכבדה מהגאון רבינו משולם מטוסמניץ זצ"ל דהיאך יש כח ביד רגמ"ה לגזור בנשתטית הא איכא לאו דהשחתת זרע. והשיב גדול אחד דאטו הדבר מוכרח מצד עצמו בטבע שיעבור על השחתת זרע כשיהי' בלי אשה והלא בן עזאי יוכיח שהי' פנוי. וכ' הרב נודע בשערים לתרץ דברי הגאון רבינו משולם דמצינו שהתירו טלטול מת גבי דליקה דאי לא שרית לי' אתי לכבויי מטעם דאדם בהול על מתו כו' אף דודאי אין התקלה ברורה כי בוודאי איש צדיק וחסיד לא יכשל אך אטו כ"ע חסידים נינהו וגם כאן אטו כ"ע יעקב אבינו הוא. כמבואר ביבמות (דף ע"ו.) כו'. אבל בחדר"ג שכתבו הפוסקים דמשום קטטה תיקן אין מהראוי להעמיד דבריו אף במקום שהמכשלה מצוי להיות שרוי בלא אשה ויצר לב האדם רע מנעוריו ואמרינן בקידושין (דף ק"ט ע"ב) ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה עכ"ל יע"ש אולם כבר קדמו בזה הט"ז באה"ע (סי' קי"ט) שהאריך להתיר בנשתטית מטעם הרהורי עבירה אף במקום שכבר קיים פו"ר רק מטעם חיוב שבת יע"ש. וא"כ כ"ש בנ"ד שלא קיים עוד פו"ר פשיטא דמתיר משום הרהורי עבירה. ונלפע"ד להביא ראי' לסברת הרב נודע בשערים דכעין זה מבואר בח"מ (סי' רל"ה) ברמ"א בשם הר"ן דאף בהגיעו לעונת הפעוטות דתקנו חכמים דמקחן מקח מפני דרכי שלו' [היינו דלא ליתי לאנצויי] מ"מ היכא דעושה איסור לא תקנו להם קנין. יע"ש. א"כ חזינן דבמקום איסור לא השגיחו על דלא ליתי לאנצויי. א"כ ה"ה בנ"ד דרגמ"ה דתיקן כדי שלא יהי' קטטה ולא ליתי לאנצויי. ג"כ במקום איסור לא תקן החרם דלא עדיף גזירת ר"ג מתקנת חכמים ויעי' תוס' כתובות (דף צ"א ע"ב) דבגניבה לא תיקנו שיקנו בד' אמות מפני דבמקום איסור לא תקנו חכמים ויעי' ב"מ (דף י'.) דתקנו קנין ד' אמות כדי דלא ליתי לאנצויי יע"ש. א"כ נראה דבדבר שתקנו רק שלא ליתי לאנצויי במקום איסור לא תקנו. וא"כ ה"ה בנשתטית אינו חל חדר"ג. כיון דכתבו הפוסקים דחדר"ג הוא רק משום קטטא כדי שלא ליתי לאנצויי מ"ה במקום איסור השחתת זרע לא תיקן רגמ"ה. ובפרט דבנ"ד איכא ג"כ ביטול פ"ר פשוט דלא גזר בזה. יעי' ב"מ (דף צ"ו ע"ב) לאיסורא לא עבוד רבנן תקנתא ועכ"פ אף אם נימא דגזר יש להתיר ע"י מאה רבנים להשיאו אשה אחר כ) עוד נלפע"ד דהנה הרשב"א כ' דוודאי לא תיקן רגמ"ה במקום מצוה לעקור מצוה ויעי' בשו"ת תפארת צבי (חאה"ע סי' ל"ט) דלכאורה י"ל הא אף שביעה אינה חלה על המצוה רק בכולל ואפשר דחרם נמי חל בכולל משום שחל על מי שקיים פו"ר ולדין יש תשובה דל"ד לכולל שאותו איש נאסר בחתיכות אחרות. אבל בשביל אחרים שנאסרו אינו חל ע"ז כולל. אבל הסברא נכונה מהי"ת יתקן הגאון לעבור המצוה יע"ש. ולכאורה נוכל לתרץ בפשוט דשייך כולל אצל האדם הזה בעצמו. כיון דאסור לישא ב' נשים אחר שיקיים פו"ר חל נמי מקודם שקיים פו"ר משום דהוי כולל אצל האדם עצמו. אמנם נוכל לתרץ ע"פ דברי הש"ך בח"מ (סי' ע"ג ס"ה) באם נשבע באמצע השנה בכולל דעדיין לא חל חיובו של מצה משא"כ אם נשבע בפסח בלילה הראשונה קודם אכילת מצה שלא לאכול מצה כולל אינו חל אף בכולל. כיון דלא הי' מקום להשבועה או הנדר לחול וכ"כ בס' תומת ישרים וכ"ה דעת רש"י בנזיר (דף ד'.) וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דמקודם מצווה על פו"ר רק אח"כ שקיים מצות פו"ר אינו מצווה עוד בזה. שוב ל"ש בזה כולל. אמנם לשיטת החולקים על זה היינו התומים (סי' ע"ג) והגאון ח"צ בהגהותיו לט"ז שם וס"ל דגם באופן זה הוי כולל, א"כ ה"ה בנ"ד חייל בכולל:

כא) והנה בירוש' שבועות (פ"ג ה"ד) איתא שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי פסח משום דחלה בכולל. והתוס' בשבועות (דף כ"ד.) ד"ה אלא. הקשו ממאי דאיתא בשבועות בנשבע שלא לאכול נבילות וכשירות דליתא בלאו והן והא שבועה חלה בכולל אף לבטל מצוה ותירצו לחלק בין קום ועשה ובין שב וא"ת דרק בשב וא"ת חלה בכולל לבטל מצוה ולא בקום ועשה. והרי"ף הביא להלכה דברי הירוש' הנ"ל. והקשה עליו הבעל המאור כקשית התוס' ומתרץ הרמב"ן ג"כ לחלק כן יע"ש. ואם כן בנ"ד בנשתטית דיש חשש השחתת זרע לבטלה דעובר בלאו. ואז מבטל המצוה בקום ועשה בהשחתת זרע. ושוב לא מהני אף בכולל. וא"כ א"ש דברי הכ"ז והג' רבינו משולם דבזה ל"ש גזירת רגמ"ה. וא"כ יש להקל בנ"ד עכ"פ ע"פ היתר ממאה רבנים: כב) עוד יש לצדד בנ"ד להתיר עכ"פ ע"פ מאה רבנים ע"פ מ"ש בשו"ת מהרח"ש (סי' ל"ג) ושו"ת מהר"י אדרבי הובא בשו"ת הרא"מ (סי' כ"ג) שכתבו להקל בנשתטית משום דלא מקרי אשה כיון שאינו נוהג עמה מנהג אישות ולא נכללו בתקנת רגמ"ה יע"ש. וכדאי אלו הגאונים לעשות עכ"פ סניף מדבריהם להתיר ע"פ מאה רבנים והא בנ"ד ג"כ לא היה נוהג עמה מנהג אישות כלל וא"כ לא נכלל בתקנת רגמ"ה. וא"כ מותר לישא אשה אחרת: כג) עוד נלפע"ד להתיר בנ"ד דהא מבואר באה"ע (סי' ז') דשבויה שנשבית והיא בת ג' שנים ויום אחד או יותר אסורה לכהן. מפני שהיא ספק זונה שמא נבעלה לעכו"ם יע"ש. אם כן כ"ש בנ"ד דהבעל הוא כהן. והיא נתפשה בכף בגד בוגדים וברחה בנפשה למדינת שוויין למקום שלא נמצא שם יהודי. א"כ פשיט דגרועה משבויה. וכ"ש דאסורה לבעלה כהן מפני שהיא ספק זונה. וא"כ כיון שאינה רוצית לקבל גט בשום אופן וגם אין שם רב ועשרה יהודים פשוט דיכולים המאה רבנים להתירו לישא אשה אחרת. דהא ליכא שם עדות כשרה שלא נתייחדה עם עכו"ם ויעי' ברכי יוסף אה"ע (סי' ז') ובשו"ת ח"צ (סי' ק"נ) ודוק:

כד) לכאורה מכל לשדות נרגא בזה לפי מ"ש בשו"ת הרשד"ם (חאה"ע סי' רל"ה) שכפי מ"ש הריב"ש דכל כהנים בזה"ז כיון שאין להם כתב היחס אינם כהנים ודאים נראה דמותר לישא שבויה דהוי ס"ס ספק אם הוא כהן או לא ואת"ל כהן שמא היא טהורה יע"ש. אולם ז"א יעי' בשעה"מ (פי"ט מה' א"ב דין כ"ג) שהשיג על מהרשד"ם ותמה עליו שהרי הו"ל ס"ס בתרי גופא וכל ס"ס בתרי גופא לא אמרינן כמ"ש בתשובת הרא"ם יע"ש. ויעי' בשו"ת חוט השני (סי' י"ז) שדחה ג"כ דברי מהרשד"ם מהלכה יע"ש. ויעי' בכתובות (דף כ"ד ע"ב) ובקידושין (ד' ע"ט ע"ב) אמר ר' יוסי גדולה חזקה ע"ש. עד שהפ"י שפט מזה דאלמנת עיסה דהך חזקה אלימי מס"ס יע"ש. ויעי' במג"א (סימן קס"ז) שהחליט דאסור לישראל לברך אם לא נתן לו הכהן רשות ע"ש. ונראה משום דחזקת כהונה אלימתא הוא. עוד נלפע"ד להשיג על מהרשד"ם שכ' להקל לגבי כהן בשבויה משום ס"ס דהנה בנוב"י (מהד"ת חיו"ד סי' ק"כ) האריך אב ובנו ז"ל בהג"ה דאמאי לא יהיה ספק נדה ספק טומאה ברה"י יע"ש. ובמחכת"ר לא זכר שר התורה מדברי התוס' ב"ק (דף י"א.) ד"ה דאין שכתבו דשמעתין מיירי לענין שאסור' לבעלה. ותמה המר"ם שי"ף דהא ספק טומאה מסוטה יליף לה ושם ג"כ נאסרה על בעלה, אולם באמת זה דוקא בסוטה ובטומאה. אבל טומאה לאסרה על בעלה אינו רק ספק בלבד ואינו שורף תרומה וקדשים ע"ז. ועי' באסיפת זקנים בב"ק שם שתירץ קושית התוס' דע"כ לא ילפינן ספק טומאה רה"י מסוטה רק בדבר שנאסרה מחמת דבר אחר כגון סוטה מבועל. אבל בנדה דהטומאה בגופה לא שייך זאת וס"ס מותר ויעי' בשו"ת שו"מ (מהד"ת ח"א סי' כ') שכ' דבזה יש לתרץ קשיית האס"ז בכתובות (דף ט') בסוגיא דפ"פ דמה מועיל ס"ס הא ברה"י כל ספק שאתה יכול להרבות טמא והיינו דלא ס"ל כחילוקו של התוס' דלענין איסור לא אמרינן זאת. וע"פ הנ"ל י"ל דגם לחילוקו של האס"ז בב"ק לא קשיא דכל הסברא הוא דשם בא הטומאה מחמת הבועל. ולפ"ז באשת ישראל דהספק שמא באונס ומותרת ונמצא אף שבא עליה הבועל כל שלא נתרצית היתה מותרת. ועיקר הספק שמא נתרצית וזה בא מכח גופה ורצונה בכה"ג מועיל ס"ס. ובשלמא בסוטה הספק שמא לא נבעלה אבל אין הספק אם באונס זה מקרי מחמת דבר אחר. אבל בספק שמא באונס הספק תלוי בה וגם הספק דתחת בעלה י"ל ג"כ דמקרי הספק בה אם היתה בשעה שהיתה לאיש דאל"כ לא נטמאה יע"ש ודפח"ח. היוצא לנו מזה דלגבי כהן אף אם לא נתרצית ג"כ אסורה לו אם כן מקרי מחמת דבר אחר. ושוב מקרי ספק טומאה ברה"י כמו בסוטה. והא מבואר במתני' דטהרות (פ"ו מ"ד) דכל שאתה יכול להרבות ספיקות ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא. וא"כ שוב לא מהני הס"ס שכ' מהרשד"ם משום דהוי ס"ס ברה"י דספיקו טמא. א"כ נדחו דבריו מהלכה. ופשוט בנ"ד להחמיר דפסולה לבעלה כהן מדהוי ספק טומאה ברה"י. ואז אף ס"ס לא מהני. ושוב אמרינן בנ"ד כיון דאסורה לבעלה אין בכלל נושא ב' נשים וכמ"ש בשו"ת מהרי"ק (שורש קמ"א) ובשו"ת חמדת שלמה (חאה"ע סי' ד'). וא"כ יכולים להתירו לישא אשה אחרת עכ"פ ע"פ מאה רבנים: כה) עוד נלפע"ד להתיר בנ"ד ע"פ מ"ש באה"ע (סי' קי"ז סי"א) מי שנודע לו שאשתו נכפת ורוצה לגרש' ואינו משיג כדי כתובתה כופין אותה לקבל גט [ואין בזה משום תקנת רגמ"ה. רמ"א] יע"ש. וכ' הב"ש נכפת היינו שנולדה בה אחר אירוסין ונשואין ונסתפחה שדהו לכך חייב ליתן לה הכתובה. מיהו יכול לגרשה בע"כ כי יש סכנה בדבר. ויעי' בשו"ת הרא"ש (כלל מ"ב) יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דע"י שדר עמה נחלה הוא עד שהרופאים אמרו נואש לחייו באם יהיה אתה באופן כזה. א"כ הוא דומה ממש לנכפת כיון דגם בנ"ד היא סכנה לו על ידיה וז"ב. ויכול לגרשה בע"כ. ואם כן בנ"ד כיון שאינו יכול לגרשה בע"כ כיון שברחה לנפשה. פשוט דלא נעגן אותו ומתירים לו ע"י מאה רבנים לישא אשה אחרת. ואף דהברירה בידו שלא להיות אתה ולא יהיה לו סכנה. מ"מ גם בנכפה יש לו ברירה זו ואפ"ה כופה לגרשה. ומה גם שיכול לנהוג אישות עמה אלא שיש סכנה. כ"ש בנ"ד שאינו יכול לנהוג אישות עמה ויש סכנה:

כו) עוד נלפע"ד להתיר בנ"ד להשיאו אשה אחרת משום דהוית מורדת דלא רצתה לטבול לטהר לבעלה. דהא הרופאים אומרים אשר לפי חצונותה בלי בדיקה אין מחלתה סיבה ומניעה לטהרתה והיא בשום אופן לא תאבה ללכת לטבול. א"כ אין לך מורדת גדולה מזו. ויעי' באגרת הרמב"ם (סי' ז') ד"ה מי שאינה רוצית לטבול כדי שלא תשמש בעל עמה דיש לה דין מורדת. הובא בבאה"ט אה"ע (סי' ע"ז סק"ז). ואף שיש לדחות דשאני התם דלא תרצה לטבול כדי שלא ישמש עמה. אבל בנ"ד תרצה לשמש עמו רק בלא טביל'. אפשר דאין לה דין מורדת. ז"א. יעי' באה"ע (סי' ע"ז סי"ג) ברמ"א וז"ל וכן היא אומרת אי אפשי אלא אני בבגדי והוא בבגדו תצא בלא כתובה. נ"י בשם הריטב"א עכ"ל. וא"כ כ"ש כשאומרת אי אפשי אלא בלא טבילה דתצא בלא כתוב'. ויעי' בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (סי' תתרכ"א) וז"ל לית דין צריך בשש דלא עלה על דעת הגאון ליתן למורדת ששהתה י"ב חדשים שלא לגרשה בע"כ דכתב רבינו אב"ן ז"ל אע"ג דהלכה כרבותיו בדורות הללו שאין אדם נושא שתי נשים לא משהינן לזו בשביל אחרות שיתווסרו קנסינן לה להתירו לישא אחרת והיא תשב ותתעגן כו' יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד דמורדה שלא רצתה לטהר לטבול ועומדת במרדה. ומדברי השאלה נראה דכבר חלף יותר מי"ב חודש מזמן שהיא מורדת וגם ברחה לנפשה למקום שליכא יהודים ואינה רוצית לקבל גט. פשוט בנ"ד דמתירין לו לישא אשה אחרת ע"פ מאה רבנים יע"ש באה"ע (סי' ע"ז ס"ב) ובחלקת מחוקק. ויעי' בשו"ת מהרשד"ם (חאה"ע סי' ק"כ) להתיר מטעם ס"ס ספק אם גזר לאחר כלות אלף החמישי ואת"ל שגזר אם מורדת בכלל החדר"ג יע"ש. ויעי' בשו"ת ח"צ (סי' קכ"ד) שכתב שמה שצירף הרב דברי ריבות ס"ס אם חדר"ג הוא גם לאחר אלף החמישי אנו אשכנזים אין מחשיבים אותו לס"ס כי בוודאי נוהג גם לאחר אלף החמישי ע"ש. מ"מ ע"פ מאה רבנים מודה דיש להתיר ודוק. ויעי' בשו"ת שו"מ (מהד"ק ח"א סי' פ"א) וז"ל אודות האיש לעפאלד הדברים פשוטים וא"צ ארוכות דיכול לקחת אשה אחרת. ואין כאן משום חדר"ג כדבר האמור בדברי קדשו. ובאמת כיון שעשתה מעשה רשע ונתיחדה עם איש אחר וברחה עמו בכה"ג לא תיקן רגמ"ה שלא תיקן רק מפני אנשים רעים שלא יתעוללו בנשותיהן כמבואר בדברי הרשב"א הובא בד"מ אה"ע (סי' א') וכאן היא פשעה בו ואם יזכה לה גט מה טוב מהיות טוב ובוודאי זכות גדול הוא לה בכה"ג יעיין שם. ואם כן ה"ה בנ"ד היא פשעה שברחה לשווייץ ונתיחדה עם הציס'. פשוט כביעא בכותחא דמזכה לה גט ונושא אשה אחרת ע"פ היתר מאה רבנים:

כז) לכאורה נוכל לצדד להתיר בנ"ד להשיאו אשה אחרת ע"פ דברי הש"ע אה"ע (סי' קט"ו ס"א) אלו יוצאות שלא בכתובה כו' או ששימשתו נדה כו' וכתב הרמ"א ויכול לגרשה בע"כ ואין בזה משום חרם ר"ג יע"ש. ואף דמבואר שם דדוקא בהתראה. זה דוקא לענין להפסידה הכתובה. אבל לענין לגרשה בע"כ א"צ התראה כמ"ש בשו"ת תה"ד (סי' ער"ב) ובשו"ת מהר"ם מפדוואה (סי' י"ג) ויעי' בשו"ת הר"י הלוי (סי' ל"ט) ובשו"ת הגרע"א (סימן קי"ד) ובנוב"י (מהד"ת חאה"ע סי' כ"ו) ובב"ש (בסי' קט"ו) ובשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' קכ"ז) ועי' בבית מאיר שהאריך בזה. וא"כ ה"ה בנ"ד ששימשתו נדה ג"כ יכול לגרשה בע"כ וכשלא נוכל לגרשה בע"כ מתירין לו לישא אחרת ע"י מאה רבנים. אמנם ז"א דהא כ' הרמ"א שם (בסי' ק"ט ס"ג) דאם היא מביאה עדים שגם הוא עובר על נדרים וחרם לא אבדה כתובתה אף אם היא עוברת יע"ש. ויעי' בבית מאיר (סימן צ"ו סי"ב) מה שהביא בשם שו"ת פמ"א (ח"ב סי' י"ב) אם כן נראה דבאם גם הבעל ידע מזה לא מפסדת הכתובה. וכן יש להוכיח מדברי הש"ס דכתובות (דף ע"ב.) דפריך מנא ידע משמע דאם ידע צריך ליתן לה כתובה ויע"ש באס"ז. אם כן ה"ה לענין לגרש בע"כ ג"כ אינו יכול לכופה לגרשה בע"כ. כיון דגם הוא עובר עבירה זו. ולכן אין להתיר מטעם זה. מ"מ בלא זה כבר העלתי כמה היתרים להתיר ע"י ק' רבני':

כח) עוד נלפע"ד לצדד בנ"ד להתירו לישא אשה אחרת. כיון שאומרת שאינה יכולה לטהר לבעלה ויעי' בשו"ת מהרח"ש (סי' ל"ג) ובשו"ת מים עמוקים (סימן ל"ב) דכל שאינו יכול לדור עמה שרי לגרשה בע"כ דבכה"ג לא גזר. ויעי' בס' גט פשוט (ס"ק י"ט) מזה. וא"כ ה"ה בנ"ד שאינה יכולה לטהר לבעלה לדעת רוב פוסקים מותר לגרשה בע"כ. וא"כ כיון שאינה רוצית לקבל ג"פ ואין לו עצה ליתן בע"כ שוב מתירין לו לישא אשה אחרת במאה רבנים. אמנם מצד זה לבד לא נוכל להתיר בנ"ד כיון שלא נדע בבירור דאמת היא מה שאומרת שאינה יכולה להטהר לבעלה דאולי משקרת. רק דמ"מ סניף הוא להתיר בנ"ד דשמא אמת הוא. ואז לא שייך החרם דרגמ"ה. ושוב הוי ספק חרם ומותר כנ"ל (באות ט"ז). היוצא לנו מזה דבצירוף כל הטעמים נוכל לצדד התירו לישא אשה אחרת ע"פ היתר מאה רבנים. דממנ"פ אם באמת אינה יכולה לטהר לבעלה א"כ יכול לגרשה בע"כ. כסברת מהרח"ש ומים עמוקים הנ"ל. ואם שקר הוא רק שאינה רוצית לטהר שוב הוי מורדת. וכיון שאין רוצית לקבל גט מתירין אותו לישא אחרת מכח ממנ"פ כנ"ל:

כט) ואופן ההיתר הוא כמ"ש הב"ח באה"ע (סי' קי"ט) שצריך להשליש הכתובה ונדוניא ותוספת כתובה ביד הב"ד יע"ש. א"כ גם בנ"ד צריך לעשות כן. אך אם לא היה ידו משגת על זה ג"כ יש עצה לפי מ"ש בשו"ת צ"צ (סי' ס"ז) למכור כתובת' ותוספת' בטובת הנאה לבעלה ע"פ ב"ד שתוכל להתפרנס מהרוחים יע"ש ולענין מ"ש חכמי ליסא שיתן הגט ביד שליח להולכה שיהיה הגט בידו עד שתשתתפה. השיגו עליהם כמה גדולים ובראשם בס' מרכבת המשנה ה' גירושין(פ"ו ה"ג) ועפ"י גיטין (דף ע'). אך הנוב"י (מהד"ק חאה"ע סי' ג') כתב לחוש לדעת חכמי ליסא ויתן עוד ת"כ ע"ס שיהיה מונח לערבון שאם תחזור האשה לדעתה ותהיה ראויה לקבל גירושין יתן גט מחדש שיהיה כתיבת הגט ומינוי השליחות אחרי שכבר שבה לדעתה. ובאם לא יתן ישלם דמי הוועקסיל וגדולי האחרונים השיגו עליו ולכאורה מבטל בזה גט הראשון ואף אם נתנו בדרך תנאי עכ"פ הוי תנאי קודם כתיבת התורף. והעלו הלכה למעשה שיתן הגט ליד השליח בלי שום תנאי רק אח"כ קידם שנותן לו כתב היתר זה נצוה עליו שישליש ביד הב"ד וועקסיל מסך כך וכך לאופן שבכל פעם שנאמר לו שצריך שיתן גט חדש יתן תיכף או ישלם הסך הנ"ל. ובזה לא מבטל הגט הראשון דיכול לפרש הכוונה אולי יתקלקל בנתים הגט הראשון ביד השליח ואז יתן הגט אחר ומעתה יצאנו ידי כל הדיעות. יע"ש. לכן יש לעשות גם בנ"ד כן, ויעי' בשו"ת פמ"א (ח"א סי' ד') שאסור לזכות הגט ע"י שליח לגרשה מיד כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר יע"ש ורק להשליש הגט כנ"ל:

ל) הב"ח באה"ע (סי' קי"ט) העלה ג"כ דצריך ליחד לה מקום ובית בפ"ע לשמור אותה ממנהג הפקר. דאל"כ יש לחוש לגרירה כדאמרינן בירושלמי יע"ש. מ"מ נלפע"ד דבנ"ד דמרדה וברחה לנפשה למרחקים דא"א לשמרה. ומצדו רוצה לייחד לה מקום ולשמרה ורק המניעה מצדה פשוט דלא החמיר הב"ח בזה. ובפרט דגם באם לא נתיר לו לישא אשה אחרת. ג"כ לא יוכל לשמרה כנ"ל. א"כ שוב נוכל להתירו אף בלא יחד לה בית לשמרה. וז"ב. ויעי' בשו"ת עבודת הגרשוני (סי' ל"ו) ושו"ת ברית אברהם (סי' צ"ח): לא) וידעתי כי בהצד היתר בנ"ד משום נשתטית יש לבע"ד לחלוק דזה אינו שייך לנשתטית רק דמה שאינה רוצית לאכול כלל ולא לישן וכדומה הוא מחמת איזה חולי. אף שהוא דרך המשוגעים ג"כ. בכל זאת כיון דבלא"ה יש כמה צדדים להתיר. לכן גם אני מצטרף באם יהיה מאה רבנים מג' מדינות. ולאו דוקא רבנים וסגי בלומדים שקרובים להוראה. מלבד איזה גדולים שיסכימו' על ההיתר הנני סניף להתיר מכל הלין טעמים:

לזאת אקוה אשר כ"ג ישים עין בקורת על דברי ויודיעני חות דעתו הגדולה. דברי ידידו מקרב לב עמוק המצפה לתשובתו הרמתה. המשתחוה מרחוק מול הדרת קדשו:

שלמה אברהם בלא"א המופלג הנדיב מו"ה דניאל זאב רזעכטע נ"י:

תוכן העניינים

בכורי שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה