בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן לא
עוד לו מה שהקשה בההיא דסוף נדרים גבי נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים פי' דאסורה להנשא אם תתגרש והקשו התוס' דהיכי חייל הנדר אאיסור א"א ותי' דחל בכולל מגו דחייל על הבעל ע"ש והקשה דאכתי תקשה לר"ל בשבועות (כ"ד) דאית לי' דבאיסור הבא ע"י עצמו לא אמרינן איסור כולל היכי חל הנדר על איסור א"א יפה הקשה הנלענ"ד דבאמת למ"ד דהעראה הוי הכנסת עטרה דווקא אבל נשיקה לא מיתסר מדאורייתא א"כ א"ש בפשיטות דנטולה אני מן היהודים ודאי משמע לגמרי שום הנאת הגוף וצ"ל דקו' התו' אינה אלא למ"ד אליבא דר"י ביבמות (נ"ה) דהעראה זו נשיקה ולשמואל דאית לי' נמי ביבמות שם דהוא נשיקה ולדידהו שפיר מתרצו דבכולל חל דהכי ס"ל לר"י ושמואל בשבועות שם דאף באיסור הבא ע"י עצמו חל בכולל אבל לר"ל י"ל דס"ל דהעראה ה"ע דווקא שפיר חל הנדר כדביארנו והא דהקשו שם למ"ד כולי' פרקי' ר"י דלר"י לי"ל איסור כולל ולא ניחא להו דיסבור דהעראה היינו ה"ע נראה לי דהיינו משום דמ"ד כולי' פירקי' ר"י היינו רבא וע' קדושין (ד"י) גבי בעיא דתחילת ביאה קונה או סוף ביאה דמסיק רבא כל הבועל דעתו על גמר ביאה והקשו בתו' דביבמות שם אמרי' דאשה לבעלה נקנית בהעראה ותי' ר"ת דבעיא דקדושין נמי היינו תחילה העראה או סוף העראה וע"כ צ"ל דלא הוי למ"ד דהעראה זו ה"ע דווקא דא"כ לא שייך תחלה וסוף וע"כ דסוגי' ס"ל כמ"ד מנשיקה פד ה"ע זו העראה ואיכא תחלה וסוף ומדא"ר דדעתו על גמר ביאה דהיינו ה"ע ש"מ דהא אי הוי דעתי' אמעיקרא הוי קונה מעיקרא בנשיקה וש"מ דס"ל דגם נשיקה הוי העראה ואסור בעריות וליתא התירא דליחול עלי' הנדר ומקשי שפיר ודו"ק עוי"ל באופן אחר עפ"י דברי התוס' ביבמות (ל"ג) ד"ה אמר רבי יוסי כו' דאיסור א"א חשיב קיל טפי משום דיש לה היתר בחיי אוסרה ע"ש וא"כ י"ל דאף דר"ל לי"ל איסור כולל באי' הבא ע"י עצמו מ"מ באי' א"א דקיל טפי שפיר חל עליו הנדר בכולל ואפשר דגם איסור א"א חשיב כאיסור הבא ע"י עצמו שאוסרה ע"י קידושיו ובכה"ג יודה דחייל והא דהקשו מר"י דל"ל כולל היינו כמש"כ ביבמות (ל"ב) ד"ה איסור כולל דמוכח דר"י לי"ל כולל מהך דא"א ונעשי' חמותו אף דהוי כולל דאוסר בשאר קריבות ע"ש וא"כ מוכח בהדיא דלר"י אף על איסור א"א דקיל לי"ל כולל למ"ד דלר"י לי"ל כולל ומקשו שפיר אבל לר"ל שפיר י"ל כך סברא ודו"ק:
קשה לי כעת דברי רש"י בסוטה (ל"ט) ד"ה הזאתו ו פסולה דכתב דבעינן כוונה להזאה דכתיב והזה הטהור על הטמא שיהא מתכוין לו וא"כ ביומא (מ"ג) דפליגי ר"י ורבנן בהזאת קטן ע"ש ת"ל דפסול דלאו בר כוונה הוא כדאיתא בהדיא בחולין (י"ב) לענין שחיטה ע"ש ואולי יש לפרש עפ"י דברי התו' בחולין שם דאחרים עומדין ע"ג ומלמדין אותו שיכווין שפיר הוה כוונה ודיוקא דהתם אינו אלא משום דמכשיר קטן באחרים רואין אותו לחוד דמשמע אף דאין מלמדין ע"ש וא"כ יש לפרש פלוגתיי' לענין הזאה במלמד אותו גדול שיכוין וצ"ע וע' תו' מגילה (ד"כ) סוד"ה ולא טובלין בקיבל הזאה לקטן ודו"ק היטב: