בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן לב
במה שנתקשה בריש האשה רבה (דפ"ח) גבי וקדשתו בע"כ שאם לא רלה דפנו ה"ד אי דלא ניסת לאחד מעידי' פשיטא [פירש"י דמ"ש מכל מצות שכופין כו'] אלא בניסת לאחד מעידיה וקתני דפנו (וקשיא לרב שם דסבר דבא"א כה"ג אין כופין ע"ש] ומשני איסור כהונה שאני ומשמע דבאיסור כהונה כופין טפי אפי' בניסת לאחד מעידיה ובאמת הוא קשה לומר דכופין טפי באי' כהונה שהוא בלאו מאי' א"א התמורה הנה אנכי אמרתי
מכבר דיש לפרש איפכא דלעולם בלא ניסת לאחד מעידי ודקשיא לך פשיטא איסורי כהונה שאני ומש"ה איצטריך קרא דגם הכא כופין ואמרתי להסביר הדברים דהנה הרא"ש גבי ברהמ"ז כתב בפרק מי שמתו דאע"ג דקיי"ל דיצא מוציא אפ"ה אמרינן דאי נשים שברהמ"ז דרבנן דיצא מוציא אפ"ה אמרינן דאי נשים בברהמ"ז דרבנן אינן מוציאות את האנשים דהתם שאני דמוציא מדין ערבות אבל נשים אי לא מיחייבו כלל ליתנהו גם בדין ערבות וכה"ג כ' התוס' פ' שלשה שאכלו (דמ"ח) ד"ה עד שיאכל כזית דגן גבי קטן (ורש"י כ' שם דקטן שאני דליכא עלי' חיובא כלל אפי' דרבנן דחנוך על האב דמיא והוא תמוה דהא גבי נשים ג"כ אמרינן לעיל דאי מדרבנן אינן מוציאות את האנשים וצ"ע) וע"כ מוכח דכל שאינו אינן מוציאות את האנשים וצ"ע וע"כ מוכח דכל שאינו מחויב בדבר אינו נכנס בערבות א"כ גם לא ישראל לא נתערבו על מצות כהנים כיון דאינן מחויבין וא"כ י"ל דהו"א דכפי' הוה משום ערבות וא"כ ב"ד של ישראל אינן מחויבין לכוף לכהנים כיון דאינן בערבות על מצות כהנים ואפשר דהו"א ג"כ כיון דב"ד של ישראל אין חייבין לכוף גם ב"ד של כהנים אינן כופין דלא נמסר כפי' אלא לכל ישראל ומש"ה איצטריך קרא דגם באיסורי כהונה כיפין ולכאורה הי' אפשר לומר בכוונת הרא"ש דאשה אינה בכלל ערבות בכל ערבות דכל המצות וכמו שהוכיח רש"י בנדה ק דגרים אינן בכלל ערבות מדחשיב בסוטה ערבות של כל ישראל ולא חשיב דגרים ש"מ דגרים אינן בכלל ערבות וה"נ לא חשיב התם דנשים דהא חשיב ששים רבוא דזה מספר הגברים אבל לפי"ז גם כהנים ולוים אינן בכלל מנין זה וע"כ צ"ל כשי' התו' שם דכך דלא ידע חשבונם לא חשיב התם בש"ס ונשים כיון דלא נימנו לא ידיע חושבנייהו וכן שבט לוי אע"ג דנימנו כיון דלא הי' מנינם אלא מבן ל"י וכ"ה שנה והערבות מבן כ' כדמשמע סוגיא דחשיב מנין הערבות למנין בני עשרים מישראל והיינו כיון דערבות אינו אלא מדין של מעלה ודין של מעלה מבן כ' כדאמרינן בשבת דל כ' שני דלא מענשת עלייהו ע"ש וא"כ בני מהלוים לא ידיע חושבנייהו ומש"ה לא חשיב להו והוכחת רש"י מגרים היינו משום דהי' ידוע חשבונם של ע"ר כמש"כ התוס' שם ובודאי גם נשים בכלל ערבות אלא דלענין ברהמ"ז קאמר משום דלא מיחיי וכן בתוס' (ד"כ) ד"ה נשים הקשו לפירש"י דאיבעיא אי נשים בברהמ"ז דאוריי' או דרבנן משום שלא נטלו חלק בארץ והקשו דגם כהנים לא נטלו חלק בארץ ) ומשמע דהו"ל לאיבעיא גם בכהנים להוציא רבים ידי חובתם וקשיא דבל"ה ת"ל משום ערבות וע"כ דאי לא מחייבו לא הוה בכלל ערבות ומיהו בלא"ה י"ל נ"מ לענין ספק ברך דאי דאו' חוזר ומברך וכי היכי דאמרינן לענין ספק קרא ק"ש ע"ש ואכמ"ל:
עומר אני כעת בתו' כתובות (ד"ד) ד"ה ומי שאני לי' כו' וי"ל דאי לאו מילתא דר"י הוה מחלקינן בין שעת חופה לשלא בשעת חופה דבשעת חופה יוצרו תוקפו ואפי' בעל ולענ"ד ע"כ צ"ל דעיקר חידושא דר"י דבנדה כשבעל אשתו ישינה עמו ומותר ביחוד אינו אלא לשעת חופה דבשאר נדה בעלמא תניא בהדיא בסוטה (ד"ז) רי"א בעלה נאמן עלי' בק"ו ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עלי' כו' ואין לדחוק דהאי מ"ד לא ידע הך בריי' דמ"מ מאי פריך עלי' ולא קשי' לי' אברייתא גם מדלא אייתי בש"ס תנ"ה ע"כ דהכא הוה רבותא טפי ועי' סנהדרין (דל"ז) אמריתו נדה שרי ליחודי בהדה כו' מבואר בהדיא דזה פשוט דנדה שרי ביחוד וע"כ עיקר רבותא דהכא לשעת חופה ודוק: