בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן מד
מה שהקשה חביבי נ"י ביבמות (ל"ב) גבי זר שאכל מלוקה דקפץ ר"ח ונשבע העבודה כך אמר רבי חייב שתי' דלפי מש"כ התו' חולין (ל"ב(ד"ה ורמינהו דטריפה שנתנבלה חייב משום טריפה ומשום נבילה א"כ במלוקה לחודי' איכא תרוויי' דמעיקרא נטרפה בנקיבת הושט ואח"כ הוה נבילה כשתמות וכ"ש למאן דפסל מחזיר סימנים ובעי דווקא שבירת השדרה נטרפה בפסיקת חוט השדרה והוה טריפה ונבילה וכאן דהוה בפסול ודאי לא שייך סברת רש"י דכל בדרך שחיטה אינה נטרפה עכ"ל הנה בעיקר הדבר דבמלוקה איכא איסור טריפה ונבילה מוכח כן בהדיא במנחות (מ"ה) דאמרי' דאיצריך קרא דנו"ט לא יאכלו הכהנים משום דהותרה מליקה גבייהו ע"ש ומשמע דבמליקה איכא תרויי' איסורא נבילה וטריפה והותרה תרויי' וע"ש בתו' וכן מפורש יותר דבריש מנחות אמר דטריפה הותרה מכללה מליקה דחה"ע לכהנים ובפרק העוה"ר (דק"כ) אמרי' דנבלת עו"ט הותרה מכללה ג"כ לכהנים הרי דבמליקה איכא נו"ט:
וזה הוה הוכחה גמורה לדברי התו' דנטרפה ואח"כ נתנבלה חייב משום נו"ט ובהך דר"ח י"ל בפשוט דהני תרתי דמליקה חשיב לי' בחדא כיון דלא נחית התם אלא לאשמועינן דאיסור חל על איסור כדמפרש התם בסוגיא וכה"ג כ' התו' בכ"ד אך בדרך יותר מרווח י"ל עפ"י מה שהקשיתי בחי' לחולין (ד"כ) דאיתא אר"ח אף אנן נמי תנינא דנשברה מפרקת ורוב בשר נבילה דתנן מלק בסכין מטמא בגדים בבית הבליעה ואי איתא תהני לה סכין לטהרה מידי נבילה ודחי התם חד אמר מפני שהוא מחליד וחד אמר מפני שהוא דורס מ"ד מפני שהוא מחליד מ"ט לא אמר דורס סבר מוליך ומביא במליקה כשר ולא הוה דרסה ומ"ד דורס מ"ט לא אמר מחליד סבר חלדה ה"ד דמיכסיא הא מגלי' והקשיתי דלמ"ל להש"ס לעשות פלוגתא חדשה בדין חלדה הא לפי סוגיא דלעיל שם גבי מחזיר סימנים מוכח דמתני' דתנן נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה כו' דממעט מחזיר סימנים או למעוטי מו"מ וכיון דהך מ"ד סבר דמו"מ פסול א"כ י"ל דמחזיר סימנים כשר ומש"ה לא הוה חלדה והנה לכאורה הי' אפשר לומר דנקט הכי משום ר"ח דבעי למפשט מינה ולא ס"ל לא חלדה ולא דרסה וע"כ דסבר מו"מ כשר וא"כ מעוטא דמתני' וע"כ אתא למחזיר סימנים ואפ"ה לא הוה חלדה וע"כ כהך סברא דחלדה דווקא מכסיא אבל לאחר העיון יש לדחות די"ל דר"ח ס"ל כמ"ד לקמן (כ"ח) דאין שחיטה לעוף מן התורה וא"כ אינו פוסל לא חלדה ולא דרסה ולא בעי אצא הכשר בסימנים כמש"כ שם רש"י וכדפריך באמת מהא מתניתא לקמן שם למ"ד אין שחיטה ומש"ה ס"ל לר"ח דע"כ הוה טעמא משום שדרה ומפרקת וזה הוה נבילה אפי' למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה דבעי הכשר סימנים אבל באמת יש ליישב בקו' זו דבאמת י"ל דהכריח הש"ס סברא זו דמיגליא אליבא דרבי חייא דהכא דתקשה דהוה תרתי במליקה נו"ט וזה אין לומר דגם ר"ח סבר אין שחיטה לעוף מ"ה וא"כ לא הוה נבילה אלא טריפה בפסיקת חוט השדרה וכמש"כ התו' במנחות (מ"ה) שם דלמ"ד אין שחי' כו' בילה ל"ד אלא דנקט אגב טריפה ובזה יתיישב קושיתו ג"כ דז"א דלקמן (פ"ה) משמע דר"ח סבר ג"כ יש שחיטה כו' אלא י"ל דר"ח לשי' דסבר בדט"ו דשחי' במחובר כשר וא"כ גם במליקה דהוה בציפורן הוה כשחיטה ויסבור דמו"מ כשר ולא הוה דרסה ולפי"ז ע"כ דמעוטא דמתני' אתי למעוטי מחזיר סימנים וא"כ אכתי הוה חלדה במליקה ומש"ה הכריח הש"ס דסבר דבכה"ג דמגליא לא הוה חלדה וא"כ הוה שחיטה כשירה במליקה אלא דכיון דמחזיר סימנים פסול א"כ ע"כ שובר חוט השדרה והוה טריפה קודם שחיטה וזהו שכ' התו' בדכ"ח ד"ה רבי כו' דלי"ל מליקה היא כשהיטה דאי מחזיר סימנים כשר מו"מ פסול אף די"ל דס"ל דמחזיר סימנים פסול ואפ"ה לא הוה חלדה כנ"ל משום דמגליא אלא דכוונתם דמ"מ הוה טריפה בפסיקת חוט השדרה וא"כ לר"ח ליכא באמת במליקה אלא טריפה ואף דביבמות נקט הש"ס נבילה כ"כ הפו' דבמקום שאין נ"מ בין טריפה לנבילה לא דקדק הש"ס להחליף ומזה הוכיח הש"ס דאיכא מאן דפליג בהך סברא דחלדה וכיון דבלא"ה איכא פלוגתא נקט לה גם למ"ד דורס. אלא דדחוק לפי"ז דא"כ גם לפי המסקנא סבר ר"ח דליכא שחיטה פסולה במליקה אלא דהוי' עריפה וא"כ תקשי הך מתני' דמלק בסכין מ"ב כו' דהא סברת ר"ח משום מפרקת ורוב בשר לא קאי דהא תניא דחותך בלא רוב בשר ולקמן פריך בפשיטות למ"ד אין שחי' תהני לי' סכין ולח ניחא לי' בהך סברא דמור"ב. וצ"ל דר"מ ע"כ ידחוק דאף דמו"מ כשר מ"מ מתני' קאי כשלא הוליך והביא אלא דרס ולא איירי התם אלא בדין מליקה פסולה והש"ס הכא לא אייתי סייעתא אלא דבכך סברא מתיישב טפי והוא דחוק אבל לפי שי' רש"י שכ' בטעם דהוה חלדה לפי שהסכין ננעץ תחת פרקי העצם וע"ש בתו' דלפי"ז בסכין רחבה דאינו ננעץ לא הוה חלדה וא"כ כ"ש במליקה בגופו דאינו ננעץ דלא הוה חלדה וא"כ שפיר י"ל דר"ח יסבור כמ"ד דהוה חלדה ומש"ה מלק בסכין מ"ב ומ"מ זה אינו אלא בסכין אבל במליקה בגופו שפיר הוה שחיטה כשירה וסבר דמו"מ כשר ומחזיר סימנים פסול ואין זה דוחק אף דהא בני ר"ח סברי דכשר ופליגי אאבוהון דה"נ רבי ינאי דפליג עלייהו התם וסבר דפסול הוה הלמידי' דר"ח כדאיתא ביבמות (צ"ג) ובר"פ השוכר את הפועלים ע"ש אבל לפי שי' רש"י ז"ל צריך קושייתי דחולין ישוב בא"א דלפי"ז אין הכרח דר"ח יפלוג אהך סברא דחלדה ודו"ק:
וארווחנא בזה ליישב דברי הב"ח הובא בש"ך יו"ד (ס"ה סק"ט) דשוחט לשם קדשים אפי' עשאה כולה בכשרו' ולאחר רוב סימנים גמר לש"ק פסולה וצריך ישוב מנ"ל ונראה דהנה בס"ב פסק מתוך דברי הרשב"א דתורים קטנים וב"י גדולים אינו פסול בשחט לש"ק ומוכח מדבריו דהא בעופות כדינן אסור שוחט לש"ק ולכאורה תמוה דמנ"ל דשייך בי' גזירה דהא קדשים דינן במליקה וחולין בשחיטה וא"כ לא מיחלף כלל ע"כ נראה דסברת הרשב"א כך הוא כיון דבררנו דלר"ח מליקה הוה ממש כשחי' כשירה אלא דהוה כשוחט את העריפה וס"ל להרשב"א דכל ששם שחיטה עלה אף דהוה טריפה שייך למגזר ובכה"ג כיון דהוה שחיטה וכשירה ג"כ בקדשים ודאי שייך ג"כ גזירה זו וכיון דלר"ח שייך גזירה זו תו ודאי מיחלף גם לדידן וכיון דאיכא חדא שחיטה דאיכא למגזר תו ודאי אסרינן בכל השחי' ובזה א"ש דלכאורה למה לא נקט הרשב"א דינו בפשיטות טפי דבחי' ליכא הך אי' דשוחט לשם קדשים דפסולה לכל הקרבנות וי"ל דחי' כיון דר"ל סבר בזבחים (ל"ד) דהקריב חיה אינו עובר בלא כלום תו מיחלף גם לדידן ודוק וא"כ טעם דברי הרשב"א אלו דסובר כל ששמו שחיטה שייך למגזר א"כ ה"ה לאחר שחי' הרוב שמה שחי' ושייך גזירה וזה סייעתא לשי' הב"ח ודו"ק:
עומר אני כעת בתוס' ב"ב (קנ"ח) ד"ה אר"ע מודה אני בזה כו' אין לפרש כפירש"י בב"מ דר"ע הוה מתלמידי ב"ש דהא הלכה כמותו מחבירו כו' הנה בקושיתם צריך להבין לכאורה דאנה מצאו שא"א להיות הלכה כשום תלמיד מב"ש דלא יצא ב"ק אלא דהלכה כב"ה והיינו היכא דנישנית פלוגתא דב"ש וב"ה אבל לא מצינו כללא אתלמידי ב"ש לעולם ונראה דאזלי לשי' בנדה (ד"ז) גבי בחייו לא עבדי כר"א דשמותי הוא דלא ניחא להו שם פירש"י דהיינו שהי' מנודה לפי שברכוהו דל"נ שיזכירו לשון גנאי ופי' בשם הירושלמי דהוה מתלמידי ב"ש ע"ש וא"כ מוכח דלעולם אין פוסקין כתלמידי ב"ש אבל רש"י לשי' שם א"ש דאין לנו הוכחה כלל דאין הלכה לעולם כתלמידי ב"ש אבל בעיקר הדבר דר"ע תלמיד ב"ש צריך עיון לענ"ד דהא ר"ע תחילת למודו לפני ר"א כדאיתא באדר"נ ור"א תלמיד ריב"ז כדאיתא באבות חמשה תלמידים היו לו לריב"ז כו' ור"א כו' וריב"ז הי' תלמיד הלל כדאיתא לעיל (קל"ד) שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן קטן שבכולם ריב"ז כו' הרי דר"א ור"ע תרוויי' היו מתלמידי ב"ה אמנם התוס' נדה שם הביאו. מהירושלמי בהדיא דר"א מתלמידי ב"ש וא"כ גם ר"ע תלמידו ע"ש וצ"ע: