אור ברסלב

בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן כ

סימן יט

יבמות (י"ט) קפסיק ותנא אלמנה לכה"ג בין מן האירוסין בין מן הנשואין בשלמא מן הנשואין עשה ול"ת אלא מן האירוסין ל"ת הוא יבא עשה וידחה ל"ת אר"ג א"ק ועלתה יבמתו כו' מתיב רבא כו' ואם בעלו קנו פי' ואי הוי דאו' אפי' דיעבד לא ליהני כו' הדר א"ר לאו מילתא היא דאפשר לקיים שניהן בחליצה וכדר"ל מיתיבי ואם בעלו קנו תיובתא ובתו' תימא דאיתותב רבא מברייתא דאיהו גופי' מותיב מינה ומאי ס"ד דרבא:

והנלענ"ד בהקדם לבאר שיטת רש"י במנחות (ד"מ) דפליגי ב"ש וב"ה בסדין בציצית דב"ש פוטרין ופירש"י דב"ש לא דרשי סמוכין והקשו דביבמות מסקינן דהאי סמוכין סברי כו"ע דמוכח ומופנה ורצו לתרץ עפ"י סיגי' דנזיר דאמרינן דמאן דדריש ראשו לל"ת גרידא אית לי' סמוכין לכדרבא דהכנף מין כנף ע"ש אלא שאח"כ הקשה ר"ת דהיכי מצי למילף עשה דוחה ל"ת מראשו הא מסיק ביבמוח דממצורע ליכא למילף דל"ת שאינו שוה בכל הוא וע"כ סמיך אגדילים ע"ש והנה קושי' ר"ת ודאי קו' חזקה היא אבל מש"כ דהאי תנא נמי סמיך אגדילים הוא תמוה מאוד דהא בהדי' מסקינן בסוגי' דהאי תנא איצטריך לי' ראשו לל"ת גרידא דמגדילים לא נ"ל דסבר כדרבא הוא דאתא ע"ש והנה ביבמות שם הקשו קו' זו אסוגי' דנזיר דלהאי תנא דגדילים לכדרבא הוא דאתא דא"כ היכי יליף בעלמא דעשה דוחה ל"ת דהא ממצורע ליכא למילף דאינו שוה בכל ותי' דסיגי' דהתם סבר דזקנו גם בלא הך קרא דראשו הוה משמע ממילא בין כהנים בין ישראל וא"כ למה א אצטריך ראשו וע"כ אפי' שוה בכל וסוגי' דיבמות סבר דבלא ראשו לא הוי מוקמינן לי' אלא בישראל וא"כ איצטריך ראשו לגלויי דזקנו אפילו כהנים ואכתי לא ידעינן אלא אינו שוה בכל עוד כתבו באופן אחר דסוגי' דהכא סבר דאיצטריך ראשו להקפת כל הראש שמי' הקפה וסוגי' דהתם ס"ל דהוא מסברא והנה גם תי' זה ע"כ קאי על תי' הראשון דזקנו משמע ממילא אפי' בכהנים ומש"ה תנא דהתם דס"ל דהקפת כל הראש לא צריך קרא וע"כ אתי' ראשו לאפנויי אפי' שוה בכל אלא דשינו בטעם סוגי' דהכא דלהאי תי' גם סוגיא דהכא סברה דזקנו משמע ממילא אפי' בכהנים אלא דקרא אתי להקפת כל הראש אבל לענ"ד גם סברא זו קשה לומר דזקנו משמע ממילא אפי' כהנים דמהיכי תיתי נימא כן כיון די"ל דלא התיר אלא ל"ת גרידא וכהנים הוה ל"ת ועשה ועוד תמוה לי דסותרין ד"ע בברכות (די"ט) ד"ה ולאחותו דכתבו שם דלאביו דכתיב גבי נזיר אייתר למדרש דלאביו אינו מטמא אבל מטמא למת מצוה ולאמו אייתר דאפי' הוא נזיר וכהן ע"ש הרי דאיצטריך קרא יתורא לכהן ולא אמרינן דקרא אתי ממילא בין כהן בין ישראל ע"כ נראה לומר דהני סוגי' פליגי בדרבא ויתבאר היטב פירש"י ויתיישב קו' התוס' (די"ט) על רבא והנה הא דהביאו התו' ביבמו' שם בסיום לשון הש"ס ומראשו מסייע לי' להאי תנא דעשה דוחה ל"ת בעלמא לפנינו בכל הספרים ליתא. וע"כ צ"ל כן לפי' ר"ת במנחות שם שכ' דסמיך אגדילי' ולא נפיק מראשו כלל והנראה דהוא לשון התו' בעצמם לפי הבנתם דע"כ כיון דמוקי ראשו לעשה דוחה ל"ת גרידא ולא נפיק לי' מגדילים וא"כ ע"כ מהכא יליף בעלמא וזהו לפי שיטתם שם אבל י"ל בדרך אחר דהנה הובמות ביבמות שם ה' (ע"ב ד"ה) כולה הקשו מעיקרא דנילף משריפת קדשים דלא דחי ותי' דש"ה דאפשר למחר והדר הקשו דנילף דדחי דדווקא לפי שאפשר למחר הא ל"ה דחי ותי' בדוחק ולבסוף עדיין לא נתיישב להו למ"ד דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט ע"ש ועוד יש להקשות לענ"ד דהא בכתובות (ד"מ) פריך גבי אונס דאם אינה ראויה לו אסורה לו ופריך ליתי עשה ולידחי לית ומשני משום דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל וע"ש בתו' דהקשו דש"ה דכתיב ולו תהי' לאשה אשה הראוי' לו ותי' דה"פ דנילף מהכא דבעלמא לא דחי ע"ש ולפי פירושם תי' הש"ס דמש"ה ל"ד משום דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה וא"כ תיקשי בהיפוך דנילף מהכא דבעלמא דחי דדווקא הכא משום דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה הא ל"ה דחי כעין שהקשו מש"ק:

והנראה לענ"ד דהנה בסוגי' דיבמות (י"ט) מסיק התם לימא תהוי נמי תיובתא דר"ל ומשני חליצה במקום יבום עיקור מצוה הוא ע"ש וס"ל לדידן דאף בכה"ג דאפשר להתפטר מן המצוה כיון דבכה"ג עוקר המצוה ואינו מקיימה בכה"ג נמי דוחה ל"ת ורבא ס"ל דבכה"ג לא דחי והנה ביסוד הזה יתיישב הכל בס"ד דכל סוגי' דיבמות (ד"ה) דבעי מנלן דעשה דוחה ל"ת קאי אכגון עשה דיבום דאיירי התם דאפשר להתפטר בחליצה ובאמת עשה חיובית דא"א כלל להתפטר ממנה בהא לא איבעי' כלל דאיכא למילף מש"ק כקושי' התו' או מההיא דכתובות כקושיתנו ועוד יש כמה דרשי ואי"ל ולא בעי אלא בכההיא דהתם משום דאפשר להתפטר ואפ"ה ס"ל דדחי משום דעיקור מצוה היא ומדוקדק מאוד מאי דקבעי כולי סוגי' הכא ובכל הש"ס מלא מהא דעשה דוחה ל"ת ולא פריך הכי אלא דל"ק לי' אלא הך דהכא משום דאפשר להתפטר ובעי למפשט מראשו דהוי נמי בכה"ג דהא מצות גילוח מצורע אינו אלא כשיש לו שער אבל אי אין לו שער אינו מעכב וא"כ הא אפשר במלקט ורהיטני דקיי"ל דאיסור הקפה אינו אלא בתער ולא עבר במלקט ורהיטני אלא משום דעשה דמצורע נמי אינו מקיים אלא בתער כדאיתא בנזיר (דמ"א) ע"ש. אבל מ"מ ליכא איסור במצורע אם יגלח במלקט ורהיטני וממילא יפטר ממצוה כיון דליכא שער וכדאמרי' בב"ק (דק"ז) לענין נזיר אלא משום דא"כ עקר מצוה ומש"ה יליף שפיר דבעיקור מצוה דחי ופרי' עלה דליכא למילף מינה משו' שאינו שוה בכל ומסיק מכלאים בציצית דודאי דאף דמה דאפשר בצמר לא מיקרי אפשר כיון דרוצה ללבוש פשתים כמש"כ התוס' בכתובות (ד"מ) מ"מ הא ודאי אפשר לעשות קרן אחת עגולה ויפטור מציצית אלא דא"כ עוקר מצות ציצית וכדאמר לי' מלאכא לר"ק סדינא בקייטא כו' ציצית מה תהא עלי' ועכ"פ שמעינן דעיקור מצוה בעלמא דחי וזהו מסקנת הש"ס ביבמות דלכו"ע משמע הני סמוכים כמש"כ התוד"ה כולה משעטנז יליף דסוגי' דהכא סברה דאפי' דרשינן סמוכים לכדרבא משמע הא גדילים תעשה לך מהם אבל סוגי' דנזיר ע"כ פליגא בהא וסברה בהדי' דלהך תנא דראשו לל"ת גרידא סבר סמוכים לכדרבא ולא ידעינן מינה עשה דוחה ל"ת ומש"ה איצטריך לי' ראשו פ"ש והשתא אי"ל דא"כ מנ"ל דבעלמא עשה דוחה ל"ת הא מראשו ליכא למילף דאינו שוה בכל וכדאיתא בהך סוגיא דיבמות דבאמת עשה חיובית נ"ל מהך דש"ק ומההיא דאונס דכתובות הנ"ל ועשה דאפשר להתפטר אלא שהיא עיקור מצוה הנה י"ל דרבא הוא דמסיק התם הך אוקימתא ואזיל לשיטתו ביבמות (י"ט) דסבר באמת דעיקור מצוה לא דחי בעלמא ובאמת דווקא בהך דראשו דהוי לאו שאינו שוה בכל הא בעלמא להך תנא דראשו לל"ת גרידא ואית לי' סמוכים דגדילים לכדרבא ולי"ל באמת קרא לכלאים בציצית דאפשר להתפטר מן המצוה בקרן עגולה אית לי' באמת דסדין בציצית פטורה דאפשר לקיים שניהם ואף שעוקר המצוה עיקור מצוה לא דחי והיינו נמי טעמא דב"ש דלא דרשי סמוכין דאיצטריכא להו לכדרבא מיהו עשה חיובית מודו מההיא דש"ק אלא דציצית בעיקור מצוה לא דחי וכ"ז להך תנא דראשו דמוקי ראשו לל"ת גרידא דאית לי' דרבא אבל אידך תנא דמוקי ראשו לעשה ול"ת דל"ת גרידא נ"ל מגדילים וסבר כתנא דבי ר"י דלי"ל דרבא כדאיתא ביבמות (ד"ד) ואייתר סמוכים לכלאים בציצית דדוחה וע"כ דסבר דעיקור מצוה דוחה והיינו נמי טעמא דב"ה דסדין בציצית וזהו פלוגתא דתנאי בעיקור מצוה כ"ז לאוקימתא דרבא בנזיר אבל סוגי' דיבמות (ד"ה) אסיק דלכו"ע אייתר סמוכים לכלאים בציצית דאפי' מאן דסבר כדרבא בהכנף איכא גם דרשא לסמוכים דמשמע גדילים תעשה לך מהם כמש"כ התוס' ד"ה כולה וס"ל דאפי' הך תנא דמפיק ראשו לל"ת גרידא אית לי' סמוכים לכלאים בציצית ואי"ל דא"כ ראשו לל"ת גרידא למ"ל ע"כ צ"ל כמש"כ התוס' דהאי סוגי' סברה דלהך חנא איצטריך לי' קרא להקפת כל הראש שמה הקפה אבל לעולם אית לי' הך סמוכים לכלאים בציצית וא"כ שפיר יליף מינה אפי' בגוונא דאפשר להתפטר כיון דעיקור מצוה הוא אף בעלמא דחי וליכא פלוגתא כלל בהכי לפי הך סוגי' וא"כ כבר נתיישב קו' התוס' דרבא לשי' לפי אוקימתא דנזיר לא איתותב כלל מהך ברייתא דאם בעלו קנו דלדידי' הוי פלוגתא דתנאי בהכי דהך תנא דראשו וב"ש והך תנא דאית לי' במנחות (ל"ט) דשיראין חייבין בציצית מן התורה וסברי דסמוכים לכדרבא ולי"ל סמוכים לכלאים בציצית וסברי כיון דאפשר להתפטר אף דעיקור מצוה הוא ל"ד א"כ ה"נ אפשר ביבום והנך תנאי מאן דאוקי ראשו לל"ת ועשם ול"ת גרידא נ"ל מגדילים ודריש סמוכין לכלאים בציצית וכן תנא דבי ר"י דלי"ל כלל דרשא דהכנף ואית לי' דווקא צו"פ חייבין וע"כ סמוכים לכלאים והכי סברי ב"ה בסדין בציצית כולהו סברי דאף דאפשר להתפטר כיון דעיקור מצוה הוא דוחה ומש"ה גבי יבום נמי אף דאפשר בחליצה עיקור מצוה הוא ומש"ה אם בעלו קנו אבל סיגי' דיבמות דידן לשי' דלכו"ע אייתר סמוכים לכלאים בציצית והך תנא דראשו נמי מודה בהא וכמש"כ התוס' וטעמא דב"ש נמי ע"כ מפרשי כמסקנא דהתם במנחות משום גזירה דכסות לילה וליכא פלוגתא כלל בעיקור מצוה דדחי ומש"ה איתותב אבל רבא לפי סוגי' דידי' בנזיר א"ש:

והנה כבר נתבאר היטב שיטת רש"י דלא דרשי ב"ש סמוכים דפי' לפי שיטת רבא דפלוגתא דתנאי דראשו בהכי ופי' בהך תנא דלי"ל סמוכים לכלאים בציצית וסבר דסמוכים לכדרבא ולי"ל קרא לכלאים בציצית וכתי' התוס' במנחות ובזה יש ליישב גם שאר קושי' התוס' דלא תנא אוסרין ורש"י תי' משום דסברי ציצית חו"ט ובהני פטורין ולא שייך בהו אוסרין כיון דאין לובשן והקשו דא"כ למה דחיק לאתויי תנא דסבר ציצי' חו"ט מחסידי' הראשוני' ולא אייתי הך דב"ש ועוד דתיקשי למ"ד חו"ג והכי פסקינן והא ב"ש סברי בהדי' דתו"ס ובהא לא פליגי ב"ה דהנה כל שיעה זו אינה אלא לרבא דפלוגתא דתנאי בהכי אבל כבר מסקינן ביבמות (די"ט) דתיובתא דרבא וסתם סוגי' הש"ס שם ובד"ה דליכא כלל פלוגתא בהכי וע"כ טעמא טעמא דב"ש משום גזי' כמסקצת תנאי דמנחות שם. וא"כ ליכא למפשט כלל מדתנא פוטרין ולק"מ והא דפירש"י אליבא דרבא דאיתותב י"ל משום דבשבת (דכ"ה) קאי סוגי' שם אליבא דרבא ע"ש ופי' לשיטתו ופי' ג"כ הכי במנחות ודו"ק ואין להקשות לפי דברינו דמשום הא לא דחי כלאים בציצית להנך תנאי דאפשר להתפטר בקרן עגולם א"כ ליתסר באמת למיעבד ד"כ דא"כ קא עבר על מצות ציצית דז"א דכיון דאמרינן דאי אפשר שתצוה תורה ציצית בפשתים משום כלאים ואינו דוחה דאלק"ש א"כ לא קאי ציצית כלל על פשתים ולא נתחייב לעולם בציצית ותדע דהא שיטת רש"י בהדי' דהא דתנא פוטרין משום דכלי קופסא סברי בעלמא דחייבין והכא פטורין משום דהוי כלאים אף דאין איסור כלאים בלא לבישה וא"כ כיון דכלי קופסא חייבין ליעביד בהו תכלת וע"כ כיון דאינו דוחה לא נצטוו כלל בציצית ואף במקום שאין משום כלאים לא נצטוו וה"נ מותרין לפי שי' לעשות ד"כ דפשתים לא נתחייבו בתכלת להך שי' ומיהו מכלי קופסא יש לדחות דהני כיון דאי לובשן א"א לעשות בהו ציצית א"כ א"א בקופסא לחייב יותר מבלבישה ויש לדמות לההיא דזקן שעשה לכבודו דאפי' למ"ד כ"ק חייבין הני פטורין דלאו לכסויי עבידא ע"ש אבל מ"מ הסברא נכונה בעצמה ודו"ק:

והנה עלה בידינו דלדידן קיי"ל דעיקור מצוה דוחה ל"ת דילפינן מכלאים בציצית וע' תוס' כתובות (ד"מ) ד"ה ניתי עשה דכתבו בסוה"ד ומ"מ איצטריך קרא דלא דחי דעיקר מצוה לישא כדאמרינן ביבמות דחליצה במקום יבום עיקור מצוה ע"ש היטב והנה זה נראה פשוט דאף לפי המסקנא ודאי דאי אמרה לא בעינא עיקור מצוה היא [ואפ"ל דדווקא גבי יבום דהדבר תלוי בו שייך עיקור מצוה אבל כאן דאין הדבר תלוי בו ועליה ודאי ליכא מצוה כלל שתנשא לו ולא שייך עיקור מצוה אבל באמת הוא דחיק דעכ"פ אינו מקיים המצוה וצ"ע] וא"כ עדיין צריך להבין כיון דבעלמא קיי"ל דעיקור מצו' דחי וילפינן מכלאים בציצית תיקשי דאדרבה ניליף מהכא דלא דחי והדרא קושית התוס' לדוכתא והנה באמת גם בסברת התוס' גבי שריפת קדשים דמש"ה לא דחי משום דאפשר להמתין למחר ובריש פרק ר"א דמלה כתבו התוס' דמביאין איזמל דרך רה"ר ואף שאפשר להביא דרך גגות וקרפיפות כדי למהר המצוה ע"ש היטב ודחינן שבת אפי' כדי למהר בו ביום שוב ראיתי דהוא ברייתא מפורשת בר"פ א"ד גבי הקטר חלבים אר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים כשירה כל הלילה ודוחה שבת ע"ש ובאמת תימא קצת דברי התוס' ריש ר"א דמלה בע"ב שם דהרשב"א הניח זה בקושי' דהא אפשר דרך גגות וקרפיפות ואלק"ש לא דחי ושינו סברתם מבדיבור הקודם וגם סותר סוגי' דריש א"ד ואפ"ל דסברתם דדווקא התם דעיקר מצות הקטרה ביום וכן משמע קצת לשון חביבה מצוה בשעתה אבל הוא דוחק לחלק כ"כ וסברתם בדיבור הקודם ברורה ונכונה וצריכין אנו להבין סברתם גבי ש"ק והנה בתו"י כתובות שם ד"ה אי הקשו מכיבוד אב דאיצטריך קרא דלא דחי שבת תיפוק לי' דאי אמר לא בעינא ליתא למצוה ותי' דהתם מ"מ מיד כשצוה האב הוא מצוה עוד תי' משום דלגבי דידה ליכא מצוה ועלי' נמי איכא איסורא ע"ש והנה תי' השני קשה לי דא"כ למה איצטריך הש"ס לסברא דאי אמרה לא בעינא ליתא למצוה כלל הא בפשיטות כיון דעלי' ליכא מצוה אסורה ועוד דבאמת נראה דהיא אינה מציוה אלא כשהוא עובר אבל כשנדחה האיסור לגבי דידי' טלי' ליכא איסורא ממילא וראי' ברורה מסוגי' דיבמות (די"ט) הנ"ל דפריך גבי אלמנה לכה"ג ניתי עשה ולידחי ל"ת אף שמצות יבום ודאי עלי' לא רמי' כלל וא"כ כיון שגם היא עוברת היכי תתיר לה וע"כ כיון שנדחה האיסור ממנו ממילא היא אינה אסורה אלא כשהוא עובר ואף די"ל דאיסורי כהונה שאני דבהדיא יליף ברי"פ יש מותרות שם מלא יקחו וא"ר כל היכי דהוא מוזהר היא מוזהרת ע"ש מ"מ הא אסיק בסוגי' דדי"ט ממזרת ונתינה מאי איכא למימר משמע דגם בהו פריך ניתי עשה וידחה ל"ת וצ"ע והנה גם תי' הראשון לא נודע לנו כוונתם וכבר ראיתי שנדחקו הרבה בפירוש דבריהם והנראה דהנה הגאון רט"א הקשה שם בכתובות דמאי פריך ליתי עשה ולידחי ל"ת לפי מש"כ התוס' בעירובין גבי נתערבו ניתנין במתנה אחת במתני ד' דעשה שע"י פשיעה לא דחי ל"ת ותי' דכאן דכל העשה לא הוי אלא ע"י פשיעה שאנס בת ישראל ודאי שפיר הו"ל למימר דדחי ע"ש והנה באמת הי' לו להעמיד דבריו יותר אקושי' הש"ס גבי ש"ק דפריך דלידחי יו"ט הא הוי ע"י פשיעה לפסול קדשים וע"כ כסברתו כיון דכל העשה אינו אלא בכה"ג לא אמרינן הכי ושפיר הוי ככל עשה דעלמא דדחי וז"ב והנה נראה. פשוט דזה שייך לענין גוף הדחי' אבל בהא דאפשר להמתין למחר דטעם הדחי' דחביבה מצוה בשעתה זה אינו אלא במצוה חיובית דצותה תורה אבל זה דבאה ע"י פשיעה לא שיך ך חביבה מצוה בשעתה וכל שאפשר להמתין לא דחי ל"ת ומ"מ בלא קרא לא הוי מחלקינן בהכי אבל השתא דגבי הקטר חלבים גלי קרא דדחי משו' חביבה מצוה בשעתה וגבי שריפת קדשים גלי קרא דלא דחי משום שאפשר למחר ע"כ מחלקינן בהכי ומש"ה בעלמא כגון גבי מלה ילפינן מהקטר חלבים דדחי וחילוק זה ממש מחלקינן לענין עיקור מצוה דכל שהמצוה בא לו ממילא מחיוב התורה אפי' אפשד להתפטר כיון דעיקור מצוה הוא דחי אבל כל שבאה ע"י פשיעתו כל שאפשר להתפטר ממנה לא דחי וילפינן חילוק זה מכלאים בציצית ואונס וא"כ בעלמא היכא דהחיוב בא ממילא ילפינן מכלאים בציצית וזה כוונתם לחלק בכיבוד אב דאיצטריך קרא דלא לידחי דהתם מיד כשצוה האב הוי מצוה פי' דבא ממילא ומש"ה אף דאי אמר לא בעינא ליתא למציה מ"מ הוא עיקור מצוה והוי ילפינן מכלאים בציצית דדחי ומש"ה איצטריך קרא דלא דחי משא"כ כאן דהמצוה באה ע"י פשיעתו והוא מדוקדק בכוונת דבריהם הקצרים ונכון בישוב הדברים לחלק מיבום ובאמת הוי מצי להקשות לקושטא דמילתא מיבום אלא דקרא עדיפא להו להקשות וז"ב:

והנה עכיפ נתבאר היטיב מסוגי' זו דאלקיש מדאוריי' לא דחי ואף בדיעבד לא קנו וא"כ תמוה מאוד דברי התו' מנחות שם ד"ה כיון דכתבו דמדאו' מותר כלאים בציצית אפי' אלק"ש דכלאים הותר בציצית ולא משום דחי' וקשה דא"כ בעלמא נמי דילפינן עשה דוחה ל"ת מכלאים בציצית ניליף דאפי' אלק"ש לידחי ובהדי' מוכח בסוגי' דמדאו' אסור וכן לשון הש"ס בכ"מ דעשה דוחה ל"ת משמע דהוי משום דחי' ולא היתר וכה"ג אמרינן גבי טומאה אי דחוי' בציבור כל מה דאפשר לאהדורי בטהרה מהדרינן שוב ראיתי שכבר נשאל בזה הגאון ב"י הי"ו וכתב ליישב דהתם ביבמות קאי סוגי' אליבא דרבא ולדידי' איכא למילף מש"ק דיליף מקרא דלא דחי ומשום דאפשר להמתין למחר וא"כ אלק"ש לא דחי מדאו' ע"ש אבל באמת אין סוגי' זו יחידה לנו דכולי סוגי' דאייתי הש"ס הך דר"ל מוכח דהוא דאו' בשבת (קל"ג) פריך אקרא דבשר דכתיב גבי מילה למילף אפי' שיש צרעת ומפרש באבי הבן דמתכוון ופריך ואי איכא אחר ליעביד אחר ובנזיר (מ"א) ומי כתיב קרא כה"ג והא אלק"ש כדר"ל וכן בריש פ' ש"נ שם ובאמת גם גוף סוגי' דמנחות אינה מוכחת כן דאמר גזירה משום קלא אילן ופריך לא יהא אלא לבן אלק"ש כדר"ל ודוחק לומר דגזרינן משום איסור דרבנן בעלמא ודברי התו' תמוהין מאוד וה' יאיר עינינו:

ושמעתי להקשות בשבת (קל"א) גבי הא דסבר ר"א דמכשירי סוכה ולולב ושופר דוחין את השבת ומודה ר"א שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו בשבת שהוא חייב ופריך הש"ס ומ"ש ומסיק משום דבידו להפקירן והקשו דלמאי דסבר ר"א בשוכה (כ"ז) דסוכה שאולה אינו יוצא בה דבעי סוכה שלך ובדף ז' שם אמרינן דסבר דסוכה בעי דירת קבע וביומא (ד"י) פי' רש"י לפי המסקנא דאי דירת קבע בעינן חייבת במזוזה מה"ת ואם כן בשבת בחג אי אין לו מזוזה בסוכתו אי אפשר להפקירו דא"כ תפסול סוכתו וכ"ש לר"א דחייב לאכול י"ד סעודות בסוכה ודבר חריף הוא אבל המקשה הזה הבין דטעם דבידו להפקירן הוי כאפשר לקיים שניהם וכן ראיתי בדברי האחרונים אבל זה אינו דא"כ גם כלאים בציצית ליתסר דהא טלית שאולה קיי"ל דפטורה אבל באמת זה לא מיקרי כלל אלק"ש דהא עיקור מצוה הוא כמו טלית בת ג' כנפות אבל באמת נראה לפי מש"כ התו' דהא דפריך ומ"ש היינו משום דהו"ל לאגמורה מסוכה ע"ש א"כ משני בפשיטות דליכא למילף מסוכה משום דהני מצות קילי דאיכא גוונא דיכול להפקירן ויתפטר וכמו דאמרי' ביבמות (ד"ה) דלא ילפינן עשה דוחה ל"ת מנזיר מצורע משום דישנו בשאלה ע"ש וה"נ כאן להיפוך דכאן העשה קילא דאינה חיובית על הגוף אלא א"כ יש לו טלית ובית ובידו להפקירן ומש"ה בהני לא מצי למילף מסוכה ואפי' הוא השתא בגוונא דאינו יכול להפקיר כנ"ל מ"מ גוף המציה קילוא"א למילף מסוכה וכ"ו ברור:

תוכן העניינים

בכורי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה