אור ברסלב
בכורי יוסף סימן לו

בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן לו

סימן לה

מה דרצה מר ידידי נ"י ליישב קושית הר"ן בר"ה דמ"ט ל"ג על מילה בשבת גזירה שמא יעביר תינוק או איזמל ד"א ברה"ר כי היכי דגזרינן בשופר ולולב וכ"ד ותי' דדווקא הני דאין דוחין את השבת אלא דבלא"ה הוה שרי בשבת משום דאין בהן חילול שבת גזרו רבנן שמא יעביר סכין אבל מילה דהיא גופה דחיא שבת אף דהעברת סכין יהי' איסור מ"מ ל"ג בה רבנן הנה אף שסברא זו יש לה סעד בתוס' גיטין (ד"ז) ד"ה אע"ג כו' גבי ינוקא דאישתפוך חמימי' דכ' דהתירו שם איסור דרבנן ע"י נכרי לצורך מילה ומ"מ אין ללמוד משם היתר להביא ספר ע"י עובד כוכבים בכרמלית בשבת דדווקא מילה דהיא גופה דחיא שבת התירו טפי ע"ש הרי דלא החמירו בגזירה במקום מילה משום הך טעמא דהיא גופה דחיא שבת וסעד לדבריו מ"מ בכאן סברא זו צ"ע דגזירה זו דשמא ירבה בחילול שבת שלא לצורך מצינו דגזרו אפי' במקום דהיא גופה דחיא דמצינו בזבחים (דל"ג) גבי ביאה במקצת דפריך התם ואי סמיכת אשם מצורע דאורייתא ליעול וליסמוך דרחמנא אמר ומשני גזירה שמא ירבה בפסיעות ע"ש היטיב הרי חזינן בהדיא דאע"ג דאי סמיכת אשם מצורע דאורייתא ע"כ התירה לו תורה לכנוס למקדש בטומאה ושרא לי' איסור זה אפ"ה גזרו רבין שמא ירבה בפסיעות שלא לצורך ויעשה איסורא וכאן עדיף טפי ממילה דכאן כל מצות סמיכתו דווקא בטומאה ובאיסור ביאת מקדש ובאמת קשה מכאן גם לתי' הט"ז בסוף הלכות ר"ה דכתב לתרץ קו' הר"ן דכיון דכתבה התורה בפירוש ביום אפי' בשבת לא רצו חכמים לגזור ולעקור דבר מפורש בתורה ע"ש וכבר הארכתי בזה במ"א וקשה טובא מסמיכה דבכאן דאי דאו' הרי התירה תורה בפירוש ואפ"ה גזרו חכמים ואפשר לדחוק דזה לא מיקרי מקרא מפורש מה דאתי מדרשא דלא מפרשא דהרי חזינן דבאמת הוא לאו דאו' א"כ ע"כ אין כאן מקרא מפורש. עוד יש להקשות לכאורה לשיטת הט"ז מפסחים ר"פ כ"צ דכתבו התוס' ד"ה כבולעו כך פולטו דאע"ג דקיי"ל בחולין דכבדא עלוי בישרא אסור לכתחילה הכא גבי פסח נותן בני מעיו לתוכו ואף דגם הכבד בכלל דלא רצו לגזור כאן משום דכתיב בקרא על כרעיו ועל קרבו כו' ע"ש ולסברת הט"ז דלא רצו לעקור דבר שהתירה תורה בפירוש א"כ פשוט דגם בעלמא לא הוי להו לאסור כיון דהתורה התירה דבר זה בפירוש ואפשר דה"נ לא מיקרי מפורש בתורה דאיכא לאוקמה קרא כמש"כ שם למ"ד דאסור בדיעבד דהתורה איירי בנמלחו קודם אף דבאמת דחיקא לי' להך מ"ד לאוקי הכי מ"מ לא איקרי התירה תורה בפירוש עוד העירני חכ"א מב"ק (ע"ג) למ"ד מעשה שבת דרבנן אמרי' דדריש היא קודש ואין מעשי' קודש ע"ש הרי שהתירה תורה בפירוש ואפ"ה גזרו רבנן ע"ז ואסרו מע"ש מדרבנן וי"ל דגם זה לא מיקרי מפורש בתורה משום דמצינו דרבי יונתן דריש לי' ביומא (פ"ה) לדרשא אחרינא דפ"נ דוחה שבת מקודש היא לכם היא מסורה בידכם ואין אתם מסורין בידה ע"ש וא"כ י"ל דאין הדרשא פשוטה להתיר מע"ש כמו הדרשא דביום גבי מילה אף דהתם נמי איכא למידרשי' לביום ולא בלילה ע"ש בשבת ודו"ק [ובזה א"ש ג"כ דלמ"ד מע"ש דאו' היא למאי אתי די"ל דדריש לי' כר"י ביומא הנ"ל ודו"ק] ומ"מ הוא דוחק בכ"ז וכבר דחקנו עליו הרבה סוגיות במ"א ולענ"ד י"ל בפשוט בישוב קו' הר"ן הנ"ל עפ"י דברי הרי"ף ר"פ לולב וערבה דמש"ה גזרו בלולב אף דהוא דאו' משום דלא בקיאי בקביעא דירחא ע"ש ובר"ן שהאריך לענין שופר וא"כ עיקר הגזירה שבכאן משום צירוף טעמא דלא בקיאי בקביעא דירתא וא"כ מתורץ הקו' בפשיטות דכאן במילה דלא תלי מידי בקביעא דירחא והמילה ודאי זמנה בשבת מש"ה ל"ג כאן שמא יעביר סכין ואין להקשות לפי"ז בערב הפסח שחל להיות בשבת דקיי"ל בפשוט דשחיטת הפסח דוחה שבת ול"ג נמי שמא יעביר סכין ואף דהתם תלי ודאי בקביעא דירחא דזה מצינו ג"כ בסופ"ק דשבת דגזרו שאין צולין סמוך לחשיכה אלא א"כ יכול לצלות מבעו"י כמאכל בן דרוסאי והתירו לשלשל הפסח סמוך לחשיכה דבני חבורה זריזין הן ול"ג דילמא אתי לחתויי וה"נ י"ל דל"ג שמא יעביר סכין ברה"ר ודו"ק:

ובההוא ענינא צ"ע לענ"ד דברי המ"א (סרע"ה סק"ה) דהקשה בשם המהרי"ל דכמו דהתירו גבי אור הנר לקרות שנים כאחד דמדכרו אהדדי ה"נ יהו מותרים שנים לרכוב ע"ג בהמה ולא נגזור דילמא אתי לחתוך זמורה והתי' שסמך עליו המג"א דהתם חיישינן שמא יחתוך זמורה קודם שישב לרכוב ע"ש ולענ"ד עדיין יש להקשות ע"ז מאלונטית לפי דין המשנה בשבת (קמ"ז) דגזרו ביחיד דילמא אתי לידי סחיטה ולא התירו אלא בעשרה בני אדם כאחד אבל בשנים לא התירו אף דהתם לא שייך שיסחוט קודם ובאמת צריכין אנו לבאר קו' המהרי"ל שרוצה להתיר בשנים היינו שהשני ישמרנו והוא עצמו לא ירכוב דאי ל"ה הא לא התירו באור הנר אלא שנים בענין אחד ולא שייך גבי רכיבה ולפי"ז באמת יש להקשות בכ"ד בש"ס כגון גדישה לפני העומר דגזרו דילמא אתי למיכל לימא דביש מי שישמרנו יהי' מותר אבל לענ"ד בפשוט דלא התירו אלא באור הנר דדרך שיהי' רחוק הנר ממנו וגם לא חיישינן אלא במקום אחד אבל במדורה קיי"ל בס"ה דאסור לפי דזנבות האודים קרובים לכ"א א"א שחבירו ישמרנו בדבר שהוא בתוך ידו ובקרוב יעבור על האיסור וה"נ גבי אלונטית וגבי נדישה וכן לענין לרכוב ע"ג בהמה דגזרינן משום חתיכת זמורה בדרך שכיח שיהי' הזמורה קרוב אליו ועוד דאינו במקום אחד לא שייך שמירה כן נראה לענ"ד:

תוכן העניינים

בכורי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה