אור ברסלב
בכורי יוסף סימן כה

בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן כה

סימן כד

מה דבדק לי מר אבא בההיא דפסחים (כ"ה) גבי בשר בחלב שלא כדרך הנאתן דאמר ואביי להכי לא כתיב אכילה בגופה לומר שלוקין עליו שלא כדרך הנאתן הנה מדברי הרב בק"נ פרק זה (אות י"ד) דהקשה דגבי הקדש נמי ליתסר שלא כדרך אכילתו דלא כתיב בי' אכילה בגופו ואי דילפינן חטא חטא מתרומה נימא נמי דלהכי לא כתיב אכינה בגופה דאפי' שלא כד"ה כדאמרינן גבי בב"ח ע"ש נראה שהבין בפשט הסוגי' דהא גופה דלא כתיב לשון אכילה בגופה הוי הוכחה דאפי' שלא כד"ה וגם לפי"ז יש ליישב בפשיטות דגבי הקדש ליכא למילף מהא דלא כתיב אכילה בגופה דהך ג"ש מתרומה בלא"ה איצטריך לכמה דרשי דבזבחים (ד"מ) דריש מיני' לענין קדשי עובד כוכבים ובמעילה (י"ח) לענין מחובר ע"ש ובכ"ד והך סברא ליכא למידק אלא לענין בב"ח דהכא דלא יליף מיני' אלא הך מילתא וא"ש אבל באמת אין דעתי נוחה בכך דלא מצינו כי הך סברא בכל ג"ש שבש"ס למידק למה לא כתיב בגופה והרבה גופי תורה לא נלמדו אלא בג"ש והוא תמוה להחמיר בלמד יותר ממלמד ובזה מצינו פלוגתא בג"ש אי דון מינה ומינה או אוקי באתרה והיינו בהנך דינין דמצינן גבה מפורש איפכא אבל לא להחמיר ממילא בזה ולחומר הקושי' נראה בביאור סוגי' זו דהנה בחולין (דקי"ג) פליגי ר"א ור"א במבשל חלב בחלב אי לוקה ואמר בחד לישנא דבאכילה כו"ע לא פליגי דלא לקי דאין איסור חע"א כי פליגי בבישול מ"ד לקי חד איסורא הוא ומ"ד לא לקי להכי אפקי' רחמנא לאכילה בלשון בישול מאן דלקי באכילה לקי בבישול ואי לא לקי באכילה לא לקי בבישול ומותיב להך לישנא מברייתא דתניא דהמבשל פיגול ונותר וטמא בחלב לוקה ע"ש והנה יש להקשות בלשון הש"ס דלהכי אפקי' רחמנא לאכילה בלשון בישול כו' דהא הך דרשא דג' לא תבשל אתי לאכילה והנאה ר"י הוא דתני לה והרבה תנאי ואמוראי נ"ל מדרשי אחריני בסוגי' והול"ל כי פליגי בבישול אליבא דר"י. ועוד קשה דמאי פריך מברייתא לישני דברייתא לא ס"ל דנפיק איסור אכי' מלא הבשל וליכא כלל הך סברא דלהכי אפקי' רחמנא ובאמת נראה דכל עיקר קו' הש"ס לא דלא אסיק אדעתי' כלל הא דמשני הך תנא סבר איסור חל ע"א דהא פשיטא בכ"ד ועוד דא"כ הו"ל להקשות טפי לכו"ע דאפי' באכילה מצינו מ"ד דלקי הך ברייתא דפסחים (דמ"ז) גבי המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט כו' ולוקה משום מבשל בשר בחלב ומשום אוכל בשר בחלב וע"כ דבאמת הא לא קשי' לי' כלל דבפשיטות איכא לשנויי דאיכא תנאי דאחע"א אלא דבהך ברייתא הוה משמע לי' דווקא בישול אבל באכילה פטור דאין אישור חע"א. ואפ"ה בבישול חייב דלא אמרינן הך סברא דלהכי אפקי' רחמנא ולענין הך סברא הוא דקמותיב וא"כ הא הך סברא גופי' נמי לא שייכא אלא אליבא דר"י ולימא דלא ס"ל כר"י ע"כ נראה לענ"ד מוכרח דכולהו תנאי ס"ל דהני ג' ל"ת קאי חד לאיסור אכי' וחד לאי' הנאה אלא דבהא סברא פליגי אר"י דר"י דריש לקראי הכי מסברא כיון דיתורא הוא וכולהו תנאי לא משמע להו הכי מסברא בעלמא למדרשינהו הכי ואיצטריך להו דרשי לגלויי אהכי וכי ה"ג כתבו התוס' בב"ב (ד' קכ"ו) לענין ראוי גבי בכור לענין דרשא דימצא לו ולתת לו ע"ש וכה"ג מצינו בכ"ד אבל כולהו אג' ל"ת סמיכו וא"כ שפיר אתי לכו"ע כך דרשא דחולין דלהכי אפקי' רחמנא לאכילה בלשון בישול ולהכי נמי שפיר אותיב מברייתא דליכא כלל פלוגתא בהכי כן מוכרח בפירוש סוגי' דחולין והנה עדיין לא נתפרש לנו להך מ"ד דאאכילה לא לקי ואבישול לקי למה אפקי' רחמנא לאכילה בלשון בישול וכ"ש להאבע"א שם דלכו"ע הכי ס"ל דלוקה אבישול ואינו לוקה אאכילה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי') דלכו"ע תיקשי למה באמת אפקיה רחמנא לאכילה בלשון בישול והנראה לי דזהו באמת דברי אביי הכא דאף דקאי אאיסי ב"י ה הגה"ה ואגב נראה לי ליישב מה שהקשו התוס' להך לישנא דלהכי אפקי' רחמנא לאכילה בלשון ואיהו יליף איסור אכילה בבב"ח בישול כי היכי דאאכילה מנבילה והנאה מק"ו דערלה לא לקי אבישול נמי לא כבר הוכחנו דכו"ע אהך דג' לקי דאדרבה נימא איפכא ל"ת סמיך וה"נ לאב"י וי"ל כי היכי דאמרי' ללישנא. דאביי ס"ל כהאיבע"א שם בתרא ובאמת לכאורה דלכו"ע אאכילה לקי ואבישול הכי הו"ל לאקושי דהוא לחומרא ונראה לי ליישב קצת דמסתבר לי' לאוקמי הדרשא טפי לענין בישול דכתיב בהדי' בקרא ולא אאכיל' דמשתמע מדיוקא וכה"ג כתבו התו' בכ"ד:

לא לקי והדרא קושית הש"ס למה אפקי' לאכילה בלשון ביכול ול"ש דקשי' אליבא דאיסי ולכולי תנאי דסברי דממשמעותא לא דרשינן תלתא ל"ת להכי ואצטרי' קראי לגלויי אהא כמש"נ דלמה לא כתיב לשון אכילה בהדיא ואהא משני דלהכי לא כתיב לשון אכילה לומר שלוקין עליו שלא כד"ה ודווקא הכא דבאמת כתיב לאו בהדי' אאכילה ואפקה בלשון בישול הוא דדייקינן הכי ולא דנידק הכי בכל ג"ש דעלמא וסוגי' זו ממש כעין סוגי' דחולין הנ"ל והוא כו"פ והנה ר"ש דאית לי' ג"ש דאב"י מנבילה ויליף לגמרי כנבילה דאסור באכילה ומותר בהנאה ע"כ איהו לי"ל הנך ג' ל"ת כדדרש ר"י כיון דסבר דבהנאה מותר וא"כ לדידי' לי"ל סברת אביי וסברת הש"ס בחולין למה אפקי' רחמנא לאכילה בלשון בישול כיון דלדידי' לא קאי כלל ל"ת אהכי וכמבואר לעיל וא"כ לדידי' שלא כדרך הנאתן ע"כ לא עדיף מנבילה כיון דכל איסור אכילה מדידה גמרינן ולדידי' לא שייך להכי אפקה כנ"ל וא"כ ליכא אליבי' הך ק"ו דאיסי מערלה וחמץ וכה"כ דמה לכה"כ שכן לוקין שלא כד"ה ויתיישב היטיב קו' התוס' כאן ובחולין במאי פליגי איסי ור"ש דאיסי יליף איסור אכילה מנבילה ואיסור הנאה מק"ו דערלה וכה"כ וחמץ ור"ש יליף לגמרי מנבילה לאסור באכילה ומותר בהנאה ולי"ל ק"ו דאיסי ולדידן י"ל בהך סברא גופה פליגי דר"ש לא ס"ל הך דל"ת אתי לאיסור אכילה והנאה וא"כ לא שייך להכי אפקה כו' כנ"ל וא"כ לא עדיף מנבילה דמותר שלא כדרך אכילתן וליכא ק"ו על הנחה דאיכא למפרך מה להני שכן אסורין שלא כדרך הנאתן וכנ"ל ואיסי אית לי' הך סברא דל"ח והוא מדוקדק מאוד ואין להקשות דא"כ הדרא קושי' לדוכתא בחולין שם דמאי פריך מברייתא דפיגול ונותר וטמא שבישלן בחלב חייב לישני דר"ש היא דלי"ל הך סברא דל"ח ולי"ל להכי אפקי' וכנ"ל ומש"ה חייב דפשוט דז"א כלל דכיון דר"ש יליף לגמרי בב"ח מנבילה דמותר בהנאה א"כ פשוט דאהני דאסירי בהנאה לא מחייב כלל שוב ראיתי דלדברינו יסתור לנו מדברי התוס' שכתבו דהא דלא אמר הכל מודים בב"ח משום דאין עונשין מן הדין ולדברינו דאיסי עיקר קרא אלא תבשל סמיך הי' נראה דודאי לקי כיון דאינו אלא ג"מ אבל באמת בלא"ה קשה אליבא דאיסי לפי שיטתם גופא שם דאע"ג דאין ג"ש למחצה ונבילה מותר בהנאה יליף איסי מק"ו מערלה לאסור בהנאה ואין סתירה לג"ש דגלי ק"ו דילפינן ג"ש מקדשים שיצאו חוץ למחיצתן דאסירי בהנאה ואיירי בהו ג"כ קרא דהתם ע"ש וא"כ אתי איסור הנאה מג"ש ובודאי הו"ל למימר דלקי וכבר נתעורר בזה האו"ח ע"ש ובלא"ה לר"י ודאי לקי דאמר בהדי' דילפינן מל"ת ושייך סברת הש"ס להכי אפקי' רחמנא לאסור גם שלא כדרך הנאתן ולדידי' ודאי הוי מקרא מפורש על ובודאי יש מנקות על הנאה וע"כ צ"ל דלא נקט ר"י בב"ח דלוקה שלכד"ה משום דלי"ל הכל מודים וא"כ השתא נמי א"ש דלא מצי למימר הכל מודים משום ר"ש דלי"ל כלל איסור הנאה בב"ח ואפי' שלא כדרך אכילה פטור לדידי' כיון דלא נ"ל מל"ת וכנ"ל ועוד דלדברינו בלא"ה א"ש דאביי לא אמר הכא אלא אליבא דאיסי שיסבור דלהכי אפקה כו' לאסור אפי' שלא כד"ה כי היכי דלא תקשי דניפריך מה לכה"ג שכן לוקין שלא כדרך הנאה אבל למ"ד בחילין דלהכי אפקי' בלשון בישול דאי לקי אאכילה לקי אבישול אי לא לא ליכא למידק לענין הך דרשא כלל ולי"ל הכל מודים כיון דהך מ"ד פליגי ואין להקשות דבאמת תיקשי להך מ"ד מדאיסי דדריש לי' להך דרשא ולא מצינו מי שחולק עליו בזה וא"כ היכי פליג הך מ"ד אאיסי דגם בלא דברינו תיקשי לי' מנ"ל למידרש להכי דכל היכי דלקי אאכילה כו' דילמא אתי לשלא כד"ה ע"כ נראה דאיהו פליג אאביי בהך סברא וסבר דליכא למידרש להך דרשא דאביי דאי להכי למה אפקי' קרא טפי בלשון בישול שאינו מורה בלל על אכינה והנאה טפי הו"ל למכתב לשון שמשמעו לאיסור הנאה וע"כ דלהכי הוא דאתי למדרש היכי דלקי אאכילה לקי אבישול ומש"ה אפקי' בלשון בישול ולא תיקשי לאיסי להיפיך דלמה דריש לי' לשלא כד"ה די"ל דאיסי סבר איסור חל על איסור וא"כ בלא"ה גם באכילה נמי לקי ולי"ל למימר כלל הך דרשא כל היכא דלקי אאכילה לקי אבישול או להיפוך וע"כ דלשלא כד"ה אתי אבל הך דדרש לי' בחולין חי לקי אאכילה סבר כמ"ד דאין איסור חל על איסור ושייך יותר הך דרשא מדנקט יותר לשון בישול וא"כ שלא כד"ה לא ידעינן כלל וא"כ הדר תלי בפלוגתא דתנאי דאיסור חל על איסור והיינו תי' הש"ס שם אתיובתא דמברייתא הך תנא סבר איסור חל על איסור ודו"ק ואפשר דגם אביי לא אמר אלא אליבא דאיסי אבל לאינך תנאי דאין איסור חע"א יודה דמסתבר יותר למדרש כל היכי דלקי אאכילה ולא ידעינן כלל הך דרשא דשלא כד"ה ומש"ה לא אמר הכל מודים ודו"ק:

לי כעת בדברי הרא"ש פרק קמא ס"י דלשיטת ריב"א דמצוה שא"א ע"י שליח מברכין בלמ"ד אומרין לאכול מצה ולאכול מרור וקשה לי' מלשון הש"ס לקמן קט"ו מברך על, אכילת מצה ואכיל ועל אכילת מרור ואכיל דמלשון ואכיל משמע שמה שאמר תחילה דמברך על אכילת מצה היינו נוסח הברכה מיהו בלשון הרא"ש שם מברך אמצה ואכיל כו' מיהו לעיל בלשון הרא"ש כי מטי לחזרת מברך על אכילת מרור ואכיל. וכן בש"ס ומברך עלי' על אכילת מרור ואכיל וצ"ע. ואולי נפרש דה"ק מברך ברכה הטעונה על אכילת מרור והוא דוחק:

תוכן העניינים

בכורי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה