בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן כט
מה שהעיר ידידי בדברי התו' יו"ט ריש דמאי הנה בעניותי עיקר שיחתו דהרב לא ידענא במש"כ דמש"ה מעשר עני דיו אפי' לרבנן בקריאת שם וא"צ להפריש דמ"ע אין בו אלא לאו כמש"כ הרמב"ם פ"ה ממ"א וכיון דרוב ע"ה מעשרין לא גזרו להפריש. הנה נראה מדבריו דבכל המעשרות ותרומה אסור עד שיפריש וז"א דבהדי' אמרינן בחולין (ד"ז) דשרי בדמאי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ושי' התו' בגיטין (ל"א) ד"ה במחשבה דגם בטבל ודאי סגי במחשבה וכן שי' רש"י שם עיין היטיב והא דתני הכא א"צ להפריש משמע דבכ"ד צריך להפריש כבר פירש"י במכות (י"ז) דכל מעשרות צריך להפריש מע"ר משום תרומת מעשר שהוא במיתה לזרים ומע"ש משום דצריך להעלותו לירושלים וע' פ"ה מ"ב דבאמת א"צ להפריש אלא התרומת מעשר ואחר כך א"צ להפריש גוף המעשר כיון דמותר בדבר עיי"ש והנה הר"ש פ"ד מ"ג הביא הירושלמי ר"ה בשם רב האוכל טבל למ"ע חייב מיתה ולכאורה הוא תמוה שפסקו היפוך הירושלמי ע"כ נראה דנכונים דברי המ"ע שכ' דהיא ש"ס ערוכה במכות דא"ר דטבל למ"ע לוקה והאחרוני' השיגו עליו דמדברי רב לא מוכח אלא שאסור אבל אי יש בו מיתה או לאו לא מוכח ונראה שהבינו דאף דר"א לוקה היינו דקאי אמתני' דאלו הן הלוקין דחשיב כל ח"מ למלקות ועיקר רבותא דרב דטבל למ"ע אסור אבל נראה דסברת הרמב"ם אינו כן דסבר דא"ה הול"ל טבל למ"ע הוא כטבל ולמ"ל לאשמעינן להך דינא דח"מ ישנן בכלל מלקו' דשמעינן לי' למתני' ע"כ ס"ל דאדרבה עיקר רבותא דרב דלוקה ואין בו אלא לאו ומה שהוכיח גוף המעשר כיון דמותר לזרים וכ"ש מ"ע דמותר. הכל לזרים ועיקר הדבר אי טבול למ"ע בלאו הנה כן כתב הרמב"ם והתו' יבמות (דפ"ו) ד"ה אי נסתפקו דה"נ לר"מ דסבר. מעשר ראשון אסור לזרים ולא. לישתמיט בכ"ד דלישמעינן דלר"מ צריך להפריש מ"ר והיינו כיון דאינו אלא לאו בעלמא סמכינן ארוב ע"ה מעשרין אינו נוח לי דהא מע"ש קיי"ל דצריך להפריש. אף דהוי לאו בעלמא חוץ לחומה ואפשר לדחוק דהתם מחמרינן אפי' בלאו משום דהוי דשיל"מ לאוכלו בירושלים אבל לפי"ז אינו מובן דמיונו להפרשת מ"ע דהא ההפרשה ודאי הוה כיל"מ כיון דא"צ אלא להפריש ומעכבו לעצמו וביבמות (דפ"ב) אמרי' כל בדאורייתא לא שנא איסור לאו ל"ש איסור כרת ע"ש ואכמ"ל. ומה שהוכיח עוד דלא גזרו באונן כבר מבואר בירושלמי הביאו בעצמו (מ"ב) דהטעם משום דלא שכיחא ל"ג בה רבנן ומשמע לכאורה אדרבה דהא במילתא דשכיחא גזרו בכל דבר אפי' באיסור לאו וצע"ג:
ומה שהביא לענין תרומת מעשר דשי' התו' ביומא (ד"ט) דצריך ליתנה לכהן בחנם משום דדמי' מועטין תקינו רבנן לתנה לו אף דמדינא היא שלו כשאר מעשרות דהמע"ה והר"ש כתב או מוכר לו כו' הנה הטור בס' (של"א) כתב בהדי' וימכרנה לכהן ע"ש ומש"כ דהרמב"ם סבר כשי' התו' דכתב ונותנה לכהן לענ"ד לא מוכח מידי דידוע שהרמב"ם נקט לשון הש"ס והוא לשון הבריי' דסוטה (דמ"ח) ונותנה לכהן וע"כ דהר"ש והטור יפרשו דל"ד בנתינה בחנם אלא דקמ"ל דאסורה לזרים וכן יתפרש לשון הרמב"ם ולכאורה הי' נראה להביא ראי' לשי' התו' דצריך ליתנה בחנם מסו"פ הזורע (דקל"ד) דחשיב גבי גר שנתגייר והי' לו בהמה או עיסה ספק משנתגייר נשחטה או נתגלגלה ספק עד שלא נתגייר וחשיב שמונה ספיקות ד' לחיוב וד' לפטור קרבן אשתו וחלה ובכור בהמה טהורה ובכור טמאה לחיוב המתנות ופדיון פטר חמור כו' לפטור הרי דחשיב בפטר חמור חיוב ופטור חיוב קודם שנפדו דהוא איסורא ופטור לאחר פדיון דהוא ממונא ואס"ד דספק בחלה ותרומת מעשר ה"ה כשאר ממונא ומוכרה לכהנים בדמים ה"נ הו"ל למיתני חיוב ופטור חיוב קודם שהופרש ופטור לאחר שהופרש דה"ה שלו ונוטל דמי' וע"כ דבהני כיון דדמיהן מועטין תקינו ליתן לכהן והכל לחיוב ואפ"ל עוד דהוא משום איסורא דגזרו דלא ליתי בה לידי תקלה ואף דיש לחלק דדווקא בספק גמור החמירו ליתן לכהן אבל דמאי רוב ע"ה מעשרין הן אינו נראה בזה כאן כיון דהוא משום גזירה אין לחלק ועי' בתו' דהקשו כה"ג לענין מתנות למ"ד דהאוכל מבהמה שלא הורמו מתנותי' כאוכל טבלים וס"ל דא"כ ודאי צריך להפריש משום ספק איסורא אלא דאח"כ היא שלו דמותרת לזרים והו"ל למתני חיוב ופטור והניחו בקושי' ולענ"ד זה יש ליישב דהא בדל"ז הקשו בלא"ה מהא דתניא גבי יחזקאל ולא בא בפי בשר פיגול שלא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותי' דלמ"ד כאילו אוכל טבלים מאי רבותי' דיחזקאל ופי' דבריהם דהא ע"כ הא דלא אמר פיגול ממש משום דא"כ מאי רבותי' דלא אכל איסורא וא"כ הא הך נמי הוי טבל גמור ותי' דבאמת הך דרשא ע"כ פליג ואיהו יסבור כמ"ד דדריש התם שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם וא"כ הא ע"כ הוי פלוגתא דתנאי ועוד דבלא"ה ע"כ הוי פלוגתא דהא התו' בדקל"ב ד"ה כאילו אוכל טבלים מפרשים טעמא משום דיליף נתינה נתינה מתרומה והוא כר"א בריש ראשית הגז דפוטר שותפין ממתנות דיליף נתינה נתינה מתרומה ומתני' ע"כ לי"ל דשותפות פטור דהא תנן בדקל"ב דשותפות כהנים ועובד כוכבים פוטר הא שותפות בעלמא חייב וע"כ דלי"ל האי ג"ש וא"כ לי"ל למילף דהוא טובל ומיהו י"ל דשפיר אית להו הך ג"ש אלא דבתרומה גופה מחייבו שותפות כרבי ורשב"ג שם ומיהו יש להוכיח דע"כ לי"ל ג"ש דהא לר"א דאית לי' ג"ש אמרינן דע"כ פטור בחוץ לארץ כתרומה ומתני' חנא בהדי' דהזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ וחו"ל ובתרומה ליכא למ"ד דנוהג בחו"ל וע"כ דמתני' לי"ל ג"ש וא"כ ודאי אינו כאוכל טבלים וה"נ סבר הך ברייתא ואיהו סבר כר"א דלדידי' ודאי אית לן למדרש דמה תרומה טובלת אף מתנות כי היכי דפריך התם לענין ראשית הגז ושני התם ממיעוטא וא"כ במתנות דליכא מיעוטא אית לן למימר דהוא טובל ובזה א"ש תי' התו' בדל"ז דסבר כהך דרשא דהורה בה חכם ולענ"ד הוא תמוה לכאורה דהא ר"נ דדריש שלא הורמו מתנותי' ע"כ פליג וא"כ מנ"ל למפלג עלי' והך דדריש מהורה בה חכם לא מוכח דפליג בהך דינא דהורמו מתנותי'. ולפי מש"כ ניחא דבאמת לא מתנא קשי' להו דהא לר"א ודאי אית לן למימר דפליג וסבר דטובל כי היכי דפריך בפשיטות לענין ראשית הגז אלא דדרשא דקרא קשי' להו ואהא תי' דסבר כאידך דרשא וז"ב וא"כ פשוט דלא קשי' מהך ברייתא דלא תני חיוב גבי מתנות דלא ס"ל דטבלי אלא כסתמא דמתני' דריש הזרוע אבל הא דלא תני פטורי גבי חלה ע"כ מוכח כשי' התוספות דבאמת צריך ליתנה לכהן לגמרי ומיהו ע"כ צ"ל דזה אינו דהא בכור בהמה טהורה לא חשיב נמי פטורי וע"כ דאינו חייב ליתנו לכהן דבהדי' תנן בטהרות ומייתי לה בב"מ (ד"ו) דספק בכורות בין טהורים ובין טמאים המע"ה וא"כ לכאורה הוי מצי למיתני פטורי וע"כ צ"ל כיון דמ"מ הוא גופי' איכא עלי' איסורא לעולם עד שיומם וכן חלה אינה ניתרת אלא לכהנים לא מיתני לי' לפטורי דהוי משמע דשרי' לי' לגמרי ובאמת אפשר דגם חלה אינה חייב ליתנה בחנם לכהן ואדרבה מסתברא דהוי כבכור דכ"ז שהוא תם אינו נאכל אלא לכהנים כחזה ושוק כדאיתא בבכורות (ל"ג) ואפ"ה ה"ה של בעלים מספיקא ואף דשייך בי' תקלה טפי דאסור בגיזה ועבודה וכ"ש חלה ותרומת מעשר וצ"ע ועכ"פ בספק בכור תנן בהדי' דא"צ ליתן לכהן ותמוה לי דברי התו' בנדה (כ"ה) גבי שפיר דאמר התם דלא תני גבי בהמה דשפיר פוטר מבכורה משום דספיקא הוא וספק איסורא לחומרא וכתבו בד"ה גבי בהמה דאע"ג דהוי קולא דמפקינן ממון ישראל משום דאי לא יהיב לי' לכהן אתי למישרי בגיזה ועבודה ומשמעות דבריהם דמספק צריך ליתן לכהן דלא לישרי בגיזה ועבודה והא בהדי' תנן דהמע"ה ודוחק לומר דהתם הוי רוב לאיסורא וגזרינן טפי וצ"ע ויותר תמוה דברי התו' בב"ב (פ"א) גבי שני אילנות מביא ואינו קורא ומפרש דספיקא הוא ופריך והא מפקע להו מתרו"מ ומשני דמפריש להו ופריך בשלמא תרומה יהיב לכהן אלא מעשר דלוי הוא וכתבו אע"ג דדמאי א"צ ליתנו מספק ושיטתם בחד תירוצא דדוקא דמאי משום דהוי ספיקא מדרבנן א"צ לקיים מצות נתינה ומשמע הא ספק מעלי' חייב לקיים מצות נתינה וזה תימא דהא בהדי' תנן דספק בכורות המע"ה וכן בהך דסו"פ הזרוע אמרינן דהנך דממונא בספיקא פטור וא"צ לקיים מצות נתינה וע' בר"ן נדרים (ד"ז) שהאריך ג"כ להשיג על הרמב"ן והרשב"א לענין ספק ממון עניים ע"ש ודו"ק: