בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן מו
מה שבנה יסוד על דברי ר"ת בתו' כתובות (כ"ד) ד"ה שלי חדש כו' דלא נחשדו ע"ה על שביעית ומע"ש והביא ראי' ממשנה דפרק עד כמה החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשר כו' משמע דבסתמא לא נחשדו והיינו במע"ש דבראשון ודאי הן חשודין. הנה לענ"ד באמת לכאורה ד"ק בזה תמוהין מאוד מכמה משנות וברייתות וסוגית הש"ס בכ"ד בפ"א דדמאי (מ"ב) ומחללין אותו למע"ש של דמאי כסף על כסף כו' והובא בב"מ (נ"ה) ובפ"ה דדמאי (מ"א) הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר כו' ומע"ש בצפונו או בדרומו והתם בדמאי מדלא תני תרומה גדולה כדתני התם בסמוך במ"ב ועוד מדהתירו לנחתום למכור שאינו מתוקן וערע"ב משום דהוא מוכר במדה גסה ולא הותר זה אלא בדמאי כדמוכח בפ"ב ע"ש וע"כ דאיירי בדמאי א ותני מע"ש עוד תניא בהדיא בסוטה (דמ"ח) בבריי' דתקנת דמאי ומ"ש מעלה ואוכלו בירושלים וביומא (ד"ט) גבי הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא תרומ"ע וחלה פריך בשלמא תרו"ג כו' אלא מע"ש ניפרשו וניסקו וניכליה בירושלים ע"ש ובב"מ (נ"ג) גבי מע"ש דבר שיל"מ פריך ונייתי דמאי הרי שיש מע"ש בדמאי ע"ש:
ולא מצאתי ישוב לד"ק עד שזכיתי למצוא בתוספתא דמע"ש (פ"ג) בה"א מפריש אדם מעשר ראשון של דמאי כו' ואינו צריך להפריש שני בש"א צריך להפריש שני כו' והלכה כב"ש ע"ש והמפרש פי' הפלוגתא דב"ש סבירא להו דעל המעשר ראשון גופיה צריך הגה"ה ועי' תוי"ע ד"ה הרי זה בצד זה מעשר כו' דגבי תרומת מעשר תני זה בצד זה לקביעת מקום ולמה לא תני בצפונו או בדרומו כמו במע"ש בסמוך ולענ"ד בפשוט דבתרומת מעשר צריך ע"כ לברר המקום בצימצום דהא אסור לזרים ויהא צריך להפרישו אח"כ ע"כ אבל גבי מע"ש דתני ומחולל על המעות וא"צ להפרישו כלל דיו בצפונו או בדרומו לקביעו' מקום עלמא ודו"ק:
להפריש מע"ש משום דיש להסתפק שמא כבר ניטלה ממנו מע"ר ולא מע"ש וא"כ המע"ר חולין וצריך להפריש עליו מע"ש והנה לא מצינו כן בכל הש"ס שיהא צריך להפריש בדמאי על המעשרות ואפי' מפריש מדמאי על דמאי אחר או על הודאי מבואר בסופ"ה דדמאי דהוה תרומה ויחזור ויתרום אבל א"צ להפריש עליו מעשרות ממ"א כמו דתני התם בסיפא ואפשר דמשום זה הגיה והלכה כב"ה דא"צ וע"כ צ"ל דנישנית קודם ב"ק שהלכה כב"ה בכ"מ ע' ר"פ א"ט והוא דחוק וגם תימא הוא לומר דלא אשמעינן בחד דוכתא דב"ש פליגי בהא ועוד יש להוכיח קצת דגם ב"ש לא פליגי בהא מפ"א דדמאי (מ"ג) דתני התם החלה ושירי מנחות פטורין מן הדמאי שמן ערב ב"ש מחייבין וב"ה פוטרין כו' וע' תוי"ט דטעם החלה ושירי מנחות לפי שניתנין לכהן ודמיא להך דמן הדמאי על הדמאי דא"צ להוציא עליהם מעשרות וא"כ מדפליגי ב"ש בסיפא משמע דברישא מודו וא"כ אפי' מדמאי על דמאי אחר א"צ להפריש עליו כ"ש אותו דמאי גופי' ע"כ נראה דר"ת מפרש שם וא"צ להפריש שני דמכל דמאי א"צ להפריש מעשר שני והחילוק בין ראשון לשני מבואר בפשיטות בתו' בכורות (ד"ל) ד"ה באתרי' כו' דנדחקו הרבה למה חשידי אמע"ש הא יכולין לחללו אשוה פרוטה כדין הקדש דקיי"ל הקדש שוה מנה שחללו על ש"פ מחולל וא"כ דמי לההיא דפ"ק דשבת דבתרומה כיון דאפשר למעבד כדשמואל דחטה אחת פוטרת את כל הכרי לא חשידי ותי' בדוחק דלפעמים אין לו פרוטה מזומנת לחלל עליה ע"ש וא"כ י"ל בפשוט דב"ה לא חיישי להכי דהוא מילתא דל"ש ומש"ה ס"ל באמת דלא חשידי אמע"ש וב"ש ס"ל ס"ל דאפ"ה חשידי והכי קיי"ל בכל הני מתניתין ומתניתא והיינו נמי דתניא והלכה כב"ש דכותיי' קיי"ל בהא והנה ר"ת לא בא להוכיח ממשנה דהתם לדינא אלא לענין שביעית דלא מצינו מי שחולק בזה אבל לענין מע"ש לא אתי מתני' דהתם אלא לב"ה אבל לדינא נקטינן בהא כב"ש דחשידי גם אמע"ש ודוק:
תמוה לי כעת דברי הגאון מהר"ל אוגר בתשובות רע"א (סל"א) ד"ה האומנם כו' גם איכא לאשכוחי שיכתוב הברכה בלשון עגה דהיינו לשון לע"ז ומ"מ יצא ידי ברכה דנאמרים בכל לשון וכה"ג ליכא משום הוגה את השם באותיותיו כו' כדאיתא בחלק עכ"ל והוא הפלא ופלא דבחלק שם מבואר ברש"י להיפוך דאדרבה בלשון עגה הוא דאסור אבל בלה"ק אדרבה קל יותר הא חדא ועוד דבלשון ראשון פי' רש"י דהך דתנא בגבולין ובלשון עגה או או קאמר דאו בגבולין אסור אפי' בלשון הקודש ובלשון עגה אפי' במקדש ופי' עגה לשון לע"ז כמו לעגי לשון ובל"ב כ' דפי' עגה כמו עוגה והיינו לשון שמדברין ב"א ובלשון זה סברת רש"י דדווקא תרתי ונראה דהא דתלי בפי' עגה היינו דלשון עוגה משמע תרתי חוץ למקדש ולשון חול ופירושו בגבולין ובאותו לשון של הגבולין דהיינו עגה ומ"מ אף ללשון זה כ' דאיכא איסורא אף בלה"ק אלא דבכה"ג לא אמרינן אין לו חלק לעוה"ב והנה כ"ז לפירש"י שם דמפרש שם של מ"ב אבל התו' בע"ג (י"ח) הביאו לפרש דהיינו קורא שם הוי' בכתיבתו וזה אין ספק דאסור בכל לשון כדאמרינן בסו"פ אלו עוברין לא כשאני נכתב אני נקרא דאסור לקרותו בכתיבתו ומשמע דאסור בכ"ג לעולם ובודאי צריך לפרש הסוגיא דאו בגבולין או בלשון עגה קאמר וד"ק צריך נגר למפרקינהו: