אור ברסלב
בכורי יוסף סימן מא

בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן מא

סימן מ

בביאור שיטת רש"י ריש ב"מ גבי אני ארגתי' דס"ל דאם זה אומר אני ארגתי' וזה אומר אני ארגתי' כיון דודאי איכא רמאי ולא שייך מורה התירא יהא מונח עד שיבא אליהו והתו' והרא"ש הקשו משנים אדוקין בשטר דאמרינן יחלוקו אף דודאי איכא רמאי ע"ש היטיב בכל הסוגיא והנה קו' זו יישבתי בפשוט דהתם דאין אדוקין אלא בשטר והמעות ביד הלוה א"א לחייב הלוה להוציא מעותיו להניח עד שיבא אליהו וכיון דעל חלק הלוה אין פוסקין להניח גם חלק המלוה א"א להניח ות"ל שמצאתי כן בש"מ ע"ש אבל לכאורה יש להקשות מירושלמי הביאו הש"מ בסוגיא דד"ט ע"ב אשה שרוכבת על החמור וחבילה עלי' ושני ב"א מהלכין לפני' אשה אומרת אלו שני עבדי ובהמה וחבילה שלי וכ"א משניהם אומרים זה עבדי וזו אשתי וזו בהמתי וזו חבילתי צריכה גט משניהם ומשחררת שניהם ושניהם משחררין זא"ז וחולקין בחבילה בשוה כו' והרי התם ודאי איכא רמאי ואפ"ה חולקין ולא אמרינן יהא מונח והנראה דהנה הש"מ הביא ע"ז דברי הרמ"ך דדקדק למה לא שקלה האשה כתובתה לבד חלקה והעלה דאם היא בקשה גט אינה נוטלת אלא הפחות אם השליש מחבילה פחות נוטלת השליש ואם הכתובה הפחות נוטלת הכתובה ואי יהבי לה אינהו גט מ"מ הוה הכתובה טענו חיטין והודה לו בשעורים ע"ש והנה הא דהוה טענו חיטין והודה לו בשעורים הוא פשוט בחו"מ (ספ"ח) דטענו חפץ פקדון והודה לו מעות בהלואה הוה טענו חיטין והודה לו בשעורים וכ"ש כאן דלפי דברי' אינן אפי' שומרין על החבילה אבל לענ"ד תימה שלא הזכיר הרמ"ך דסוגיא זו כצורתה הוא בש"ס דילן בקידושין (ס"ה) ואמרינן דצריכה ב' גיטין וגובה כתובתה מן החבילה הרי בהדיא דבאמת גובה כתובתה אלא דצריך ליישב למה לא הוה באמת טענו חיטין והודה בשעורין וגם שלא יסתור הירושלמי והנה פריך התם בש"ס ה"ד אי דהאי אית לי' סהדי והאי אית לי' סהדי מי מציא אמרה אלו שני עבדי כו' אלא למישרי לעלמא דכו"ע ל"פ דשרי והכא הכי קאמר צריכה שני גיטין כדי לגבות כתובתה מן החבילה ור"מ היא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה ע"ש והנה לפי המסקנא קשה יותר דבברייתא לחוד הי' אפשר דס"ל כר"ג דמחייב טענו חיטין והודה בשעורין [וע' תוס' סו"פ המניח (ל"ה) ד"ה לימא תהוי תיובתא דאפשר דגם ר"ג לא מחייב אלא שבועה על החיטין ומדמי שעורין פטור] אבל עכ"פ לפי המסקנא א"א דא"כ לימא נמי ר"ג היא ומוכרח יותר כשנעמוד בכוונת רש"י ד"ה ר"מ כלומר וכולה לא אשמועינן אלא הא כו' ונראה בכוונתו דהנה הר"ן בנדרים (ס"ה) נדחק דלר"מ מוכח דגובה אפי' מיתומים ממטלטלי ועדיף מב"ח ולרבנן מוכח בהך סוגיא דחבילה דאיירי במיני' ואפ"ה אמרינן דר"מ הוא דאי"ל דגובה ממטלטלי אבל לרבנן אפי' מיני' לא גבי ממטלטלי וגרע מב"ח וא"כ סברת ר"מ ורבנן הפוכות וע' בזה בתו' כתובות (פ"א). וי"ל דזה כוונת רש"י והוא סבר דבאמת אפי' לרבנן מיני' ודאי גבי אלא דהך ברייתא הוא יתורא וקמ"ל ע"כ דאפי' מת אח"כ גובה מן החבילה אפי' מיתומים וא"כ ע"כ צ"ל דליכא מילתא אחריתי דאשמועינן בהך ברייתא אלא הך דר"מ וא"כ א"א לומר דאתיא כר"ג דוקא ועוד הי' אפשר לומר בלא סוגית הש"ס דהך ברייתא קודם תקנת שמעון בן שטח דהי' הכתובה מונחת על השולחן וי"ל דהבעל אמר דהחבילה הוא אחריות כתובתה והוה כעין טענו שאלה והודה בשכירות דקיי"ל שם דהוה הודאה ממין הטענה אבל הסוגיא אמרה בהדיא דר"מ היא דמטלטלי משתעבדי לכתובה:

כ נראה כשנדקדק בקו' הש"ס ה"ד אי דאית לי' סהדי להאי ולהאי מי מציא אמרה אלו שני עבדי כו' דלימא דלדידה נמי איכא סהדי ומש"ה מצית היא נמי לומר ע"כ נראה דזה גופה דקדק הש"ס מדלא תני התם שניהם צריכים שיחרור כדתני בהך דירושלמי ע"כ דלא איירי דאית לה נמי סהדי לדידה ומש"ה הוכרח לומר דאיירי בלא סהדי והא דתני צריכה שני גיטין אינו לענין איסור אלא כדי לגבות כתובה מן החבילה וא"כ הך דירושלמי דתני באמת שניהם צריכים שיחרור באמת איירי דאיכא סהדי לכולהו ובזה יתיישב הכל שפיר בעזה"י דהנה באמת הוה טענו חיטין והודה בשעורין אבל זה מהני אהך מילתא דאמר זו אשתי לחוד אבל בליכא סהדי וא"כ שניהם אינן יכולין לאוסרה כדאמרינן התם בקידושין בהדיא לעלמא כו"ע לא פליני דשרי וא"כ אין כופין אותו לגרש וע"כ כשגירשו מעצמן וא"כ ל"ג מאמרה נתקדשתי והוא אומר לא קדשתיך דאמרינן התם בע"א דאם נתן גט כופין אותו ליתן כתובתה דבמה שנותן הגט מתחייב בכתובה וה"נ התם אף דההודאה לא הוה מחייבו מ"מ נתינת הגט מחייבו ומש"ה בסוגיא דילן תני דאית לה כתובה אבל הירושלמי דאיירי דאית להו סהדי א"כ על נתינת הגט כופין אותן כיון דתרי ותרי קיי"ל דהוה סד"ר וא"כ אסורה לדידהו ולכו"ע וע"כ כופין ב"ד לגרש וא"כ ליכא הודאה לא מדידהו ולא מדידה דנתינת הגט אינו מוכיח כלום והודאה שכ"א אמר זו אשתי עצם ההודאה הוה טענו חיטין והודה בשעורין כנ"ל ומש"ה הירו' לא אמר דאית לה כתובה [ובאמת הי' מקום לומר בפשיעות דמש"ה לא אמר בירושלמי דאית לה כתובה דאית לי' כרבנן דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה אבל הרמ"ך ז"ל נראה דסבר דמיני' ודאי גבי לכו"ע וכמש"כ בשיטת רש"י ז"ל וע"כ משום דהוה טענו חיטין והודה בשעורין] וגם מדידה שמקבלת הגט לא הוה הודאה כיון דע"כ צריכה לקבל הגט דלא תיתסר לעלמא ומש"ה אית לה חולקא בחבילה כוותי' ונתיישב היטיב בדין הכתובה דאינן סותרין ובזה יתיישב גם שיטת רש"י בזה אומר אני ארגתי' דהנה באמת בש"ה דילן לא תני אלא דגובה כתובתה ולא תני דחולקין בשוה. והנה רש"י כ' שם ד"ה וגובה כתובתה מן החבילה והמותר מוטל בספק עד שיבא אלי' וזהו לפי שי' באני ארגתי' ובאמת מכאן הוכחה גדולה לפירש"י באני ארגתי' מדלא תני הכא חולקין כדתני בהך דירושלמי והא דבירו' באמת תני חולקין נראה דה"נ הוה לפי דאיירי באית להו סהדי ובזה יודה רש"י דבכה"ג חולקין דטעמא דיניח לפי שא"א לשבע כיון דודאי הוה רמאי ועוד דקנסוהו לרמאי כי היכי דלודי וא"כ כיון דאיכא עדי' דליכא שבועה לגבי עדים וגם הוה מילתא דלא שכיחא שיכחישו שתי כיתי עדים את עצמן בזו לא תיקנו שיהא מונח והניחוהו על עיקר הדין שחולקין ומש"ה בירושלמי תני חולקין דאיירי בסהדי ובש"ס דילן דאיירי בלא סהדי אמרינן דיהא מונח עד שיבא אליהו והוא סייעתא לשיטת רש"י ולכאורה הי' ראי' ברורה לשי' רש"י מלקמן (כ"ח) סימנים וסימנים יניח כו' והרי התם הוה כמו מנה שלישי דפקדון דחשבינן להנפקד מוחזק מכח שניהם ומש"ה הוצרכו התו' גבי מנה ג' לומר הפעם שאין חולקין שם לפי שאין דרך להקנות מה שביד חבירו ולכאורה ה"נ המוצא חשיב מוחזק מכח שניהם וא"כ התם דלא שייך טעמא דאין דרך להקנות וא"כ הול"ל יחלוקו ולמה אמרו יניח וע"כ משום דודאי איכא רמאי אלא דלפי מש"כ דבעדים גם רש"י מודה תקשה משיטת הפוסקים דכתבו דאפי' בעדים ועדים יניח ע"כ נראה דהתם טעמא אחרינא דכיון דהוא ביד מוצא וחד מינייהו ע"כ משקר חיישינן שמא שניהם משקרים ויניח שמא יתברר שהוא של אחר לגמרי ומש"ה אפי' בעדים פסקינן התם יניח ולענין מנה שלישי בפקדון נראה לענ"ד שאפשר דרש"י יודה ג"כ דאפי' בעדים ג"כ יניח כחילוק התו' לפי שי' דהתם אין החלוקה יכולה להיות אמת דאין דרך להקנות מה שביד חבירו ודו"ק:

תוכן העניינים

בכורי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה