אור ברסלב
בכורי יוסף סימן כב

בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן כב

סימן כא

מה שהעיר ידידי נ"י בישוב דברי הרמב"ם סופ"ב מהלכות אה"ט גבי קולית סתומה שחישב עלי' לנקבה דמסקינן בחולין (קכ"ו) דמחוסר נקיבה לאו כמחוסר מעשה והרמב"ם הביא זה לספק לענ"ד דבר ה' אמת בפי רבינו הכ"מ דהי' לו גירסא אחרת בסוגי' הש"ס דכן מוכח בהדי' בדברי התו' שבת (דפ"ד) ד"ה שטהורים בזב גבי מש"כ דכ"ח המוקף צמיד פתיל חשיב בא לכלל מגע לפי שסתמו עומד להפתח ולא דמי לקולית נבילה דאמרינן בחולין דמחוסר נקיבה כמחוסר מעשה דמי כו' וודאי אין עונתם דלמה לא אתיא תניא כוותי' דכבר כתבו בכ"ד דלא חש הש"ס לאתויי ת"כ וגם אנכי הוכחתי כן בע"ג (כ"ו) גבי הא דאר"י ודאי מת מתרפאין מהן לחיי שעה לא חיישינן ומנא תימרא דכתיב אם אמרנו נבוא העיר כו' ולא אייתי ת"כ מב"ק (ד"ס) גבי רעב בעיר פזר רגליך ואומר לכו ונפלה אל מחנה ארם כו' ומפרש מאי ואומר וכ"ת הנ"מ היכי דליכא ספק נפשות כו' ע"ש והוא בהדי' כוותי' דר"י וע"כ דלא חש הש"ס בכל דוכתי להביא ת"כ ולא מקשי מידי וגם למעיין בלשון התו' יראה שאין דבריהם סובלין כן כלל וע"כ דגם בגירסתם לא איפשטא האיבעי' ומש"ה הקשו מ"ט לא פשיט מהך בריי' וז"ב וכדבריהם בשבת כתבו ממש בלשון זה בב"ק (כ"ה) ד"ה ומה פכין קטנים ע"ש

ובענין זה תמהתי מכבר בדברי המהרש"א ז"ל. דהניח בצ"ע בדברי התו' (שם קכ"ה) גבי הא דתנן קולית המת ומוקדשין טמא בין סתומים בין נקובים וקולית נבילה סתומה טהור ובגמרא דייק גבי מת נוגע אין מאהיל לא ובתד"ה נוגע כו' וי"ל דאוהל הו"ל למתני כיון דאין עצם מטמא באוהל כו' אע"ג דלא הוי מאהיל דומיא דנוגע דנוגע בכ"מ טמא ומאהיל לא הוי אלא כנגד המוח כו' וכתב דדבריהם אינן מובנין דבשמעתין דלעיל גבי שני עצמות ועליהם שני חצאי זיתי בשר והכניס ראשיהן השניים לבית טמא ומוקי לה או ביד או בשומר מוכח דמטמא נמי אפי' שלא כנגד המוח ומטעם דשומר מכניס ומוציא וכדפירש"י שם וצ"ע עכ"ל. ושותא דמרן לא ידענא דהא מתני' חשיב מאי דקולית המת עדיף מקולית נבילה וכיון דבנבילה קולית סתומה לא הוי שומר משום דילפינן מקרא דשומר בעי בא לכלל מגע כמבואר בסוגי' וא"כ כ"ש דבמת לא הוי שומר קולית סתומה דהא התו' (סוף דקי"ח) ד"ה והבית מאהיל האריכו דשומר במת נפקא לן במה"צ מנבילה ותנור וא"כ מה דלא הוי שומר בנבילה כ"ש דלא הוי שומר במת ואף דרש"י שם בהכניס ראשיהן השניים פי' דאיירי בקולית סתומה ונראה שלזה כיון הרב במאי דמסיק כדפירש"י שם אבל ודאי ע"כ צ"ל דאיירי בחישב עלי' לנוקבה דמסקינן דלאו כמחוסר מעשה ולפי מה שהוכחנו בשי' הר"ם ותו' דהוא איבעיא דלא איפשטא ע"כ נאמר דאוקימתא דשומר יסבור הכי ומ"מ כיון די"ל דאיירי ביד לא מצינן למיפשט מינה] אבל מתני' דקאי בגוונא דלא הוי שומר בנבילה כ"ש במת דלא הוי שומר ומש"ה יפה הוכיחו דאי באוהל ע"כ לא מצי למתני אלא כנגד המוח וז"ב:

ובתו' שם (ל"ה) גבי נאמנות ע"ה על התרומה דאם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קודש נאמן והקשו בתו' דא"כ אסורה לכהן דמעורב בה קודש ותי' ע"י ברירה דיאמר רביעית שאני עתיד להפריש יהי' קודש ולענ"ד צ"ע דהא הך מתני' בחגיגה מוקמינן לה התם כרבי ע"ש ושמעינן לי' לרבי בגיטין (מ"ז) גבי ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה בשותפות דטבל וחולין מעורבין זה בזה דלי"ל ברירה ומוקמינן לה התם בסוריא דהוי דרבנן ואפ"ה לי"ל ברירה ולכאורה היה נראה בפשיטות כמש"כ התו' בכ"ד לחלק דבמקום שמפרש ומתנה בהדי' אמרינן ברירה טפי אבל כאן ל"נ לומר כן דהא משמע דישראל ועובד כוכבים שותפין לעולם סבל וחולין מעורבין ולי"ל תקנה כלל ואי כשמתנה בהדי' אית לי' לרבי ברירה הו"ל למימר דבשעת זריעה יתנו דכל שיגיע לחלק העובד כוכבים יהי' שלו מעיקרא וע"כ נראה דלרבי לי"ל כלל ברירה אפי' מתנה בפירוש ולולא דבריהם הי' נראה ליישב קושיתם דיין הקדש כ"ז שלא נתקדש בכ"ש יוצא לחולין ע"י פדי' וכגוונא דאמרינן בנדרים (נ"ח) דהקדש הוי דבר שיש לו מתירים וע"ש בר"ן דהקדש ב"ה מותר בפדי' וה"נ כ"ז שלא נתקדש בכ"ש יש לו פדי' ומפריש אחת ומתנה אם זו הקדש טוב ואם לאו יהי' מחולל ע"ז וכה"ג תניא גבי שני סלעים שנתערבו ע"ש והתו' בזבחים (דפ"ח) ד"ה מן המדומע מפרשים דאינו מקדישה עכשיו כלל אלא מפרישה לצורך הקדש ע"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

בכורי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה