אור ברסלב
בכורי יוסף סימן כח

בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן כח

סימן כז

נזיר (די"ב) כי משוי אינש שליח במילתא דמצי למעבד השתא כו' ועי' בתו' דפי' דכל דלא מצי עביד השתא לא מצי למיעבד שליח השתא והקשו ממעשים בכל יום דאשה אומרת לחבירתה לושי לי קמח והפרישי חלה אף דלא מצי עביד השתא דקיי"ל המפריש חלתו קמח לא עשה כלום ותי' ר"ת דהתם יש בידה להביא עיסה שנתגלגלה ולהפריש על הקמח לכשיהי' נילוש דקיי"ל בקדושין (ס"ג) כל שבידו לאו כמחוסר מעשה ויכול לתרום פירות תלושין אפירות מחוברין לכשיתלשו וכתבו עוד דמיהו בהאי טעמא דבידה ללוש ולגלגל לא סגי לימא דמש"ה מצי נמי למשוי שליח כדמוכח בפרק ר"ג גבי כתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה הוי גט דבידו לגרשה השתא ליבמתו מאי ומאי מיבעיא לי' הא בידו לבא עלי' ולגרשה וע"כ כיון דלא מצי לגרשה השתא לא מצי משוי שליח כיון דמחוסר מעשה לבא עלי' וה"נ אי לא מצי למפריש השתא מה שבידה ללוש ולגלגל הוי מחוסר מעשה ולכאורה דבריהם תמוהין מאוד כיון דס"ל דביבמתו הוי בידו לבא עלי' וקיי"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה וא"כ יהי' יכול לגרשה עכשיו כשיבא עלי' כמו התם לענין מחוברין לכשיתלשו ובהדי' הוכיחו התו' ביבמות שם דדוקא למ"ד אין אדם מקנה דבר שלבל"ע כותב לאשה בעלמא לכשיכנסנה לא הוי גט אבל למ"ד אדם מקנה מהני כי היכי דאמרי' לרבי גבי שטר שיחרור לכשאקחך הרי את קנוי לעצמך דמהני ושטר שיחרור שוה לגט אשה בכ"ד ע"ש וא"כ כל שבידו דלא הוי דבר שלא בא לעולם כדאיתא התם בקידושין לכאורה אית לן למימר דיכול לגרשה לכשיבא עלי' וכיון דיכול לגרשה השתא לכאורה הוי ממש דומיא דחלה דכיון דיכול להפריש עתה לכשיהי' נילוש יכול לעשות שליח וה"נ יכול לגרש השתא לכשיבא עלי' שוב ראיתי שכבר עמד בזה בתשובות רע"א סוף סקמ"א והניח בצ"ע ע"ש אבל לכאורה גוף קו' התו' התם דמאי מיבעיא ביבמתו הא יכול לבא עלי' ולגרשה היא קו' חזקה דהא קיי"ל דקונה בביאה על כרחה וודאי הוי בידו והנה לכאורה הי' מקום לומר לפי מה שהאריך הגאון ח"צ דאם אין היבמה רוצה להנשא אין מצוה ביבום או בחליצה וע' כתובות (ס"ד) וכיון דאין עלי' חיוב להזדקק לו אף שאם בא עלי' בע"כ קנאה מ"מ לא מיקרי בידו כיון דאיכא דעת אחרת ומי יימר דיכול לבא עלי' ע"כ אבל באמת ז"א דהא בקידושין שם פריך אהא דר"י כל שבידו לאו כמחוסר מעשה מהאומר לשפחתו הרי את מקודשת לי לאחר שאשחררך ה"נ דלר"י הוי קידושין והיינו משום דיכול לשחררה ע"כ אף דמשמע סוגי' דגיטין (די"ב) דאין טפין את העבד לקבל שיחרור כדאמרי' התם ערק ואזל לעלמא ע"ש וע"כ כיון דעל גוף הדבר אין מעכב עלי' מיקרי בידו וא"כ ביבמתו נמי בידו הוא ולמה לא יהי' יכול לגרשה:

ואחר העיון נראה לי בטעם הדבר דהשתא אינו יכול לגרשה אפי' לכשיבא עלי' היינו כמו דמסיק על הא דהמקדש שפחתו לאחר שאשחררך דאף שבידו לא הוי קידושין משום דמעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת ופי' הדברים נראה כמש"כ. התו' בכ"ד אליבא דר"מ דבעי מיהו עבידי דאתי ומ"מ כשהגוף בעולם לא בעי אפי' עבידי דאתי עיין היטיב בדבריהם בב"ב (ע"ט) ד"ה אימור דשמעינן לר"מ וחזינן דכשהגוף בעולם אף שאינו ראוי לקנין עדיף טפי וה"נ לדידן בדבר שבידו י"ל דפירות מחוברין חשיב הגוף בעולם אבל שפחה אף דלר"מ לשי' התו' חשיב הגוף בעולם אבל לרבנן לענין דבר שבידו כיון דהשתא אינה כלל בדין קידושין וחשיבה בהמה מיקרי אין הגוף בעולם ול"מ מה שבידו ואף דהתו' כתבו שם דלפי מה דמסיק התם לענין האומר לאשתו הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך דלא הוי קידושין אף שבידו לגרשה אין בידו לקדשה ע"ש י"ל כן גם במקדש שפחתו לאחר ששחררה נהי דבידו לשחררה הגה"ה אין בידו לקדשה וא"צ להך טעמא דמעיקרא בהמה) מ"מ וראיתי באו"ח שכתב לענין דינא לא מצינו דהדר שי"ל דגבי שיחרור בי' מהך סברא ושפיר י"ל לא רצו לתרץ בהך סברא דקיימא לדינא דכל היכי דמחו' דאין בידו לקדשה משום דמצי לשחררה על תנאי להתקדש לו ואגב חורפי' ל"ד דא"כ גם בקידושין יכול לגרש' ע"ת שתתקדש לו דהא אפי' באומר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי פסקינן בגיטין (פ"ד) כיון דפסקה פסקה כ"ש בדרך תנאי דעדיף טפי ואכמ"ל אלא דבאמת דנהי דבידו דלגרשה ולשחררה ע"כ מ"מ אין בידו להטיל התנאי ולהביאה לידי קידושין על כרחה דהיא לא תתרצה לקידושין ויהא גם הגט והשיחרור בטל וז"ב:

מעשה כזה לא מהני בידו. וערש"א שם דכתב דמש"ה העדפה חשיבא לא בא לעולם אף שבידה לעשות משו' דמחוס' מעשה גדול כזה ל"מ בידו וסברא זו קיימא ע"כ לפי המסקנא וה"נ י"ל בסברתנו לענין מעיקרא בהמה ומ"מ עדיין אנו צריכין לבאר תכלית פי' בחילוק הש"ס דמעיקרו בהמה דלמה מחובר לענין תרומה חשיב טפי הגוף בעולם משפחה לענין קידושין והנראה דבאמת מחובר יש עלי' דין תרומה קודם אלא שהוא מחוסר תיקון ותדע דגדל בפטור פטור ש"מ דהתחלת החיוב מעיקרא אלא משום דאינו נגמר תיקונו עד שיתלוש אבל שפחה לענין קידושין היא כבהמה בעלמא וכשנשתחררה אח"כ הוי כקטן שנולד ומש"ה נמי כדפריך הש"ס מנותן פרוטה לאשתו להתקדש לו לאחר שיגרשנה לא מצי לתרוצי מעיקרא בהמה דא"א יש עלי' דין קידושין אלא דארי' רביע עלה אבל שפחה אינה כלל בדין קידושין והוי כבהמה בעלמא ולא מיקרי הגוף בעולם לענין שיהא מהני משום שבידו לשחררה וכ"כ דאף דלר"מ דס"ל אדם מקנה ובעי שיהי' עבידא דאתי בהא לא בעי עבידא דאתי משום דחשיב לה הגוף בעולם מ"מ י"ל דלרבנן ל"ח בכה"ג הגוף בעולם דכמ"כ לענין העדפה כתבו התוס' בב"ב שם דלא בעי אליבא כ עבידא דאתי משום דהידי' איתנהו בעולם ואפ"ה לרבנן ל"מ אף שבידו ול"ח בהא הגוף בעולם מה שהידים בעולם וה"נ לענין שפחה י"ל דלרבנן לא חשבו לה הגוף בעולם וכיון דל"ח הגוף בעולם ל"מ לרבנן מה שבידו כן נראה ברור בפי' הסוגיא דמעיקרא בהמה וא"כ נראה לי לפי"ז דזה ודאי דכל אשה ישנה בתורת קידושין ואפי' א"א אבל לענין גירושין כל שאינה מקודשת לא שייך עלה כלל דין גירושין וחשובה לענין הא כבהמה בעלמא וכמו שאין הגוף כלל בעולם ול"מ ג"כ אפי' בידו לקדשה כמו שפחה שבידו לשחררה ואף דלמ"ד אדם מקנה ודאי מהני כמו דמהני בגט שיחרור כשאקחך הרי אתה קנוי לעצמך וה"נ גיטין דשיחרור שוה לגט מ"מ לרבנן לענין בידו ל"מ כמו מקדש שפחה לאחר שנשתחררה דלמ"ד אדם מקנה מהני ולרבנן אפי' בידו ל"מ וה"נ לענין גירושין דה"נ השתא היא כבהמה. והנה בזה כבר עלה בידינו ביאור הסוגיא דמשום הא דבידו לבא על יבמתו על כרחה ולקנותה שתהי' בת גירושין משום הא לחוד פשיטא לי' דל"מ דהשתא היא כבהמה אלא דמיבעי' לי' כיון דאגידא בי' אפשר דמיחשב קצת כזיקת אישות ומיקרי בת גירושין ואף דמחוסרת תיקון לענין גירושין גמורין לענין הא מהני בידו או"ד כ"ז שאינה אשתו לא שייך כלל דין גירושין ולעולם כ"ז שאינה אשתו היא כבהמה ול"מ בידו כלל והוא מבואר:

אבל שיטת ר"ת עדיין צריך ישוב דאנה מצא כאן הוכחה לענין שליחות דל"מ כל שמחוסר מעשה דלכאורה לא איירי כאן כלל בדין שליחות אלא דעיקר כתיבת הגט כ"ז שאינה אשתו ל"מ ואף אם יכתוב בעצמו ל"מ והא דנקט אמר ללבלר ל"ד כמו האומר ללבלר כתוב לאיזה שתצא בפתח תחילה דר"פ כל הגט ע"ש והנלענ"ד דהנה הקשו התוס' שם בהא דכתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה דה"ז גט דהא בגיטין אמרו בהדי' דאינו גט גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ונדחקו שם דהכא איירי בכותב זמן שאחר הנישואין וי"ל דהכא ס"ל דהוא דוחק שיכתוב עתה זמן שאחר הנישואין אלא ס"ל דבאמת אין הבעי' כאן על עצם כתיבת הגט קודם הנישואין דהא פשיטא דל"מ ואפי' בארוסה משום גיטה קודם לבנה ובעי' דהכא אינו אלא לענין מינוי השליחות שיכתוב אחר נישואין ויש להמתיק יותר דתלי בגי' הש"ס דלכאורה אין לפרש כלל דאיבעי' לי' בעצם כתיבת גט דא"כ למה נקט בעי' באומר לאחר הו"ל למיבעי' בכותב בעצמו והול"ל כתב גט לארוסתו אלא דלפי גי' שלפנינו אמר ללבלר י"ל דהוא אורחי' דמילתא שהלבלר כותב גיטין כהך דריש כל הגט הנ"ל אבל התוס' בנזיר הביאו הגי' אמר לחבירו ובזה ודאי לא שייך אורחי' דמילתא וע"כ דאין הבעי' כלל על עצם כתיבת הגט דזה הו"ל למיבעי' בעצמו כתב גט כו' ע"כ מפרש דלענין כתיבת הגט עכשיו קודם הנישואין פשיטא להש"ס דל"מ כלל ואפי' ארוסתו משום גזירה דגיטה קודם לבנה כדאמרי' בגיטין וביבמתו מדינא ל"מ דהוי כבהמה בעלמא ולא שייך גירושין כלל ול"מ אפי' בידו אלא דלא איירי בכותב עכשיו כלל אלא עושה עתה השליחות שיכתוב הגט כשיכניסנה ומש"ה בארוסה מהני דלא שייך לענין השליחות גזירה דגיטה קודם לבנה ומיושב שפיר קו' התו' שם בגיטין וה"נ גבי יבמה ס"ל דהך טעמא דבהמה לא שייך אלא על גוף כתיבת הגט דהשתא אינה בתורת גיטין ולא הוי לשם גירושין אבל לענין מינוי השליח ס"ל דל"ג משאר קנין בעלמא דבידו מהני וה"נ הול"ל לענין השליחות על הכתיבה כיון דיכתוב אח"כ הול"ל דליהני שפיר משום שבידו כי היכי דקיי"ל בשאר קנין דעלמא דבידו מהני וע"כ דלענין שליחות לא מהני כל שמחוסר מעשה בעצם הדבר אפי' בידו ואף דהתם מיבעי' לי' ולא נפשטה ומסוגית התו' נראה דנקטו זה לדבר פשוט וע"כ צ"ל. כן דהא חלה בזה"ז דרבנן והול"ל דספיקא לקולא י"ל דס"ל ג"כ כמש"כ לעיל דעיקר הבעי' ביבמה משום דאגידא בי' אבל משום דבידו פשוט דל"מ אלא דלענין כתיבת הגט עצמו עכשיו סברתו דפשיטא לי' להש"ס דאגידא ל"מ אלא דלענין מינוי השליחות הוא דמיבעיא לי' אי מהני הך טעמא דאגידא בי' והוכיחו שפיר דהא טעמא דבידו פשוט דל"מ וע"כ דכל שמחוסר מעשה ל"מ לענין שיהי' מצי משוי שליח ודו"ק:

והנה כ"ז שיטת ר"ת אבל המרדכי סו"פ האיש מקדש גבי מקדש אחותו דהביא שם הך דהמפריש חלתו קמח לא עשה כלום כתב דמ"מ יכול לעשות שליח להפריש חלה אפי' כ"ז שהוא קמח אע"ג דלא מצי עביד השתא דבידו ללוש ולגלגל ולהפריש חלה וכהך לישנא הביא הב"י ביו"ד (סשכ"ז) בשם הסמ"ג והתרומה וחזינן בהדיא דס"ל דאפי' מחוסר מעשה כיון דבידו מצי למשוי שליח והנה י"ל דסברי בפי' סוגי' דיבמות דבעי לענין עיקר כתיבת הגט קודם הנישואין ואמר ללבלר ל"ד כהך דריש כל הגט וכנ"ל ומש"ה ל"מ סברא דבידו ובעי דווקא משום דאגידא בי' וכנ"ל אבל לענין שליחות אדלקמי' כל שבידו ודאי מהני וא"כ ביבמתו דבידו יכול לעשות שליח על אחר הנשואין דבידו לבא עלי' אבל לענ"ד י"ל דלא נחלקו ביבמה גופה בשי' הש"ס ואפשר דמפרשי שפיר ג"כ כשיטת ר"ת דאיבעי' על השליחות אדלקמי' ובדידי' פשיטא לי' דלא מהני וכן נראה מדברי הפו' שסתמו בזה דל"מ אפי' שליחות אדלקמי' ולא הביאו כלל מחלוקת בזה והו"ל לחוש להחמיר כדעת הנך רבוותא אלא דלענין דינא דשליחות ביבמה י"ל דמודו התם בפי' הבעי' דל"מ ואף דהוא בידו ולשמה ודאי לא שייך לענין שליחות מ"מ י"ל דיש להם פ"א בסוגי' דקידושין דמעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת וע"ז נוסדה איבעי' דיבמות והוא עם דברי התוס' שבת (דפ"ד) ד"ה שטהורים בזב דכתבו דכלי חרס המוקף צמיד פתיל מטמא בהיסט ולא חשיב לא בא לכלל מגע שסתמו עומד להפתח ול"ד לקולית נבילה דאמר בחולין דמחוסר נקיבה כמחוסר מעשה דהתם סתמו אינה עומדת להפתח ע"ש וכבר ביארתי במ"א דיש להם גי' אחרת בסוגי' דחולין] והנה נראה דהא דמחוסר נקיבה בקולית הוי כמחוסר מעשה היינו משום דסתמו עומד שלא להפתח ועל פי זה יש לפרש ג"כ בסוגי' דקידושין דאע"ג דמחוסר תלישה פ"ל לר"י דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה היינו דווקא פירות מחוברים דסתמיי' עומדים לתלוש אבל שפחה דסתמא עומדת שלא להשתחרר דהמשחרר עבדו עובר בעשה משום מחשבתו לחוד לא אמרינן דאינו כמחוסר מעשה וזהו פי' דברי הש"ס מעיקרא בהמה דלא היתה עומדת לכך והא דלא משני הכי גבי האומר לאשתו הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך אע"ג דבריש זבחים אמרי' אשה סתמא שלא לגירושין עומדת י"ל דדווקא גבי שפחה דאסור לשחררה וסתמא עומדת שלא להשתחרר וכן קולית נביל' ודאי סתמא עומד שלא להפתח דלמאי חזי לי' אבל אשה אף דאמר בש"ס סתמא לאו לגירושין עומדת ודאי היינו שאינה עומדת לגירושין דווקא ולענין לשמה בעינן שיהי' מבורר לשמה אבל ודאי אפשר ג"כ שתתגרש ולשון סתמא לאו לגירושין ל"ד וכה"ג פי' התוס' בב"ק (צ"ח) כולהו שורים ' לאו לגבי מזבח קיימי פי' דסתמא לאו לגבי מזבח דווקא וה"נ סתמוי' לאו לגירושין אבל עומדת ג"כ לגירושין דאין איסור עלי' לגרשה אבל שפחה סתמא לאו לשיחרור עומדת כן הוא בפי' סוגי' דקידושין וא"כ בבעי' דיבמות נמי י"ל דהוי לפי משנה אחרונה דמצות חליצה קודמת וא"כ סתמא לאו ליבום עומדת ומש"ה אי לאו טעמא דאגידא בי' והוי כזיקת אישות פשיטא לי' דבידו ל"מ כיון דאינה עומדת להתייבם משום שבידו לא אמרי' דהוי כאינו מחוסר מעשה ולפי"ז ג"כ י"ל דבגוף הכתיבה פשיטא לי' דטעמא דאגידא בי' ל"מ ולא בעי אנא לענין השליחות אבל משום שבידו פשיטא לי' דל"מ כיון דסתמא אינה עומדת ליבום ובזה י"ל מה דמסיק התם הש"ס או"ד כיון דלא עבד בה מאמר לא ונדחקו כל הראשונים דמה מהני מאמר דהוא מדרבנן ולפי"ז י"ל כיון דתלי בסתמא עומד לכך גם מאמר דרבנן מהני דליהוי סתמא עומד לכך וא"כ כל שבידו לאו כמחוסר מעשה והנה כ"ז לענין יבום דסתמו אינו עומד לכך ל"מ בידו בכ"ד דהוי כדבר שלא בא לעולם אבל קמח ודאי סתמא ללוש עומד ומהני משום שבידו ומש"ה מהני ג"כ לענין שליחות ולא נחלק כלל בין שליחות לעלמא והוא נכון:

עוד י"ל בשי' דמודו לכל פי' ר"ת בסוגי' דיבמות ואפ"ה ס"ל בחלה דמהני דהנה לכאורה י"ל דלמה לא מהני בשליחות מחוסר מעשה הא קיי"ל דזכי' מטעם שליחות וכל שאנו יודעין דמסתמא ניחא לי' הוינן שלוחו ממילא וא"כ כאן אף דאינו נעשה שלוחו מדין שליחות כיון דגלי דעתי' דניחא ני' להוי מטעם זכי' כיון דג"ד דזכות הוא לו ומיהו לענין גיטין מצינו דל"מ ג"ד כדמוכח סיגי' דריש המדיר גבי המדיר את אשתו מלהנו' לו עד ל"י יעמיד פרנס ופריך והא שליחותי' עביד ומשני באומר כל השומע קולו יזין את אשתו ופריך כה"ג לאו שליחותי' עביד והא תנן המושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו כו' ומשני דיכתוב הוי שליחות והתם באומר כל הזן אינו מפסיד וחזינן בהדי' דמוכיח דמדהוי שליח לענין גט הוי נמי שליח לענין מודר הנאה ע"ש והנה בסוגי' דנדרים (דל"ו) דבעי אי תורם משלו על של חבירו צריך דעת בעלים ובעי למיפשט מהא דתנן גבי מודר הנאה ותורם את תרומותיו וה"ד אי משל בעל הכרי ולדעתו דבעל הכרי הא עביד שליחותי' ומהני לי' אלא משלו כו' ודחי לעול משל בעל הכרי ובאומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום כו' ומוכח בהדי' דאע"ג דגבי תרומה דבעי שליחות כל הרוצה לתרום כיון דגלי דעתי' דניחא לי' הוי שלוחו מ"מ לענין מודר הנאה לא מיתסר וע"ש בר"ן דכתב דאף דגבי כל השומע קולי יזין מסקינן בכתובות דאסור אף לענין מודר הנאה כל הרוצה יתרום לא הוי שליחות ע"ש היטיב ועכ"פ יש להוכיח דהא בכתובות מוכיח הש"ס דמדהוי שליחות לענין גט אסור גבי מודר הנאה וא"כ כל הרוצה דמסקינן הכא דלענין מודר לא הוי שליחות ע"כ דגם גבי גט ל"מ ואף דלענין תרומה מסקינן הכא בהדי' דמהני וע' בר"ן דכתב דכיון דגלי דעתי' דניחא לי' מהני וע"כ צ"ל דגט שאני דבעי שליחות גמור ולא סגי גילוי דעתא וה"נ מוכח בגיטין (ס"ו) דמסיק התם דלר"י אפי' אומר אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ולפלונו ויחתומו ל"מ משום דמילי לא מימסרי לשליח ות"ל כיון דגלי דעתא דניחא ליהוי כזכי' וע"כ צ"ל דדווקא בסתם זכות דהדבר נודע שהוא זכותו מהני אבל בדבר דלא הוי זכותו אלא משום ג"ד לא מהני כל שאינו נעשה שלוחו לגמרי וכ"ז דווקא לענין גיטין אבל לענין תרומה מסיק בהדי' דג"ד מהני ואי"ל עיקר דין שליחות בתרומה לפי המסקנא ברהא"מ (דמ"א) יליף מגירושין וקדשים וא"כ איך נימא דעדיף מגירושין י"ל דבאמת אי לא הוי עיקר דין שליחות גבי גירושין לא הוי מהני אפי' בתרומה אבל כיון דילפינן דין שליחות מגיטין תו הדר דינא לסברא דתרומה דמסתמא הוא זכותו אלא דאמרי' דילמא ניחא לי' למיעבד מצוה בעצמו כל שג"ד הדר הוי כזכי' ומהני אבל גירושין בעי שליחות גמור וכל דלא עשאו שליח ג"ד ל"מ וז"ב וא"כ א"ש בפשיעות דאף דלענין גט דמחוסר מעשה ל"מ אפי' בידו ולא מצי למשוי שליח מ"מ זה דווקא גבי גט דבעי שליחות גמור אבל חלה דהוי כתרומה ג"ד בעלמא סגי וכל שבידו מהני ג"ד מיהו אי לאו בידו אפשר דאף ג"ד ל"מ כיון דעתה הוא אינו בידו ומש"ה הוצרכו לטעמא דבידו ללוש ולגלגל וכה"ג כתב הר"ן שם דכל התורם אינו מפסיד אפשר דגם גבי תרומה לא מהני אלא דווקא באומר יתרום דהוי לשון שליחות קצת אבל כל התורם לא מהני אף דלכאורה הא גלי דעתא בהדייא אלא דמ"מ גם בתרומה בעי' ג"ד כעין שליחות קצת וא"כ ה"נ כ"ז שהוא לבל"ע כלל ל"מ הג"ד כלל ויש להסביר יותר דהיכי דלא בא לעולם כלל כי היכי דכל קנין ל"מ ה"נ הג"ד לא מידי הוא אבל בידו דגבי קנין מהני אלא דהיכי דצריך שליחות דווקא ס"ל להש"ס דהוא גזה"כ דשליחות ל"מ כ"ז שהוא מחוסר מעשה אבל היכי דמהני ג"ד דידי' ודאי מהני ככל קנין דעלמא וכיון דגבי תרומה ג"ד מהני סגי השליחות דמחוסר מעשה מתורת ג"ד ומיהו סברת הר"ן גבי כל התורם אינו מפסיד צ"ע דא"כ דנימא דכל התורם גם בתרומה לא מהני וע"כ צ"ל דכל התורם הוי לישנא גריעא טפי וא"כ תיקשי דלמה אוקי מתני' דהמדיר באומר כל הזן הא בסוגיא נדרים מסקינן דאפי' כל הרוצה יזין או יתרום נמי שרי במודר הנאה והו"ל לאשמעינן רבותא טפי דאפי' כל הרוצה יזין שרי ואפשר דגבי ממון הך לישנא דאינו מפסיד עדיף טפי וצ"ע:

מיהו כל זה לשי' הר"ן בנדרים שם לחלק בין כל הרוצה לכל השומע קולו וכן תי' שם בתו' בחד תי'. אבל שי' ר"י שם בתו' דאין לחלק בין כל הרוצה לכל השומע קולו אלא דהכא מן הדין אינו אסור כלל תורם לו משלו דמצוה קעביד כמו מחזיר אבידה אלא דאיסורא דרבנן בעלמא הוא וכיון דלא מייחד שליחותו אינו אסור אבל בהך דהמדיר מהני לי' דמפרנס אשתו ואסור אפי' כל הרוצה יזון ולא שרי אלא כל הזן אינו מפסיד וא"כ אין אנו צריכין כלל לחלק בין תרומה לגיטין ואפשר דכל הרוצה יכתוב נמי שרי בגיטין כמו בתרומה כל הרוצה לתרום דכל הרוצה הוי ממש ככל השומע קולו וא"כ שפיר י"ל דכל דלא הוי שליחות גם בתרומה ל"מ וזהו שי' ר"ת דמחוסר מעשה דלא הוי דין שליחות גם בחלה ל"מ ודו"ק:

עוד הקשה הגרע"א שם לשי' ר"ת מהא דקיי"ל דמהני גבי כתבו ותנו גט לאשתי ונעשו שלוחי' על ההולכה אף דמחוסר כתיבה והנה בפשיטות הי' מקום לומר דבשלמא הכא גבי חלה דעל הלישה א"צ שליחות והתחלת השליחות הוי מההפרשה הוי מחוסר מעשה אבל התם דעל הכתיבה גופה צריך שליחות א"כ התחלת השליחות מהכתיבה וי"ל דהוי כחד מעשה וגומרין כל השליחות אלא דקשי' לכאורה מהך דגיטין (דס"ג) דבעי רבא מר"נ התם לענין עשו שליחותן כתבו ותנו לשליח מהו אי נגמר השליחות בנתינה לשליח ופירש"י לשליח שמניתי כבר כבר ובאמת נראה דאנו מוכרחין לפרש שהוא מינה השליח כבר ואין לפרש שהם יעשו שליח על ההולכה דהא מבואר בדכ"ט דרבא ס"ל כר"י דמילי לא מימסרי לשליח ומוכח בהדיא בדברי התוס' (דכ"ט) ד"ה משום בזיון דבעל דגם בכה"ג הוי מילי דכתב שם ללישנא דמשום בזיון דבעל דאומר לשנים לכתוב' וליתן גם הנתינה לא יתנו לאחר משום דכשיתן לאחר ירגיש שהבעל לא כתבו ויתבזה ומשמע דה"ה ללישנא דמילי לא מימסרי לשליח גם הנתינה לא יתנו לאחר מדלא אמר הא א"ב וערש"א שכ' שיש לפרש ללשון זה בענין אחר והארכתי בזה בחידושי בדרכים הרבה ואכמ"ל. ואף דבדס"ו מסקינן לשמואל דסבר כר"י ופליג באומר אמרו הוא דוחק דא"כ הו"ל למיפרך מעיקרא ארבא הכא ולשנויי ועוד דא"א כלל לפרש שימנו הם שליח דאי דהשתא אינהו גופיי' הוי שלוחין על הכתיבה וגם על הנתינה ואח"כ יעשו שליח מכאן על הנתינה א"כ ליכא למיבעי כלל אי עשו שליחותן דהא אי עושין שליח מכוחן ע"כ גם הם רשאין ליתן לה דאי ל"ה כל מידי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח ול"ד לעובדא דיהבי' לאבא בר מניומי בדכ"ט ע"ב דמסקנא דאיהו לא מצי יהיב לה דהתם הבעל עשאהו שליח לאבא בר מניומי על הנתינה כיון דהגט כבר נכתב שפיר מצי משוי שליח וערא"ש פרק האומר סכ"ו ובספ"ב מה שהאריך לענין נתן הגט לע"ג שימסור לפלוני ישראל וצ"ע ואכמ"ל אבל כאן ודאי אי אינהו משוי לי' שליח מכוחן ע"כ דאינהו נמי יש להו כח זה ליתן ודוק וכיון דהם שלוחין גם על הנתינה פשיטא דיוכלו לכתוב אחר כשליח דעלמא על הכתיבה והנתינה דכי משום דהרשה אותם לעשות גם שליח אחר גרעי ואי דאין השליחות מכוחן אלא דעושה להם שלוחין על המינוי שימנו שליח והשתא הוי כעובדא דאבא בר מניומי א"כ פשוט דלא עדיף מעושה בעצמו שליח על הנתינה קודם הכתיבה ולשי' ר"ת הנ"ל דמחוסר מעשה אינו יכול לעשות שליח לכאורה בכהאי גוונא ודאי הוה מחוסר מעשה כיון דאין שליחותו מתחלת מהכתיבה וכ"ש לשי' רי"ף דמפרש הבעי' אי יכולין הן בעצמן להיות שלוחין על הנתינה ע"כ דשליחות הנותן לא נעשה מכוחן והוא בעצמו עושה אותו שליח על הנתינה קודם הכתיבה ע"כ נראה דכתיבת הגט ונתינתו הוי חד מעשה לגמרי וכמו דריבתה תורה גבי גט דשליח עושה שליח ה"נ יכול הוא עצמו לעשות שני ב"א שלוחין והוי כאומר פלוני יכתוב ופלוני יחתום ולא שייך כאן מחוסר מעשה דחד שליחות הוא ושניהן נתפסין בשליחות על מעשה אחד ובשעת הכתיבה מתחלת שליחות שניהן ודו"ק:

תוכן העניינים

בכורי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה