אור ברסלב

בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן ל

סימן כט

מה שהקשה חביבי נ"י בדברי הר"ן נדרים (ל"ד) גבי הא דא"ר הי' לפניו ככר של הפקר ואמר ה"ז הקדש מקודשת דאיירי שכי' בתוך ד' אמותיו וזכה ד"א שלו להקדש כמו המגביה מציאה לחבירו ע"ש והקשה דהא רבא סבר בב"מ (ט') דדחי דיוקא דרב"ח וסבר דל"ק ממל"ח והנה אם שאינו מוכרח כ"כ כבר כתבו כן התו' ד"י ד"ה איתיבי' ע"ש דקבלה רבא מר"נ דל"ק:

והנה לפי שי' רש"י דבתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים בעשאו שליח מהני לכו"ע וע"כ דדווקא בלא דעתו ל"מ אבל מדעתו מהני שפיר י"ל דהקדש מהני שפיר בכ"ע דקיי"ל הקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי וכבר עשה התורה שליח כל מי שיזכה עבור הקדש וא"כ הא כל טעם דממל"ח ל"ק אר"נ משום תופס לב"ח והתם גופי' בהקדש מהני דכמדעת דמי מיהו יש לעיין דקצת פו' כ' דגבי מציאה לא שייך שיעשהו שליח כיון דאין הממון שלו גם התו' הקשו על שי' רש"י והנראה דהנה התו' בגיטין (י"ב) ד"ה אלא כ' דטעם דתופס לב"ח ל"מ משום דילפינן מפיאה דכתיב לא תלקט לעני כו' ע"ש והנה בריש האיש מקדש לענין שליחות מנלן דבעי למילף מהקדש פריך מה להקדש שרוב מעשיהן על ידי שליח ע"ש הרי חזינן דבהקדש יש סברא טפי דיש שליח וא"כ י"ל דה"נ לעניננו במקום שחב לאחרים י"ל דנהי דגלי קרא דבהדיוט כה"ג אין שליח מ"מ בהקדש דאלימא טפי לא ילפינן מיני' דאין שליח ובלא"ה אמרינן בפסחים (מ"ה) דחולין מקדשים לא ילפינן להחמיר וכה"ג בכ"ד וה"ה איפכא קדשים מחולין להקל וא"כ גבי קדשים שפיר אמרינן דאפי' חב לאחרים הוי שליח וכ"ש מגבי' מציאה לחבירו ומזה יש גם סעד גדול לדעת רש"י ז"ל דבעשאו שליח בפירוש מהני אפי' תופס לב"ח במקים שחב לאחרי' דהא כ' התוס' במנחות (צ"א) ד"ה מצינו כו' דאיצטריך תרי קראי גבי סמיכה למעט שליח דלא תימא כי שוי' שליח עדיף דשלוחו של אדם כמותו ע"ש וא"כ ה"נ כיון דבעי מיעוטא למעט דבחב לאחרים אינו יכול לעשות שליח וליכא אלא חד קרא א"כ ממילא לא ידעינן מינה אלא בלא עשה שליח אבל בעשאו שליח בפירוש לא ידעינן ודו"ק:

עומד אני כעת בנזיר (כ"ב) הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר את שלה ושלו קיים ורמינהו שניהן אסורין ואם לאו שניהן מותרין מפני שתלה נדרו בנדרה כו' אר"י תני מיפר את שלה ושלו קיים אביי אמר אפי' תימא כדקתני ברייתא כגון דאמר לה הריני נזיר ואת דתלי נדרו בנדרה כו' ע' תוס' שתלוי בלשון אם אמר לשון שאלה או תנאי והנה בתוספתא (פ"ג) תניא בהדיא תרתי דברישא תני אמרה אמן מיפר את שלה ושלו קיים ואם לאו היא מותרת והוא אסור ובסיפא תני שניהן אסורין ואם לאו שניהן מותרין וזה מוכח בהדיא כאביי דיש חילוק אי תולה נדרו בנדרה וסיפא קאי בדתלי ורישא ע"כ בלא תלי והכי תניא התם ג"כ לענין חבירו אמר אמן שניהם אסורין ואם לאו הוא אסור וחבירו מותר ובסיפא תני דשניהן מותרין וע"כ דכ"ז כאביי וא"כ יש לעיין למה לא אייתי תניא כותי' ודוחק לומר משום דלא מיתני בי ר"ח ור"א כיון דאביי סבר הכי וצ"ע:

תוכן העניינים

בכורי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה