בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן כג
מה דבדק לי מר ביבמות (ד"ה) גבי הא דבעי למילף עשה דוחה ל"ת מנזיר מצורע דעשה דגילוח דמצורע דחי לאו דהקפה דנזיר ודחי מה לנזיר שכן ישנו בשאלה והקשה דאדרבה כיון דישנו בשאלה אפשר לקיים שניהם וקיי"ל דלא דחי הנה בפשיטות י"ל כיון דקרא איירי בנזירות מצוה כדאמרינן בריש סוטה למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר שכל הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין א"כ שאלה הוי עיקור מצוה וכדאמרינן ביבמות (ד"כ) דיבום דוחה ל"ת אף דאפשר בחליצה עיקור מצוה הוא וה"נ שאלה הוי עיקור מצות נזירות כיון דאיירי במצוה להזיר והוא פשוט עוד נ"ל לדקדק מדברי רש"י שפי' בד"ה שכן ישנו בשאלה ישאל לחכם ויתיר לו הלכך אתי עשה ודחי לי' דדקדוק דבריו מורין בהדי' דכאן אינו בגדר דחי' אלא דכמו דקבעה התורה היתר לנדרים ע"י שאלה ה"נ קבעה היתר במקום עשה וא"כ לא שייך כלל אפשר לק"ש בשאלה דזה נמי היתר הוא לנדרו ולא הצריכתו תורה כאן שאלה כלל ובאמת סברא זו נראה נכון מאוד דאי הוא מטעם דחי' ואיסור נזירות קאי עלי' אלא דנדחה מפני מצות גילוח צריך להבין הא אמרינן בריש נזיר (ד"ג) מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות דנזירות חלה על ד"מ ואי כאן נמי יש חלות לאיסור נזירותו למה אינו חל על מצות גילוח כי היכי דחל התם על יין מצוה וע"כ דאינו דין דחי' כבדעלמא אלא דכאן גזה"כ להתיר לו ובאמת צ"ע על ס"ד דהש"ס למילף מכאן עשה דוחה ל"ת דהא ע"כ אינו כלל מדין דחי' דהא חזינן גבי יין דחל על ד"מ ואינו נכנס כלל בגדר דחי' משום דהנזירות חל על המצוה וא"כ הכא לענין גילוח ע"כ גזה"כ הוא ואי דשאני התם דמעיקרו איכוין על מצוה אבל הכא אמרינן דלא כיון במקום מצות גילוח חדא דא"כ אכתי לא שייך כאן עשה דוחה ל"ת דהא משום דלא איכוין הוא ועוד בהוזקק לגילוח צרעתו קודם נזירות מאי איכא למימר ולכאורה הי' מקום לומר לפי מש"כ התו' בשבועות (כ"ה) ד"ה חומר דמש"ה נזירות חל על דבר מצוה הגה"ה משום דהוי כולל יין הרשות (ובעיקר דברי התו' יש לעיין לכאורה דאי הא דנזירות חיילה משום כולל א"כ למה איצטריך קרא יתורא בנזירות דחיילה על דבר מצוה הא בדכ"ד שם ד"ה אלא הן היכי מש"ל הביאו דברי הירושלמי דאף נשבע לבטל את המצוה חל בכולל עיין שם ואפ"ל דבאמת שבועה יליף הירושלמי מנזירות דהא טעמא דלא חייל נשבע לבטל את המצוה ונדרים חייל היינו משום דשבועה מיתסר נפשי' וכיון דגם נזירות הוי מיתסר נפשי' יד וחל אבל גילוח דכל השער הוי מצוה ואין כאן כולל י"ל דשפיר לא חיילה ואין לומר דאכתי הוי כולל דהא כולל איסור יין וטומאה וגילוח דאינן משם אחד וכמש"כ התו' ביבמות (דל"ב) ד"ה איסור כולל דא"א ונעשית חמותו לא חשיב כולל אף שנאסר בשאר קרובות דאינן משם אחד ע"ש וה"נ כיון דאינו משם אחד לא חשיב כולל וא"כ לכאורה שפיר י"ל דמש"ה לא חייל לבטל מצות גילוח אבל גם ז"א דא"כ אכתי א"א למילף עשה דוחה ל"ת דהא משום דלא חייל הוא ועוד דודאי הוי הכא ג"כ כולל דכולל גילוח שקודם מצות גילוח מצורע וגילוח דאחרי' ובכי ה"ג ודאי הוי נמי כולל כדמוכח בכ"ד ואי יש כאן איסור נזירות וחל בכולל ה"נ שבועה ודאי הוי חייל גם אד"מ כההיא וצ"ע דיין מצוה וע"כ דהוא היתר כאן וצ"ע ע"כ נראה דבאמת זהו כוונת הש"ס שישנו בשאלה ועיקר הכוונה דכאן הוא היתר כדין היתר שאלה ובזה א"ש ליישב קושית התוס' בד"ה שכן ישנו בשאל דהקשו בסוגיא דנזיר דאמר בעלמא ליכא למילף מכהן ונזיר מצורע דאיכא למיפרך כדאמרן פי' כהן שאינו שוה בכל ונזיר שכן ישנו בשאלה ותמהו דכיון דאין הפרכות שוות נילף במה"צ ולפי דברינו א"ש דנזיר דהוי היתר אינו מדין דחי' כלל ואינו נכנס כלל במה"צ ומכהן לחודי' ליכא למילף דאינו שוה בכל וזהו כוונת הש"ס בנזיר ע"ש אבל לפי זה לכאורה יקשה עלינו מסוף דבריהם דהא הקשו דאיכא נמי מילה דדחי' צרעת דהוי ל"ת ועשה ותי' דכיון דממילה וחדא מהני או כהן או נזיר הוי מצינו למילף הוי אידך יתורא לש"כ ואין מלמדין. ולפי דברינו דנזיר אינו כלל בגדר דחי' א"כ נילף מכהן ומילה במה"צ אבל באמת נראה לי דבל"ה קשה לפי שי' דא"כ לר"י דסבר מלמדין ואיצטריך תרי קראי יתורי נילף דעשה דוחה ל"ת ועשה ואין לומר דלר"י אין ה"נ דדחי דא"כ תיקשי סוגי' דסוף חולין דפריך התם דלמ"ל קרא דעשה דטהרת מצורע אינו דוחה שילוח הקן הא שה"ק עשה ול"ת ובעי לאוקמה דעבר ושקלי' דלאו עברי' ועשה הוא דאיכא ופריך הניחא למאן דתני קיימו כו' ותו לר"י דאמר שלח מעיקרא משמע עשה נמי ליכא. ומאי פריך לר"י הא לדידי' מלמדין ואית לן למילף דעשה דוחה ל"ת וענה וא"כ גם אמעיקרא הו"א דדחי ע"כ נראה דבאמת נזיר שפיר הוי היתר וליתא כלל בגדר דחי' ומ"מ מהא דדחי גילוח מצורע איסור הקפה דכהן והא דדחי מילה לצרעת ליכא למילף דשניהם הותרו מכללן הקפה כמש"כ התו' הגי' בנזיר שם דאיכא למיפרך קאי אדרב דלקמן דמקיל אדם כל גופו בתער ומסיק כעין תער ע"ש) ונראה לפרש דאף דרב קאי בכל הגוף ולענין לא ילבש גבר כו' מ"מ גם הקפת הראש נכלל בזה דאינו אסור אלא בתער ממש דווקא ובמספרים ומלקט ורהיטני לא מיתסר וכעין זה אמרינן נמי גבי צרעת בשבת (קל"ג) דלעשות אי אתה עושה אבל אתה עושה בסיב שע"ג רגלו וע"ש דה"נ הותר טפי מבעלמא ואיכא פרכא שוה בתרוייהו ולק"מ ודו"ק אבל נזיר שפיר י"ל דהוא גופי' מדין התרת חכם כנ"ל ויתיישב היטיב קושיתו דמר דאין אנו צריכין כאן היתר אחר דזה גופיה היתר הוא וכנ"ל:,
והנה בר"ה (דכ"ח) גבי הניתנין במחנה, חקת שנתערב במתן ד' דפליגי ר"א ור"י אם ינתנו במתנה אחת או בד' ולכאורה שם יש להקשות כקו' דמר הא אפשר לשאול על אחת ולא יעבור כלל והנה במתנה אחת י"ל דהיינו בבכור כמש"כ שם התו' אבל מתן ד' דע"כ הוי בהנהו דאקדשינהו איהו הא אפשר בשאלה והנה לרבנן דר"י דאית להו דם מבטל דם אלא דעולין אין מבטלין זא"ז י"ל דמתן ד' הוי רובא אלא דמ"מ מתן אחד לא נתבטל דעולין אין מבטלין אבל אם נשאול עליהן ולא הוו עולין א"כ יתבטל ניתנין במתנה אחת ברובא ואנו מבטלין ממנו מצות זריקה ועי' סוגיא דזבחים (דפ"א) דבאמת רבנן דר"י תני לה גם בעי לאוקמה דהרוב ממתן ד' ע"ש היטיב עוד נראה ליישב לכו"ע דהא באמת לאו גמור ליכא כאן דלא נאמר בל תוסיף ובל תגרע אלא כשהוא בעצמו וא"כ אם נשאל עכ"פ הוי איסור חולין לעזרה דהוי מדרבנן עכ"פ ועוד נראה לפי מש"כ הנתיבות ברס"ר דקדשים שנשחטו בעזרה הוי כתרומה ביד כהן דא"א למשאל עליו וא"כ א"א כאן כלל בשאלה וז"ב:
צריך לי עיון כעת ברמב"ם (פ"ד דע"ג) הנהנה משלל עיר הנדחת לוקה אחת משום לא ידבק בידך מאומה מן החרם ובפ"ב שם כתב דהנהנה מעבודת כוכבים וכל משמשי' לוקה שתים משום לא תביא תועבה ומשום לא ידבק והוא מסוגי' דהש"ס פסחים (דמ"ח) ומכות (כ"א) וא"כ למה לא הוי כלאו שבכללות דאין לוקין עליו כמו לא תעבדם בסנהדרין (דס"ג) ע"ש וכה"ג כתבו התו' בשבת (דפ"ה) גבי דיליף יניקת זרעים מלא תסיג גבול והקשו דא"כ זורע כלאים ילקה שתים ותי' דלא תסיג גבול הוי לאו שבכללות דכולל הסגת גבול קרקע ע"ש ודוחק לומר כאן דכיון דאיסור עיר הנדחת בא ע"י עבודת כוכבים הוי כענין אחד וכעין שכתבו התו' בסנהדרין שם לענין מלאכת יו"ט דהוא דוחק גדול ועוד דאם נימא דהם דין אחד א"כ בשלל עיר הנדחת לילקי נמי משום לא תביא תועבה דהא בהאי קרא כתיב כי חרם הוא ועיין תו' קידושין (דנ"ו) ד"ה המקדש באיסורי הנאה כתב דלא חשיב התם במתני' דהמקדש באיסורי הנאה מקדש בעבודת כוכבים משום דלא שייך למיתני מכרן וקידש בדמיהן מקודשת דעבודת כוכבים תוספת דמי' ע"ש וא"כ יל"ד נמי הא דלא תני המקדש בשלל עיר הנדחת וכעין דאמרי' בחולין (ק"מ) למעוטי ציפורי עיר הנדחת ע"ש וע"כ נאמר כפי' התו' דהיא נמי הוי כעבודת כוכבים דתופסת דמי' ובאמת הך חרם מיירי נמי בשלל עיר הנדחת מיהו לא משמע כן בדברי רש"י ריש חולין (ד"ד) ד"ה מפני שהן מחליפין דכתב דאין לך איסור הנאה תופס חליפין כ"א עבודת כוכבים והקדש ושביעית ע"ש ולא חשיב שלל עיר הנדחת ומשמע דאיהו לא הוי בכלל חרם וצ"ע ובאמת י"ל דהך לא ידבק לא קאי כלל אשלל עיר הנדחת והא דאמרינן בכ"ד דאיסור הנאה הוא הוי משום דאית בי' מצות שריפה כמו כלה"כ דדרשינן בקידושין (נ"ז) פן תוקד אש ומש"ה אסור בהנאה ויש ליתן טעם אף דהאי לא ידבק כתיב גבי עיר הנדחת מפקינן לי' מיני' משום דדרשינן בע"ג (ל"ד) דפרש עגלי עבודת כוכבים אסור בהנאה משום דכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרי והאי דרשא ודאי לא אפשר לאוקמי בפרש עגלי עיר הנדחת דפשיטא דפרש אסור דלא גרע מעפר עיר הנדחת דמבואר בחולין סו"פ כ"ה דאסור בהנאה ע"ש:
וא"כ ע"כ האי לא ידבק קאי בעבודת כוכבים אבל איסור עה"נ שפיר י"ל דלא הוי כלל מהאי קרא אלא משום מצות שריפה מיהו רש"י בחולין סו"פ כ"ה שם בד"ה והא א"ה הוא פי' בהדי' דכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם ע"ש וצריך להתיישב בדבר ליישב כל הדרשות וה' יאיר עינינו: