בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן יד
בתשובות רע"א ספ"ט נסתפק אי יש הכרת העובר קודם שלשה חדשים ע"ש שהאריך ולכאורה יש לה"ר מנדה (ד"ח) גבי מעוברת דיה שעתה משהוכר עוברה וכמה הכרת העובר ג"ח ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר ויהי כמשלש חדשים ואמאי אין ראי' הא ראי' גדולה היא משום דאיכא דילדה לז' ואיכא דילדה לט' עכ"ל הש"ס וצ"ל מסוגי' זו אזלא דיולדת לז' עוברה ניכר לשליש ימי' דהיינו תרי ותילתא וע' ר"פ בן סו"מ ומשמע דווקא משום מיעוט יולדות לז' איכ' הכרת העובר קודם הא יולדות לט' ליכא כלל אפי' מיעוטא דיהי' ניכר קודם דאי ל"ה לימא האי מיעוטא. אבל יש לדחות דהא קבע זמן להכרת העובר ולא קאמר דכל חדא כי מטי זמן הכרתה וע"כ דבהגיע זמן הכרה אפי' זו לא הוכר כשנתגלה אח"כ שהיא מעוברת דיה שעתה מכי מלי ג"ח משעה שנתעברה וא"כ דווקא ליולדת לז' קאמר שפיר דאף דילדה אח"כ לז' ואם כן הו"א דזמן הכרתה מתרי ותילתא ומש"ה הוצרך לומר דאינה ראי' גמורה אבל משום מיעוט דיולדת לט' נמי ניכר עוברה קודם ג"ח לא שייך כלל דהא זו לא הוכר עוברה השתא כלל (ובאמת י"ל לפי זה באשה שהוכר עוברה קודם ג"ח דיה שעתה מזמן הכרה דבריי' לא בעי אלא זמן הכרה לנשים שאין עוברן ניכר וצ"ע] ומ"מ נראה דעכ"פ רובא לא מינכרא עד ג"ח דאי ל"ה הו"ל לטהר מעיקרא דמעל"ע הוי חששא דרבנן והו"ל להקל בספיקא אבל יש לה"ר ברורה מריש פ' בן סו"מ דאמרינן דכל ימיו של בן סו"מ ג"ח דבן ולא הראוי לקרותו אב ובג"ח הוי זמן הכרת העובר. ואמר ר"ה בדר"י דזאת אומרת דיולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימי' דאי ל"ה בתרי ותילתא סגי ודאי משום דאזלינן בתר רובא ואיהו סבר דבד"נ לא אזלינן בתר רובא ע"ש ואי ס"ד דביולדת לט' נמי איכא מיעוטא דניכר קודם היכי ס"ד דלא אזלינן בתר רובא הא איכא הך מיעוטא דיולדת לע' גופה ניכרת קודם ג"ח:
ואפ"ל דבאמת יל"ד היכי ס"ד דלא אזלינן בד"נ בתר רובא והא בריש חולין בסוגי' דמנלן דאזלינן בתר רובא הוכיחו כמה אמוראי דאזלינן בתר רובא מד"נ ממכה או"א וע"ז ע"ש ע"כ נראה דבאמת רוב גמור הוה פשיטא לי' נמי דאזלינן בתר רובא אלא דבכ"ד אפי' כל שהוא יותר ממחצה הוי רובא ואזלינן בתרי' וזה הוי כגזה"כ בהא הוה ס"ל דבד"נ אזלינן להקל וכל הני דמייתי התם קים לי' דלא הוי רוב גמור ע"ש וא"כ י"ל דמעיקרא נמי לא הוי מקשה אלא מכח תרתי דמיעוט יולדת לז' ומיעוט דיולדת לט' נמי ניכר לשליש ימי' והוי תרי מיעוטי ואין הרוב גמור אבל לבתר דמסיק דיולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימי' וליכא אלא הך מיעוטא דניכרים קודם בהאי מיעוטא לא איכפת לן אבל מיעוט י"ל דשפיר איכא אבל זה מיהו מוכח דעכ"פ אינו אלא מיעוט גמור דאין חוששין לו כלל וז"ב:
וע"ש בסוף התשובה דהקשה בדברי התו' יבמות ל'ז ד"ה רוב היולדות דכתבו דסגי להבחנה ג"ח אע"ג דהקליטה מתאחרת עד יום ג' דכ"כ לא הי' משתהה הכרת העובר עד שליש ימי' מן השני ופי' דאע"ג דמיעוט אין עוברן ניכר לשליש ימי' מ"מ שישתהה אח"כ ההכרה עד ג"ח ועוד שליש מן השני זה א"א כלל וא"כ אח"כ ודאי יתוודע בהכרת העובר והקשה דהתינח בשאר נשים אבל יבמה דמותרת ג"כ בג"ח ניחוש דילמא אכתי לא נקלט הזרע עד יום ג' והוי קודם ג"ח מזמן הקליטה ומעוברת היא ואינו ניכר ופגע השתא באיסור א"א ומה מהני מה דיהי' ניכר אח"כ ע"ש והנה בעיקר הקושי' כבר הקדימו הנוב"י קמא אבה"ע סס"ז בשם גדול אחד אבל באמת מש"כ שם ליישב זה והמציא דבר חדש דבאמת בנקלט לאחר מיתה אף שהוא בנו לכל דבר ליורשו ולטמא לו מ"מ לענין יבום אינו פוטר א"א דבשעת מיתה מיקרי בן אין לו ע"ש לענ"ד הוא תמוה דהא בר"פ י"נ נ"ל דבן קודם לאב משום דפוטר א"א מן היבום לחד תנא שם וא"כ להך תנא בבן שנקלט לאחר מיתת אביו דאינו פוטר א"א האב קודם ולאידך תנא דנ"ל מדרשא אחריתא אין לנו לחלק בזה וא"כ איכא בינייהו נ"מ לדינא ולא משמע סוגי' הכי וגם יהא מחלוקת חדשה ואף שי"ל דכיון דיש בן שפוטר א"א א"כ כל בן קודם הוא דחוק ועוד דבכ"ד קיי"ל דיבום בנחלה תלי רחמנא וכיון דיורש הו"ל לפטור א"א ועו"ק דהא בריש החולץ ס"ל לר"י דחליצת מעוברת שמה חליצה דכתיב ובן אין לו והא אין לו וע"ש בתו' דאפ"ה כשהולד בר קיימא אח"כ פוטר א"א משום דנ"ל מלא ימחה פרט לזה שאין שמו מחוי אלמא אע"ג דמיקרי אין לו בן לא מיקרי מחוי וה"נ לדידן בכשנקלט לאחר מיתה אפי' נימא דמיקרי בן אין לו לא מיקרי מחוי וודאי פוטר ואע"ג דפליג התם ר"ל וקיי"ל כוותי' לא פליג אלא ברך סברא דמיקרי יש לו בן אבל לענין הא לא פליג וכה"ג כתבו התו' לעיל כ"ב ד"ה בן לענין בת דאף דלא הוי בן נ"ל מלא ימחה ע"ש ועוד נ"ל הוכחה ברורה מדנקט מתני' דריש החולץ ספק ב"ט לראשון וב"ז לשני יוצא והולד כשר וחייבין בא"ת וכיון דקאי בספק שנתעברה אחר מיתתו למ"ל למנקט ספק בן ז' לשני הו"ל לפלוגי בדידי' גיפי' ספק שנקלט אחר מיתה דאינו פוטר וליכא אלא א"ת וע"כ דזה ליתא והקושיא חזקה:
והמהרש"א ש"א בספר מ"ב מגיה בדברי התו' דכ"כ לא הי' משתהה עד ג' ימים מן השני ע"ש. ונראה דעתו דג"ח של הכרת העובר נכללו בזה ג' ימי הקליטה ואפי' לא נקלט עד יום ג' ניכר לג"ח וע' נוב"י תנינא אה"ע סקל"ז שהביא כעין סברא זו בשם הרב האר"י ז"ל ע"ש שלא הזכיר דברי המ"ב אבל לענ"ד לולי שאיני כדאי ל"נ דהא אמרינן דהכרת העובר הוא לשליש ימי' ובנדה (ל"ח) אמרינן אין אשה מתעברת אלא לרע"א וב' וג' וערש"י דהוא משים הקליטה וחזינן דר"ע ימי העיבור הוא לבד מן נ' ימי הקליעה ושליש הימים נמי הוא צ"י לבד מן ימי הקליטה ואע"ג דאנן קיי"ל דיולדת למקוטעין מ"מ כבר מבואר בירושלמי דפירקין על מתני' דהיבמה לא תחלוץ כו' להכרה לכו"ע בעינן שלימין ע"ש ומה"ט נמי נראה הא דבעי צ"י חוץ מיום שמת בו ושנתארסה בו דהיינו דכמו דהלידה לאחר ר"ע ה"נ ההכרה לאחר צ' וביום ההיכר ודאי אין להתיר ומש"ה מותרת ליום צ"ב דהוו שליש ימי העיבור שלימין ועכ"פ נראה ברור דהוא לבד מימי הקליטה ועוד דמסוגי' דסנהדרין הנ"ל יש להוכיח בהדי' דהוא לבר מימי הקליטה דהא עד ג"ח שלימין בסו"מ נהרג ואי דנכללו בזמן ההכרה ג' ימי. הקליעה ואי נקלט ביום הראשון אם כן ניכר שני ימים קודם וא"כ למה הורגין אותו באותן השני ימים הא איכא דניכר מקמי הכי וראוי לקרותו אב ובד"נ אזלינן להקל וע"כ דזה השיעור של ג"ח הוא מקליטת יום ראשון ואי לא נקלט עד יום השלישי אינו ניכר עד ג"ח מיום הקליטה ולענ"ד הוא ראי' גמורה שאין עלי' תשובה וא"כ הדק"ל ביבמה.
ואין לנו אלא תי' הגאון בעח"ד דרוב נקלטים נקלטים בשעתן ועח"ס באה"ע דהוביא שכ"כ הר"ן גבי חסידים הראשונים לא הי' משמשין אלא מד' בשבת ואילך דס"ל כשמואל דאין אשה מתעברת אלא לר"ע שלימין וא"כ פשי להו ד' ימי לבר משבועי ופי' דחשו עוד תלתא יומי דיולדת מחללין עלי' שבת עד ג"י והקשה דהא הקליטה מתאחרת עד יום ג' ואכתי איכא למיחש ותי' דרוב נקלטין בשעתן ע"ש ואין לדקדק דא"כ רש"י דפי' באמת משום הקליטה לא ס"ל האי רובא די"ל דרש"י סבר דחילול שבת עד יום הג' ליכא למיחש דאפשר וא להכין הכל מאתמול אם ילדה קודם שבה ולא חיישינן אלא לחילול שבת דיום הלידה גופי' ע"כ פי' דחסידים חשו להאי מיעוטא דמתאחרת הקליטה ושיטת הר"ן דיותר יש לחוש לחילול שבת של כל השלשה ימים מדניחוש למיעוטא וסברת רש"י איפכא אבל בהך סברא דהוא מיעוט לא פליגי כו"ע ומש"ה לא חשו ביבמה ועדיין צריכין אנו לבאר דא"כ מאי הקשו התו' גם לענין הבחנה בכל הנשים ולא סגי להו ברובא אבל באמת בהבחנה ע"כ צ"ל דחששו למיעוט דאל"כ למה לא תנשא לשני חדשים דרוב נשים לתשעה ילדן והא דתנן במתני' ספק ב"ט לראשון וב"ז לשני אינו אלא כדאוקי ר"נ שהיא מן המיעוט שלא הוכר עוברה אבל לכתחילה ניזול בתר רובא שתהי' מן הרוב שיוכר העובר בזמנו ותלד לט' ולכאורה הי' מקום לומר דלעולם גבי הבחנה נמי לא חששו למיעוט כדבעלמא אלא כי היכי דאמרינן בגיטין (כ"ח) דשמא ימות חיישינן וע"ש ברש"י דחזקה אלקמי' ל"מ וה"נ י"ל דגם רוב אף דעדיף מחזקה מ"מ אלקמי' ל"מ ומש"ה לא סמכינן לכתחילה ארובא אבל באמת ליתא דהא ר"מ בגיטין שם אפי' שמא ימות לא חייש וא"כ כ"ש רוב דעדיף לא הו"ל למיחש ושמעינן לי' לקמן (מ"ב) דכל הנשים צריכות להמתין ג' חדשים וליסגי בשני חדשים ונסמוך ארובא וע"כ דבהבחנה חששו למיעוט ועוד יש להוכיח כן ואי"ל ומש"ה יפה הקשו דניחוש נמי למיעוט דאין נקלטין עד יום ג' אבל ביבמה הוי כשאר איסורין דעלמא דאזלינן בתר רובא ורוב נקלטין בשעתן וז"ב. ומה שהקשה הגאון רע"א מתו' נדה (ל"ח) ד"ה שיפורא גבי יולדת בקישוי דכתבו דבילדה באמצע תשיעי מנא ידעה דקשתה שנים בתשיעי דילמא לא נקלט עד יום ג' ואי הוי רובא למה ניחוש להכי אני תמה עלי' דלפי מה דמסיק בספ"ט דעכ"פ רוב נשים ליכא הכרת העובר קודם ג' חדשים וא"כ בלא"ה דברי התוס' תמוהין דמאי מקשה מנא ידעה הא ק"נ יום אחר הכרת העובר ודאי הוא התחלת תשיעי דעכ"פ רוב נשים אין עוברן ניכר קודם ג"ח וכבר הבאנו לעיל ראי' ברורה לזה ע"כ נראה דבאמת דהא דדם קישוי טהור לאו דהכי כתיב קרא דדם קישוי אינו מטמא אלא דדרשינן התם דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד וכיון דיולדת בקישוי תלינן דהוא מחמת ולד ועכ"פ אינה אלא מחמת רובא ואפשר דאף רוב גמור אינו אלא דמוקמינן לה בחזקת טהרה וא"כ עכ"פ כשנצטרף עוד מיעוטא דאפי' הוכר עוברה וא"כ רובא הם מעוברות כבר ג' חדשים ורובא דנקלטין בשעתן אפ"ה מיעוטא הוי וכשיצטרף אידך מיעוטא דאפי' קשתה אינו מחמת ולצד הו"ל למיחש לה והוא נכון:
ומה שהקשה עוד מדברי הרשב"א בנדה גבי המפלת ליום מ"א דתשב לזו"נ ולנדה דכתב דמש"ה תשב לנדה דחיישינן שמא לא נקלט עד למחרת ואכתי מיא בעלמא הוא ולא אזלינן בתר רוב דנקלטין בשעתן ותי' דהתם י"ל דאיתרע רוב דנקלטין בשעתן דרוב נשים אינן מפילות ומדהפילה אכתי לאו ולד הוא לכאורה יש להקשות עליו דהא בדכ"ה אמרינן גבי שליא דמספקא לי' לר"י אי ולד הוא ואזיל גבי אשה לחומרא ומטמאינן לה ואי איתא דמדהפילה לאו ולד הוא א"כ בספיקא הו"ל לטהרה אבל י"ל כמש"כ התוס' (ד' מ"ד) ד"ה דקים דמיעוט נופלים הוי מיעוט המצוי וחששו לו וא"כ ה"נ בספק ולד לא סמכינן על האי רובא דודאי אינו ולד מדהפילה דאפי' הוא ולד מיעוט נופלים מצוי אבל לחומרא למתרט אידך רובא ודאי מהני ומש"ה במפלת ליום מ"א תשב לנדה אבל מה שחידש שם הגאון ז"ל דבשמשה בינתים דליכא רובא דנקלטין בשעתן אינה חוששת לולד דבהא קיימא סברא דמדהפילה לאו ולד הוא זה ודאי ליתא דהא בהדי' אמרינן בספק ולד אזלינן לחומרא ובעיקר הסברא דמדהפילה לאו ולד הוא דרוב נשים אינן מפילות יש לעיין מנ"ל דודאי דרוב נשים הקולטין ומתעברין אינן מפילות אפי' קודם מ' וא"כ מנ"ל דמשום האי רובא הוי סברא דהוא לפני מ' דלכאורה אידי ואידי חד מיעוטא הוא ואפשר דמ"מ הוא סברא יותר שהוא קודם מ' ואפשר דהוא בכלל מה שאמרו בד' כ"ט דבלא הוחזקה עוברה ליכא רובא וצ"ע:
נראה לי ראי' ברורה דרוב נקלטין בשעתן מיבמות (ס"ט) דפריך וכיון דעיברה לא תאכל ניחוש דילמא עיברה מי לא תנן מפרישין כו' ומשני ליוחסין חששו לתרומה ל"ח ופריך ולתרומה ל"ח והתני' ה"ז גיטך שעה אחת לפני מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד כו' ומשני טובלת ואוכלת עד מ' דאפי' אי מיעברה מיא בעלמא הוא ופריך א"ה אימא סיפא נמצאת מעוברת ה"ה מקולקלת למפרע ומשני מאי מקולקלת לאחר מ' ע"ש ולכאורה תמוה מאי דפריך מה"ז גיטך קודם מיתתי הא בגיטין שם מסיק דשמא ימות חיישינן דליכא חזקה אדלקמי' אבל שמא מת ל"ח דמוקמינן לה אחזקה וה"נ ודאי חזקה שלא עיברה דמי לשמא מת וע"כ צ"ל כיון דדרך נשים להתעבר בביאה פשיטא לי' דאיתרע חזקה אלא דהוי ס"ל דמ"מ בתרומה לא חששו ומש"ה פריך דהיכי דאיתרע חזקה גם בתרומה אסירא והשתא אי זה נמי ספק שקול דשמא לא נקלט עד יום ג' א"כ בצירוף ספק שמא לא נתעברה אף דאינו ס"ס גמור מכ"ט ואינו מתהפך מ"מ סברא פשוטה דבכה"ג הוי מהני חזקת היתר דידה והוה לה שתאכל עד מ"ג דאפי' אם נסתפק שהיא מעוברת מ"מ יש להסתפק במיא בעלמא דשמא לא נקלט הזרע עד יום ג' ודוחק לומר דבאמת עד מ' היינו מיום האחרון של הקליטה דלא משמע הכי כלל ועוד דא"כ מאי פריך אמאי מקולקלת למפרע לוקמי שהוכר העובר ג"ח מיום התשמיש וכיון דכבר הוכחנו דליכא הכרת העובר קודם ג' חדשים א"כ ע"כ נתעברה ביום התשמיש וא"כ אם אכלה עד מ"ג היא מקולקלת הני תלתא יומא וא"ש. וע"כ דפשיטא לי' דאינה אוכלת אלא עד מ' לתשמיש ואי דהוה ספיקא מעלי' הו"ל לאוקמה אחזקה ותאכל עד מ"ג וע"כ דרובא נקלטין בשעתן עוד נ"ל לה"ר דהא שיטת רש"י ביבמות (די"ב) דנשים אסורות להשחית הזרע וכן כתבו בגליון תו' בר"פ כל היד בפשיטות דדווקא אפו"ר לא מחייבי אבל בל"ת ועונשין שוין איש ואשה ע"ש וא"כ לכאורה קשה הא דמבואר ביו"ד (סקצ"ו) דאשה ששמשה וראתה ופסקה ורוצה למנות נקיים בתוך ג' תכבד את ביתה והוא ממתני' דמקוואות האשה ששמשה וטבלה ולא כיבדה את ביתה ה"ה כאילו לא טבלה דמשמע בהדי' דהא כבדה היא רשאי בכך וא"כ הא ג' ימים לקליטה והיכי תכבד את ביתה דילמא אכתי לא נקלט ותקלוט אח"כ ותקשה להו כך מתני' ופ"כ דרוב נקלטין בשעתן ולמיעוטא ל"ח והוא ברור ומ"מ צ"ע מסוגיא דסופד"א דמסיק טעמי' דר"י דאנוסה ומפותה א"צ להמתין ג"ח משום דמזנה מתהפכת ומאן דפליג סבר דחיישינן שמא לא נתהפכה יפה אבל לקליטה בשעתה גופא ל"ח וא"כ מי יודע סברא זו להכריע עד כמה ל"ח כלל ובכחה אחרינן דרוב נשים קולטות וצע"ג:
והנה בח"ס הקשה דלפי"ז דההיתר ביבמה מכח רוב יקשה לפי סברת ר"י בש"ג דמש"ה בודקין בטריפות הריאה משום דעתיד להתברר ממילא ויהי' גנאי בדבר וא"כ ה"נ ודאי יתברר בעוד שני ימים וע"ש שנדחק לתרץ דיתלו הולד מן השני ובאמת ז"א דכבר הוכחנו דליכא הכרת העובר קודם ג' חדשים וא"א כלל לתלות בשני אבל באמת קושי' זו גם בלא"ה קשי' דהא בהדי' מבואר בש"ס דהא שמותר בג' חדשים הוא מטעם רוב דרוב נשים עוברן ניכר לשליש ימי' אבל מיעוט אינן ניכרות וודאי איכא למיחש שמא היא מן המיעוט שאינן ניכרות ויתוודע למחר כי היכי דחיישינן בריאה שמא היא טריפה ויתוודע למחר ואפ"ל כיון דהוא חששא דרבנן בעלמא לא חששו כאן משום שיהוי מצוה אבל באמת אין אנו אחראין לסברת ר"י דכל הפו' כתבו גבי ריאה טעם אחר משום שהוא מיעוט המצוי ולענ"ד סברת ר"י צ"ע דהא קיי"ל בגיטין שם דאשת כהן שהלך בעלה למדינת הים תאכל בתרומה משום חזקת קיים וכן מקריבין חטאתו ואפי' הוא זקן או חולה ואף דעתיד להתברר וכיון דסומכין אחזקה כ"ש רובא דעדיף מחזקה וכן קיי"ל כרבנן דקטן וקטנה מייבמין דאזלינן בתר רובא אף דעתיד להתברר וצע"ג:.
ולכאורה גם מלבד שי' ר"י הנ"ל לפי מש"כ מקצת מן האחרונים דכל היכי שאנו צריכין לסמוך על הרוב לחוד ולא מסייע לי' גם חזקה להתירא לכתחילה אם אפשר לברר צריך לברר ולא סמכינן ארובא לחוד לכתחילה א"כ ה"נ כבר נתבאר היטב דכל עיקר ההיתר כאן מטעם רוב וכבר הוכחנו בסי' הקודם דמתני' ע"כ איירי בגוונא דליכא חזקה ליבום ואפ"ה שרי לכתחילה אף שאפשר להמתין לפחות שלשה ימי הקליטה ויתברר הדבר וע"כ דהכא הטעם משום שיהוי מצוה דאל"ה הא צריך לכתחילה לברר אבל לענ"ד יש להכריע דגם ברוב לחוד כל שאין חזקה להיפוך כההיא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן דהתם קיי"ל דלכתחילה צריך לברר והיינו משום דאיכא חזקת איסור להיפוך אבל כל שאין חזקה להיפוך גם ברוב לחוד א"צ לברר והנה כ"כ כן הנוב"י (קמא סי' נ"ה) והוכיח מהא דאין בודקין אחר י"ח טריפות מלבד טריפות הריאה דהוה מיעוט המצוי וע"כ דרוב א"צ לברר אלא שראיתי מי שהשיג עליו שאין ראי' משם עפ"י סברת המנ"י דכל היכי שא"א לברר לגמרי בבדיקה וגם אחר הבדיקה ישאר לנו מיעוט שע"כ נצטרך לילך אחר הרוב אין אנו מחמירין לבדוק כלל אף מה שיש בידינו לבודקו כיון דגם אח"כ ע"כ נצטרך לרוב וה"נ כבר מסקינן בחולין (ד' י"א) דא"א לבדוק אחר טריפות דיש לחוש דבמקום שחיטה נקב הוה ע"ש וע"כ נצטרך לרוב ומש"ה אין בודקין כלל. והנה דבריו נכוחין וסברת המנ"י נכונה אבל באמת דברי הנוב"י הם דברי רבינו הב"י באו"ח (סי' תל"ז) גבי השוכר בית מחבירו בי"ד דאם אין המשכיר לפנינו א"צ לבדוק דהולכין אחר הרוב שבודקין בי"ד כתקנת חכמים ומ"מ מבואר בש"ס דאם המשכיר בעיר צריך לשאלו וכתב הב"י דל"ד להא דאין בודקין אחר י"ח טריפות משום שהולכין אחר הרוב וא"צ לברר כלל דהתם הי' בחזקת כשירה משעה שנולדה כו' ובודאי אין כוונתו דאיכא חזקה ג"כ להתירא וכן נראה קצת מדברי הגהות המהרל"ח שהבין כן דזה א"א שכבר כ' התו' חולין שם ד"ה אתיא לענין גבינות מבהמה שנמצאת טריפה דאין כאן אלא רובא דהחזקה לא חשיבא דלא נחבררה מעולם שעה אחת וכן הוא בטויו"ד (סי' פ"א) ע"ש וכבר פי' המג"א סק"ד דברי הב"י דעיקר הדבר דלענין טריפות משעה שנולדה היא באותו רוב שהיא כשירה אבל כאן לענין בדיקת חמץ כל השנה בחזקת שאינה בדוקה ואיכא חזקה לאיסורא כנגד הרוב ע"ש הרי בהדיא כדברי הנוב"י וכן לשון רש"י בחולין (י"ב) ד"ה פסח כו' אלא ודאי הלמ"מ הא דסמכינן ארובא ואפי' היכי דאפשר כו' ואהא סמכינן ולא בדקינן אחר י"ח טריפות כו' ע"ש ואלו נזכר הרב המשיג שהם דברי הב"י והמג"א ודאי לא ערער אחר דבריהם ומ"מ צריכין אנו ליישב הא דלא תי' באמת כסברא זו דא"א לבדוק אחר טריפות והנראה דהנה התו' בחולין (דכ"ח) ד"ה אתא כו' הקשו לשי' ריב"א דבנקובה יש בדיקה לושט מבחוץ א"כ מאי פריך שם לעיל ור"מ היכא אכיל בישרא ליחוש דילמא במקום שחיטה נקב הוה הא שפיר י"ל דאכל ע"י בדיקה ותי' דשמא יש שום חולי שאינו ניכר מבחוץ כדרוסה עוד תי' דה"נ קאמר התם וכ"ת ה"נ פי' דלא אכיל אלא ע"י בדיקה פסח וקדשים מאי איכא למימר פי' דא"א להפריש העור ולבדוק דאין לך מום גדול מזה ע"ש והנה המהרש"א כ' על תי' הראשון דהוא גליון נתוסף בדבריהם דלמה הוצרכו לשום חולי ולא כתבו משום ספק דרוסה גופא דאין לו בדיקה מבחוץ לשי' הריב"א ובקצת נוסחאות אינו ע"ש ולענ"ד משום זה לא אריא דלא מצי למימר משום ספק דרוסה דהא כ"כ התו' בזבחים (ס"ט) ד"ה אי טריפה דר"מ ס"ל טריפה אינה חיה וא"כ כל ששמרוה י"ב חודש וראינו שבתוך הזמן הזה לא נדרסה ומקמי הכי ג"כ ודאי לא נדרסה דאי ל"ה ודאי לא הוה חיה וא"כ תו י"ל חזקה לעולם דאינה דרוסה וקיי"ל דברובא וחזקה לא חייש ר"מ ולק"מ מס"ד אבל משום חששא דשום חולי פריך שפיר דלא שייך שמירה ע"ז דשמא נולד לה החולי ואין אנו יודעין וא"כ אפי' חיה י"ב חודש אין לנו בירור אלא אלעבר אבל עדיין יש לחוש שמא נטרפה בתוך י"ב חודש וא"כ הוה חזקה שלא נתבררה כמש"כ התו' הנ"ל אבל מה שקשה לענ"ד דגוף תי' זה דיש שום חולי צ"ע דהנה ע"כ עיקר טריפות זה החולי הוה משום דסופו לנקוב דאיל"ה ודאי אין להוסיף על י"ח טריפות וע"כ דהוא בכלל נקובה וא"כ כי היכי דאשמעינן בדנ"ג דנתמסמס כל שהרופא גורדו רואין אותו כאלו אינו למה לא אשמעינן גם זה החולי דחשיב כנקוב ועוד דע"כ מוכח מדבריהם לעיל (י"א) ד"ה ליחוש כו' דלא ס"ל הך סברא דהקשו אהא דיליף דאזלינן בתר רובא מהורג את הנפש דקטלינן לי' וליחוש דילמא במקום סייף נקב הוה והקשו דדילמא כגון שהי' קרום של מוח מגולה וראו שהי' שלם ובא זה ונקבו והניחו בתימה ואי ס"ד דאפשר דיש שום חולי שא"א לבודקו א"כ לא מקשו מידי דאכתי יש לחוש לשום חולי וע"כ דלא ס"ל כלל הך סברא ויפה כ' הרש"א דהוא גליון נתוסף וא"כ אין לנו אלא תי' השני דקושי' הש"ס אינו אלא מפו"ק אלא דעדיין צריכין אנו לבארו דלכאורה אינו מובן לנו מה מום הוא זה להפריש העור הא גבי גלודה קיי"ל דניטל כל העור אם נשתייר בו כסלע הדר בריא וכן מוכח בהדיא מדברי התו' בב"ק (ע"ו) ד"ה שחיטה שא"ר ו' דכ' גבי שחוטי חוץ דאינן נפדים במום השחיטה גופה דמום שנעשה לאחר מתה לא חשיב מום לפדות ע"י ע"ש ש"מ דעד גמר שחיטה לא חשיב מום הא דנשחט העור ע"כ נראה דאין כוונתם על הושט ומשום העור אלא דבאמת לר"מ דקיימינן בי' משמע בקידושין (נ"ז) דיליף חולין שנשחטו בעזרה אמרה תורה שחוט לי בשלי ולך בשלך כו' מבואר דס"ל חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא וא"כ לא הושט לבד צריך לבדוק קודם שחיטה אלא כל הי"ח טריפות משום חשש איסור שחיטת חולין בעזרה וא"כ פשוט דאיכא בדיקות טובא שא"א אלא בשבירת העצמות כגון קרום של מוח וחוט השדרה ופשוט דשבירת הני עצמות אין לך מום גדול מזה כמו נשברה עצם ידו בבכורות (ד"מ) והא דלא חשיב שם אלא עצם ידו הוה משום רבותא דאפי' אינו ניכר אבל פשוט דה"ה כל הני אף דלא חשיב שם כמו דלא חשיב נסמית עינו ע"ש וד"ק מבוארים ועכ"פ עלה בידנו דהא דאמר דא"א לבדוק אינו אלא בקדשים משום מום אבל חולין שפיר אפשר לבדוק אחר כל י"ח טריפות ושפיר הוכרחו לומר דהא שאין אנו בודקין הוא משום דאין צריך לבדוק אחר הרוב מיהו לכאורה כ"ז אינו אלא לשי' ריב"א דיש בדיקה לושט מבחוץ בספק נקובה אבל שי' רש"י דבספק נקובה אין בדיקה והכי נקטינן בסי' ל"ג א"כ שוב א"א לבדוק. אבל לענ"ד גם לרש"י בעוף מיהו דהכשירו בס"א א"כ הגרגרת דאינו נטרף עד שנפסק רובו יכול לבודקו קודם שחיטה ולהכשירו ואח"כ יבדוק הושט ואף דקיי"ל דלכתחילה גם בעוף צריך לשחוט שניהם מ"מ שי' רש"י גופה בדכ"א ד"ה ואינו מבדיל דאף לכתחי' למצוה א"צ בעוף שני סימנים והנה התו' שם הקשו עליו דהא ברפ"ב אמרינן בהדיא דצריך שני סימנים בעוף לכתחילה והנה ברפ"ב שם איכא תרי לישני לענין הא דתני במתני' השוחט דיעבד וחד לישנא אמר ארובו של אחד כמוהו ואידך לישנא אמר אאחד בעוף. ונראה כוונת התו' דאף דפליגי בהכי תרי לישני מ"מ א"א לפרש כן התם בדר"י דא"כ תיקשי מהכא להך לישנא דצריך שני סימנים בעוף. וליישב פירש"י נראה חדא דהתם אקרא קאי והנה רובו של סימן עיקר הטעם דהוה ככולו וא"כ עיקר השחיטה הוה בכולו מדאו' אבל הא דאצריך שני סימנים אינו אלא מדרבנן וא"כ הכא דקאי אקרא לק"מ ועוד נראה בדקדוק לשון רש"י שסיים דהא אמרינן לחייבו בב"ס א"א כו' דדקדק דווקא להאי תנא דהטיל הכתוב לעוף בין בהמה לדגים וא"כ מקרא מלא דבר הכתוב דא"צ אלא ס"א ומהיכי תיתי נחייבנו יותר והא דפליגי לישנא ברפ"ב אינו אלא לשאר תנאי דהתם כגון רבי דסבר דהוה הלמ"מ רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ועובר גלילאה דאמר מסברא דעוף נברא מן הרקק אפשר דיש להחמיר לכתחלה שצריך ב"ס אבל להך תנא דדריש מקרא אין להחמיר כלל ופרש"י הך דר"י אליבא דב"ק דהתם ודו"ק וא"כ כיון דאינו אלא חומרא דרבנן ופליגי תרי לישני והנך תנאי מסייעו ללישנא דא"צ לשי' רש"י יש לפסוק דא"צ ב"ס לכתחילה וכן פסק הרי"ף ועכ"פ משום צורך בדיקה הי' לנו לפסוק דדי בשחיטת ס"א וע"כ דאחר הרוב לחוד ג"כ א"צ בדיקה מיהו לשי' רש"י יש לדחות כיון דבבהמה א"א גם בעוף לא החמירו:
ונ"ל ראי' ברורה לכו"ע מההיא דר"פ בא סימן גבי בא סימן העליון עד שלא בא התחתון דלרבנן חולצת ור"מ פליג דחייש למיעוטא ואמר התם דאיצטריך למיתני אעפ"י שא"א דאי לא תנא הו"א רוב עליון אתי ברישא ומיעוט תחתון כו' ויעו"ש פירש"י דהו"א דפלוגתייהו אי צריך לבדוק בתחתון וא"כ ש"מ דלרבנן א"צ לבדוק אחר הרוב ומיהו אפשר לדחות דשא"ה דאלים טפי ותדע דלפי המסקנא א"א כלל ואפי' בדקו ולא אשכח ע"ש. אבל יש ראי' ברורה מהא דהוכיחו האחרונים דיכול לישבע על הרוב כודאי מההיא דשילהי יבמות (דקכ"א) גבי טבע חסא ואר"נ האלהים אכלו כוורי לחסא ע"ש והרי התם לא הוצרך ר"נ כלל לשבועה זו ואי ס"ד דלכתחילה צריך לברר הרוב א"כ מי הזקיקו לר"נ לשבע וע"כ דהרוב לגמרי כודאי וא"צ לברר כלל עוד יש להוכיח מסוגיא דחולין דבעי למילף דאזלינן בתר חזקה מהסגר בית מנוגע דדילמא אדנפיק לי' בציר שיעורא ודחי דילמא כגון דקאי דרי דגברא וחזו דלא בציר ע"ש ומבואר דהא לדידן באמת א"צ שיהי' שם אדם לראות דלא בציר אף שיש בידינו להעמיד אדם לראות דהא דנקיט דרי דגברא ודאי ל"ד אלא שיהי' שם אדם לראות בשעת מעשה וא"כ חזינן דאפי' חזקה א"צ בדיקה כ"ש רובא דקיי"ל דעדיף מחזקה מיהו לפי מש"כ שם התו' ד"ה ודילמא כו' דהיכא דליכא ריעותא לא בעי כלל ועיקר הילפותא היינו אפי' נמצא חסר לבסוף דאיכא ריעותא ע"ש וא"כ י"ל בשעת מעשה דאכתי ליכא ריעותא כלל לא שייך בדיקה כלל ועי' מג"א לענין בדיקת ציצית ודו"ק גם פשטות הש"ס בסוגיא דהתם דדחי ר"כ ודילמא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר משמע דהא לפי האמת אפי' אפשר א"צ בדיקה כלל וכן נראה דברי הרמב"ן הביאו המע"מ שם סט"ז אות ח' דדווקא בריאה דהוא מיעוט המצוי הצריכו בדיקה הא בכל דוכתא א"צ בדיקה אחר הרוב וכן נראה לדינא: