אור ברסלב
בכורי יוסף סימן כד

בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן כד

סימן כג

מה שכתב ידידי נ"י להקשות ביבמות (נ"ט) גבי הא דא"ר נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה ומסיק דרב דאמר כר"א ופריך אי כר"א ת"ל דהויא זונה דהא אר"א פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה דמאי פריך לרב תיקשי אליבא דר"א גופא קרא דבתולה ולא בעולה ת"ל דהוי זונה וכתב דקרא י"ל לעבור עלי' בלאו ועשה הנה לענ"ד עדיין אינו מיושב בזה דהא בסנהדרין (דנ"א) מסיק גבי בת כהן שזינתה דבריי' דתני יכול אפי' חיללה שבת ר"ש היא דאית לי' שריפה חמורה והא דתני התם יכול אפי' פנוי' אע"ג דכתיב לזנות היינו כר"א דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה וא"כ לדידי' נמי ע"כ צ"ל לעבור בלאו ועשה וביבמות (ע"ו) תנן דר"ש אית לי' דמצרי ולא מצרית ק"ו מעמוני ומואבי ואמרו רבנן דיש תשובה ומפרש בגמרא דעריות וחלל מח"ע תוכיח ור"ש אית לי' דליכא חלל מח"ע ולא ס"ל כראב"י ובברייתא שם אר"ש הלכה אני אומר ועוד מקרא מסייעני בנים ולא בנות וערש"א דהקשה דלמ"ל קרא הא נפיק לי' מק"ו וכתב דבאמת לא איצטריך לי' הך דרשא ואיצטריך לכדדריש לקמן אילו נאמר דורות ולא בנים הייתי אומר לאותן העומדים בהר סיני דאתי אליבא דר"ש כמש"כ התו' ולענ"ד לא ידעתי להלום דבריו לומר דלא איצטריך לי' להך דרשא ובהדי' דריש הכא בנים ולא בנות והך דרשא דלקמן נ"ל דתרתי ש"מ דהנה התו' בב"ב (קט"ו) ד"ה בן כתבו דזרע משמע כשר אבל בן משמע אפי' פסול ע"ש וא"כ הכא דאיירי בכשר א"כ אף דאיצטריך לאפוקי ממשמעותא דדורות דמשמע לאותן שנולדו בהר סיני מ"מ הו"ל למכתב זרע דמשמע כשר וע"כ דאתי לאפוקי בנים ולא בנות ויש כאן שני יתורים לדרשא וא"כ אכתי תיקשי דהך דרשא למ"ל הא נפקא מק"ו ע"כ נראה ברור דבבריי' חזר בו ר"ש ואית לי' כראב"י דיש חלל מח"ע וא"כ יש תשובה ומש"ה צריך קרא וז"ב והשתא אי ס"ד דבעולה לא משכחת לה אלא אי הויא זונה א"כ הוי לאו ולא משכחת כלל חלל מח"ע וא"כ אכתי ליכא תשובה כלל לר"ש דמה להני שכן לאו כדפירש"י וע"כ צ"ל כדתי' הש"ס דאיכא בעולה בלא זונה ובממאנת. ובאמת צריך לי עיון בפירש"י דפי' ח"ע כגון בעולה דליכא למ"ד דביאה שלא לשם אישות הויא זונה אלא ר"א ולא קיי"ל כוותי' דלמ"ל בכך הא מסיק בש"ס לעיל דמשכחת אפי' לר"א בעולה בלא זונה ובממאנת וכ"ש ר"ש דמבואר בהדי' בסנהדרין דס"ל כר"א וע"כ בממאנת וצ"ע] ואע"ג דהתו' בסנהדרין שם כתבו דאפי' לר"ע א"ש כיון שנעשית זונה בביאות הרבה ע"כ צ"ל דס"ל להש"ס זה דוחק דא"כ למ"ל למימר כר"א דלית הילכתא כוותי' כדאמר ביבמות (ס"א) הו"ל למימר כר"ע וע"כ דס"ל דזה דוחק דמי כתיב ביאות הרבה בקרא וז"ב וע"כ דר"ש כר"א והקו' חזקה ע"כ נראה דהנה בתי' הש"ס בממאנת צריך להבין לכאורה דכיון דקידושי קטנה מדאורייתא לאו כלום הוא א"כ אכתי הוי ביאת זנות וצ"ל דמ"מ כיון דהוא מיכוין לקידושין אף דמן הדין אינן קידושין כיון דאין העיכוב אלא מצד הדין דאין קידושי קטנה כלום מ"מ כיון דאיהו לא מיכוין לביאת זנות לא הויא זונה ועי' יבמות ריש ב"ש (דק"ז) וב"ה כיון דאיכא כתובה וקידושין לא אתי למימר בעילת זנות וי"ל דכן הוא האמת ודו"ק אורה צריך להבין דלמ"ל לדחוקי בהכי לוקי בפשיטות בקידושי תנאי דבשעת קידושין שניהם נתכוונו לקיים אלא דאח"כ אירע דנתבטל התנאי דבהא ודאי לא שייך זנות כיון דבשעת מעשה לקידושין נתכוונו וע' תוס' ר"פ ב"ש שם דבאמת יש תנאי בנישואין ומשמע דשרי בכך ולא מיקרי בעיל' זנות דאל"ה לא הול"ל דאין רגילות אלא דהוה איסו' וזה ודאי דוחק דממאנת באמת היינו קידושי תנאי וכמסקנת הש"ס בסו"פ נושאין על האנוסה דכבר כתבו התו' בריש מכילתין דקידושי טעות אפי' מיאון א"צ וההיא דנושאין על האנוסה ע"כ צ"ל דלפי המסקנא הדר בי' מהא דאמר בממאנת ואף דלא אמר אלא הוא לפי שלא נזכר אמור קודם וכמש"כ התוס' בכ"ד ונראה דהוצרך להך שינויא אליבא דרב דאר"א בכתובות (ע"ד) אפלוגתא דרב ושמואל דהכל מודים דמקדש על תנאי ובעל צריכה הימנו גט וע"ש בתו' דקבלה הי' בידו כך אליבא דרב ושמואל אבל תנאי ודאי פליגי בהא ור"ש פליג בהדי' גבי הריני בועליך ע"מ שירצה אבא דסבר לא רצה האב אינה מקודשת וכן ר"א שם לפי גי' שלפנינו בהא דהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו דסבר דאינה מתייבמת לפי שאינו בועל לשם קידושין לפי מאי דגרסינן בהא קמיפלגי וע"ש ברש"י וא"כ נראה דהמקשה נמי ל"ק לי' אלא בהך סברא דקידושי קטנה כיון דאינה ראוי' לקידושין כל סבר דהוי ביאת זנות אבל קידושי תנאי דמעיקרא לקידושין קיימא שפיר הוי ניחא לי' דבכה"ג לא הויא רנה להר והנה א' כ תנחי זונה ומש"ה לר"א ולר"ש דמסקינן בסנהדרין דסבר כר"א לא קשי' לי' דא"כ בעולה דקרא המ"ל דשפיר י"ל בקידושי תנאי אלא דלרב דסבר אליבא דר"א בכתובות שם דצריכה גט והוא מדאו' כמבואר שם בתו' ובר"פ ב"ש (דק"ז) דמפרש טעמא דב"ש דאין ממאנין נשואות גזירה שמא יאמרו יש תנאי בנשואין וע"ש בתו' דהיינו כר"א ומבואר דהיינו מדאו' מדגזרינן משום הא וא"כ ליכא לאשכוחי בקידושי תנאי וקטנה הוי ס"ל כיון דאינו ראוי' כלל לקידושין הוי ביאת זנות והקשה שפיר ודו"ק

עומד אני כעת בחקירה בנפל הבית עליו ועל בנו אי אשתו צריכה חליצה ולכאורה לפי שי' ר"י בב"ב (קנ"ח) ד"ה ובה"א דלהכי בנפל הבית עליו ועל אמו הוי בחזקת הבן לפי שאם האם מת ראשון הוי דרך פורעניות ועומד לירש בחיי' ע"ש היטיב ועיקר הדבר דהוי פורענות נלמד מר"פ י"נ דהאב את הבנים הוי דרך פורענות ועומד בחזקה שהבן ימות קודם וכיון דמהני לענין ממונא כ"ש דמהני לענין איסורא דהא קיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא הולכין ומיהו נראה דבהך דהכא הוי אזלינן נמי בתר רובא כיון דאין האחד מוחזק יותר מחבירו וכמש"כ התו' בב"ב (כ"ג) לענין מציאה דהולכין לכו"ע אחר הרוב לפי שאין כאן חזקת ממונא ע"ש וה"נ דכוותה מיהו מ"מ עדיין יש ללמוד מכאן דהא בב"מ (דכ"ז) מבואר דאי מהדרינן אבידה בסימנים ה"נ מהדרינן גט אשה ע"ש ואף דליכא התם חזקת ממונא וכנ"ל אפ"ה ילפינן מיני' גם לענין גט וה"נ כיון דמהני לענין ממונא ה"נ לענין איסורא וזה ודאי אף שכ' התוס' לשון תקינו דלהוי בחזקת הבן ודאי ל"ד תקנת חכמים דלמה יתקנו כן להוציא מן היורשין אלא דהוי עומד בחזקת שהאם תמות קודם וה"נ לענין יבום ואע"ג דאינהו לא כ"כ אלא למ"ד בחזקת הבן אבל אנן קיי"ל כמ"ד בחזקת יורשי האם י"ל דאיהו נמי לא פליג אלא לפי שסבור דהוחזקה נחלה באותה שבט הוי כחזקת ממונא ול"מ סברא זו דעומד לירש לאפוקי ממונא אבל בעיקר הסברא מנלן דפליג. על מ"ד בחזקת יורשי הבן וא"כ באיסור שפיר נוכל לסמוך גם לדידי' שוב ראיתי דלדידי' ע"כ ליתא דהא ב"ש ודאי ע"כ לי"ל האי סברא לגמרי ולא משום דמוכח מהא דסברי בהך דנפל הבית עליו ועל אמו יחלוקו דבהא י"ל דהוי נמי משו' דהוחזקה נחלה באותה שבט ולענין איסורא מודו אלא יש להוכיח כן מהך דנפל הבית עליו ועל אביו והי' עליו כתובת אשה וב"ח דאית להו יחלוקו משום דשער העומד לגבות כגבוי דמי וא"כ כיון דכגבוי דמי והוי שניהם מוחזקין שוין א"כ הו"ל לאוקמה בחזקת הבן טפי משום שהוא עומד לירש דהוי דרך פורענות ואי"ל דמ"מ ס"ל דבאמת עומד לגבות לחוד לא הוי מהני אלא דב"ה ס"ל דאינו כלל כגבוי והוי לגמרי לאפוקי ממונא דל"מ הך חזקה דעומד לירש וב"ש סברי דאינו אלים כ"כ חזקת ממונא כאן כיון דעומד לגבות ומ"מ חזקה הוי והוי ספיקא ומש"ה חולקין אבל בעלמא הוי חזקה מעליא דז"א דהא ב"ש ס"ל בכ"ד דב"ח גובה מספק וע"כ דהוי לגמרי כמוחזק וכן בר"פ ארוסה אית להו דאינן שותות ואפ"ה נוטלות כתובה אף דהוי ספיקא וע"כ דלגמרי הוי כגבוי ומיקרי ג"כ מוחזק כבעלים וא"כ הכא הוי בחזקת שניהן בשוה ואפ"ה לי"ל כלל הך סברא דעומד לירש וא"כ בשלמא למ"ד בדר"ע דהוי בחזקת הבן ופליג אב"ש בהך סברא קיי"ל כר"ע אבל למ"ד בדר"ע בחזקת יורשי האם וא"כ לא מצינו מאן דפליג אב"ש בהא דלי"ל הך חזקה כלל וא"כ לדידי' ע"כ לי"ל הך חזקה כלל וכוותיה קיי"ל שוב נראה לי ראי' ברורה מרש"י סו"פ האשה שלום גבי האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי ואח"כ בני נאמנת ופירש"י משום דמעיקרא הוי בחזקת פטורה משום דהוי מוקמינן לבן בחזקת קיים והפה שאסר הוא הפה שהתיר ומשמע דווקא משום דלא נודע לנו דמת הבן אלא על פיה ואית לה מגו הא איכא עדים דמתו שניהם ואינן יודעין איזה מת ראשון אסורה וע"כ דלא אמרינן שזה חזקה דהאב מת ראשון ודווקא דלא נודע לנו ממיתת הבן כלל מוקמינן לי' בחזקת קיים הא נודע לנו שמת ואין אנו יודעין איזה מת קודם הוי ספק השקול ואסורה וצ"ע:

תוכן העניינים

בכורי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה