אור ברסלב
בכורי יוסף סימן מג

בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן מג

סימן מב

במה שכ' בשם הגאון רע"א בההיא דכתובות (ד"ל) דאמר לאביי אליבא דרנב"ה זר שאכל תרומה במזיד דחייב מיתה פטור מממון ופריך מדר"ח דגונב חלבו של חבירו ואכלו חייב שנתחייב בגניבה קודם שיבוא לאיסור חלב ה"נ מעידנא דאגבי' קני' והחיוב מיתה לא אתי עד שעת אכילה ומשני דתחב לו חבירו בבית הבליעה ופריך ה"ד אי דמצי לאהדורי' נהדרי' ואי דלא מצי לאהדורי' אמאי חייב כו' וכ' דלל"ק לקמן דאמרינן דמודה ר"ח בהך דהזורק חץ וקרע שיראין בהליכתו פטור לפי שא"א להנחה בלא עקירה אבל הכא אפשר דגחין ואכיל וא"כ הכא הא לא אפשר דלא תהי' תחילה במקום דמצי לאהדורי' וכיון דא"א מודה ר"ח הנה לא זכיתי להבין דהא לפי פי' התו' דבמצי לאהדורי חייב תיכף כשלא הדרה א"כ ע"כ צ"ל לקמן בההיא דגחין ואכיל דס"ל להש"ס דאינו מתחייב קודם הבליעה כלל דאי ל"ה כיון דע"כ צריך להתחייב קודם א"כ גם כל הגבהה צורך אכילה וא"א לאכילה בלא הגבהה דזה אין נ"מ בין הגבהה גדולה או קטנה והנה לשי' ר"י בד"ה ואי דלא מצי לאהדורי' נראה ברור דשיטתו דדוקא כשחבירו מניחו בפיו ומסלק ידו קונה אבל בלא"ה אינו קונה ומש"ה פי' לקמן בההיא דגחין ואכיל שהיא בראש הקנה ומש"ה אינו קונה עד דבלע לגמרי ובאין ממש כאחד ואפשר לאכילה בלא הגבהה וא"כ פשוט כמו דמגביה בעצמו ואוכל חשיב אפשר ה"נ בתוחב לו חבירו ומניחה במקום דמצי לאהדורי חשיב אפשר שהי' יכול שלא לסלק ידיו עד גמר בליעה וליכא קנין קודם חיוב וה"נ כ' לקמן בד"ה דאי בעי גחין ואכיל דהוי מצי לשנויי דאפשר לאכילה בלא הגבהה כגון שתוחב לו חבירו והיינו כגון שאינו מסלק ידו עד גמר הבליעה ולפ"ד ה"נ הוה מצי לשנויי בסוגיא דהכא כגון שגחין ואכיל דבההוא גוונא באין כאחד ממש ופוטרו המיתה] וע"כ צריך לחלק בין גחין ואכיל דהכא לההיא דגחין ואכיל במחובר דאמרינן בפרק רבי ישמעאל דאין דרך אכילה בכך ע"ש ודו"ק:

אבל שי' הריצב"א בתו' שם דאפי' מחוברת גודו של חבירו קונה ולדידי' ודאי צ"ע ההיא דגחין ואכיל דלקמן דלכאורה גם בההוא גוונא קונה מעיקרא וא"כ ע"כ צריך הגבהה קודם אכילה ומאי משני וזהו באמת כוונת התו"י דלשיטת הריצב"א לא יתיישב ההיא דלקמן דאי בעי גחין ואכיל כו' ולענ"ד נראה בכוונת ריצב"א דהנה לכאורה ע"כ צ"ל דס"ל להריצב"א דאפי' אינה מונחת על תוך פיו ממש אלא באויר פיו ע"כ קונה דאי ל"ה הא קיי"ל דביה"ב מחזיק שני זיתים וכזית אחד יכול לכנוס בתוך האויר ואינו נוגע כלל וכ"כ בהדי' בתוס' נדה (מ"ב) גבי טומאת בה"ב דנבלת עו"ט דאפשר דליכא גם טומאת משא כגון שבית הבליעה רחב ואינו נוגע כלל ע"ש ואי דבאויר אינו קונה משכחת לה דלא קנה קודם בכה"ג וע"כ דס"ל דכמו דאויר רשותו קונה לו כ"ש אויר פיו וא"כ א"ש פי' הש"ס גבי גחין ואכיל דהא אמרינן בגיטין (ע"ט) דדרך עלי' אין אויר קונה דמעיקרא לאו למינח קאי וע"ש בתו' דגרע טפי מאויר שאין סופו לנוח וא"כ ה"נ י"ל באויר פיו דכיון דגחין ואכיל א"כ הוה האויר דרך עלי' ואויר דרך עלי' אינו קונה כלל וא"כ אדרבה לפי' ריצב"א מתיישב יותר הך דגחין ואכיל דלשי' לא מצי לשנויי בתוחב לו חבירו כמש"כ התוס' דלשי' אי ברצונו מתחיל החיוב תיכף כשמניחו בפיו ואי באונס אינו חייב מיתה ואי בכגון שאנסו חבירו עד דלא מצי לאהדורי אלא ע"י הדחק דבכה"ג חייב מיתה וממון כאחד כיון דאינו ברצונו לא מיקרי אפשר ודו"ק ומיהו בסוגיא דהכא אליבא דאביי גם להריצב"א שפיר הוה מצי לאשכוחי כגון בגחין ואכיל כנ"ל אבל מ"מ במצי לאהדורי גם להריצב"א מיקרי אפשר בלא קנין כגון בגחין ואכיל דלקמן ולק"מ ודו"ק היטב:

קשה לי כעת לשיטת הפוסקים דמקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא דמגו דמהני לענין בא לעולם מהני ללא בא מסוגיא דב"ב (קנ"ט) גבי בעיא דאיקני אי משתעבד ומסיק דלר"מ דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא תיבעי לך כו' הרי דמה דמהני בקנין כ"ש דמהני בשיעבוד וא"כ היכי דאית לי' השתא נכסי להשתעבד לא מיבעי דמהני ג"כ להשתעבד אפי' דאיקני כמו דמהני בקנין בתורת מגו וא"כ היכי פשיט התם משבח קרקעות כיצד כו' הרי החם אית לי' גוף השדה ג"כ ומהני ג"כ לענין השבח דהוה דאיקני מתורת מגו ואולי דהך סברא דמגו לא שייך בשעבוד כיון דאינו קונה עכשיו וצ"ע:

תוכן העניינים

בכורי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה